מנהרה חשוכה ונודיסטים

מנהרה חשוכה ונודיסטים

שבוע 43, היום ה-296 למסע – יום שבת, 25 בינואר
מירנדה דרומית לאוקלנד – South of Auckland – Miranda

בוקר במחנה – אני קם ברבע לשמונה. ישנתי 10 שעות. עלמה על ידי. קרן למטה עם רומי. אני הולך להתקלח פה. יש תור קטן כי יש רק 4 תאים. לפחות היום לא שכחתי את המגבת. יש כפתור ומקבלים מים חמים ל6 דקות. אני חוזר. כולם כבר ערים ושמונה ועשרים. אני קצת מבואס מהמבחן של אתמול. אני מתלבט האם לעשות מבחן חוזר פה בניו זילנד או בארץ. ניראה לי שאעשה שוב ב15 לפברואר באי הדרומי. בינתיים אני מכין קפה. אני מכין ארוחת בוקר. אוכלים. קרן מדיחה כלים. נגמר המים. אני מנסה למלא אבל הצינור שהחליפו לי לא מתאים לברז. שכן נותן לי חלק כדי שאמלא. יופי צריך לקנות את החלק הזה. כבר רבע לעשר מסיימים להתארגן ולקפל הכל. עשר ורבע יצאנו.

אור בקצה המנהרה – דרך יפה של מישורים ירוקים ופרות. יום יפה היום ונעים. 11 עצרנו לתדלק ולסופרמרקט. דלק זול יותר מאוסטרליה. כל השאר יותר יקר. עשרה ל12 סיימנו עם הסופר. קרן הלכה פה להסתכל על חנויות וינטז’ פה בפינה. יצאנו והמשכנו עוד כמה דקות. ראינו נחל מקסים ומכוניות שעוצרות. מקום יפה ויש פה טיולים קצרים. אולי נצא לטיול אבל הילדים דבוקים למסך הטלוויזיה. נחמד לגלות מקומות על הדרך ולא מספר. כבר 12 ועשרים. מקסים פה. החלטנו לצאת מהרכב. יום מהמם היום. עושים מסלול קצר. עידו אומר איזה יפה פה ושהוא מבין למה אומרים שניו זילנד הכי יפה בעולם. זה מזכיר לקרן את הדרך למנאלי בהודו. אנחנו עוברים במנהרה קרה וחשוכה. חצבו פה מנהרה בתוך ההרים באורך קילומטר. הלכנו כמעט 20 דקות במנהרה מטורפת ורומי על הידיים שלי בוכה כל הדרך. טעינו בדרך. רצינו לחזור לחניה ונכנסנו למנהרה. רואים ישר אור בקצה המנהרה וזה נורא מטעה. זה נראה כמו 200 מטר. אתה ממשיך וממשיך וזה לא נגמר. אור בקצה המנהרה זה ממש פה. אח”כ קראתי בויקיפדיה והבנתי שהמנהרה באורך בדיוק ק”מ אחד. עלמה וקרן מאחור. אנחנו מחכים להם. לא ברור אם אפשר לחזור מפה כי אנחנו על גשר מעל נהר. אין מצב לחזור חזרה במנהרה. בטוח טעינו כי לא התכוונו ללכת כל כך הרבה. זה שעה וחצי מפה. ניראה שאפשר לחזור דרך שביל מעל הנחל.

20140125_122223 20140125_122445 20140125_124900 20140125_130245 20140125_130908

חוזרים שוב דרך המנהרה – אחד וחצי אין ברירה צריך לחזור דרך המנהרה. במנהרה מידי פעם נוסעים רוכבי אופניים. לא תמיד יש אור. יש קטעים חשוכים שחייבים פנס. יש גם קור מפחיד כזה והד. בקיצור לא נעים לילדה בת כמעט שלוש אבל עידו מבסוט ללכת פה. מסכנה רומי. בשרנו לה את הבשורה שצריכים לחזור דרך המנהרה. היא בוכה שוב. טוב אני אלך הכי מהר שאני יכול. אני לוקח אותה על הידיים ונפרד מכולם. אומר להם שאני הולך לבד ואלך מהר. איך שאני יוצא עידו מצטרף. אומר שהוא בא לעזור. הוא מאיר עם פנס ומתקדם. אני הולך עם רומי על הידיים ועידו לצידי. כמו בדרך הלוך רק שעכשיו אני כבר יודע למה לצפות. הלכתי כמו במסע בטירונות. צעדים ארוכים ומהירים. עידו היה צריך כמעט לרוץ אחרי. היא בכתה אבל פחות מהפעם הראשונה. עשרה ל2 יצאנו שוב מהמנהרה. הלכתי מהר כ15 שעה. לא קל. זהו יצאנו עכשיו עוד כ10 דק הליכה עד הקרוואן. אנחנו לא מחכים לקרן ועלמה. לא נורא. חוויות. בכל זאת עצרנו לנוח ולחכות לקרן ועלמה. הנה הן מגיעות.  כולם עם מלא בוץ על הרגליים מהמנהרה. הולכים בחזרה לקרוואן. הליכה של רבע שעה. כולם רעבים. בדקתי בויקיפדיה ואורך המנהרה הוא בדיוק קילומטר אז עשינו 2 ק”מ במנהרה. שתיים ורבע בחזרה בקרוואן. זוללים לחם עם חומוס. חומוס טעים מצאנו.

20140125_132152  20140125_135517

פארק קרוואנים של נודיסטים – שתיים וחצי ממשיכים. חיפשנו מקום בדרך והגענו לפארק נודיסטים. קטעים. שמנים ערומים פה. היה כתוב פארק נטוראל. זה היה באמת מקום נורא יפה בטבע. מה הקטע שלהם להסתובב ערומים? כמו אדם וחווה. אולי יש בזה משהו, אני מהרהר לעצמי. להיות כמו חיה בטבע. טוב אני עוד לא מוכן לחוויה כזאת. אבל אני עוד צעיר, לא? ביציאה מהפארק היה על יד היציאה בלונדיני  לבן כזה, חינני שמן ומבוגר. נפנף לנו לשלום כאשר התחת השמן והלבן שלו מאיר לנו את הדרך. גם הספקנו לראות את הצד השני של אחוריו. זה היה מאוד סוריאליסטי. הסתובבנו והמשכנו.  ממשיכים לחפש פארק קרוואנים. זה לא קל כמו באוסטרליה והרמה לא גבוהה כמו שם. בסוף נמאס לנו אז עצרנו בפארק של רשת קיווי Kiwi כבר ארבע.

פארק קרוואנים בניו זילנד – נורא יקר פה. לעומת אוסטרליה זה כפול שתיים ומקבלים פחות. סתם אנחנו משלמים כי אנחנו לא משתמשים כמעט בשום מתקן חוץ מחשמל, מים, שירותים ומקלחות. לא במטבח. כמעט ולא בגן שעשועים ואף פעם לא בבריכות. אמרנו שנישאר יותר בפארקים בטבע אבל לא מצאנו בדרך מקום. חנינו. קרן הכינה לאכול פסטה בולונז’ ולי עם פטריות. כל הילדים משחקים בקרוואן. אני קורא קצת את כוחו של הרגע הזה של אקהרט. אני מכיר הכל אבל נחמד לקרוא פרקים ולקבל השראה. כבר כמעט שש. כתבתי פוסט קצר אבל לא הספקתי לפרסם.

שוב מטיילים קצת – יוצאים לסייר בסביבה כבר שש וחצי. אמור להיות פה חוף מהמם. הליכה של רבע שעה לא ברורה ומגיעים לטיילת. רוח חזקה פה. שכחתי לרגע באיזה מדינה אני בכלל. מצאנו שביל הליכה. קצת מסריח כמו ביצה פה. יש ציפורים מוזרות שמשמיעות קולות מוזרים. אני הולך ראשון רחוק מכולם. לבד קצת. הטבע ועוד על יד הים מרגיש לי הכי טבעי, נכון ומוכר. התיישבנו על יד המים. על דשא. אין פה אף אחד. בתים יפים ומפוארים מול החוף שאף אחד לא נמצא בהם. עידו מפעיל פה את הקייטנה. מריץ אותן על החוף. קרן מתכתבת באייפון. אני הולך על קו החוף ומהרהר לעצמי מחשבות. שקט ורגוע פה. אני נכנע לרגע הזה. מה עוד יש? מה יש להתנגד? זה של אקהרט לא שלי אבל אני אוהב את זה. רוח קצת קרירה מלטפת אותי. אני מביט אל האופק ואין לי מחשבות יותר. אין לי דאגות. אין לי שאיפות. הכל בסדר.

אולי יגמר 9 באב? – שבע וחצי חוזרים. עשרה לשמונה בחזרה בקרוואן. אני מעלה תמונות לבלוג של הימים האחרונים. זה נורא איטי ומעצבן. בינתיים עידו הולך להתקלח אבל חוזר כי לא היה לו מים חמים. אני חוזר איתו ומסביר לו שיש כפתור למים החמים. בינתיים הבנות הולכות להתקלח. חוזרות אני מכין להם לאכול משהו קל. בונים מיטות זה כבר ממש פשוט כי הבנו את הפרנציפ. זהו כבר תשע וחצי נגמר היום. לילדים יש מצב רוח טוב והם משחקים ביחד. מעולה. רק אני קצת תשעה באב. כבר יומיים תשעה באב. אולי מחר יגיע עשרה באב. לא נורא. למדתי לא להדחיק. מה שיש אני ממצא עד הסוף. עד שייגמר ויתחיל משהו חדש.

2 thoughts on “מנהרה חשוכה ונודיסטים

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s