טיול בפארק הלאומי בן-בויד

טיול בפארק הלאומי בן-בויד

שבוע 35, היום ה-243 למסע – יום שלישי, 03 בדצמבר
עדן– החוף הדרומי – Eden– South Coast

מדיטציה מול האגם – אני פותח את היום עם מדיטציה משובחת של 20 דקות מול האגם. רק עם עצמי. שקט. בלי מוסיקה. בלי כלום. רק הטבע הקסום שמסביבי. אושר. שקט. נעים להיות. יש פה כמה חבר’ה שמקפלים את האוהלים שלהם. יום יפה ובהיר. המון ציפורים מצייצות פה. מושלם למדיטציה. רעשי טבע. שקט ללא מחשבות. רק נשימות. אושו מסביר בספר שלו על יסודות המדיטציה. לא משנה הטכניקה אבל שלושה עקרונות חשובים להיות רפוי ורגוע, להיות ערני ולחכות כלומר לשמור ולא להיות שיפוטי. Relaxation, watching and no judgment. פשוט לצפות במה שקורה אבל בלי מתח ללא קונפליקט ולא להתנגד. אושו המציא המון שיטות למדיטציה אבל עדיף לשבת ולא לעשות כלום. אבל האם אתם יכולים באמת לשבת? הוא שואל. אם כן שבו אם לא יש הרבה צורות אחרות. שאתה יושב בשקט המיינד שלנו מייצר המון רעש כהתנגדות למצב הלא טבעי שלהיות בשקט. מי שלא רגיל ומאומן בזה. אני כבר מאומן ומיומן. אז ישבתי בשקט שלי הבוקר. כבר שבע ורבע ואצלי פה כולם עדיין ישנים.

מה בתוכנית היום – היום נמשיך הלאה למרות שהייתי נישאר. גם עידו אמר לי בערב שהיה רוצה להישאר. אבל אמרתי לו שעדיף להמשיך. עדיף שיהיה לנו טעם של עוד מאשר טעם קצת מר שהתעייפנו מהמקום. זה קרה כבר כמה פעמים. אז נמשיך הבוקר. אלי ונרדה רוצים לטייל בשמורת הטבע שעל ידינו Ben Boyd כנראה שנצטרף למסלול הליכה ואחר כך נמשיך דרומה. עוד כ500 ק”מ אנחנו במלבורן. אני מכין לי ולקרן קפה. היא ורומי כבר ערות. אני לוקח את הקפה איתי לאגם. אלי ונרדה באים אלינו לקפה על הבוקר. אנחנו מנסים לתכנן את היום והימים הקרובים.  עד תשע אני מנסה לתכנן מסלול לחודש וחצי שנותרו באוסטרליה. יושב עם המפה שסימנתי בה מלא עיגולים כשהיינו בגולד קוסט ומנסה להבין איפה נהיה ומתי.

יוצאים לפארק הלאומי בן-בויד – ארוחת בוקר זריזה. מקפלים הכל למרות שכנראה בסוף כן נחזור לכאן. עשרה לעשר, ניסע קצת לטייל באזור ונחזור אחרי הצהריים. בינתיים הילדים פה משחקים להם בגן השעשועים. עשר יוצאים. רבע ל11,  אחרי כחצי שעה נסיעה הגענו לתחילת מסלול הליכה. נועה הצטרפה אלינו לנסיעה.  התחלנו קצת לצעוד. אחרי 300 מטר מגיעים למגדל יפה. עידו מספר לנו את סוף הסיפור “שרה גיבורת ניל”י” שסיים לשמוע בנסיעה. כבר 11 ועשרים. מגיעים עד הקצה ורואים נופים של ים, מפרצים וסלעים בצבע בורדו חזק. קצת מתחיל להיות מעונן פה. הלכנו קצת בשביל מיוחד עם נופים של צוקים וים. לרומי קצת קשה אז קרן ורומי חזרו בחזרה בעשרה ל12. אני המשכתי עם כולם. זה מסלול של 4.5 ק”מ כל כיוון.

הולכים במסלול ואני ממציא סיפורים – 12 ועשרים רואים את המגדל כבר מרחוק. עלמה מבקשת ממני שאקריא להם סיפור. חמודה, היא מתכוונת שאמציא להם סיפור כמו שאני הרבה פעמים עושה. אני שואל את כל הילדים, עידו, עלמה, נועה, פלג ואלמוג איזה מרכיבים הם רוצים בסיפור. עידו עונה סוכן חשאי ועלמה פיה. אני ממציא להם סיפור משובח מכניס גם את אלמוג ופלג לתוך הסיפור. לאלמוג צמחו זנב ואוזני חמור ופלג בסיפור מצחיק את כולם. יש גם שמשון ויובב וגם שועל. הילדים הולכים ומקשיבים להמצאות שלי. בשלב מסויים עידו מתעצבן כי הסיפור הכיל קוסם במשום סוכן חשאי וממש נעלב והלך אחורנית במסלול. גם עלמה החלה לבכות משהו שקשור לפיה שלה. בקיצור ממש לוקחים פה קשה. הפסקתי לספר. בינתיים אנחנו מתקדמים במסלול והמסלול נהיה יפה יותר ויותר עם צוקים של סלעים אדומים ועצים מיוחדים. עכשיו הילדים רוצים את סיפורי משה הפ’לוצר. אמרתי להם שאלא סיפורים רק שהייאשוש גדול במיוחד. בסוף גם סיפרתי להם על משה והפלוצים שלו וכולם מאוד צחקו. התחילו עננים יותר כבדים. אני משגע את עידו על מנהרת זמן שבעצם קפצנו לעתיד וירד כבר גשם. פתאום מתחיל לרדת עלינו גשם. אנחנו מסתתרים מתחת עץ ואוכלים ממתקים. עוגיות אוראו ותפוצ’יפס.

מפרץ עם סלעים אדומים, מערה, מים שקופים וקיפודי ים  – כבר אחת וקצת התבהר ואני קצת מפעיל את הילדים עם משחקי אסוציאציות. כבר אחת הגענו למפרץ מקסים. התבהר קצת. יש פה סלעים אדומים, נורא מיוחד. קרן מעדכנת בטלפון שרומי והיא ציירו ועכשיו רומי רואה סרט. המסלול הליכה ממש יפה פה רק מלא ברחשים מציקים. אחת ורבע הגענו למפרץ מדהים עם סלעים אדומים וים מקסים ופרוע. אני טיפסתי על הסלעים והלכתי להתבודד במקום הקסום הזה. נועה ועלמה התיישבו לשחק ועידו עם הבנים. גיליתי פה מערה ומים שקופים וצלולים וכמה קיפודי ים. מהמם פה. איזה יופי. מאוד מיוחד ושונה. נשארנו ליהנות מהמפרץ לחצי שעה.

    

        

האם לחזור במסלול או להמשיך – עשרים לשתיים ממשיכים הלאה. מתלבטים האם לחזור במסלול חזרה כ3 ק”מ או ממשיכים לחפש שביל עפר שאמור להוביל לכביש הראשי. אני חשבתי לחזור. אלי התעקש להמשיך. ממשיכים. פגשנו אוסטרלית מבוגרת שמטיילת לבד. שוחחנו איתה והמשכנו.  שתיים ועשרים מצאנו את השביל והולכים בו כבר רבע שעה. אולי קרן תצטרך לבוא לאסוף אותנו או שאני ואלי נרוץ בכביש להביא את המכוניות. השביל הזה אמור להתחבר לכביש. גם חייבים סופר כי אין לנו ממש כלום. מתחיל להיות מאתגר פה. הילדים כבר רוצים להגיע. שתיים 37 עוד כ-ק”מ אחד. מלא זבובים וחרקים הורגים אותנו וגם חם. אם אתה נעצר כל הזבובים והחרקים עלייך אז כדאי להמשיך לצעוד. הדרך פה סתם משעממת. הדרך היפה והמיוחדת הסתיימה שהתחלנו את שביל העפר.

 

קרן מגיעה לאסוף אותנו – אני שולח הודעה לקרן שתבוא לקחת אותנו ובדיוק באמצע מת לי הטלפון כי הסוללה נגמרה. היא קיבלה את ההודעה ויצאה אלינו. כולם מחכים לה שתגיע להציל אותנו. בינתיים עוברות כל הזמן משאיות ענקיות עם בולי עץ. הנה היא באה! כולם בצד הכביש מחכים לה. איזה שמחה! כולם עולים לקרוואן שלנו ואני נוסע לוקח את כולם לקרוואן של אלי ונרדה במקום שחנינו. עוצרים.  הילדים של אלי ונרדה מתים מרעב. הם מכינים להם צהריים. אנחנו מחממים את הפסטה של אתמול אבל רוצים כבר לצאת. כבר שלוש ועשרים. ארבע ועשרים הגענו בחזרה לעדן אחרי חצי שעה נסיעה. קודם קניות. כולם יחד. כמעט שהגענו לקופה גם אלי ונרדה מגיעים לסופר עם הילדים. יש פה רק סופר אחד אז ברור שניפגש פה. גם להם אין כלום. צריך לזכור שאנחנו משפחה עם מקרר קטן שכל שלושה / ארבעה ימים נגמר האוכל. אז כל שלושה ימים כל המשפחה בסופר. זה טיול קרוואנים וסופרמרקט. לי יש שתי אפליקציות באנדרואיד: Coles  וWoolworths  שאילו הרשתות המובילות באוסטרליה. באמצעות האפליקציות אני מוצא סופרמרקט קרוב אלינו.

שוב חוזרים לפארק מול האגם –  חמש. מגיעים שוב לאותו פארק קרוואנים מהמם על האגם. אני עייף ורעב. עידו והבנים ישר לקחו אופניים ונסעו פה כל עוד יש אור. אני וקרן מסדרים את הקניות ומכינים לאכול. מג’דרה וסלט ירקות. טוב זאת קרן שמכינה. אני מנשנש חמוצים וטחינה. התחיל לרדת גשם חזק. קרן מתלוננת שמשהו עוקץ אותה בציצי. אני מסתכל ועלוקה קטנה כמו זאת שנדבקה לעלמה לפני חודש מוצצת לה את הדם. שלפתי אותה עם הידיים. עכשיו שורף לה.  רומי ועלמה משחקות בתוך הקרוואן. עכשיו עידו גם הגיע כי הגשם חזק מאוד. כבר שש.

אצבע תקועה בדלת – עלמה הולכת לקרוואן של אלי ונרדה. פתאום בכי חזק. קרן רצה לשם, הם חונים כ15 מטר מאתנו. קרן צועקת בהיסטריה “בן! בן!”. אני מזנק מהקרוואן שלנו וטס אליה. אצבע של עלמה תקועה בדלת הרשת של הקרוואן. יש שתי דלתות, דלת הקרוואן ודלת הרשת שפנימית יותר. היא דחפה אותה והדלת של הרשת ננעלה לה על האצבע. קרן קוראת לי כי היא לא מצליחה לשחרר את האצבע. אני הגעתי בספרינט הכי מהיר שלי. אני גם לא מצליח לשחרר את האצבע ועלמה צורחת ונאנקת מכאבים. בערך כבר חצי דקה היא עם האצבע תקועה. פתאום נרדה מגיעה. היא הייתה במטבח המחנה ושמעה את הצרחות. גם היא מנסה ולא מצליחה. היא צורחת “אלי! אלי!” כי גם הוא במטבח המחנה. אני קפוא. מנסה לשחרר ולא מצליח. נרדה מזיזה את הדלת והאצבע משתחררת. פתאום אני מבין שיש לי כאבים עצומים בברך שמאל. אני מביט ורואה חתך עמוק באורך 3 ס”מ ודם. לא הרגשתי כאב בזמן שעלמה הייתה תקועה אבל שהגעתי בטיסה אליה נתקעתי בחוזקה במדרגה ופצעתי קשה את הברך. מדהים איך לא שמתי לב כל עוד עלמה צורחת וזה נמשך כדקה. הגוף משחרר אדרנלין ואנדורפינים כדי שתצליח לתפקד במצבים קשים. עכשיו כל הפארק בא לראות מה קרה. מביאים לנו קרח. אני כמעט מתעלף מכאבים. שנינו יושבים פצועים. האצבע של עלמה בסדר גמור. אני גם אהיה בסדר. קרן מטפלת בשני הפצועים. אני רואה כוכבים מכאב. עלמה בוכה עוד כחצי שעה ומסתבר שנתקעו לה שתי אצבעות ולא אחת.

יושבים בחוץ בכיף עם יין – רומי לא יכלה להירדם בגלל ההמולה שנוצרה. הילדים נרגעים עם דרדסים למעלה. כבר תשע וחצי. אין כבר גשם ומאוד נעים בחוץ ולא קר. אני וקרן מתכננים לצאת ולשבת קצת בחוץ. גם אלי אמר שיצטרף. יושבים עם אלי ונרדה ומקשקשים בכיף עד 11 וחצי. גם הרשינו לעידו להצטרף קצת. רק 15 שעה. הוא חמוד ורוצה להיות עם הגדולים. שתינו יין וצחקנו.

כל היום מול האגם בעדן

כל היום מול האגם בעדן

שבוע 35, היום ה-242 למסע – יום שני, 02 בדצמבר
עדן– החוף הדרומי – Eden– South Coast

לבד בגן עדן – רבע לשש. צפוף לי למעלה כי רומי לא השאירה לי הרבה מקום. לא שמתי לב מתי היא הגיעה. אתמול לא נרדמתי בקלות. המון מחשבות טורדניות. אני לבד בחוץ מול האגם הקסום והשקוף הזה. כמו מראה. המון ציפורים וגם רעש של גלים רחוקים. הגוף שלי כואב. כולם ישנים. הלכתי לי לבד פה. אני והציפורים. כל כך הרבה מיני ציפורים יש פה. יום יפה ובהיר היום. אני הולך לי בעדן הזה ממש גן עדן עם כל העצים, הציפורים, השקט והאגם. רבע לשבע אני חוזר אחרי סיבוב בגן עדן. כבר חזרתי על עצמי המון פעמים אבל אין דברים כאלה. חוף מקסים, עצים, ציפורים, אגם ואני לבד בתוך כל זה. כאילו כל גן העדן הוא רק שלי.

 

סתלבט בעדן – פלג ונועה מתנדנדים מול הקרוואן שלנו בגן שעשועים. גם עידו קם בשבע וחצי וישר יוצא אליהם לגן שעשועים. חמודים. ממש כיף להם ביחד. קרן למעלה מתפנקת במיטה כבר יותר משעה. סוף סוף עלמה קמה אחרי שקרן מספרת שנרדמה רק ב11 אתמול. בגלל שישנה בנסיעה אתמול יותר משעה. אני מכין לכולם לאכול. גם כלים וזהו תשע וחצי הילדים כבר נוסעים כאן באופניים בכיף. נישאר פה עוד לילה. עידו עם החברים והאופניים כל הבוקר. אני כותב והמון תמונות עד עשר וחצי. רומי סרט וקרן הליכה. עלמה קצת מציירת ומשחקת עם נועה.

 

אופניים סביב האגם וחזרה דרך הים – כמעט 12, קרן חזרה מההליכה. אני סיימתי עם שיעורי הבית באנגלית. חיבור באנגלית. עידו לקח אותי לסיבוב באופניים סביב האגם, לעיר וחזרה דרך הים. וואו איזה כיף. רכבנו כחצי שעה בשביל מיוחד סביב אגם ואחר כך דרך הים. מהמם. איזה יופי עידו רוכב. ממש התאמצתי והוצאתי מרץ. כיף חיים.  אמרתי לעידו שהוא חייב לקחת גם את קרן לסיבוב באופניים. יש פה בפארק כמה זוגות ואפשר לקחת בחינם. גם הם יצאו לרכב באופניים. אני מכין פסטה עם פטריות, שום ובזיליקום פה במטבח המחנה מול האגם. הבנות רואות טום וג’רי. סבבה. כבר כמעט אחת בצהריים. כיף לבשל לי פה לבד מול האגם. כבר ארבע. היום עובר לו בנעימים . לא עושים הרבה. הילדים משחקים בחוץ כל היום וגם באופניים.  הם ממש חבורה מגובשת פה. עכשיו הם אוספים פקקים של בקבוקים כדי לבנות חנוכייה חדשה. נעים כל כך פה מול האגם הקסום. אפשר להמשיך ככה עוד הרבה זמן.

 

קרן סופגניות, אני עם אושו – עכשיו קרן מכינה סופגניות. כולם אוכלים ונהנים. אני חזרתי לאושו. הספר האחרון שקניתי בהודו על מדיטציות. כבר רבע לשבע. כבר שמונה. מדליקים נרות חנוכה בתוך הקרוואן. הילדים מצאו קרשים חדשים היום, אח”כ חיפשו פקקים של בירות בשביל החנוכייה, גם ביקשו מאנשים פה פקקים של בירות, אני הדבקתי להם עם סופר-גלו ויצאה אחלה חנוכייה. חג אורים שמח.

   

!יופי בלתי נתפס

יופי בלתי נתפס!

שבוע 35, היום ה-241 למסע – יום ראשון, 01 בדצמבר טורוס-הד – החוף הדרומי – Tuross Head– South Coast

ברווז ביוני – אני קם בשבע. גשם וקר. המון עננים. כולם ישנים. אני צועד בגשם להתקלח. אני חוזר כולם ערים חוץ מעלמה שגם מתעוררת תוך 10 דקות. אני מכין קפה לי ולקרן. הם כולם מתכרבלים למעלה עם קרן. באסה, כל השמיים עננים אפורים. ארוחת בוקר, כלים, מתקפלים וכבר תשע וחצי. לפחות כבר אין גשם אז כולם בחוץ מקשקשים עם אלי ואלמוג ומתכננים לאן ניסע היום. כנראה לעדן Eden  כ200 ק”מ דרומה. אלי שלח אותי לקו המים לצד ימין איפה שיש סלעים. לך תראה משהו יפה הוא אמר. זה רק כ200 מטר מכאן. הלכתי טיפסתי על קצת סלעים והתיישבתי לכמה דקות להתמזג עם טבע מטורף. מים שקופים. מפרצים. סלעים. רעש גלים. התיישבתי על סלע ונשמתי עמוק. שקט. אני מביט בברווז שחור ששוחה, עף,  צולל ודג לו דגים. איזה ברווז, ממש ביוני.  יצירת מופת של הטבע. גם מלא שקנאים פה. הנה גם קרן הגיעה להתפעל מהמקום הזה. וואו, היא אומרת.

נרומה, יופי בלתי נתפס! – עשר ועשרים יצאנו. עצרנו כק”מ על יד הפארק קרוואנים בתצפית מדהימה על הים / אגם הזה והצטלמנו צילום משפחתי. מקסים פה. שקט ושלווה. יש קייקים ושקנאים באגם. מעונן אבל לא קר. איזה מקום חלום. ממשיכים חצי שעה נסיעה ל   Narooma אלי רוצה לטייל שם ונמשיך משם עוד דרומה. עצרנו בנרומה לטייל קצת.  מקסים פה. הצבעים של המים. טורקיז ומלא גוונים של כחול. גם השמיים כבר תכלת בהיר. מים שקופים. שקנאים, ברווזים שחורים והמון שחפים. ירוק מסביב. מהמם פה. אין על אוסטרליה. כל כך יפה שבא לך לבכות. אנחנו מצלמים מאות תמונות אבל כבר התרגלנו ששום מצלמה לא מעבירה את היופי הזה. רק הגוף זוכר את זה.

ב-נרומה:

 

גם חתול ים , סטינגריי – כבר 12 מתחילים ללכת בשביל על האגם אחרי שעצרנו לראות מישהי מנקה דגים ומלא שקנאים וברווזים מחכים לשלל. גם יש פה חתול ים ענקי, סטינגריי. עידו צועק וואו וואו חתול ים. יש פה איזה יווני מוזר עם מכונית ספורט שאלי משוחח איתו. הוא מסביר לנו שהסינגריי מסוכן ויכול לדקור אותך למוות אם אתה בא מעליו ומפתיע אותו. החתול הזה כלומר הסטינגריי הוא ענקי לפחות מטר וחצי. יש פה כמה והם גם באים לאכול דגים שהדייגים זורקים למים. הדייגים מנקים את הדגים ומשאירים רק את החלק הפילה של הדג ואת השאר זורקים לשקנאים, ברווזים ולסטינגריי.

 

הולכים קצת על שביל עץ במים – 12 ורבע עדיין באותה נקודה מהופנטים מהאגם, השקנאים, הסירות ואיך שדייגים מנקים את הדגים פה. גם השמש מלטפת אותנו. קרן אומרת לי: “אתה שולח את התמונות של כל הדגים לרן ורועי והם מתפחלצים מקנאה”. כבר רבע לאחת. הלכנו קצת על השביל עץ במים. השמש כבר חזקה והשמיים בהירים.  כמה יופי במקום אחד. אין מילים. כולם נהנים מהטבע המופלא הזה. איזה צבעים. בלתי נתפס קרן ואלי אומרים. רואים דגים במים צלולים. אין דברים כאלה. אין מילים.

  

 

גם חוף, מזח ואריה ים – גם שומעים המון וכל מיני ציפורים בשמיים. מקסים. נגמרו לי המילים. התיישבתי כמה דקות על ספסל והתמזגתי עם הטבע. קשה להקים אותי מפה. יפה פה ברמות על שקשה לתאר. אחת וחצי. מסתבר שיש גם חוף ים פה ומזח, רק כ100 מטר מפה. אני הולך קצת על החוף. ועכשיו על המזח. יש פה אריה ים חמוד. בלתי נתפס היופי פה. כבר שתיים. קרן הלכה לראות את המזח והים ואולי להציץ באריה ים. אני עם רומי בקרוואן. יש לנו עוד נסיעה של שעתיים. קשה לעזוב את המקום היפה הזה. זה לגמרי אחד המקומות הכי יפים שהייתי באוסטרליה. בטח בשלישיה הראשונה.

 

אופניים בעדן – זהו שתיים ועשרה יוצאים לכיוון עדן Eden.  הגענו בארבע וחצי. איזה יופי פה. יש אגם מקסים. גם החוף ים לא רחוק. במרחק הליכה של 2 דקות. חנינו ממש מול הגן שעשועים. הכל ירוק פה. גם אלי ונרדה בדרך לפה. הדרך הייתה מקסימה. הכל ירוק, הרים, אגמים ופרות. כמו שוויץ אבל 150 ק”מ רצוף. רומי ועלמה ישנו. עידו הקשיב לספר שלו “שרה גיבורת ניל”י” ונהנה מאוד. ארבע וחצי ולי יש שיעור אנגלית בשש. עידו ועלמה לקחו פה אופניים. עלמה לומדת לרכב קצת. כל הילדים עם אופניים.  לי תיכף מתחיל השיעור אנגלית. שעה של שיעור אנגלית שאני יושב על דשא מול אגם קסום עם שקנאים וברבורים שחורים . שעה קסומה. גייל המורה מסבירה לי בסקייפ איך לכתוב חיבור נכון באנגלית. הילדים משחקים ומשתוללים בחוץ.  ממש גן עדן פה בעדן.  אני מתקשה מאוד להעביר את המראות פה. אני חוזר על עצמי בתיאורים ולא כל כך מצליח להעביר את הטבע העוצמתי שיש כאן. אין מה לעשות, מי שרוצה להבין צריך להביא את התחת שלו לפה. לילה טוב, עדן.

על החוף בין סידני למלבורן

על החוף בין סידני למלבורן

שבוע 35, היום ה-240 למסע – יום שבת, 30 בנובמבר
בייטמנס ביי – החוף הדרומי – Batemans Bay – South Coast

לומד למבחן באנגלית – אני קם בול בשבע. בהיר בחוץ. יום שישי השחור על פי שעון ישראל עדיין נמשך כלומר חגיגת הקניות או העומס הכבד של המערכת של בורדרפרי עדיין בעיצומה לקראת סיום. עידו קם ואנחנו ישר הולכים ביחד להתקלח.  קרן מכינה לילדים לאכול. אני עושה מבחן באנגלית, את החלק של האזנה. זה ממש קשה כי שומעים פעם אחת וחייבים לענות בזמן אמת. אם אתה לא מרוכז עשר שניות פספסת שאלה. עניתי 32 מתוך 40 ואני חייב לענות 33  שגיאה אחת בגלל שגיאת כתיב. אני מכין לי סלט. רומי מתבכיינת כבר תשע ורבע. מקפלים הכל כבר תשע וחצי. אלי ונרדה מעדכנים שהם כ50 ק”מ דרומית מאתנו ויישארו שם היום.

יוצאים ומסתובבים בשוק – אנחנו יוצאים אך צריכים לקנות כמה דברים. עשרה לעשר עצרנו בקיי-מארט. מלא זבובים מציקים פה. כבר 11 סיימנו לקנות לבנות קצת בגדים. 11 וחצי עצרנו בדרך כי ראינו שוק באיזה עיירה. חמוד פה. שמש וחם פתאום. כיף. רק שוב מלא זבובים.  מסתובבים בשוק החמוד הזה. אין לי מושג מה שם העיירה הזאת בכלל. כבר 12 ונעים נורא פה על יד הנהר. רק זבובים מציקים. יש פה גם גן שעשועים וגם אומגה. כל הילדים עולים וגם רומי עושה אומגה. 12 וחצי ממשיכים.

בפארק מול חוף ים – הגענו אחרי רבע שעה לפארק של אלי ונרדה שעל החוף. הם לא פה. הלכו לדוג ויגיעו עוד כשעתיים. לא יודעים מה לעשות. להישאר או להמשיך? עלמה רוצה להישאר. עידו נמנע. אני וקרן לא סגורים על עצמנו. טוב נישאר. קרן ירדה לברר. רומי נרדמה ברכב. חנינו ממש על החוף. נוף מטורף של חוף ים. עידו התחיל לשמוע ספר אתמול של שרה גיבורת ניל”י של דבורה עומר. הוא מספר לנו על עלילות שרה בזמן שהטורקים שולטים בארץ ישראל. ספר מרגלים זה בדיוק מה שעידו אוהב. הוא כבר בפרק 10 והוא ממש מתלהב. רומי התעוררה כי עשינו רעש. הילדים רואים סרט. קרן עושה גם את המבחן באנגלית. אני קצת כותב. שלוש. יצאתי קצת לחוף. רצועה עבה  ויפה מאוד. יש פה שוב לא מעט ציפורים מתות בחוף שהים פולט. ציפורים שלא מצליחות במסע נדודיהן ומתות בדרך. אני רואה מרחוק שאלי ונרדה מחנים את הקרוואן שלהם על ידנו. הם חזרו מהדייג שלהם.

עידו ופלג מעיפים עפיפון – חם ונעים היום. יש גם קצת אנשים בתוך הים. אלמוג ואלי נשארו לדוג. עידו ופלג רוצים להעיף את העפיפון. אני עוזר להם אבל מסתבר שהעפיפון קצת קרוע ולכן לא מתרומם מאוד גבוה. פלג הלך להביא נייר דבק אולי זה יעזור קצת . הדבקנו תלאי וזה עובד. העפיפון הכי גבוה שהחוט מאפשר . עזבתי את עידו ופלג לבד עם העפיפון. הבנות משחקות אצלנו בקרוואן. קרן חזק באנגלית היא קצת בסטרס מהעניין.

 

שתיתי יותר מידי יין – אלי חזר עם אלמוג. סיפר שהצליחו לדוג דג אחד כ30 ס”מ. אני שתיתי קצת יותר מידי יין והתחלתי לדבר הרבה מידי. נכנסתי ועבדתי קצת על המחשב. סיימתי את קליפ מספר שתיים על אוסטרליה. קרן צוחקת עלי שאני מתעד את כל החיים. עידו עם הסקייטבורד ועלמה עם נועה משחקות בחוץ. רוח חזקה ונוף של חוף ים פראי. כבר כמעט שמונה בערב. כל משפחה בקרוואן. זהו סוגרים את היום. התחילה רוח ממש חזקה.

חורף בחוף הדרומי

חורף בחוף הדרומי

שבוע 35, היום ה-239 למסע – יום שישי, 29 בנובמבר
ג’רוויס ביי – החוף הדרומי – Jarvis Bay – South Coast

כמו שבת בבוקר חורפית – שבע ורבע. מעונן. הרוח של סופת הלילה עברה.  אני יוצא החוצה וממש חורף היום. עננים כבדים ומטפטף. רומי כבר ערה והספיקה לנשנש נטוראל-וואלי. היא ממש אומרת את זה במבטא אוסטרלי. קרן חזק באייפון. לי כבר מחכים שיעורי בית באנגלית בדואר. אני מכין קפה. גשם חזק עכשיו. כולם התעוררו ועושים צחוקים במיטה. מרגיש כמו שבת בבוקר חורפית. אני מכין לכולם ביצים. אוכלים עם המון מצב רוח. ממש חורף פה אבל לא קר. רבע לתשע. קרן מספרת לעידו ועלמה סיפורים מהילדות שלה. קרן מצהירה שהיא ממש נהנית. תרשום היא אומרת. ככה אני אוהבת. חורף. כולם בפנים. קרובים קרובים ומספרים סיפורי ילדות. הילדים מקשיבים קשב רב. גם אני ניזכר בילדות ומספר להם. עכשיו קרן מספרת על העכברים שהיו להם בבית ושהחליטו להביא חתולים כדי שיתפסו אותם. היא מספרת על כל החיות שהיו לה. תוכי, ציפור קנר, חתולים וכלבים. תשע ורבע אני מקפל הכל בחוץ בגשם. קפאו לי האצבעות. הילדים בפנים רואים טום וג’רי.  אני ממשיך קצת לעבוד על הקליפ לאוסטרליה. אלי ונרדה כבר יצאו. אנחנו יוצאים בעשר וחצי.

דולפינים, סלעים וים סוער – נסענו כשעה בגשם. 12 עצרנו במקום שנקרא dolphins point מלא סלעים, ים ודולפינים. הגשם קצת פסק. רומי קמה אחרי שישנה כשעה. הנה דולפינים קרן צועקת. אנחנו רואים להקה מציצה אבל מתחיל לטפטף וקר. גם מלא סרטנים. וואו איזה מקום פראי ומדליק. סתם לא תכננו. קרן רצתה לעצור. ירדנו לטייל פה. ממש חורפי אבל אין גשם. מטיילים על הסלעים. מחפשים דולפינים. רואים אותם קצת שוחים בים. עידו מתלהב שיש פה המון סרטנים בתוך הסלעים. קצת טיילנו. קצת צילמנו. ממשיכים דרומה. רבע לאחת ממשיכים הלאה.

      

5 אנשים כ5 שעות ב 4 מ”ר – רבע לשתיים הגענו למקום שנקרא Batmans Bay  גם אלי ונרדה הגיעו לכאן. ראינו אותם מתדלקים לא רחוק מפה.  הם ממשיכים עוד דרומה. אנחנו נתמקם. מספיק להיום. יש פה מפרץ יפה עם מרינה. חנינו בפארק קרוואנים של big4 מול הנהר והמרינה. מעונן ורוח חזקה. גם יש פה זבובים מציקים. קרן הלכה לטגן שניצלים במטבח המחנה. אני כותב פוסט. בינתיים הרוח מתגברת וכולנו בתוך הקרוואן. מה זה החורף הזה לכל הרוחות? קר וגשום אז אנחנו כל אחה”צ והערב בקרוואן. הילדים רואים סרטים. אני במחשב עם הקליפ שלי וקרן באייפון. כבר שבע בערב וכולם דיי מתחרפנים. חמישה אנשים כחמש שעות ב 4 מטר מרובע. השעמום קשה לכולם חוץ ממני שתמיד יש לי איזה פרוייקטון. אחרי שרומי נרדמה שיחקנו שיט-הד ויניב עד 10 והלכנו לישון. היה נחמד. היום הוא black Friday וזה יום מכירות שיא בחברה בה עבדתי עד לא מזמן. בדר”כ הייתי כל היום מול המסך סופר את מספר הטרנזקציות והכסף שנכנס. איחלתי לחברים בהצלחה היום ושכחתי מזה. יום מוזר קצת. החורף הלא צפוי קצת מבאס כי אי אפשר כל כך לצאת. מחר נמשיך דרומה.

יום נחמד בג’רוויס-ביי

יום נחמד בג’רוויס-ביי

שבוע 35, היום ה-238 למסע – יום חמישי, 28 בנובמבר
ג’רוויס ביי – החוף הדרומי – Jarvis Bay – South Coast

יום הולדת למאיה ודניאל – שש ורבע. מעונן וקריר. רומי ועלמה קמות וישר עולות אלינו. שומעים את הגלים בתוך הקרוואן. אמור להיות היום חם ונעים. מתקשרים למאיה ודניאל האחיינים שלי לאחל להם מזל טוב ליום הולדת 15. 15 יואו רק אתמול הם נולדו. כן, כן החיים עוברים ממש מהר. חייבים לנצל כל דקה כי העולם לא מחכה לנו. שוב מזל טוב למאיה ודניאל האחיינים המקסימים שלי. מאחל לכם המון בריאות, שתמשיכו לגדול ולהיות אנשים שמחים ומאושרים ואל תשכחו תמיד ליהנות מהחיים.  יצאתי לרוץ פה על הטיילת. נוף מהמם. כבר התבהר לגמרי. אני חוזר וכל הילדים משחקים פה ביחד. מקסימים. גם קרן יוצאת לריצה קצרה.

תוכנית היום – היום אני מתכנן לעבוד על קליפים של המסע. אני מכין ארוחת בוקר מפנקת. קרן חוזרת מהריצה. צריכים לעבור מקום. עדיף כי אנחנו בשיפוע. אבל שוב המדרגה החשמלית של דלת הקרוואן לא עובדת ולא נסגרת. היא פתוחה וצריך לסגור אותה כדי לזוז ולעבור מקום. כבר עשר. עברנו עם המדרגה פתוחה אבל אני מתקשר לשירות של Britz. אני מדבר עם סיימון מהשירות. נדמה לי שדיברתי איתו כבר בעבר בנושא של הטפטוף מהגג. הוא ממש נחמד ויעיל. הוא מכיר כל בורג בקרוואן. ניסיתי לבדוק את הפיוז, ניסינו לחזק את החוטים למטה. כלום לא עוזר. הוא ישלח מישהו לנסות לתקן או להוציא את המדרגה. כבר 11 הילדים רואים סרט. קרן במחשב ואני מנקה ומחכה למחשב. כתבתי פוסט גם תמונות. רומי נרדמה. כולם הלכו לטייל בסביבה על הטיילת. אני נשארתי לשמור על רומי. אני מנסה להתחיל את הקליפ אבל נרדם מעייפות. עייפות מלא לעשות הרבה. בינתיים אני שוב מדבר עם סיימון מהשירות. אף אחד לא יגיע היום. אני צריך לפרק את המדרגה לבד ונתקן אותה בהמשך הדרך. מצאתי כלים ברכב. אני אפרק את המדרגה מחר בבוקר. הכנתי לאכול פסטה עם פטריות. כולם חזרו ואכלו. עכשיו אני סוף סוף מתחיל לעבוד ברצינות על הקליפ של אוסטרליה. טוב זה לא יהיה קליפ אחד אלא כמה קליפים כי יש אלפי תמונות. כבר חמש ואני עדיין במחשב בוחר תמונות. כבר באותה פוזה כשעתיים. פתאום המדרגה חזרה לעבוד. החזרנו אותה למקום אבל עד שלא נתקן את התקלה אנחנו לא מרשים לילדים להשתמש בכפתור ששולף אותה החוצה. שמנו בינתיים את ארגז הצעצועים במקום המדרגה שאף אחד לא יפול כי דלת הקרוואן ממש גבוהה.

שיעור אנגלית בעמידה / הליכה ומלא זבובים – נהיה ממש מעונן. הילדים משחקים ביחד. אלי ונרדה רוצים שנלך כולנו עד סוף הטיילת לשתות קפה בבית קפה שמתחתיו גן שעשועים בו הילדים יכולים לשחק. אני קבעתי בשעה שש עם גייל המורה לאנגלית מרמת גן. נדמה לי שרק נכיר ונסגור על תוכנית לימודים להמשך. רבע לשש יצאנו לקפה. בדרך אני מתקשר למורה בסקייפ. אחרי קשיי תקשורת אני משיג את המורה. מסתבר שהולך להיות ממש שיעור. טוב אני זורם. בהתחלה לא שמעתי אותה כמעט. יש פה מלא זבובים מציקים. אנחנו משוחחים רק באנגלית. האנגלית שלי שותפת וזורמת. אני עומד באמצע הטיילת, הולך מצד לצד כמו שאני תמיד בטלפון. מותקף ע”י מלא זבובים. ביד אחת הטלפון ובשניה הספר. מנסה להתרכז בשיעור בעמידה והליכה. נלחם בזבובים, ברוח וברעשים של הים ואנשים שעוברים על ידי. תמונה מצחיקה. לא ממש תכננתי להיות בשיעור עכשיו. הייתי מעדיף להיות בבית קפה אבל אני משתדל להיות תלמיד טוב, להקשיב ולהשתתף בשיעור הפרטי שלי. המורה היא אנגליה, פדנטית ויעילה. היא מסבירה לי שציון 7 מתוך 9 בכל חלק במבחן זה לא פשוט וכלל לא קל אבל אחרי שהתרשמה ממני אמרה שהיא מאמינה שאני אעבור אבל אצטרך לעבוד קשה. נו טוב. כניראה שאדרש ל5 או 6 מפגשים ולא מעט שיעורי בית. קבענו שוב ליום ראשון. טוב נו אני אתחיל ואסיים עם זה כמה שיותר מהר. את השיעור סיימתי בתוך הקרוואן. הלכתי תוך כדי שיעור עם קרן שהגיעה עם רומי כי ברח לרומי פיפי.  שבע וחצי אני חוזר לבית הקפה לנסות למצוא את כולם. בדיוק כולם בחזרה. הילדים נהנו ורק אלי ונרדה היו בבית קפה בכלל.

סופה חזקה במיוחד – מקלחות בקרוואן. ארוחת ערב קלה ולישון. אני וקרן קצת ישבנו בחוץ ואלי ונרדה באו קצת לקשקש. התחילה סופה משוגעת. אנחנו בקו הים מול המפרץ האדיר הזה והרוח שורקת חזק ומנדנדת את המשאית שלנו בחוזקה. קרן פוחדת. קטעים. אנחנו לא נרדמים. מזל שהילדים כבר ישנים. ממש סופה חזקה. שומעים את העצים מעלינו זזים בחוזקה. רק שלא יפול עלינו איזה עץ ויהרוג אותנו בקרוואן. כבר חצות. אני מבסוט מהסופה והנדנודים האלו אבל קרן קצת פוחדת. כבר חודשיים כל לילה לפני השינה אני שואל את קרן האם הארמ-ברקס למעלה שלא נתהפך ואנחנו צוחקים. אני אומר לה שבטח נחזור הביתה ואני עדיין אשאל אותה אם הארמ-ברקס למעלה לפני שנירדם. רצינו הרפתקה. הנה. רצינו חוויות. הנה. אנחנו נרדמים באמצע הסופה עם רוח אימתנית ורעש חזק של גלים.

נר ראשון של חנוכה

נר ראשון של חנוכה

שבוע 35, היום ה-237 למסע – יום רביעי, 27 בנובמבר
קיאמה – החוף הדרומי – Kiama – South Coast

אריק במצב קשה – אתמול ראיתי סרט מפגר ודוחה עם טומי לי ג’ונס. כמו סרט ערבי. סתם נשארתי עד הסוף בשביל לסיים. פצחתי גרעינים שחורים שקנינו בדוכן הישראלי בסופר של דיסני. קמתי עם טעם של גרעינים. גועל. יום מקסים בחוץ. יפה פה בטירוף. הנהר. הים. הדשא. הציפורים. כולם ערים. עידו ועלמה רואים סרט בפנים בלפטופ ורומי עם דירה להשכיר למעלה. כבר שמונה וחצי וכולם בסתלבט כאילו נשארים פה. כנראה שנזוז כי צריכים לנסוע לסופרמרקט. אלי ונרדה כשעה מפה. אולי ניסע אליהם. קרן מספרת לי שאריק איינשטיין במצב קשה נאבק על חייו. רק בן 74 חבל איזה זמר גדול.  אני מכין סלט עם כל השאריות שלנו. כבר תשע ורבע והחלטנו להתקפל. עשינו הצבעה. להישאר או להמשיך. עידו וקרן נמנעו. כמה צפוי שאין להם דעה. עלמה ורומי רוצות לנסוע לפגוש את החברים. לי כבר לא היה סיכוי כי שתיים מולי. בקיצור נוסעים מפה. חבל אבל לא נורא. בטח גם שם נחמד. תשע וחצי קרן כלים ואני מקפל הכל בחוץ. פתאום המדרגה החשמלית עושה בעיות והפסיקה לעבוד. אי אפשר לנסוע כשהיא בחוץ. זה לא בטיחותי. אי אפשר לקפל אותה באופן ידני. אחרי כמה מכות זה מתחיל לעבוד שוב. עידו ועלמה משחקים בחוץ בגן שעשועים. רומי משחקת בפנים. ממש חבל לנו לעזוב את המקום המקסים הזה. יום מהמם היום. מושלם. החיים יפים, מותר ליהנות, הכל בסדר.

דרומה בנוף עוצר נשימה – עשר וחצי יוצאים אחרי שנתקענו קצת בגלל המדרגה שנתקעה. יש לנו כשעה נסיעה. אבל חייבים לעצור בסופרמרקט.  עשר וארבעים עוצרים בסופרמרקט ביציאה מהעיירה. שעה קנינו הכל. ויוצאים לדרך. דרך מהממת ברמות על Princes highway נוף עוצר נשימה של ה south coast הים ההרים ירוק. הגענו אחרי שעה נסיעה ל Jarvis Bay נכנסנו לפארק הקרוואנים שאלי ונרדה שלחו אותנו ממש מול החוף. המפרץ פה משגע. הגענו באחת ורבע ורק נרדה פה. אלי והילדים הלכו לטייל. רומי עדיין ישנה. רומי מתעוררת. הבנות משחקות בתוך הקרוואן שלנו. הבנים בחוץ בטירוף. המבוגרים שותים בירה ומקשקשים. נעים ויפה פה. כבר שתיים וחצי ואני תפסתי ראש מהבירה. כתבתי קצת.

  

נר ראשון של חנוכה – אכלנו צהריים. משעמם. יצאתי לטיול ברגל לאורך הטיילת פה. כבר רבע לחמש. הלכתי עד סוף הטיילת כ20 דקות ואת מי אני רואה. את אלמוג ואלי דגים על המזח. גם פגשתי דולפין חמוד. המפרץ מרהיב פה. אני חוזר להביא אולי את עידו ואולי את קרן. חמש וחצי בחזרה אני לוקח את הילדים לחפש קרש כדי שנדליק עליו את נרות חנוכה כי חנוכייה אין לנו. קרן הולכת להכין לביבות וסופגניות. ובשבע הדלקת נר ראשון של חנוכה. ירדנו לחוף. אספנו צדפות לחנוכייה. כל הילדים באקסטזה. חוזרים וקרן כבר מטגנת לביבות. הילדים מאכילים תוכים פה בטירוף ואני זולל לביבות. רבע לשבע כבר וקרן שוב מגרדת תפוחי אדמה לעוד נגלה של לביבות. גם מטגנת סופגניות. חגגנו יחד חנוכה. הדלקנו נר ראשון. שרנו. זללנו סופגניות ולביבות שקרן הכינה. לא נישאר פרור. הילדים היו בטירוף. גם פתחנו במבה וביסלי שקנינו בסידני. היה ממש נחמד.