FAQ

יש שמועה שאתם נוסעים לטיול של שנה סביב העולם….

באמת? למה? איך? לאן? כמה זמן?!? אתם לא מפחדים? עם הילדים – השתגעתם? מה – זכיתם בלוטו? מה עם בית הספר ושאר המסגרות? טוב… בסדר… אלו הפחדים שלנו, אנחנו סתם מקנאים… איזה אומץ יש לכם! אני גם רוצה… טוב תהנו ותעשו חיים. וואו איזה כיף לכם!

תשובות לשאלות נפוצות:

מה באמת?

כן באמת אנחנו נוסעים לחוויה משפחתית של פעם בחיים. ברור שיהיו קשיים אבל אנחנו מאמינים שזאת תהיה חוויה טובה, מעצימה, מגבשת עם המון הרפתקאות וחוויות. ברור שיהיו גם קשיים, בטח נתגעגע ובטח לילדים יהיה גם משעמם ואולי ימאס לנו אחרי כמה חודשים ונרצה להיות כבר בבית. איך נסבול אחד את השני כל הזמן – כמו סיר לחץ לא? תשובות בהמשך…

לאן?

תאילנד, הודו, נפאל (אולי), יפן, אוסטרליה וניו זילנד.

לכמה זמן אתם נוסעים?!?

שנה. מאפריל 2013 עד אפריל 2014 או מוקדם יותר אם יספיק לנו.

למה?

בן: סיימתי את תפקידי בעבודה אחרי 13 שנה. אני חייב לנוח קצת לפני שאני מתחיל משהו חדש. לא עשיתי פסק זמן וטיול אחרי צבא מאז שהשתחררתי – 20 שנה: אונברסיטה 3 שנים, עבודה ראשונה בהיי טק 3 שנים, סטרטאפ שלי – שנה וקצת והעבודה האחרונה – 13 שנה. אז ניראה לי שמגיע לי קצת לנוח ולעשות שנת שבתון.
קרן: הפסקתי לעבוד אחרי שרומי נולדה, בדיוק שנתיים. אמנם יש את הדולה שאני מאוד אוהבת ואת מעגלי הנשים אבל טרם התחלתי ובחרתי בדיוק איך ומה אז אין לי מחויובות.
עידו: יששש, איזה כיף חופש שנה.
עלמה: אנחנו נוסעים לתאילנד והודו ועוד מקומות.
רומי: אבא – בוק, עלמוש, עלמוש. עידו ‘..לך לבית פפר.

טוב אז אנחנו לא מחוייבים לכלום, הילדים עדיין קטנים וזה לא יגרום להם לפיגור בלימודים. רק קצת לעידו אבל נלמד אותו תוך כדי הטיול – חשבון, לשון ואנגלית. מבחינה כלכלית, אנחנו יכולים לפנק את עצמנו. אז לסיכום – אז למה לא בעצם שאלנו את עצמנו ולא הייתה תשובה. ולמה כן – היו הרבה סיבות – לנוח, להנות, לחוות, לראות עולם, פשוט לחיות ולהנות.

מה המסלול שלכם?

מתחילים בתאילנד – שבועיים וחצי באיים – פוקט וקו-פי-פי (אפריל).

אח”כ הודו – שלושה וחצי חודשים בצפון הודו (מאי, יוני ויולי ותחילת אוגוסט). אולי גם נפאל לשבוע / שבועיים.

שוב תאילנד – שבועיים חופש עם משפחת קינל (אחותה של קרן)

יפן – שבועיים / שלושה. טוקיו, קיוטו ועוד. (בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר).

אוסטרליה – ארבעה וחצי חודשים בטיול בקארוון משפחתי לראות את היבשת. (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר ועד אמצע ינואר)

מסיימים בניו זילנד – חודשיים וקצת, גם כן בקארוון בדרכים (מחצית שניה של ינואר, פברואר ומרץ).

בכל מקרה זה מה שתיכננו אבל כל הרעיון של הטיול / מסע הוא שהכל לאט, לא ממהרים להספיק כלום. אנחנו ממש לא רוצים לסמן וי איפה שהיינו. אנחנו מנסים להפחית כמה שיותר מקומות כדי באמת לחוות ולא להספיק. בהתחלה בכלל חשבנו לסיים את הטיול בחודשיים בארה”ב מחוף לחוף אבל זה בסוף ניראה לנו צפוף מידי אז ביטלנו. איפה שיהיה לנו טוב, נשתדל להישאר יותר ואיפה שלא, נמשיך הלאה. ננסה להיות פתוחים וגמישים ואולי נשנה את המסלול תוך כדי תנועה. אז מה שמתוכנן כרגע זה המתווה של הטיול ובגדול (מדינות / אזורים / תאריכי טיסות עם יכולת שינוי).

מה יהיה עם הילדים?

הקושי העיקרי (כך ניראה לי עכשיו ויכול להיות שאני טועה לחלוטין) יהיה לדאוג לעניין שלהם, שלא ישתעממו, שתהיה להם מסגרת מסויימת ותעסוקה. גם לשמור על קשר עם החברים הנוכחים, חשוב מאוד ליצור חברים חדשים תוך כדי טיול. אנחנו מתכננים להיות מחוברים לאינטרנט רוב הזמן אז לא צריך להיות קשה במיוחד לשמור על קשר אם רוצים.

הילדים קולטים בכלל מה הולך לקרות?

עידו היחיד שמצליח לקלוט קצת ולהבין את המשמעות. אז הוא שמח ומרוצה להיות בכל מיני מקומות מעניינים ולהיות בחופש שנה. עלמה ורומי קטנות מידי לקלוט. עלמה דווקה התחילה לקלוט קצת השבוע, סיפרתי לה שמשפחה אחרת תגור בבית שלנו שלא נהיה והיא מיד אמרה שהיא לא מוכנה שישנו בבית שלנו ובטח לא במיטה שלה J

מה עשיתם עם הבית?

השכרנו אותו כולל רוב הריהוט לזוג חמוד פלוס ילד בדרך. חדר אחד אנחנו מאכסנים דברים אישיים וכל שאר הרהיטים ישמשו אותם. כך שאנחנו לא צריכים להוציא כלום מהבית.

מה עם הבית ספר של עידו?

בית ספר גורדון ממש מפרגן ושמח בשבילנו. היועצת המקסימה אמרה שתעזור וגם המחנכת והמנהלת. אז בעיקרון, אנחנו נדאג ללמד אותו כמה מקצועות כדי שלא יווצר פיגור שהוא יחזור. המנהלת הבטיחה לנו שיחזור לכיתה שלו ולא יפסיד כלום אז הוא בעצם אמור לנחות בפסח הבא ב-2014 לכיתה ד’ ולהמשיך כרגיל. את עלמה אנחנו נכין לכיתה א’ ובעצם היא תצטרף לגן חובה באפריל 2014 ועד יולי ולאחר מכן תעלה לכיתה א’ בהנחה שהיא תהיה מוכנה. רומי תחזור לגן. תמשיך גן זית? אולי?

לא תתגעגעו? שנה זה המון זמן?

כניראה שמאוד, אין לי מושג ואנחנו לא חושבים על זה יותר מידי.

בית זה בטחון, המקום המוכר, הנוח והחם. לא יהיה לכם “בית” שנה? מפחיד, לא?

מאוד במיוחד שקרן ואני מאוד ביתיים. אין לי תשובות טובות. נחיה וניראה. נהיה גם נוודים אבל גם אנחנו מתכננים להישאר ולהיתקע במקומות שונים לתקופה.

איך אפשר להיות כל המשפחה כל הזמן ביחד? זה סיר לחץ, לא? גם הזוגיות תהיה בעומס יתר, לא?

כניראה, אין לי תשובות כי אף פעם לא עשיתי דבר כזה אבל לי ולקרן יש זוגיות טובה ואיכותית אז אני מקווה שהיא תתעצם ותשתבח. ניראה לי שבסוף טיול כזה, או מתחברים עוד יותר דרך כל החוויות והזוגיות מתעצמת או להיפך לא סובלים אחד את השני ורוצים בסוף להיתגרש. אני מקווה ומאמין שאצלנו זה יהיה הראשון. מודעות יש לנושא ורצון טוב גם יש אז רק נישאר לחוות, להנות, לצחוק, לשתף, לתקשר, לתת מקום, להכיל ולראות את השני וגם ללמוד מה השני צריך ולאפשר לו אז זה. אם שני אנשים פועלים ככה על סמך היכולות שלהם, זה מתכון עם סיכוי לא רע. לגבי כל המשפחה ביחד כל הזמן, אז כן בטח נעלה על העצבים לא מעט אבל יש מקום לגיבוש משפחתי ולחוויות של ביחד של פעם בחיים. אני סומך על קרן שתוביל כמו שהיא עושה עד היום בהצלחה ובזכותה גם יש קשרים מעולים בין הילדים. גם עידו ועלמה חברים ומסתדרים רוב הזמן וגם עלמה ורומי חברות. ברור שיהיו קשיים אבל ניראה לי שזה יחזק את הקשר בין הילדים ויאפשר לנו המון שעות של זמן איכות עם כל אחד לחוד וכולם ביחד. בקיצור – לא נדע עד שלא נחווה את זה.

מה עם חברים לילדים? ילדים צריכים חברים, לא מדאיג אתכם?

מסגרת חברתית היא מאוד חשובה לשלושתם וחשובה להתפתחות שלהם. יש פה הזדמנות עבורם ללמוד להכיר חברים תוך כדי טיול, בעצם אין להם ברירה. לשמור על קשר עם החברים הקיימים זה בעיקר נכון עבור עידו שיש לו קשרים של כמה שנים טובות עם החברים. פה אני וקרן ובעיקר קרן נעודד ונדאג שיישמר הקשר. יהיה להם גם אחד את השני.

כמה זה עולה?

הרבה אבל מאוד תלוי באיזה סטייל מטיילים. אפשר בתאילנד לישון ב-20 דולר ללילה ואפשר גם ב-200 דולר. אפשר לשכור באוסטרליה קארוון מפואר ומפנק ב250 דולר ליום ואפשר גם בחצי מזה.  בקיצור, זה מאוד תלוי בבחירות. אפשר לנסוע ממקום למקום בתוך המדינה או אפשר לטוס טיסת פנים. בכל מקרה מדובר בכמה מאות אלפי שקלים.

4 weeks from today minus 1 day

אז מה בתוכנית?  – 4 שבועות מהיום פחות יום

יוצאים ב4 לאפריל יום חמישי, הטיסה ב-11 בלילה. 4 שבועות מהיום פחות יום אחד ואני כבר מתחיל להרגיש את זה. פעם ראשונה אחרי כל ההכנות, האדמיניסטרציה והבירוקרטיה, הפחדים והחששות, הפתקים שזזו על הלוח בסלון. פעם ראשונה שאני מרגיש שזה אמיתי. מכל מה שחי לי רק בראש כבר כמה חודשים מתחיל לרדת לי ללב ואני מרגיש את זה. וואו אני עף לשמיים.

אז מה בתפריט?

נוחתים בבנגקוק בצהריים. מלון בבנגקוק לחנית לילה ראשון. כבר הזמנתי לילה במלון שצמוד לשדה התעופה. 11 שעות תל אביב – בנגקוק אחרי שנארוז את כל החיים שלנו בכניראה שני תיקים, 2 מבוגרים, 3 ילדים וחבילות מזומנים בבנק בחשבון דולרי חדש.

בטח נגיע למלון בשעה 5 או 6 אחר הצהריים ולמחרת יש לנו טיסה בשעה ב2 בצהריים. מה יהיה בין 5 אחה”צ ועד הטיסה – אין לי מושג. אני מקווה שאני יכתוב על זה פוסט נפרד אם יהיה לי כוח וחשק לכתוב.

איך תהיה הטיסה הארוכה על שלושה ילדים? פעם ראשונה שנטוס כולם ביחד מאז שרומי נולדה. כבר טסנו עם עידו ועלמה אבל רק לטיסות קצרות, לתורקיה ולאי כרתים. אני מניח שכולם ישנו ואני יהיה ער כל הטיסה מרוב אדרנלין.

למחרת טסים לפוקט לשבוע ומשם מעבורת של כשעתיים לקו-פי-פי, שם נשרוץ עוד שבוע שלם. בקיצור שבועיים נופש הכי מפנק ובאיזי באיים של תאילנד. צריך להירגע כדי לעקל בכלל מה קרה כאן ומה הולך לקרות פה בשנה הקרובה. קרן ואני כבר שנינו היינו פעם באיים של תאילנד אבל כל אחד לחוד. אני הייתי עם איזבל בשנת 1998 וקרן הייתה עם ענת בשנת 2000 ומשהו. שנינו היינו בקוסמוי וקופנגאן אז בחרנו הפעם את הצד השני של פוקט קו-פי-פי.

אחרי תאילנד נחזור בטיסה לבנגקוק, שוב נישן לילה במלון ולמחרת טיסה להודו.

בהודו אנחנו מתכננים לטייל בצפון כ3 חודשים באזור רישיקש ודרמסלה. עוד לא החלטנו אם לעשות טרק בנפאל או לא. נשאיר את זה לאיך שנרגיש בהודו. בכלל לא ברור איך נרגיש בהודו ולכן אפשר תמיד לטוס לפיליפנים או ויטנאם או לחזור לתאילנד. אין לנו מושג איך נרגיש שם ומה הילדים בדיוק יעשו שם. קרן כבר הייתה בהודו לפני שהכרנו שזה לפני 10 שנים. היא היתה כחודש ומכירה ואוהבת. לי אין מושג מה אני ירגיש בהודו אבל זה מאוד מסקרן אותי, אולי מכל המקומות שבהם נבקר אני הכי סקרן לגבי הודו. במיוחד אחר שסיימתי סוף סוף אתמול את הספר של עזריאל קרליבך על המסע שלו בהודו בשנות החמישים. הספר הזה פיצץ לי את הראש לגמרי. בכלל לא הכרתי את עזריאל לפני כן. פעם ראשונה שאני קורא אותו ובכלל מבין מי היה האיש. איך הוא כותב – מטורף לגמרי. הוא לקח אותי לתוך הנשמה של הודו, הטעמים של הודו, הריחות של הודו, המורכבות של הודו, הכתות של הודו, על למה היא כל כך שונה בתפיסות שלה לגבי החיים, החיבור עם הטבע ובעלי חיים והרצון שלהם להשתלב בכל זה ולא לשנותם ולהשמש בהם לטובת האדם כמו שנהוג במערב. לקח לי כחודש לקרוא ספר של 260 עמודים שאני בדרך כלל מפרק סידרתי של ספרים ושואב בד”כ בנשימה ספר ביומיים. השפה שלו בכלל לא פשוטה, אבל שווה להתאמץ בשבילו. כל פרק השאיר אותי להרהר לתקופה של כמה ימים כדי להפנים את מה שקראתי. מצד שני, אני לא יכול לסבול סירחון, רעש, ליכלוך ואי סדר. לכן אני עלול לשנוא מאוד את הודו. בעולם שלישי אמיתי עוד אף פעם לא ביקרתי. לכן הרתיעה מהריחות והליכלוך של הודו מול המשיכה הקוסמית שלי למקום הזה, גורמים לי להרגיש מבולבל וסקרן. מערבי בכל איבריי אני, אחרי 40 שנות מערב מפונק, אני הולך עם הלב שלי למזרח. הראש שלי בדר”כ במערב אבל הלב שלי כבר מזמן במזרח. ניראה איך הראש (מיינד) שלי יגיב למזרח. הרגש בטוח תהנה לה. נקווה שהוא (הראש) לא יעשה לנו יותר מידיי בעיות ויערים עלינו קשיים (פה המרכז מדבר, כן? זה לא שהרגש השתלטה עלינו (המרכז והרגש).

אחרי הודו נחזור לתאילנד באוגוסט ונפגוש את תאריקה, ינון, אמרי ומר תינוק שעדיין לא נולד. הוא מתוכנן להיוולד בעוד שבוע מהיום ובגיל 5 חודשים הוא כבר הולך לנפוש בתאילנד. לא רע להתחיל ככה את החיים. כל הכבוד לתאריקה וינון. אני אפילו לא יכול לדמיין את ההתרגשות של קרן והילדים באוגוסט שהם עומדים לפגוש את תאריקה וינון ואמרי ומר תינוקי החדש. הרי הם כל כך קשורים ואוהבים. והילדים בטח מאוד יתגעגעו למישהו מוכר ואהוב לאחר כארבעה / חמישה חודשים. הם הרי נפגשים כמעט כל יום וגדלים כמו אחים. בכלל החיבור של קרן ותאריקה מעורר קנאה והשראה.  בקיצור הצפייה והמפגש בינינו הוא פוסט בפני עצמו.

אחרי שבועיים של נופש משותף, משפחת קינל בחזרה לישראל ולחיים הרגילים ולשיגרה ואנחנו נמשיך את החיים החדשים שלנו והלא שיגרה שלנו שזה המסע משפחתי שלנו. אנחנו אמורים לטוס ליפן לשבועיים ומשם לסידני באוסטרליה, שם נטייל כ-3 חודשים וחצי. נשכיר קארוון ונטייל ביבשת הענקית והמסתורית הזאת. עדיין לא סגרנו מסלול וזה מתחיל להלחיץ אותי. אוסטרליה יותר גדולה מאירופה ויש בה רק כ-20 מיליון תושבים. זה מטריף אותי הנתון הזה שפה בארץ המיניטורית שלנו אנחנו רבים עם השכנים שלנו על רצועות מסכנות של אדמה ביחס לגודל העצום והאיכותי שיש ביבשת האדירה הזאת. וכמה רעש המריבות האלו עושות בעולם. ועל מה רבים בכלל? על סמלים מהעבר, סמלים שלרוב האנשים לא אומרים כמעט כלום, המון אנשים חיים מהסכסוך הזה ולא יוותרו עליו כי זה כמו להתאבד. זה מה שמקיים אותם ומגדיר אותם. המוות של הסכסוך זה מוות של זהות. טוב לא באתי לכתוב על פוליטיקה והמזרח התיכון. מקווה להתנתק.

בקיצור אחרי שנהיה נוודים, נגור איפה שהוא באוסטרליה לחודש ואח”כ נמשיך לניו זילנד לחודשיים וחצי.

Mar 2013 – Status

סוף סוף הגיעו הויזות לאוסטרליה! כניסות מרובות, חצי שנה, יש יש יש!

הגשנו בקשה לויזה להודו. יש לנו טיסה מבנקוק לדלהי ומשם צ’אנדיגאר

ישבנו עם תאריקה לתכנן את המסלול בהודו. הנה:

וכך ניראה הלוח תכנון:

Feb 2013 – Status

הנה מצב הלוח

סיימנו את החיסונים
חתמנו הבוקר על חוזה שכירות הבית
יש כרטיסי טיסה
אפילו יש מלון ללילה הראשון בבנגקוק
עדיין מחכים לויזה לאוסטרליה
מתחילים בתאילנד, אחרי כן הודו ונאפל, אחר כך חוזרים לתאילנד ומשם ליפן, אוסטרליה וניו זילנד
נגיע לפוקט וקו פי פי בטיסה מבנגקוק

Getting Vaccines

ינואר 2013: חיסונים בבית חולים מאיר, בן קיבל שש זריקות. צריך לחזור שוב בעוד חודש לקבל מנה שניה!

The planning board

I started our physical Kanban board in our kitchen early Jan 2013. Here are a few  samples:

Then, I need more space so I moved to the living room 🙂

Keren & Ben almost every day meet in front of the board for a status meeting. Who is doing what and when…

CARDS LEGEND:

blue cards = administrative tasks (book flights, take care of Visas, home school, etc…)

red cards = risk tasks (e.g. Water in India)

orange cards = route planning: where to go and what we must do (places and activities)

yellow cards = trip experiences, more internal journey and things we would like to achieve

הכנות לטיול – ביקור אצל משפחת פינס

אתמול בערב ביקרנו אצל משפחת פינס

ינואר 2013: אתמול בערב ביקרנו אצל משפחת פינס

הם עשו טיול של שנה לפני עשר שנים.

גם להם יש שלושה ילדים. קרן שהייתה בת חמש עשרה לפני עשרים שנה הייתה עושה לשני הגדולים בייביסיטר 🙂

הם טיילו כחצי שנה באוסטרליה, ואז כחודשיים בניו זילנד פלוס כמה חודשים בהודו וטרקים בנאפל.

כשהם יצאו לטיול הם בכלל היו בטוחים שהם לא יטיילו בהודו אבל פגשו תוך כדי טיול מטיילים שבדיוק חזרו משם וגרמו להם לשנות את דעתם. בקיצור הם מאוד ממליצים ועמוסי חוויות טובות.

הילדים שלהם היו קצת יותר גדולים משלנו – הבכור בן 13 הבינוני בן 10 והקטן בן 5

היה להם מאוד קשה לחזור לשיגרה אחרי המסע הארוך, בעיקר לבנות את עצמם כלכלית מחדש.

גיא ודורית מקסימים, סיפרו לנו המון חוויות על קצה המזלג. גיא למד טאי צי בדארמסלה וקורס בישול. דורית למדה יוגה. הבן שלהם למד לגלוש בביירן ביי באוסטרליה

הם עשו את טיול הדלטה באוסטרליה מביריסבנד ועד דארווין ואז לתוך היבשת לערבה האוסטרלית. סיפרו לנו על אנשים משונים שפגשו ושעבדו בחווה בניו זילנד חווה שמגדלים כבשים

הם שחו עם דולפינים שחיים בטבע. מגניב

יצאנו קצת מפוחדים ומבולבלים מהטרק שאנחנו מתכננים בנאפל, אולי בכל זאת זה לא כל כך מתאים עם ילדים?

בקיצור יש לנו עוד המון עבודה…