מרוטורה לאגם טא-פו

מרוטורה לאגם טא-פו

שבוע 43, היום ה-299 למסע – יום שלישי, 28 בינואר
רוטורה –   Rotoura – Lake Okareka

חייב לצאת החוצה בחושך ובקור  – ארבע בבוקר. קפוא. מלא כוכבים בחוץ. מקסים. כואבת לי הבטן. אין ברירה חייב לצאת החוצה בחושך וקור מקפיא לשירותים. גם כן שירותים. אין פה קליטה בכלל של אינטרנט. רוח מנשבת חזק. אני בודק שכולם מכוסים היטב. מזל שהחלפנו סוללה בפנס. הפנס שלנו דבוק במגנט לגב המקרר וכל פעם שדלת המקרר נטרקת זה מדליק את הפנס. אני חוזר. רומי ביני לבין קרן. כולם ישנים. רק קרן התעוררה. קנדי מסך 99. היום ה299 זהו עוד כחודשיים נסיים את המסע המטורף. לא הרבה אבל כן הרבה. אני וקרן כבר מתכננים את החזרה הביתה. עוברים דרך בנגקוק. אולי ניסע לכמה לילות לקו-סמוי לפינוק אחרון. אני לא מצליח לחזור לישון כבר ארבע וחצי. לא נרדם.  קורא כתבות שירדו לי לטלפון על המצאות מטורפות שגוגל עובדים עליהם. כבר חמש ורבע. אור ראשון וקר נורא. רוח חזקה עדיין מול האגם המשוגע הזה. מזכיר קצת את האגם בבלו מאונטיינס רק פה ירוק יותר ואסור להדליק מדורות. נשכבתי על יד עידו כמעט שש. נרדמתי לשעה וקצת.

אופני הרים ביער – כבר כמעט שמונה אני קם שוב. עדיין קפוא. גם קרן ורומי קמות. קרן מפנקת ומכינה לכולם לאכול. אני יושב עם עידו על גאומטריה. כבר עשרה לעשר. עדיין מתכננים ללכת לרכב על אופניים ביער.  עשר וחצי עידו עדיין עובד ורומי מתה לראות פינוקיו. 11 יוצאים סוף סוף. 11 ורבע הגענו להשכרת האופניים. רבע ל12 אני גורר את עלמה על אופניים עם מוט גרירה ועידו באופניים משלו. קרן עם רומי ממתינות. לקחנו לשעתיים עלה 90 דולר. משוגעים פה. הכל יקר רצח. נסיעה ביער לגרור את עלמה עם סיבובים חדים במסלול צר זה לא קל ולא כיף. חזרנו אחרי פעמיים במסלול ילדים ועכשיו קרן מרכיבה את עלמה. אחר כך אני אקח אופניים רגילים ואצא עם עידו למסלול מגניב של שלושה ק”מ. מסלול מדהים. רכבנו במסלול יפה וגם מאתגר עם עליות ירידות תלולות וסיבובים כמו מסלול סללום ומכשולים. עידו נהנה מאוד. גם אני נהניתי להוציא אנרגיה ואגרסיה. חזרנו לקרן כדי שגם היא תהנה. יש עוד כ40 דקות שזה בדיוק לחזור למסלול ולעשות אותו פעם אחת. קרן מפדלת לה באיטיות מאחור. לא היה מוצלח כל כך לקרן. אחד וחצי חוזרים.  יאללה ממשיכים מפה הלאה. היעד הבא הוא אגם טא-פו Lake Taupo.

מגיעים לאגם טא-פו – סביבות 4 מגיעים לנקודת תצפית מעל אגם  Taupo אחרי דרך כמו גלויה עם המון ירוק. תצפית מרהיבה של אגם מקסים וכחול והרי געש עם שפיצים מושלגים בקצה. כמו גלויות וכמו שרואים בסיפורי אגדות. נכנסנו לסופר לקנות מצרכים. ארבע וחצי רומי שוב לא משהו וגם אני לא כל כך מרגיש טוב.  נסענו לפארק עם חשמל ומתקנים של רשת קיווי. לא רצינו אבל לא היה כוח לחפש משהו אחר. חנינו ואחר כך היינו צריכים לנסוע פה בתוך הפארק כדי לרוקן את מיכל המים מלוכלכים כדי שנמלא מים נקיים וגם צריך מפתח מהקבלה למתקן הריקון. נורא ואיום. הילדים לפחות קופצים פה בטרמפולינה. גם רוצי קופצת. חולים קופצים בטרמפולינה? לא ברור. אני וקרן עצבנים טילים ועייפים מפארקים כאלו. חום נוראי בחוץ. כבר שש אני מרתיח פסטה לילדים. איך נשרוד פה עוד חודשיים לא ברור. עכשיו בא לי לנסוע לשדה התעופה הקרוב. להשאיר את הקרוואן עם כל התכולה בחניית השדה תעופה ולעלות על הטיסה הקרובה ביותר לארץ או למזרח אסיה.

תאריך חזרה לארץ – אני משוחח עם העורך דין שלי לענייני הגירה לאוסטרליה. היינו אמורים לשוחח אתמול אך לא הייתה קליטה. אני מעדכן אותו לגבי התוצאות הלא טובות שלי במבחן באנגלית כדי להבין את לוחות הזמנים. אני מנסה להבין לגבי הסיכוי לקבל את הוויזה לאוסטרליה בדרך לארץ וזה כבר לא יקרא. לכן אפשר לסגור על תאריך חזרה לארץ כי כשהזמנו את הכרטיסים אי אפשר היה לקבוע תאריך לשנה כי זה היה רחוק מידי. אני שולח דואר לסוכנת הנסיעות שלנו לשנות את התאריך לשבוע הראשון של אפריל כלומר שנה בדיוק מאז שיצאנו. תאריך סופי בימים הקרובים. קרן מרוצה. עכשיו אין אי וודאות וגם נחזור ע”פ התוכנית המקורית ללא עיכובים בגלל הוויזה.

סביב הזנב שלנו ברוטורה

סביב הזנב שלנו ברוטורה

שבוע 43, היום ה-298 למסע – יום שני, 27 בינואר
טא-ווארנגה–Tauranga

בוקר – אני קם קצת לפני שבע. כולם ישנים. רעש של רכבת חולפת. קר בחוץ.  אני נכנס למבנה של התרמילאים ובסלון המרכזי יושבים מאורים צופים בספורט. חמודים. אני חוזר לוקח את הלפטופ לכתוב קצת ויושב ביניהם. הם צופים בכדורגל ואני צופה בהם. כתבתי את הפוסט פה בסלון. עדיין לא פרסמתי. כבר שמונה ורבע. אני חוזר לקרוואן לראות מה עם כולם. לקחתי את עידו להתקלח במקלחת עם אסימונים. מצחיק. הצלחנו להתקלח אחרי שחקרנו איך זה עובד ואנחנו מספרים לקרן. היא עוד מעט תיקח את עלמה. אין ברז. שמים אסימון ומתחיל לצאת מים חמים.  מידי פעם יש משב של מים קרים מעצבן. עידו חשב שהמשב אומר שצריך עוד אסימון אז הוא שלשל איזה 5 אסימונים והמים לא פסקו לאיזה רבע שעה. אי אפשר לכבות עד שנגמר הזמן של האסימון. כבר תשע ורבע אני חותך סלט וירקות לילדים. עידו היום מכין חביתות. עשרים לעשר סיימנו להכין ארוחת בוקר. אני סלט ועידו ביצים. מחכים לקרן ועלמה שיחזרו מהמקלחת. סיימנו לאכול והן עדיין לא חזרו. אני הולך לבדוק מה איתן. הן בדיוק חוזרות והצליחו להתקלח בכיף. יום מקסים היום לעומת אתמול. שמיים כחולים ושמש נעימה. כבר עשר ורבע סיימנו לאכול. כלים וניסע מפה. היה מוצלח לעצור במקום שכזה. אנחנו לומדים את ניו זילנד ומיישמים. נחמד גם לראות צעירים. יש פה גם מאורים צעירים, דווקא נראים טוב ולא כמו המכוערים שראינו באזור שדה התעופה. הרוב כאן תיירים אבל גם רואים פה ושם מאורים ניו זילנדים. קל מאוד לזהות. יש כ20 מיליון תיירים בשנה ורק 4 מיליון תושבים ניו זילנדים. רבע ל11 יוצאים אחרי שמילאנו מים אבל מתברר שזה לא מי שתייה.

רוטורה – נסענו כ45 דקות עד רוטורה מרכז העיר. עיר נעימה ויפה. מחפשים פה את מעיינות גופרית וגייזרים. קרן יצאה לבדוק במרכז למבקרים כי קצת התברברנו. בינתיים אני מוצא לבד עם האנדרואיד. הילדים רואים כבר ארבעה פרקים של פינוקיו ומרוצים מאוד. מצאנו ונסענו לגייזר המפורסם. נהייה קריר קצת. פגשנו ישראלים פנסיונרים חמודים בחנות מזכרות של האתר  הכניסה פה 130 דולר למשפחה וזה ניראה לנו יקר בשביל גייזר. יש פה מלא אחרים בסביבה בחינם. יש פה גם הופעה אבל זה רק בשלוש. מסתובבים פה בחנות מזכרות הנעימה עם מלא עבודות מאורים. קניתי שרשרת מעצם של חיה שמסמלת גדילה התחלות חדשות והרמוניה. רומי נרדמה בעגלה. הילדים קנו גלויות. אחת וחצי בדרך לקרוואן.

ביער יפה – יש פה מקום שאפשר לשכור אופניים. הולכים לבדוק. הגענו ליער מדהים ביופיו עם עצי סקויה. הילדים מתים מרעב. קרן מחממת את הפסטה בולונז. איזה יער מהמם פה. עצים ענקיים. טוב לא כמו בקליפורניה אבל יפה נורא. אוכלים בקרוואן. אני את המנה ההודית מאתמול. רומי התעוררה ולא נרדמת. מצב רוח טוב כבר שלוש ורבע. כבר ארבע העברנו פה בקרוואן שעה עם הנוף של היער. רומי שוב נרדמה כבר ארבע. עכשיו ניסע לחפש את המקום של האופניים  זה אמור להיות עוד כ3 ק”מ לתוך היער. מצאנו את המקום אבל כבר מאוחר וסוגרים פה אז נבוא מחר. הולכים לפארק עם מעיינות חמים אבל לא מוצאים פה כלום. בעצם לא עשינו כלום היום. נוסעים לחפש מקום לישון כי כבר חמש ורבע. טוב עצרנו בכל זאת בפארק עם גופרית ויוצאים אדים מהאדמה. נידבקתי בלחח-צה. רומי קמה ולא כל כך מרגישה טוב. קצת חמה. יש פה גם ריח של ביצה מסריחה של הגופרית.

מול אגם כמו גלויה – שש ורבע חנינו מול אגם מקסים. זה חניון לקמפינג בתשלום בשירות אישי מבוסס על אמון. מקסים רק רוח חזקה. רומי על הפנים. לא מרגישה טוב ובוכה. קרן איתה צמוד. נרדמה. אחרי שהבנו מה יש פה או אין פה. רק שירותים שהם בור ברצפה אין מקלחות ואין מים ומטבח. ישבנו אני עלמה ועידו לצייר מול האגם. טבע מדהים. בירה סטלה משובחת קרה ומציירים. אי אפשר לצאת החוצה כי רוח פסיכודלית אבל כיף לשבת בפנים. הקרוואן החדש מאוד מפנק. לעומת כל מי שקמפינג הזה אנחנו הכי מתפנקים. רומי שוב קמה. בוכה. לא מרגישה טוב. כבר שמונה ועשרה. אני מכין לה פתיתים אבל ניראה לי שלא תאכל. באסה. נתנו לה נורופן ואחרי רבע שעה היא חזרה לעצמה. בינתיים הטבעוני הכין לחברה סטייקים בתוך הקרוואן. פתחנו את כל הפתחים שלא ידבק הריח של הפגר. תשע סיימו לאכול והחשיך לגמרי פה. מקודם באה פקחית לבדוק ששילמנו עבור חניית הלילה.

טיול סביב הר שפסגתו בעננים

טיול סביב הר שפסגתו בעננים

שבוע 43, היום ה-297 למסע – יום ראשון, 26 בינואר
טא-ווארנגה– Omokoroa  near Tauranga

סלון או חוויות – אני מתעורר בשלוש. נרדמתי בסביבות 10. לא מצליח לחזור לישון. שולח הודעות לכל מיני אנשים בארץ. כבר ארבע בבוקר. נו מה יהיה? אם הייתי בבית בארץ הייתי הולך לסלון וכותב בלוג או בחדר עבודה אבל על מה הייתי כותב? פה אין לי סלון ולא חדר עבודה אבל יש לי מלא חומרים משובחים לכתוב עליהם. מה עדיף? סלון או חוויות. תחליטו אתם. עכשיו אני תקוע שם למעלה וכואב לי הגב. אתם בטח אומרים חוויות. ברור, כל אחד רוצה מה שאין. שבע. יורד גשם חזק. קרן יוצאת במהרה: הכביסה שלי. כנראה שנרדמתי לשעתיים.

זקן עצבני ולא מנומס –  אני קם שוב. הולך להתקלח. חוזר. כולם ערים. חם מאוד בחוץ ורטוב מהגשם. אוכלים ארוחת בוקר. עידו מצונן, מסכן. זה מציק לו. הנספרסו עושה צרות ולא כל כך עובדת. בסוף היא חוזרת לעבוד. כבר תשע. אני מתחיל עם עידו גאומטריה. אנחנו קצת בפיגור מול התוכנית שלי. כבר תשע וחצי עידו עובד יפה למרות הנזלת המציקה והרעש של הבנות. מנסים למלא מים נקיים לקרוואן וזקן מעצבן מעיר לנו כי דולף קצת על הצמחייה. הוא בא משום מקום, ניתק לנו את צינור המים ובכעס וחוסר נימוס ממלמל מולנו זה דולף. תמלאו במקום אחר. לא אמרתי לו דבר. הייתי יכול להתפוצץ עליו אבל התאפקתי. הם משוגעים בכל מה שקשור לאיכות סביבה וחסכון במים. שיסע לשבוע למזרח התיכון ויבין מה צרות, אולי זה יקרר את הזקן הזה. לא הבנתי אם הוא עובד פה או סתם אזרח “טוב”. עכשיו מנסים לרוקן מים מלוכלכים ואין בור ניקוז אז מנסים עם דלי. אני אומר לקרן שכך זה ייקח שעה אז הפסקנו אחרי שלושה דליים. בינתיים זזנו עם הרכב ומילאנו מים מברז אחר. גם נשלם המון ואפילו מים לא נמלא. ממש לא. אנחנו ישראלים ושום זקן מעצבן לא יפריע לנו.  עשר וחצי יוצאים. פעם אחרונה בפארק כזה. מעכשיו נישן במקומות פשוטים יותר ולא פארקים משפחתיים שאין לנו צורך בהם.

למרינה של טא-ווארנגה – נסענו כ20 דקות עד Tauranga עד למרינה. המקום הזה מפורסם מכל מיני יונקים ימיים שקיימים פה בכמויות. שוחים פה עם דולפינים בטבע. רק שממש מעונן היום וגשום. ירד גשם כל הדרך ומעונן לא רואים כלום. ירדנו וקפוא פה אבל עדיין יפה. מולנו, רק מספר קילומטרים (אני מעריך) הר שהפסגה שלו מוסתרת עננים. יאללה בוא ניסע אליו. אל ההר. מה עוד יש לנו לעשות? אין לי מושג מה זה ההר הזה. אנחנו מתנהלים פה באינטואיציות ובספונטניות. כמעט לא קוראים בלונלי פלנט. אין לנו כל כך כוח וזה עובד לנו מצוין עד עכשיו. מגלים לבד מקומות. כך היה ב-Piha וכך היה אתמול במקום עם הנהר והמנהרה שאין לי מושג איך קוראים למקום הזה. הילדים מול הטלוויזיה. נסענו להר. רק 15 דקות. מלא אנשים פה. גם במים בקייקים. יש פה מפרץ יפה. ממש יפה. זה ממש אייקון ההר הזה פה. קטעים שסתם מצאנו אותו ונמשכנו אליו. קוראים לו Mount Maunganui. קר אבל נצא קצת עם ארוך.

בטיילת על יד ההר – עידו מקבל קריזה הוא רוצה הביתה עכשיו! תורידו אותי בשדה התעופה הראשון שאתם רואים הוא אומר. יצאנו מהקרוואן. התחיל לטפטף. איך נלך עכשיו? עידו מבואס. הנזלת מציקה לו. כמה אפשר לטייל הוא אומר. דיי נמאס לי, הוא אומר. האמת לא ברור לי איך כולם שרדו עד עכשיו. נס. יש פה איזה נדנדה שתלויה על עץ עם חבל ארוך. עלמה ועידו קצת מתנדנדים. קצת עוזר להרים את המצב רוח הקודר. אני שומע אותם צוחקים . יופי. מטיילים בטיילת לאזור החנויות והמסעדות. יש פה גם שוק איכרים קטן ולא מעניין. עידו ועלמה רעבים מחפשים להם לאכול. רומי נרדמת בעגלה. עידו מתלבט מה לאכול. הוא מחליט פיצה. מחפשים בכל הרחוב. כלום. טוב הוא מנשנש סושי ועלמה המבורגר. קרן המשיכה לבד לחנויות ואני עם הילדים לאכול. רומי קמה וגם רוצה לאכול. גם קרן  הגיעה והזמינה. כולם אכלו אבל אחד אחרי השני. חוץ ממני שאני לא רעב בכלל. איך אפשר לאכול שהבן שלך אומר שהוא רוצה הביתה עכשיו ונמאס לו. זה מזכיר את המשבר שהיה לו שהיה לו ביום כיפור שהגענו לאוסטרליה.  כבר שתיים בצהריים. מה עכשיו? מסתובבים קצת וחזרה לקרוואן כבר שתיים וחצי.

מטיילים על ההר היפה – קרן רצתה לטייל בהר אז אנחנו מטפסים פה. יש פה מסלולי טיול מקסימים. אני דוחף עגלה וקרן עם עידן ועלמה מאחור. איך שהוא מצאנו את עצמנו הולכים במסלול יפיפה סביב ההר על ההר. קרן רצתה קצת ללכת ומצאנו את עצמנו מקיפים את ההר. שוב ספונטניות. עלמה מקטרת. עידו דווקא מרוצה ויש לו אנרגיות חדשות. הוא ממש נהנה ללכת. יש גם מסלול לפסגה אבל זה לא לילדים ולעגלה. כבר שלוש וחצי. דרך מקסימה למרות שמעונן. אני לוקח את עלמה שק קמח וקרן דוחפת עגלה. עידו הולך בכיף ונהנה. עוד קצת ומסיימים את ההקפה של ההר. זה 3 ק”מ אני קורא תוך כדי. עידו רוצה גם לטפס לפסגה. באמצע הדרך היה שביל לפיסגה אבל חסמו אותו. יכול להיות שלפני הסוף יהיה עוד שביל. נוף מהמם. ארבע סיימנו להקיף את ההר. אנחנו מסתכלים על גלויות איך המקום הזה ניראה במזג אוויר נאה וחם. מטורף. שונה לגמרי וכרגע זה שיא העונה. חזרנו לקרוואן וחיכה לנו דוח תנועה של 40 דולר כי חנינו במקום שאסור. הייתה לי תחושה שאסור לחנות שם אבל התעלמתי. לא נורא.

לילה במקום מדליק של תרמילאים – יוצאים מפה ואני רעב אז עצרנו וקרן הזמינה לי אוכל הודי במסעדה הודית. אכלתי סמוסה חריף וטעים במיוחד. אלו-גובי ואורז יחכו לי שנחנה. המשכנו לנסוע כ30 דקות עד פארק בטבע אבל לא ברור איך נכנסים אליו. המשכנו עוד קצת ועצרנו על הדרך הראשית בפארק בסיסי של בק-פקרים. חנינו. קצת בשיפוי פה. טוב הרבה שיפוע. אכלתי את האוכל ההודי ובער לי הפה. תענוג. כבר רבע לשש. נחנה פה ובבוקר נמשיך. זה מקום מדליק של תרמילאים. יש להם פה חדרים משותפים עם מיטות קומתיים. 12 בחדר. סלון ענק. מטבח ענק. שמח פה. אווירה. מדברים קצת עם אלי ונרדה ושומעים קצת מה קורה שם אצלם באי הדרומי. יורד פה גשם וגם להם. כבר שמונה בערב. קרן מכינה לרומי מג’דרה. מצב רוח פה עולה. אנחנו מתחילים להבין מי נגד מי פה. אני מעלה פוסט. הילדים רואים פרק ראשון של פינוקיו. זה עם שמשון ויובב, בלה ושולמית. הצלחתי לשכנע אותם לראות את זה כי אני אהבתי את זה שהייתי ילד והם נדלקו. עכשיו הם רוצים לראות פרק 2. כבר תשע הם רואים את פרק 2. יש לי פה סה”כ 20 פרקים. כל הזמן ממשיך לרדת גשם. כבר עשר. קרן מנסה להרדים את רומי. גשם לא מפסיק לרדת ודופק על תקרת הקרוואן. כבר סידרנו מיטות. עידו רוצה להישאר ער ולהקשיב לשיחה שתכננו להמשיך עם אלי ונרדה מאוחר יותר. אולי נתכנן להיפגש ולטייל ביחד באי הדרומי. כבר 10 וחצי רומי ישנה וכולנו פה עושים מסיבת לילה. נחמד. כולם פה ביחד. מצב רוח טוב לכולם. גם עידו שכח כבר מה היה בצהריים. ניראה ש9 באב חלף. יופי. לא קל אבל קל זה לחלשים ואנחנו לא חלשים. לילה טוב.

מנהרה חשוכה ונודיסטים

מנהרה חשוכה ונודיסטים

שבוע 43, היום ה-296 למסע – יום שבת, 25 בינואר
מירנדה דרומית לאוקלנד – South of Auckland – Miranda

בוקר במחנה – אני קם ברבע לשמונה. ישנתי 10 שעות. עלמה על ידי. קרן למטה עם רומי. אני הולך להתקלח פה. יש תור קטן כי יש רק 4 תאים. לפחות היום לא שכחתי את המגבת. יש כפתור ומקבלים מים חמים ל6 דקות. אני חוזר. כולם כבר ערים ושמונה ועשרים. אני קצת מבואס מהמבחן של אתמול. אני מתלבט האם לעשות מבחן חוזר פה בניו זילנד או בארץ. ניראה לי שאעשה שוב ב15 לפברואר באי הדרומי. בינתיים אני מכין קפה. אני מכין ארוחת בוקר. אוכלים. קרן מדיחה כלים. נגמר המים. אני מנסה למלא אבל הצינור שהחליפו לי לא מתאים לברז. שכן נותן לי חלק כדי שאמלא. יופי צריך לקנות את החלק הזה. כבר רבע לעשר מסיימים להתארגן ולקפל הכל. עשר ורבע יצאנו.

אור בקצה המנהרה – דרך יפה של מישורים ירוקים ופרות. יום יפה היום ונעים. 11 עצרנו לתדלק ולסופרמרקט. דלק זול יותר מאוסטרליה. כל השאר יותר יקר. עשרה ל12 סיימנו עם הסופר. קרן הלכה פה להסתכל על חנויות וינטז’ פה בפינה. יצאנו והמשכנו עוד כמה דקות. ראינו נחל מקסים ומכוניות שעוצרות. מקום יפה ויש פה טיולים קצרים. אולי נצא לטיול אבל הילדים דבוקים למסך הטלוויזיה. נחמד לגלות מקומות על הדרך ולא מספר. כבר 12 ועשרים. מקסים פה. החלטנו לצאת מהרכב. יום מהמם היום. עושים מסלול קצר. עידו אומר איזה יפה פה ושהוא מבין למה אומרים שניו זילנד הכי יפה בעולם. זה מזכיר לקרן את הדרך למנאלי בהודו. אנחנו עוברים במנהרה קרה וחשוכה. חצבו פה מנהרה בתוך ההרים באורך קילומטר. הלכנו כמעט 20 דקות במנהרה מטורפת ורומי על הידיים שלי בוכה כל הדרך. טעינו בדרך. רצינו לחזור לחניה ונכנסנו למנהרה. רואים ישר אור בקצה המנהרה וזה נורא מטעה. זה נראה כמו 200 מטר. אתה ממשיך וממשיך וזה לא נגמר. אור בקצה המנהרה זה ממש פה. אח”כ קראתי בויקיפדיה והבנתי שהמנהרה באורך בדיוק ק”מ אחד. עלמה וקרן מאחור. אנחנו מחכים להם. לא ברור אם אפשר לחזור מפה כי אנחנו על גשר מעל נהר. אין מצב לחזור חזרה במנהרה. בטוח טעינו כי לא התכוונו ללכת כל כך הרבה. זה שעה וחצי מפה. ניראה שאפשר לחזור דרך שביל מעל הנחל.

חוזרים שוב דרך המנהרה – אחד וחצי אין ברירה צריך לחזור דרך המנהרה. במנהרה מידי פעם נוסעים רוכבי אופניים. לא תמיד יש אור. יש קטעים חשוכים שחייבים פנס. יש גם קור מפחיד כזה והד. בקיצור לא נעים לילדה בת כמעט שלוש אבל עידו מבסוט ללכת פה. מסכנה רומי. בשרנו לה את הבשורה שצריכים לחזור דרך המנהרה. היא בוכה שוב. טוב אני אלך הכי מהר שאני יכול. אני לוקח אותה על הידיים ונפרד מכולם. אומר להם שאני הולך לבד ואלך מהר. איך שאני יוצא עידו מצטרף. אומר שהוא בא לעזור. הוא מאיר עם פנס ומתקדם. אני הולך עם רומי על הידיים ועידו לצידי. כמו בדרך הלוך רק שעכשיו אני כבר יודע למה לצפות. הלכתי כמו במסע בטירונות. צעדים ארוכים ומהירים. עידו היה צריך כמעט לרוץ אחרי. היא בכתה אבל פחות מהפעם הראשונה. עשרה ל2 יצאנו שוב מהמנהרה. הלכתי מהר כ15 שעה. לא קל. זהו יצאנו עכשיו עוד כ10 דק הליכה עד הקרוואן. אנחנו לא מחכים לקרן ועלמה. לא נורא. חוויות. בכל זאת עצרנו לנוח ולחכות לקרן ועלמה. הנה הן מגיעות.  כולם עם מלא בוץ על הרגליים מהמנהרה. הולכים בחזרה לקרוואן. הליכה של רבע שעה. כולם רעבים. בדקתי בויקיפדיה ואורך המנהרה הוא בדיוק קילומטר אז עשינו 2 ק”מ במנהרה. שתיים ורבע בחזרה בקרוואן. זוללים לחם עם חומוס. חומוס טעים מצאנו.

  

פארק קרוואנים של נודיסטים – שתיים וחצי ממשיכים. חיפשנו מקום בדרך והגענו לפארק נודיסטים. קטעים. שמנים ערומים פה. היה כתוב פארק נטוראל. זה היה באמת מקום נורא יפה בטבע. מה הקטע שלהם להסתובב ערומים? כמו אדם וחווה. אולי יש בזה משהו, אני מהרהר לעצמי. להיות כמו חיה בטבע. טוב אני עוד לא מוכן לחוויה כזאת. אבל אני עוד צעיר, לא? ביציאה מהפארק היה על יד היציאה בלונדיני  לבן כזה, חינני שמן ומבוגר. נפנף לנו לשלום כאשר התחת השמן והלבן שלו מאיר לנו את הדרך. גם הספקנו לראות את הצד השני של אחוריו. זה היה מאוד סוריאליסטי. הסתובבנו והמשכנו.  ממשיכים לחפש פארק קרוואנים. זה לא קל כמו באוסטרליה והרמה לא גבוהה כמו שם. בסוף נמאס לנו אז עצרנו בפארק של רשת קיווי Kiwi כבר ארבע.

פארק קרוואנים בניו זילנד – נורא יקר פה. לעומת אוסטרליה זה כפול שתיים ומקבלים פחות. סתם אנחנו משלמים כי אנחנו לא משתמשים כמעט בשום מתקן חוץ מחשמל, מים, שירותים ומקלחות. לא במטבח. כמעט ולא בגן שעשועים ואף פעם לא בבריכות. אמרנו שנישאר יותר בפארקים בטבע אבל לא מצאנו בדרך מקום. חנינו. קרן הכינה לאכול פסטה בולונז’ ולי עם פטריות. כל הילדים משחקים בקרוואן. אני קורא קצת את כוחו של הרגע הזה של אקהרט. אני מכיר הכל אבל נחמד לקרוא פרקים ולקבל השראה. כבר כמעט שש. כתבתי פוסט קצר אבל לא הספקתי לפרסם.

שוב מטיילים קצת – יוצאים לסייר בסביבה כבר שש וחצי. אמור להיות פה חוף מהמם. הליכה של רבע שעה לא ברורה ומגיעים לטיילת. רוח חזקה פה. שכחתי לרגע באיזה מדינה אני בכלל. מצאנו שביל הליכה. קצת מסריח כמו ביצה פה. יש ציפורים מוזרות שמשמיעות קולות מוזרים. אני הולך ראשון רחוק מכולם. לבד קצת. הטבע ועוד על יד הים מרגיש לי הכי טבעי, נכון ומוכר. התיישבנו על יד המים. על דשא. אין פה אף אחד. בתים יפים ומפוארים מול החוף שאף אחד לא נמצא בהם. עידו מפעיל פה את הקייטנה. מריץ אותן על החוף. קרן מתכתבת באייפון. אני הולך על קו החוף ומהרהר לעצמי מחשבות. שקט ורגוע פה. אני נכנע לרגע הזה. מה עוד יש? מה יש להתנגד? זה של אקהרט לא שלי אבל אני אוהב את זה. רוח קצת קרירה מלטפת אותי. אני מביט אל האופק ואין לי מחשבות יותר. אין לי דאגות. אין לי שאיפות. הכל בסדר.

אולי יגמר 9 באב? – שבע וחצי חוזרים. עשרה לשמונה בחזרה בקרוואן. אני מעלה תמונות לבלוג של הימים האחרונים. זה נורא איטי ומעצבן. בינתיים עידו הולך להתקלח אבל חוזר כי לא היה לו מים חמים. אני חוזר איתו ומסביר לו שיש כפתור למים החמים. בינתיים הבנות הולכות להתקלח. חוזרות אני מכין להם לאכול משהו קל. בונים מיטות זה כבר ממש פשוט כי הבנו את הפרנציפ. זהו כבר תשע וחצי נגמר היום. לילדים יש מצב רוח טוב והם משחקים ביחד. מעולה. רק אני קצת תשעה באב. כבר יומיים תשעה באב. אולי מחר יגיע עשרה באב. לא נורא. למדתי לא להדחיק. מה שיש אני ממצא עד הסוף. עד שייגמר ויתחיל משהו חדש.

ממערב אוקלנד למרכז האי הצפוני

ממערב אוקלנד למרכז האי הצפוני

שבוע 43, היום ה-295 למסע – יום שישי, 24 בינואר
מערב אוקלנד – West of Auckland – Piha

קשיי מעבר – אני פוקח עיניים בשבע. רומי לצידי. עידו מתלונן שהוא לא מרגיש טוב. הוא עולה אלינו. אני יורד למטה. רומי מבקשת נטוראל וואלי. אני עוזר לעידו במקלחת הבוקר להבין איך הכל עובד פה. פעם ראשונה בפארק קרוונים מסודר בניו זילנד. ניראה שהוא כבר בסדר אחרי הדרמה של אתמול. גם אני הלכתי להתקלח ושכחתי לקחת מגבת. יופי! התנגבתי עם החולצה. קטעים. אני חוזר. אף אחד לא מתרגש מזה ששכחתי את המגבת. כבר שמונה וחצי וכולם קמו. עלמה חזרה לישון עוד קצת. קרן הכינה לאכול. הלכתי להדיח כלים. חזרתי. הלכתי קצת לנשום את הים והטבע הפראי הזה פה. עידו לא רוצה לצאת מהקרוואן. בוקר מעפן לגמרי. אני עצבני ורגיש מתמיד. כנראה גם אני חווה קושי מעבר לניו זילנד. בסדר, ניקרא זה קשיי מעבר. כבר רבע ל10

נוסעים לטייל לעוד חוף – אני חוזר מהחוף הוולקני. הבנות משחקות להן. עידו מנמנם. קרן באייפון. אני סתם יושב וחושב. יצאנו בעשר. נסענו ל Bethells Beach שאורי מיפן שלח אותנו. אנחנו מתכתבים איתו בוואטס-אפ והוא ממליץ לנו על מקומות. הוא כבר בברלין אבל בדיוק עכשיו מבקר חברים בהולנד. נסיעה של 45 דקות בהרים עם סיבובים. נוף מאוד יפה וירוק חזק כל הדרך. 11 הגענו. אף אחד לא רוצה לצאת מהרכב. אני יוצא לבדוק את השטח. אני מגיע. מנסה להבין איפה השביל. יש פה חול שחור וולקני. נהר שנשפך לאוקיינוס והרים יפים. אני צועד עד החוף. הליכה של 300 מטר. יופי פראי כזה. יש פה חוף מסודר עם מציל אבל רק קומץ אנשים שכולם פה סביב האגם ולא קרובים לים. על החוף יש מדוזות כחולות קטנות. יש גם קצף מוזר על החוף. כמו קצף אמבטיה לכל אורך החוף הפראי. סה”כ מאוד דומה לPiha ששם היינו אתמול והבוקר. שוב מרגיש כמו סוף העולם. חזרתי לקרוואן. לאחר שכנועים עלמה הסכימה לצאת ולבוא. קרן עידו ורומי יצאו גם. 11 וחצי כולם עם מצב רוח של בית קברות. הלכנו עד החוף. את רומי לקחתי על הידיים. מזכיר פה קצת את ווילסונס-פרום מאוסטרליה: הנהר עם הירוק והים. 12 בחזרה לקרוואן.

 

לא קל בתחנת דלק בשום מקום – 12 ורבע עצרתי בדרך לרגע ובדקתי תוצאות של המבחן באנגלית שלי. זה בדיוק 10 ורבע בבוקר שעון סידני. הדופק שלי כבר התגבר אבל לא היו תשובות עדיין. אמרו לי ב24 לחודש ב10 בבוקר שעון סידני אבל כתוב בפתק שקיבלתי ב2 שעון סידני אז אבדוק ב4 שעון ניו זילנד שוב. לאן מפה? אין לי שמץ. נסענו שעה וחצי מזרחה ודרומה. עצרנו באמצע כביש מהיר בתחנת דלק ומסעדות. כולם נרדמו לנוח. אני הכנתי סלט עם טונה לעידו ולי. אכלנו והוא גם הלך לנוח. מרגיש כמו משבר כזה. אין כוח לכלום כבר. איך נצא מזה אין לי מושג כרגע. אני מנסה לכתוב פוסט ובסוף הפוסט נגמרת הסוללה של הלפטופ. כולם ישנים עדיין. כבר רבע לשלוש. נו מה עכשיו? אנחנו פה באמצע שום מקום בתחנת דלק ענקית כזאת. יש עוד חודשיים פה יאללה מה יהיה איתנו? הגזמתי אולי? שנה זה יותר מידי? אולי צריך לחזור הביתה? מה עכשיו? אחרי כל מה שעברנו? אני בטוח שאם נעבור את המשבר הזה נאסוף עוד המון חוויות מטורפות מכאן. הבית יחכה, לא? אף אחד לא רוצה עוד חוויות. כולם שבעים ובא להם להקיא. באסה. אולי זה המשבר האחרון?  אני יכול להמשיך עוד חודשים אבל אני פה לא הבעיה. אני צריך פה לעזור לכולם לצאת מזה ולהמשיך הלאה. מה לא? כבר שלוש וחמישה. כולם ישנים פה. אני כבר במסך 95 בקנדי קראש משחק כבר בלי חשק. זהו נגמלתי. הספיק לי. אני משחק רק פה ושם שממש משעמם לי.  אנחנו פה כבר שעה וחצי בערך. טוב שיישנו. אני לא מעיר פה אף אחד. מחשב: אין לי, כי אין סוללה. קנדי: אין חיים. אני אקרא בלונלי פלנט קצת . קודם אני בודק את התוצאות באנגלית ויש תוצאה. סה”כ ציון כללי 7 שזה טוב אבל אני צריך 7 בכל חלק וקיבלתי בהאזנה 5.5 בקריאה 7 בכתיבה 6 ובדיבור 8.5 בקיצור אני צריך להיבחן שוב. באסה. רומי קמה. לקחתי אותה לקנות נאגט’ס במקדונלד. אנחנו חוזרים כולם קמו. כבר שלוש וחצי. אני חוזר לקנות גם לעלמה לאכול ארוחת המבורגר של ילדים במקדונלד. הבנות אוכלות ואנחנו ממתינים להן. כבר רבע לארבע ולא ברור לאן מפה.

למירנדה – נסענו למקום שנקרא מירנדה על יד אגם. נסענו כשעה. עידו לא מרגיש טוב כל כך אז היה לו קשה. הגענו בחמש לפארק קרוואנים נורמלי. החשמל שוב עושה לנו בעיות. נדלק נכבה לסירוגין. חשבתי שזה הכבל חשמל אז פרקתי אותו והוא תקין אבל השקע של הקרוואן ניראה בעייתי כי מחבר אחד ניראה קצת שרוף. בינתיים זה עובד אבל כל יום מגלים בעיה אחרת. הגענו וחם. פתחנו את הצלייה פעם ראשונה. עידו לא מוצא את האייפון. מבואס טילים וגם לא מרגיש טוב. עזרנו לא לחפש. הפכנו את הקרוואן ולא מצאנו. פתאום היה לו רעיון לפתוח את השיתוף של האינטרנט באנדרואיד שלי וכך ניראה אם האייפון מתחבר. זה עבד וכך מצאנו אותו לבסוף אחרי ששלחנו לו הודעות וואטסאפ והוא השמיע קול. הוא מבסוט. יופי. כבר שש פה. הערב חלף פה בשקט יחסי. כולם נרדמו מוקדם. לא יום טוב. נקווה שמחר ישתפר. אנחנו עוד ממש זרים במקום הזה. מנסים להבין מי נגד מי פה. איך הכל עובד. לומדים את ניו זילנד. קשיי קליטה. לילה טוב ניו זילד.

היכרות ראשונה עם ניו זילנד

היכרות ראשונה עם ניו זילנד

שבוע 43, היום ה-294 למסע – יום חמישי, 23 בינואר
אזור אוקלנד – Auckland Area

בוקר בקרוואן החדש – אני מתעורר לגשם חזק. שש בבוקר. שומעים קצת מטוסים כי אנחנו ממש בשדה התעופה. ישנתי טוב. המזרון פה הרבה יותר טוב. לא ייאמן איזה שדרוג הקרוואן הזה מול ההוא באוסטרליה. קצת מרגיש שנדפקנו שם. לא היה אז למה להשוות. הראש הישראלי לא מוכן להיות פראייר. זה טבוע בנו. יצאתי החוצה לשירותים. אני חוזר, גשם מבול והדלת ננעלה. אני צועק לקרן שתפתח. היא צריכה לרדת מלמעלה ובקרוואן החדש זה ממש מאתגר. כולי רטוב אבל אנחנו צוחקים בטירוף. גם עידו מתעורר ומודיע שנוח מאוד והוא ישן טוב. יש לנו רשימת ליקויים ללכת לסוכנות הקרוואן ולתקן על הבוקר אח”כ נצא לראות את ניו זילנד קצת כי עד עכשיו לא ראינו כלום. רק ענייני קרוואן עד עכשיו. אני מכין ארוחת בוקר. ממש קל יותר פה בקרוואן המשודרג. יושבים בסבבה בקרוואן. משווים לקרוואן הקודם. לא ייאמן איך התפארתי מהנדסת האנוש  של הקרוואן הקודם. זה בערך פי 10 יותר טוב כמעט בכל פרמטר. עידו מתחיל שיעורים בחשבון כבר שמונה ועשרים. עלמה עדיין ישנה. שמונה וחצי מעירים את עלמה. עידו עם חשבון. הם עושים לו רעש אז אני משתיק אותם מידי פעם. רבע לעשר כבר. קרן הדיחה כלים במטבח הפארק כי הכיור שלנו סתום. עידו מסיים חשבון. הבנות עם סרט. תיכף נזוז מפה.

קרואטי מוזר ומתקנים את הקרוואן –  צורן נכנס אלינו. הקרואטי כדי שהעתיק לו משהו מדיסק-או-קי שלו לדיסק חיצוני שלו. שוחחנו ארוכות על האומנות שלו. הוא מייצר אומנות מחלקים של בעלי חיים. מדהים. 11 כבר ממש מסלקים אותו כי צריך לזוז. איש מעניין. מגדיר את עצמו אנרכיסט ופציפיסט. נחמד לשוחח עם אנשים מעניינים. דיברנו גם על המצב של קרואטיה עם השכנים שלה והמלחמה האחרונה. יצאנו בחזרה לסוכנות קרוואנים. ניראה כאילו לא נצא מאזור שדה התעופה אף פעם. הבחור שם הגיע עם פומפה וחומר לפתיחת סתימות. ניסה כמה פעמים ובסוף הצליח לפתוח את הסתימה בכיור. קיבלנו כיסאות חדשים. מחליפים את הרשתות. עכשיו פתחנו את הסככה צלייה וגם שם משהו שבור. כבר 12 וחצי קרן עם הילדים במשרד ואני פה עם אנשי התיקונים של הקרוואן. מזל שלא התרחקנו מהאזור אבל סתם מבזבזים לנו את הזמן. אנחנו צריכים לקבל פיצוי על זה.

  

הר געש לא פעיל – עצרנו בבנק לפתוח חשבון. לא ייאמן נתקענו שם עד שתיים וחצי. דיי נו. נסענו מפה להר געש כבוי ופסגה שרואים את כל אוקלנד מלמעלה. כבר שלוש ורבע ויש פה רוח משוגעת. טיפסנו לפסגה רואים נוף של כל העיר אוקלנד. ראות לא משהו אבל עדיין יפה. קצת בפסגה. עידו שואל איך יודעים שהר הגעש לא פעיל והאם הוא יכול להיות פעיל. הוא קצת התחרפן ובלע פטיפון. רבע ל4 יורדים בחזרה. אחרי התלבטויות ומפות החלטנו לנסוע שעה מערבה מאוקלנד למקום שנקרא Piha על החוף.

   

Piha  – חוף עם חול שחור וולקני – נסענו בהרים ירוקים עם פרחים יפים סגולים שאף פעם לא ראיתי כמותם. קרן קיבלה בחילה מטורפת. הגענו בחמש וחצי למקום מדהים ביופיו עם הרים ירוקים בצבע עז וחוף עוצמתי במיוחד. ניראה כוכב אחר. רומי נרדמה.  קרן מתאוששת ואני מכין אורז. הלכתי לסייר ונגלה בפני נוף מטורף עוד יותר. נחל, גשר, חוף ים עם חול שחור וולקני.  גבעות ירוקות על החוף שאפשר לטפס עליהם. לקחתי את קרן לסיבוב פה. מדהים. חזרנו. יש פה cabins אבל פצפונים. זאת סוכה מעין צריף כזה שנקרא Hut. מצחיק. מזל שלקחנו את הקרוואן ולא סמכנו על בקתות. הכיור שוב נסתם. לא ברור. שהיינו שם בסוכנות הבוקר הכל היה תקין. גם אין בפארק הזה מים למלא בקרוואן וחור ניקוז למים המלוכלכים. מוזר. אבל נוף לא מהעולם הזה. קרן הכינה לאכול. צלי עוף לילדים ומוקפץ ירקות בקארי לי ולה. עידו ועלמה בגן שעשועים. רומי קמה לדקה וחזרה לישון. כבר שבע וחצי.

  

סוף העולם – שמונה ורבע אני וקרן מנסים לראות שקיעה שאמורה להיות ממש יפה פה אבל יש עננים ורוח מקפיאה. בכל זאת יצאנו לבד וראינו שקיעה מהממת. טבע פראי ומדהים פה. סוף העולם לגמרי. רבע לתשע אני וקרן חוזרים. רומי קמה. אני וקרן עם מפות והלונלי פלנט מנסים לבנות מסלול לשבועיים הקרובים באי הצפוני עד שנגיע למעבורת לאי הדרומי. זה לא קל. השמות פה של המקומות קשים. כבר ממש מאוחר וכולם ערים כבר רבע ל11. יאללה מפזרים את ההפגנה. רומי באה אלינו לישון. עלמה בוכה כי היא לא רוצה לישון לבד. עכשיו עידו בוכה. מתגעגע ורוצה לארץ. כולם בוכים פה. ממש סאגה. קרן עם עידו מנסה לטפל בו ועלמה ורומי איתי למעלה. המשבר האחרון שהיה לעידו היה שהגענו לאוסטרליה. כנראה שזה משבר מעבר לניו זילנד. זהו הוא נירגע. כולם ישנים. אין לנו מסלול לאי הצפוני. יש לנו בערך חצי מסלול ולא ברור לאן אנחנו נוסעים מחר.

ניו זילנד – מפגש עם קרוואן

ניו זילנד – מפגש עם קרוואן

שבוע 43, היום ה-293 למסע – יום רביעי, 22 בינואר
אזור אוקלנד – Auckland Area

בוקר טוב ניו זילנד – אני מתעורר בחמש ומשהו. האנדרואיד שלי מתלונן שהוא במצב קריטי של 2 אחוז סוללה. מאז שהוא איתי הוא לא הגיע למצב כל כך נמוך של סוללה. ממש הרגשתי לא בסדר שהזנחתי אותו וחיפשתי את כבל ההטענה בחושך. מה שהעיר אותי בכלל הייתה רומי שהגיעה למיטה שלי ושל קרן. המיטות לא ממש נוחות במוטל המוזר והקריפי הזה. עלמה בקושי נרדמה אתמול בלילה. התלוננה שלא נוח לה וכבר ביקשה לחזור לקרוואן.  המוטל הקצת קריפי גרם לכולם להתגעגע לקרוואן. מצוין היום בבוקר נפגוש אותו שוב. קרוואן שאמור לשרת אותנו חודשיים ושבוע פה בניו זילנד. אני כותב פוסט. כולם ישנים. כבר שבע. בקושי ישנתי ארבע וחצי שעות. לא נורא. אני נהנה מהשקט פה להיות לבד. כבר שמונה וכולם פה ישנים. אני מסיים עוד פוסט. תיכף אני מעיר אותם כי בעשר אנחנו צריכים לזוז מפה ויסיעו אותנו לסוכנות הקרוואנים. גם היום מעונן פה. כ18 מעלות. אני עושה ג’קוזי קצר. מעיר את קרן בשמונה וחצי. את עידו בקושי בתשע ועלמה בסוף בתשע וחצי. אני מכין לנו קפה וחביתה אחת גדולה. קרן מסיימת לארוז פה.

השתדרגנו – רבע לעשר מחכים שיאספו אותנו לסוכנות הקרוואן. עידו קצת על הסקייטבורד עד שההסעה תבוא. נסיעה של 3 דקות והגענו. מקבל אותי בחור חמוד צרפתי. בינתיים מגיע הקרוואן וכל החבר’ה שלי מתלהבים. אני עוד לא ראיתי כלום. אני במשרד, כבר עשר וחצי אני עדיין מקבל הסברים. כבר 11 עדיין ממלאים אותי בהמון אינפורמציה.  עלמה ועידו רצו אלי בהתלהבות כי הם נכנסו לקרוואן ואני פה במשרד. הם כבר מומחי קרוואן ואם הם מתלהבים סימן שקיבלנו משהו מצוין. כניראה הרבה יותר טוב מהקודם. אחרת הם לא היו מתלהבים כל כך. אני מת לראות אבל הצרפתי שופך עלי עוד מידע ועוד מידע. טוב יאללה הבנתי. חשוב חשוב אבל תן ללכת. יצאנו לקראת 12. הקרוואן הרבה יותר חדש ומפואר מהקודם. גם יותר מרווח. השתדרגנו. איזה כיף.

 

מלוד לרעננה – יצאנו לקניות ובדרך הבנו שמגירה אחת לא יושבת טוב במסילה ויוצאת בזמן הנסיעה. טוב נקנה משהו לילדים כי הם רעבים ונחזור לשם. חוץ מזה אין לנו מושג לאן לנסוע בכלל. מזל שהאנדרואיד פה איתי. קרן ירדה לקנות לחמניות. חזרנו ומחכים שיחליפו לנו את המגרה. בינתיים אנחנו מתלהבים מכל השדרוגים של הקרוואן החדש. הרבה הרבה ושוב הרבה יותר טוב. זה כמו לעבור מדירת חדר בלוד לדירת חדר ברעננה. המיטות. המדפים. השולחן. הכל יותר חדש ומרווח. בכמה רמות יותר טוב. איזה כיף. כולם שמחים. החליפו מגרה יצאנו שוב.

פארק קרוואנים ראשון – שירות עצמי – אנחנו שוב בסופר. אנחנו בשוק כמה שקט הקרוואן בזמן נסיעה לעומת המשאית של החלבן באוסטרליה.  פה אנחנו ממש יכולים לדבר עם הילדים בזמן הנסיעה ושם לא היה מצב בכלל. איזה כיף. קנינו את כל הסופר. חיפשנו טחינה ואין. באסה. כמו חוקר תרבות הלכתי מדף מדף בסופרמרקט. שלוש יוצאים לפארק קרוואנים קרוב. יש לנו לסדר את הבית. נסענו 5 דקות ונכנסנו. שירות עצמי. אתה דוחף כרטיס אשראי ונפתח שער. מחנים הכל ריק פה חוץ מעוד רכב. כבל חשמל מאוד קצר. כבל מים בכלל קצר ולא מגיע. רומי ישנה. מסדרים את הקרוואן. יש פחות מקום מבקודם כי פה חשבו על מרווח. אכלנו פסטה עם טונה הארוחה הראשונה בכל קרוואן.

מסיימים לסדר ומתלהבים מהקרוואן – יש פה איזה ילדה בת שבע מקרואטיה בשם לולה. היא מדברת אנגלית ויש לה המון בטחון. חמודה. יצאה לשחק עם עידו ועלמה. כבר חמש.  מנסים להעיר את רומי. זה לא קל ולא מצליחים. עדיין מסדרים את הקרוואן. יש לנו כבר ניסיון ופה יותר מאתגר מבחינת אכסון אבל הרבה יותר נוח, מרווח ויפה. כבר שש. סיימנו. מנסים להבין איך הופכים כאן את הספות למיטות. עידו הלך להדיח כלים במטבח של הפארק כי בכיור שלנו יש סתימה רצינית. מחר נחזור שוב לסוכנות הקרוואן שיתקנו עוד ליקויים. שלושה כיסאות פיקניק שבורים. רשת חלון אחת קרועה. כיור סתום וצינור מים קצר מידי. נתקענו חזק עם השולחן האחורי. לא מצליחים לפרק אותו. קרן קראה לעזרה. הגיע איזה סבא ניו זילנדי חמוד אבל לא ניראה שהוא מצליח. אחרי מאמץ לא קטן הוא הצליח. יופי הבנו.  בטח אבא שלי היה מצליח תוך 2 דקות. כבר מאוחר. איזה קרוואן חבל”ז. כמה אור. ממש כיף. כולם מרוצים. אני מתלהב מהקרוואן בפעם המאה אז עלמה מעירה לי שאמרתי את זה כבר אלף פעם.  כבר עשר בלילה. כולם שמחים על הבחירה המצוינת של הקרוואן. בכלל בניו זילנד לא גוררים כמו באוסטרליה כי פה הרוב תיירים.