אחד בלילה לא נירדם – אורזים ספרים ועוד
הפריחה של האביב זה אחד הדברים המדהימים בעולם הזה. אבל בשנים האחרונות, פיתחתי אלרגיה והלילה אני סתום ולא נירדם. אז זה מה שיצא מהאף הסתום:
זהו התחלנו לארוז. את כל הספרים דחפנו לכמה קרטונים. את כל הספרים שיקרים לי מאוד, סגרתי בקרטון מיוחד עם נייר דבק בכמות משולשת מכל קרטון אחר. אני מאוד רכושני לגבי הספרים שלי – במיוחד על אלו שעיצבו את מי שאני היום. הבגדים של הבנות בניילונים עם וואקום. פינינו את הבאג’ז של שתי המכוניות. גילינו שהבויידם כמעט ריק – איזה תגלית, מה נאחסן בו – שאלות ממש קשות וקיומיות. מחר אני מחזיר את האוטו לאלדן, ונמשיך לארוז ונקווה גם לסיים.
על פרידות וחג האביב – אני מת על האביב, על פסח ולא רק בגלל הפריחה וריח ההדרים המשגע בסביבתנו. אני מת על סדר ועל לעשות סדר ולהעיף דברים ישנים. כמעט אובססיבי אבל לא. סדר גם בחוץ וגם בפנים. תמיד אהבתי. רק שמעיפים דברים ישנים, יש מקום להכניס דברים חדשים. תמיד אהבתי את זה. אז עכשיו אני באקסטזה של להעיף: מעיף את העבודה, מעיף את האוטו, מעיף את הבית, מעיף את המדינה וזה אחרי שהעפתי את הבשר והביצים, ולאחרונה את הפחמימות שחייתי עליהם אז יש מלא מקום להכניס דברים חדשים.
יום חמישי ב11 בלילה – שיגיע כבר. עוד כארבעה ימים. הסידורים לא נגמרים, דיי מספיק. עייפנו כבר.
איזה ספרים אני לוקח איתי? אין הרבה מקום אז צריך לבחור. אולי רק שני ספרים. בדרך כלל שאני נוסע לטיול או טיסה ארוכה, אני לוקח ספר אחד שאני אוהב, כזה שגורם לי להרהר על החיים וספר חדש שאולי יחדש לי משהו. אז איך אני יכול לבחור? אני מהרהר במורים והספרים שלמדתי מהם כמה דברים על החיים, ומנסה לבחור מבין הכוכבים שלי:
אקהרט טול – את אקהרט “הכרתי” ב2001 מהספר של כוחו של הרגע הזה. פשוט לקחתי אותו מסטימצקי כמו שאני לוקח הרבה ספרים מהעידן החדש. לא הבנתי אז איזה עצמה וכמה שהספר הזה ישפיע עלי. הספר בילה איתי בהרבה מקומות וחופשות שהייתי – בבודרום עם קרן ב2003 ובתורקיה עם עידו וקרן ב2006 ועוד המון נסיעות שאני כבר לא זוכר. לא חשוב כמה פעמים קראתי אותו – תמיד יש עומק ותובנה חדשה. למדתי ממנו על זה שהחיים הם כאן ועכשיו כל הזמן, תמיד. אתה תמיד חי עכשיו. על זה שאני זה לא המוח שלי. על זה שאם אני מזדהה עם המחשבות שלי אז זה סימן שאני לא שולט אלא נשלט ע”י המוח. שאתה כאן ועכשיו, המוח פועל ומשרת אותך אחרת המוח גונב לך את העכשיו, הוא גונב לך את הזמן – את ההצגה – את החיים. הוא משתלט על בעל הבית שזה אתה. הוא או מנתח את העבר / נזכר בעבר וגם יכול להיות שיפוטי או שהוא מנתח את העתיד – דאגות / חששות. איפה רוב הזמן אני חי? המודעות גורמת לקחת את הכוח מהמוח בחזרה לבעל הבית. לצפות במחשבות – הוא קורא לזה. כמה שיותר אז בעל הבית חי יותר זמן אחרת אתה חולם ולא חי.
ניסים אמון – את ניסים אמון ראיתי והכרתי דרך סדרה בטלביזיה בשם התחדשות בערך ב-2005. זה הוקרן בערוץ החיים הטובים בכל פעם היה איזה מורה רוחני אחר שנתן הרצאה. ישר נדלקתי על ניסים והבנתי שיש פה מישהו אחר – מישהו עם עומק אמיתי ולא בלבול ביצים של הרבה חברה רוחניים אחרים. מאז אני עוקב אחריו. נדמה לי שהוא דיבר שם על עורב המחשבות. בכל מקרה במהלך 2012 הלכתי עם קרן לשמוע הרצאות של ניסים ובסוף השנה הלכנו לסדנה שלו שהייתה עוצמתית וחוויתית. גיליתי שניסים גם השפיע על תאריקה מאוד כאשר היא השתתפה בשיעורים שלימד במדיסון בתחילת דרכו. חכמת המזרח – זה אוסף של כ120 סיפורים קצרים עם החכמה של ניסים שאני מאוד אוהב. למדתי מניסים על הסיבה והרציוניליזציה של המדיטציה. קראתי על זה הרבה אבל רק ניסים הצליח להסביר את זה בפשטות כל כך. ניסים אומר שמודעות זה נחמד אבל צריך לעשות משהו כדי שתהיה תוצאה. לא מספיק להדליק את האור ולראות את הבעיה או התקיעות, צריך לעשות מעשה. כאן מתחברים לי התאוריות של רפי יעקבי וסטיבן קובי.
רפי יעקבי – איך קרן ידעה להפגיש אותי עם האיש המופלא הזה. אין כמו קרן זהר. ביקשתי מקרן שתציל אותי, שתמצא מישהו שאני יכול לדבר איתו אבל לא איזה פסיכולוג קונבנציונאלי שירצה לנתח את היחסים שלי עם אבא שלי. והיא הביאה לי אותו יש מאין – לא האמנתי. רפי הוא פסיכולוג קליני מבריק שזנח את השיטה הרגילה והמציא שיטה חדשה משלו – בית ספר לידידות. הוא כתב כמה ספרים על השיטה שלו וקראתי את כולם. שינוי ידידותי הוא האהוב עלי מכולם, וספר שהיה אצלי המון פעמים בנסיעות שלי. רפי אינו אהוד בברנז’ה כי הוא חושב אחרת מכולם. אצל רפי אתה הלקוח ולא המטופל. זה היה בתחילת 2008 – בדיוק אחרי שהשקנו את הגרסה הראשונה של פיפטי-וואן. אחרי שעבדנו מאוד קשה ב-2007 על המוצר החדש. הייתה לי ריקנות מטורפת, איזה דיפרסיה מזה שהמוצר טרם כבש את העולם – ריקנות שבאה אחרי עשייה מטורפת. איזה ציפיה לא הגיונית הייתה לי שהמוצר כבר יפרוץ ויהיה להיט. זה לקח עוד הרבה עבודה ועוד כמה שנים עד שהמוצר יצליח מאוד וכניראה ישנה את חיינו. למדתי מרפי על איך באמת עובד העולם. כמו ניוטון שגילה את חוקי הפיזיקה ככה רפי גילה לי את חוקי הפיזיקה של ההתנהגות האנושית והמוח האנושי ומה עובד ומה לא ואיך לבצע שינויים בחיים. למדתי ממנו על ידידות, על זוגיות וילדים שהם בעצם שינוי זהותי, על הדיפה מגושמת ועל התרבות הלומדת – מונחים ושפה שרפי המציא. בית ספר לידידות הוא קורא לשיטה שלו. האם אני ידידותי לעצמי / האם מה שאני עושה הוא ידידותי לי? זאת שאלה מצויינת שאני שואל את עצמי כדרך קבע. קיימתי פגישות עם רפי למשך כמה חודשים. עוד למדתי מרפי ש”קשה” לא שווה ללא טוב ו”קל” לא שווה ל”טוב”. התרבות של חיינו מחפשת את הקל ולפעמים חושבים שקל זה טוב. בדר”כ צריך לעבוד קשה או לעבור קושי מסויים כדי להשיג משהו בעל ערך אמיתי. כמובן שזה יחסי מאדם לאדם. ועוד למדתי מיליון דברים נוספים שזה לא המקום לכתוב על זה. בכל מקרה, אם למישהו יש בעיה למצוא זוגיות, אני ממליץ לו לקרוא את רפי או לפגוש אותו.
סטיבן קובי – נחשפתי לספר שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד בקורס ניהול ומנהיגות שהשתתפתי בו בזמן העבודה ב-2006. קראתי אותו כבר המון פעמים והוא הספר הכי טוב על ניהול שאני מכיר. הוא פשוט אדיר. זה פשוט מדריך פרקטי על איך להשיג כל מה שאתה רוצה בעצם. יש בו עומק יוצא דופן והספר הזה מחבר אותי לשאר הספרים הרוחניים שאני אוהב. למדתי ממנו על לחשוב על הסוף כבר בהתחלה, על אפקטיביות ופרודוקטיביות, להתחיל תמיד בעיקר והחשוב בכל עשיה, על ניהול זמנך או יותר נכון ניהול עצמך, על דחוף וחשוב ועל להבין לפני שאתה מובן ועל התלות ההדדית שיש בין אנשים ואיך לייצר סינרגיה אמיתית. איש גדול היה סטיבן והוא נפטר לא מזמן. קראתי עוד ספרים של סטיבן והאחרון שאני קורא עכשיו הוא האלטרנטיבה ה-3. אני לא אספיק לסיים אותו לפני הנסיעה והוא כבד מידי שאקח אותו , אז הוא יחכה לי.
אז החלטתי לקחת איתי את כוחו של הרגע הזה וחכמת המזרח, לקחת בעצם את אקהרט וניסים. שאר הספרים שאני לוקח איתי הם דיגיטלים באיי פד או ספרי שמע שהורדתי מאמזון.
יום ראשון היה יום שארזנו את הבית. קרן הייתה בטירוף של אריזה. לא הפסיקה ולא נחה לרגע. קרן זהר – נא להכיר. לא תנוח עד שכל המלאכה תסתיים. היא תהיה לחוצה מזה אבל תהנה מהלחץ הזה. היום גם החזרתי את האוטו לאלדן ועד יום חמישי נהיה עם אוטו אחד. היום נגמר כך שעידו ועלמה נישארו ערים עד חצות ועזרו לנו לארוז. זאת היתה ממש חגיגה משפחתית, רגעים קסומים – אורזים את החיים ויוצאים למקום אחר ולא ידוע. אני חושב שזה מעולה שהם עוזרים לארוז כי זה מכין אותם ומחבר אותם למסע שלנו.
מחר – פיקניק בפארק הרצליה אומרים שלום לחברים.
Peer Family - 2013/2014 - Our Adventure Trip 