מול האגם הקסום

מול האגם הקסום

שבוע 41, היום ה-285 למסע – יום שלישי, 14 בינואר
אגם לייל – בלו-מאונטיינס – Lyell Lake – Blue Mountains

בוקר מול האגם – אני קם בשבע וחצי. פותח את העיניים ורואה שאני מול האגם. יש קצת ערפל אז לא רואים את קצה האגם ומלא אדים יוצאים מהאגם. הכל לבן ולא כחול כמו אתמול. קריר. השמש בשמיים אבל לא רואים אותה כי יש עננים. יש לי ריח של מדורה. עשרים לשמונה. לא ברור אם נשארים או לא. כבר שמונה כולם ערים חוץ מעלמה. אני מכין לרומי ועידו ארוחת בוקר. קרן חזרה לישון ועלמה ישנה. כבר תשע, הפארוק מתעטש ומגרד לו הגרון. הוא רוצה לשבת ללמוד חשבון אבל הנזלת מציקה לו. בינתיים השמיים התבהרו, השמש קודחת ופה כבר הרבה סירות מנוע שטות פה באגם. עלמה קמה ומקבלת גם ארוחה. בסוף גם קרן מתעוררת בתשע ועשרה. עוד קפה. הבנות רואות סרט ועידו תיכף יתחיל ללמוד. קרן מתיישבת עם אנגלית. היא קודם הולכת לברר אם אפשר להישאר עוד לילה. אנחנו חייבים למלא מים בקרוואן וללכת לסופרמרקט. קרן חזרה ושילמה על עוד לילה. מצוין להישאר פה. מקום חלום. ממש גן עדן קטן.

חשבון, אנגלית ולחפוף ראש באגם – עשר בדיוק. עידו עם חשבון ותרגילי כפל וקרן עם אנגלית. אני משגיח פה. 11 עידו מתקשה אבל מסיים את התרגילים. קשה לו מאוד בגלל שבחוץ רואים סירת מנוע שגוררת אבובים עם ילדים צורחים. אני עושה לו אימון ליכולת להתרכז במצבים לא פשוטים. 11 ורבע הוא מסיים ואנחנו קופצים להתרענן באגם. גם עלמה נכנסת איתי. ממש כיף. גם חפפנו את הראש. היה מצחיק. יש פה מישהו שעושה סקי מים ומצליח לעמוד כל האגם. איזה כיף לו, עידו אומר. זהו, תיכף נצא העירה להצטייד במצרכים. כבר כמעט 12. עשרה לאחת הגענו לעיירה כדי להצטייד. עיירה חמודה. זאת קניית הסופר האחרונה לקרוואן אז אנחנו מחושבים על פי מספר הימים שנותרו. ארבעה ימים כולל היום. אספנו קרשים בדרך חזרה ומילאנו מים על יד המשרד בכניסה. חום אימים היום. כבר שלוש אנחנו בחזרה ורומי נרדמה.

  

הופעות של סקי מים מולנו – עידו קנה לו לגו חדש, לגו קרוואן להרכבה עם דמי פיית השיניים. הוא מגיע וישר מרכיב את הלגו שלו. נכנסנו שוב לאגם. גם קרן הפעם נכנסה. אכלנו וישבנו מול האגם המקסים. איזה כיף פה. כל כמה דקות מישהו בסקי מים עושה לנו הופעה.  גם אופנועי ים. כבר חמש ורבע. ישבתי לי מול האגם וכתבתי שני פוסטים. אי אפשר להעלות תמונות כי האינטרנט פה איטי. אני ועידו מביאים עוד עצים למדורה. שבע ורבע נהיה קריר ורואים כבר ירח מלא. עדיין אור אבל עוד שעה יהיה חשוך כבר. אני וקרן יושבים בחוץ בכיף. כל הילדים משחקים בפנים. היא מראה לי תמונות יפות שצילמה אתמול והיום. היא אומרת: “אם תאריקה וינון היו פה זה היה מושלם”. תכתוב את זה היא אומרת. הנה כתבתי.

    

המדורה האחרונה – כמעט שמונה, אני מסדר את העצים בתוך כלי המדורה. זאת המדורה האחרונה באוסטרליה. תיכף נדליק אותה. איזה כיף. נדלקה. ירח מלא. אין רוח. נעים. מהמם פה על האגם. עידו אומר שזה הפארק מחנה טבע הכי הכי אפילו יותר מזה בקאלוק קאלוק, זה שהיה על הנהר עם הזרם לפני הסנואי מאונטיינס. לא מזמן אמרנו שהוא הכי טוב. בקיצור שניהם חלום. 11 בלילה מכבים את המדורה. עלמה ועידו ערים. עידו כיבה עם פיפי ומים מהאגם. עלמה צפתה איך הוא מכבה. ממש הצגה. יאללה לישון ילדים.

 

מטיילים בבלו-מאונטיינס

מטיילים בבלו-מאונטיינס

שבוע 41, היום ה-284 למסע – יום שני, 13 בינואר
קטומבה – בלו-מאונטיינס – Katoomba – Blue Mountains

בוקר טוב – אני קם אחרי שינה ארוכה ואיכותית. הייתי זקוק לה. בחוץ מעונן ויש המון תוכים שעפים בשמים ועושים קולות. גם קקדו שמקרקרים ברעש גדול. גם קרן ערה אבל כל הילדים ישנים. הבנות קמו ואני מעדכן להן סרטים חדשים בדיסק-און-קי. הפארוק ישן כבר שמונה וחצי. אני וקרן מתכננים את הימים הבאים. עידו מתעורר סוף סוף והמשפט הראשון שהוא משמיע זה אין לי כוח יותר לקרוואן הזה. המזל שהוא אמר “הזה” כי עוד מעט יהיה קרוואן אחר. אני מכין לכולם ארוחת בוקר מפנקת. כולם אוכלים ונהנים. הזמן עף ופתאום עשרים לעשר. צריכים לזוז כבר. יאללה במהרה מתקפלים. עשר ורבע חנינו מחוץ לפארק הקרוואנים.

שלום לשלוש האחיות – מחפשים את המסלול הליכה לשלושת האחיות. זה אמור להיות 20 דקות הליכה. יצאתי לסייר ומצאתי את המסלול. אני חוזר וכולם פה בטטות. אף אחד לא מוכן. טוב אני ממתין כבר עשר ועשרים. הגענו למסלול ותוך 3 דקות נגלה לנו תצפית פסיכודלית של האחיות וצוקים מטורפים. גם רכבל שנוסע מצוק אחד לשני. נעצרנו פה לרבע שעה. מנסים ליהנות מהנוף הבאמת מיוחד הזה. זה בדיוק תמונת הכריכה של הלונלי פלנט של אוסטרליה. כולם עצבנים פה הבוקר. הנוף פה מזכיר את 12 השליחים רק הצוקים פה בתוך ההרים ולא בים. כל ההליכה פה זה על יד צוקים גבוהים. אני עם הפחד גבהים שלי משקשק בכל צעד אבל ממשיך ללכת. עידו צוחק עלי.  המשכנו בהליכה יפה עד המפל. מהמם פה. ממש. הגענו למפל ושני ישראלים צעירים פה. לא ייאמן. הם בכל מקום. רק אמרנו שלום והמשכנו. כבר רבע ל12 ממשיכים. 12 בחזרה לקרוואן. נסענו כמה דקות עד הנקודה הגבוהה ביותר שנקראת  echo point. יורדים לראות מה רואים מפה. יש פה המון אנשים. זאת נקודה תיירותית פופולרית מאוד. וואו איזה מראה מרהיב. פסיכי לחלוטין פה. תצפית מהממת שלא נתפסת של שלושת האחיות. נוף מדהים של שלושת הצוקים כלומר האחיות. עצרנו בגלידה איטלקית משובחת. אחד ורבע בדרך לקרוואן.

האחיות:

 

   

    

   

במחנה בטבע בעמק קסום – הולכים לחפש מחנה בטבע שאפשר להדליק מדורה. נראה אם נמצא. יש לנו מלא עצים לשרוף. נסענו כ45 דקות. כ20 דקות ירדנו את ההרים לתוך עמק קסום ויפה מאוד. חנינו פה בחניון לא בתשלום בטבע. נכנסנו עם הקרוואן במקום שכנראה אסור בין תמרור לסלע כדי לחנות בדשא ודפקנו את ברז המים האפורים. היה שם מין בור עמוק וברז המים האפורים נתקע בכביש ובאדמה וכמעט נתלש מהמקום. הוא התעקם לגמרי. התמקמנו אבל אני לא מוצא את עצמי פה. חם נורא. יש פה כמה חברה מטושטשים. רעש אדיר של צרצרים. לא יודע אם להישאר או לא. הכי טבע שיש. מותר מדורה. אני מוטרד איך נצא מפה. האם שוב אעשה נזק לרכב כי חייבים לצאת באותו מקום. קרן אמרה שאם אני לא שקט אז בוא ניסע. בהתחלה היא אמרה הכל בסדר שב בשקט לא זזים מפה. קיפלנו את השולחנות והכיסאות. מנסים לסגור את הסככה החשמלית אבל היא לא נסגרת. רק זה מה שחזר לי. להיתקע פה. אי אפשר לנסוע ככה, זה ברור. הדלקתי מנוע וזה עזר. כנראה שלא מחוברים לחשמל לפעמים הסוללה חלשה מידי.  שלוש ועשרה עפים מפה.

מגיעים לאגם קסום – נסענו כ45 דקות. שוב כ20 דקות עלינו מהעמק אל ההרים בחזרה. ארבע וחצי חנינו על אגם מקסים ואפשר גם מדורות. רואים את האגם מלמעלה ונוסעים אליו. זה מדהים למצוא מקום פנינה כזאת ככה סתם. קרן אומרת גן עדן. עידו אומר: מה זה? וואו. איזה מזל שהלכתי לפי ההרגשה. יש פה ברווזים. הבנות מאכילות אותם. עכשיו אני ועלמה מחפשים עצים. אחרי חצי שעה בחום עלמה התעייפה. אני ממשיך לבד. איזה כיף ללכת פה סביב האגם. יפה פה ומאוד ושליו.  שש ורבע אני חוזר עם ידיים מלאות בעצים שמנים. טוב אולי הגזמתי הפעם. יאללה אפשר להדליק? אכלנו כולנו בחוץ מול האגם שהמים מנגנים לנו מוסיקה נעימה. קרן דיגמה אותנו עם אורז פרסי שעועית ירוקה סלט ירקות ודג סלמון. אני מדליק את המדורה. קדימה. יש פה חברה שעושים סקי מים באגם. איזה כיף. יש אש קטנה במדורה. איזה כיף. אש. שבע וחצי. ירח כמעט מלא. עוד אור מלא, קצת מחשיך. כולם בפנים . אני בחוץ עם יין, האגם והמדורה. סוף הדרך. שמונה וחצי. כולם בחוץ סביב המדורה חוץ מרומי שבקרוואן רואה סרט. תשע כבר חושך. לילה מלא כוכבים  מקסים פה. נצנוצים על האגם של אור הירח. היין נגמר. מה עוד צריך בן אדם?  יש קצת רוח קרירה אז עידו נכנס ועכשיו גם קרן. עשר כבר. כמעט נגמרו כל העצים. קרן נכנסה להרדים את רומי. עלמה ועידו על ידי במדורה. עשר וחצי נשארתי לבד. עד חצות נשארתי לבדי מול המדורה. חשבתי לי וחשבתי על כל החיים. איזה קסם. איזה מסתורין. אני קם בבוקר ואין לי מושג איפה אהיה ומה יהיה. אתמול היה מעפן, היום מדהים.

אל הבלו-מאונטיינס

אל הבלו-מאונטיינס

שבוע 41, היום ה-283 למסע – יום ראשון, 12 בינואר
סידני –  Sydney

קפה עם ניסים והילה, גאומטריה ואנגלית – התקפת צחוק מטורפת באמצע הלילה. היה חם נורא ואני צחקתי על הטירוף של לחיות בקרוואן כל כך הרבה זמן. אנשים עושים קמפינג כמה ימים ואנחנו פה חודשים. החום הטריף אותי והתגלגלנו מצחוק על מצבנו המצחיק. אני וקרן צחקנו ובמיוחד אני צחקתי באקסטזה. גם עידו התעורר והצחיק אותנו. שש בבוקר רומי פה על ידנו וקרן כבר ערה. אתמול סגרנו בדיוק ארבעה חודשים בקרוואן. קשה להאמין איך שרדנו את זה. אני ניזכר שבימים הראשונים חשבתי שלא נשרוד שבוע. היום ניסע לטייל באזור הבלו-מאונטיינס שהם כ150 ק”מ מערבה מסידני. זהו פארק לאומי עם הרים מיוחדים. נהייה שם כמה ימים ונחזור לפה ביום שישי. כולם מתעוררים כבר רבע לשמונה. ניסים והילה הגיעו לקפה על הבוקר. חמודים מאוד. הזמינו אותנו לארוחת שישי. ממש כיף לפגוש ולדבר איתם. כבר כמעט תשע ולא עשינו כלום. ישבנו ופטפטנו שעה עם ניסים והילה. לא לימודים ולא ארוחת בוקר. קיבלנו הערכה של שעה ביציאה אז רק ב11 נצא מפה. בינתיים אני מכין ארוחת בוקר. עידו מסתפר ומכונת התספורת גמורה. זרקנו אותה לפח. עשרים לעשר כולם אכלו ועכשיו הבנות עם סרט. עידו יושב קצת על גיאומטריה. אין לו חשק אז אני מנסה לייצר לו חשק. עשר וחצי עידו מתאמן במרובעים וקרן באנגלית. חמישה ל11 הם עדיין לומדים ואני מקפל עניינים בינתיים. 11 וחמישה בקושי יוצאים. קרן עוד לא התלבשה. עידו סיים מרובעים. לאן נוסעים לא ברור. ניסים המליץ לנסוע מערבה לסידני למקום שנקרא palm beach או שניסע לבלו-מאונטיינס.

בטטות בבלו-מאונטיינס – החלטנו לנסוע לבלו-מאונטיינס לכמה ימים ואח”כ ניסע למקום שניסים המליץ. נסיעה של שעה הגענו לGlenbrook שזה השער של הבלו מאונטיינס. כבר כמעט אחת אחרי שקיבלנו מידע ומפות על הסביבה ממרכז המבקרים. ניסינו להגיע למחנה בטבע פה בעיירה אבל הכביש היה תלול מאוד והרכב קרוואן עשה קולות של מסכן. לא הרגשתי בטוח והסתובבנו ונסענו משם. הילדים עשו קולות מעצבנים שהטריפו אותי. נסענו עוד שעה והגענו למפלים, תצפיות ומסלולי הליכה. קרן נחה בסוויטה ואף אחד לא רוצה לרדת. אני יורד לבד והולך לתצפית מרהיבה על ההרים. אני עייף ומותש ומביט בחוסר עניין בנוף ההררי שמולי. שוב זה מרגיש קצת גארביג’-טיים עד שבוע הבא. חזרתי לרכב אחרי כמה דקות שסיירתי בסביבה כדי להבין את כל מסלולי ההליכה. כולם למעלה שוכבים כמו בטטות. בחוץ חם נורא. לטייל עכשיו ממש לא בא לכולם. אני מתיישב על סלע בחוץ ומחכה שקרן תצא לראות איפה היא. כבר שלוש. אוכלים אבטיח ויוצאים כולם מהרכב. ממש מבצע להוציא אותם.

לפארק צמוד לשלושת האחיות – כולם הלכו לתצפית לראות את ההרים ואת המפל. רק כמה דקות. החלטנו לחזור מחר בבוקר למסלול ההליכה. בינתיים ניסע מפה לפארק קרוואנים קרוב. ארבע חונים בפארק קרוואנים ממש על יד השמורה של ה Three Sisters שאלו שלושה רכסי הרים מפורסמים. לא יום מוצלח כל כך. כולם עצבנים ועייפים. דווקא נחמד פה. יש גם מחנה בטבע עם מדורות אבל זה יותר רחוק ואף אחד לא רצה לנסוע עוד. אולי מחר נלך לשם. ישר אני וקרן מבשלים. גם פסטה עגבניות וגם אורז עם פטריות כרובית ובצל ירוק ברוטב קארי וקוקוס. קרן גם מכבסת את התיק גב  הגדול כי הוא כבר עם ריח לא טוב. התיק שכב פה ארבעה חודשים בתוך תא המטען של הקרוואן. מתחילים לחשוב על אריזות. קרן מודאגת איך הכל ייכנס. קנינו עוז מזוודה אז אני רגוע.

הבלוף הגדול שלנו – עשרים לשש אני מתיישב. כותב פוסט של אתמול. יושבים בתוך הקרוואן כי יורד קצת גשם. ממש מעונן פה פתאום. בצהריים הדלקנו מזגן קירור ועכשיו מטפטף בחוץ. דיי כולם עייפים מהקרוואן וניראה כאילו זה השבוע האחרון. אבל כולם יודעים שזה בלוף. שאחרי כמה ימים בדירה בסידני וטיסה לניו זילנד מחכה לנו קרוואן אחר ל66 יום. קצת משוגע אבל לפחות זאת הייתה הבחירה של קרן. יש ימים לא קלים בכלל. יש רגעים שאתה לא מבין למה אתה עושה את זה לעצמך. יכולת לשכב כמו פגר בבית הנוח עכשיו. במקום זה אתה פה ב12 מטר רבוע עם שלושה ילדים ואחת תינוקת שהפכה לפעוטה פה. אתה רוחץ אותה פה במקלחת מצ’וקמקת. מלביש אותה ומסדר לה מיטה. בחיים שלי לא סידרתי מיטה בכלל ופה כל יום כמעט צריך לסדר מיטה. אין מה להגיד טיול כזה ארוך עם ילדים זה לאמיצים ביותר, לנחושים ביותר ולקשוחים ביותר. אז יחד עם הקושי האדיר אפשר להרגיש גאווה. וגם לא כל יום מרגישים את הקושי הזה. רוב הימים אתה עובד על אוטומט בלי לחשוב. פשוט עושה את זה. אבל יש ימים קשים מאוד כמו היום.

סוף יום – שמונה ורבע. קילחתי את רומי, הלבשתי אותה, סידרתי לה מיטה והשכבתי אותה. כל האחרים במקלחת כי כולם מתגרדים פה מעקיצות לא ברורות. אנחנו דיי גבוהים פה על ההר קצת מעל 1000 מטר ועכשיו יש פה קצת ערפל. קצת מרגישים בתוך ענן. אני מביט לאחור ורואה את רומי נרדמת. זהו נרדמה. יופי. קודם קרן נתנה לי לקרוא פוסט של משפחת אשל שמטיילת בניו זילנד. פגשנו אותם בביירון-ביי בתחילת נובמבר. הם עברו צרות בניו זילנד עם הרכב והקרוואן שלהם. מסתבר שאנחנו לא המטורפים היחידים. יש עוד כמה משוגעים. טוב לא ממש כמונו. להם יש ילדים גדולים והטיול שלהם הוא “רק” חצי שנה ולא שנה. בדיוק קרן ועלמה חזרו. קרן החליקה באמבטיה. קיבלה מכה אבל היא בסדר. רק נסערת. גם הפארוק חוזר.  זהו היום הזה נגמר. מחר יום חדש. הכל מתחיל מהתחלה. הכל פתוח.

מבחן באנגלית בסידני

מבחן באנגלית בסידני

שבוע 41, היום ה-282 למסע – יום שבת, 11 בינואר
סידני –  Sydney

בוקר לפני המבחן – אני מתעורר בארבע. יש לי מבחן הבוקר. קמתי מוקדם מידי. אני מנסה להמשיך לישון אבל לא מצליח. נרדמתי בעשר וחצי וישנתי מעל חמש שעות אז זהו, הסוללה טעונה ואין מה להתנגד. גם קרן ערה. היא עם רומי למטה ועלמה לידי. לא ברור לי איך זה קרה. נרדמתי עם קרן, קמתי עם עלמה. אנחנו משוחחים ואני מסביר לה למה חשוב לי פרויקט נוסטלגיה שהתחלתי בהודו. כבר חמש וחצי. עוד מעט אצא ואתחיל להתכונן. אני מתכנן לא לקחת את האנדרואיד איתי למבחן כי אסור. מוזר ללכת בלי. כמו איבר מרכזי שלא יהיה זמין מ7 בבוקר ועד אולי אחה”צ. שש ורבע אני מכין לי קפה אחרי מקלחת חמה ארוכה. כולם ישנים. רק קרן פותחת עיניים לרגע ושואלת מה השעה.  אני רושם לעצמי הערות בשביל פרויקט נוסטלגיה.  עשרים ל7. אכלתי. שתיתי קפה אחד. הכל מוכן. קצת מתרגש. עוד קפה ואצא לדרך באיזי. אשאיר כאן את החבר הטוב האנדרואיד. עשרה לשבע עם קפה שני. זהו עוד כמה דקות אני זז.

הרגו אותי שם – אני חוזר כבר רבע לשלוש. חום אימים היום. אני מגיע וכל החבר’ה שלי לא פה. הם נסעו העירה להעביר כמה שעות. היה ממש קשה. אני הרוג מעייפות. הרגו אותי שם. מבחן קשה שמאמץ את המוח בטירוף. התחיל בתשע ועשרה אחרי רישום ותור. היו המון נבחנים. כמה מאות. זה מפעל שעושה המון כסף. החלק של השמיעה היה לי הכי קשה. חלק אחד עם 5 שאלות ממש לא הבנתי ולא הצלחתי לעקוב ויכול להיות שזה יעלה לי בכל המבחן. ניחשתי אותו ועוד שאלה כלומר אני מתחיל ממש לא טוב. כבר חשבתי לא להישאר אחרי החלק הראשון כי אם לא אשיג את הציון הנדרש בחלק זה אין טעם להמשיך. אחר כך החלק של הקריאה. בדר”כ שהתכוננתי היה לי קל ונשאר לי תמיד זמן פנוי. הפעם עוד עניתי בשנייה האחרונה. החלק של הכתיבה גם לא היה מדהים. סטיתי קצת מהנושא ויכול להיות שזה יוריד לי מהציון. השמיעה, קריאה וכתיבה נגמר בסביבות 12 ורבע ואז נקבע לי החלק של הדיבור ל1 ועשרים. הגעתי לשם כבר מעולף. דיברתי עם הבוחנת. היה סביר. אני יכול יותר טוב אבל בגלל העייפות היה לא קל. יצאתי מעולף. הלכתי לאכול משהו שם בקמפוס וחזרתי ברכבת. מזל שלא הלכתי ברגל כי היום חמסין. זהו שלוש ורבע ואני מנסה לנוח. אז איך היה בסה”כ? אני מבולבל. אחרי השמיעה הרגשתי נורא. אחרי הקריאה הרגשתי בסדר. אחרי הכתיבה הרגשתי ככה ככה. אחרי הדיבור הרגשתי בסדר. לא ברור אם השגתי את הציון הנדרש שזה 7 מ9 בכל חלק. יכול להיות שלא ואצטרך להיבחן שוב. לא סוף העולם. אני כן מקווה שעברתי אבל יכול להיות שבגלל השמיעה או הכתיבה אקבל פחות מ7. התשובות רק ב24 לחודש ב10 בבוקר. שבוע הבא קרן. מסכנה. לא קל. גם אני לא רגיל למבחנים עברו כמעט 20 שנה מתקופת האוניברסיטה.

אחה”צ – אני נרגע עם כתיבת פוסטים של שלושת הימים האחרונים. גם מתכתב עם מושיק החבר ילדות שלי. אולי הוא יבוא לפה או אולי ניפגש מחר בבוקר. לא ברור. כבר חמש ורבע וקרן בדרך לפה. נחמד קצת לבד פה. חזרו. כל הילדים רצים אלי ומחבקים אותי כאילו לא התראינו שבוע. אני מספר לקרן ועידו את מעללי היום והמבחן. כבר שש. קצת מבאס אם לא אקבל את הציון הנדרש. טוב, אז אני ומושיק כבר לא ניפגש היום. לא מסתדר אבל אולי ניפגש בארץ בפסח. שלחתי לו את הבלוג אז הוא כבר יתעדכן במה שקורה וקרה לי. כבר כמעט שמונה. הבנות משחקות ועידו עם הסקייטבורד בחוץ. אני מנסה להבין לאן מחר. אני מדבר עם אלי ונרדה ארוכות בטלפון. מספר להם על המבחן ושומע על קשיי ההתאקלמות שלהם בניו זילנד. מסתבר שלא אוהבים ישראלים בשדה התעופה של כרייס-צ’רץ. קיבלו אותם מאוד לא יפה. חשדו שהם באים לעבוד ונתנו להם קנס של 400 דולר כי מצאו אצלם תפוח שלא הצהירו עליו. לאלי גם יש מבחן בשבת הקרובה. באותו זמן של קרן.

פוגשים ישראלים – פתאום קרן פוגשת ישראלית בשם הילה ובתה טליה בשירותים. הן באות לבקר אותנו בקרוואן. שוחחנו שעה עם הילה. טליה שיחקה עם עלמה ורומי. הילה ובעלה הגיעו לאוסטרליה לפני עשר שנים וגרים בסידני. מתים על אוסטרליה. הם באו לכאן לקמפינג עם אוהל לכמה ימים. הם יקפצו מחר בבוקר לקפה. כבר תשע. הפארוק הקשיב בקשב רב לשיחה שלי ושל קרן עם הילה בזמן שטליה שיחקה עם עלמה ורומי. זהו מתארגנים לשינה. נגמר היום. מחר ניסע מסידני לשבוע אחרון בקרוואן. כנראה שניסע לבלו מאונטיינס שזה 100 ק”מ מערבית לסידני.

מגיעים לסידני בפעם ה-3

מגיעים לסידני בפעם ה-3

שבוע 41, היום ה-281 למסע – יום שישי, 10 בינואר
באזור סידני –  Bents Basin  Oran Park – Sydney Area

אמצע הלילה, חושך בטבע – התעוררתי ב2 לשירותים. נזכרתי בכל סרטיי אימה שראיתי בצעירותי. תמיד באמצע מחנה בטבע, מישהו הולך לשירותים בלילה (תמיד רואים גם איזה ציץ מציץ) ואז הרוצח הסדרתי הפסיכופט רוצח את כל המחנה בגרזן. אז נעלתי את כולם בקרוואן ויצאתי כ250 מטר הליכה בלילה לשירותים עם פנס בחושך כמעט מוחלט. חזרתי, כולם בחיים. שוב הסתובבתי במיטה עד ארבע. גם קרן הייתה ערה וקשקשנו בלילה. יש לנו פה נדודי שינה ושיחות לילה באופן כמעט קבוע. הטלפון שלה מת. הסוללה גמורה ולא ניתן להטעין אותה. נקנה לה חדש מחר בסידני.

בוקר – כבר שמונה. אני מחמם מים לקפה על הגז. קפה נמס גרגירים כי אין חשמל למכונת קפה. עידו ועלמה עדיין ישנים. עידו היה מבסוט לכבות את המדורה. ממש התלהב. איזה כיף להתעורר פה בתוך הטבע עם קולות הצרצרים והציפורים. אתמול עידו כבר זיהה ציפור קוקובארה. בכלל לא ידעתי פעם שהיא קיימת. תשע ורבע סיימנו לאכול וגם קרן עושה כלים פה בברז בחוץ. תצלם היא אומרת. עידו שכנע אותה לקנות סמסונג. עידו יושב קצת על חשבון. כפל במאונך בדו ספרתי. הוא עושה לבד זה קל לו. עשר ועשרה מקופלים ומוכנים.  מחכים לעידו שיסיים תרגיל אחרון של כפל מאונך תלת ספרתי בתלת ספרתי. יש לו טעות ואני וקרן מנסים לעזור ומתבלבלים. בסוף אני עולה על הטעות. זהו נוסעים מפה לסידני. שק הגזעים שקנינו נשאר כמעט מלא לגמרי. בקושי השתמשנו והמדורה הספיקה לחמש שעות.

 

מגיעים לפארק המוכר בסידני – 12 ורבע אני חונה בפארק בסידני. הפארק המוכר שהיינו בו לפני חודש וחצי. לא היה לי קשה בכלל לנסוע לכאן, בתוך העיר כמו בפעם האחרונה. בתוכנית להתקלח ולנסוע העירה לעשות משהו בעיר. אולי נטייל על הגשר המפורסם. נחנו קצת. אני ביטלתי את ההזמנה למלון בסידני לשבוע הבא והזמנתי מלון אחר כי מסתבר שזה שהזמנתי הוא ללא מטבח. בקיצור שדרגתי. אחרי ארבעה חודשים בקרוואן ולפני עוד מנה של חודשיים קרוואן אני חייב לפנק פה את כולם הכי שאפשר. התקלחנו ועוד מעט נצא. כבר שתיים. גם התכתבי עם מושיק, חבר ילדות שלי שלא התראינו ודיברנו כבר כמעט 20 שנה. מסתבר שהוא מבקר פה ואולי ניפגש מחר בערב. זה ממש מטורף. הוא גר בבלגיה כבר שנים והקשר שלנו ניתק לפני שנים. פתאום במקרה ראיתי בפייסבוק שהוא פה והתחלנו לדבר. היינו חברים בשכונה בהרצליה מאז שהגעתי להרצליה בגיל 10 ועד הצבא כלומר כ10 שנים.

סיבוב בעיר היפה –  עשרים לשלוש עדיין לא זזנו מפה. שלוש ורבע זזים. רומי נרדמת בדרך לתחנת הרכבת. עשרה לארבע עולים על הרכבת לעירייה. התלבטתי איך להגיע מחר לאוניברסיטה. אפשר ברגל וזה כמעט שעה או ברכבת שזה שתי תחנות אז רכבת. אני צריך להיות בשמונה בבוקר במשרד הקבלה וב9 מתחיל המבחן. ארבע וחצי אנחנו ברחוב ג’ורג’ על יד העירייה. בדרך מהרכבת רואים את הנמל היפה של סידני ואת בית האופרה המפורסם. זאת הפעם הרביעית אולי שאנחנו רואים את המראה היפה הזה. קשה לא להתפאר שוב ושוב. סידני עיר מאוד יפה. אני ועידו מזהים את הקולנוע ברחוב. הייתי פה עם עידו בסרט גרביטי לפני חודש וחצי. נשנשו סושי. ניסינו לקנות לקרן סמסונג אבל בסוף קנינו סוללה חדשה לאייפון שלה. עידו מתעצבן עליה נורא שלא קנתה את הסמסונג. הסמסונג כמו שלי גדול מידי בשבילה. מחפשים נעלי אצבע חדשות לעידו ועלמה. כבר שש וחצי ועידו עצבני בגלל הטלפון. אני עייף טילים. מחכים לקרן בחנות שהחלפנו את הסוללה עד שתחזור מפיפי לרומי. עלמה משתעממת בעיר הגדולה. שבע קרן חוזרת עם נעלים לעלמה ולעידו.

שוב בפארק – יאללה חוזרים לפארק. שבע וחצי על הרכבת. שמונה בפארק חזרה. מעבירים את הערב עם קנדי קראש. אני ועידו בכוחות משותפים עוברים את מסך 70 שלו ו85 שלי. הללויה. שנינו תקועים שם כבר יומיים. בינתיים אני מכין את הכל למחר. לא עשיתי מבחן כבר 20 שנה. קצת מתרגש וקצת חושש. טוב נעשה את המיטב וזהו. לילה טוב, סידני

מתקרבים שוב לסידני

מתקרבים שוב לסידני

שבוע 41, היום ה-280 למסע – יום חמישי, 09 בינואר
מוס-וויל באזור סידני –  Moss Ville – Sydney Area

מה זה שמו לי סרדינים? חמש וחצי. רומי שוב מרטיבה. אני וקרן שוב קמים. כל אחד קורא בסמרטפון שלו ואח”כ משוחחים ומשתפים כבר שש וחצי. רומי ממשיכה לישון. קרן גם מנסה לחזור לישון בשש וחצי. אני לא. ער לגמרי. קיבלתי את המנה שלי של יותר מחמש שעות. אנחנו כ150 ק”מ מסידני. או שנמצא היום מקום נחמד עם מדורות או שפשוט נקדים וניסע כבר לסידני. יש לנו שני לילות מוזמנים לפארק קרוואנים שהיינו בסידני. זה היה לפני חודש וחצי. בדקתי. בדיוק ב25 לנובמבר היינו שם בפעם השנייה. כבר שבע וכולם ישנים. מה עכשיו? שבע ורבע אני יורד כדי לצאת. עידו קם ומוצא קופסת שימורים של סרדינים. הוא מתעצבן ואומר מה זה שמו לי סרדינים? אני אומר תסתכל טוב ואז הוא רואה שטר של 20 דולר דבוק לקופסה ומחייך. ירד פה גם גשם. איזה קיץ מחורבן זה. גם היום יהיה מעונן פה ובסידני על פי התחזית.  הכנתי לאכול. ישבנו בכיף ורשמנו חוויות של אוסטרליה. כבר עשר וצריך להתחיל להתקפל מפה. זנו עשר ועשרים יוצאים.

 

כמו אחוז דיבוק אספתי קרשים – עשר וחצי יורדים לקניות מצרכים. 11 ורבע יצאנו מהסופרמרקט. נסענו שעה וחצי והגענו למקום מקסים. הכל ירוק. אפשר מדורות. אין כמעט אנשים. ממש מקסים וקרובים לסידני. נכנסנו ואפשר או לקנות עצים או לאסוף אבל מחוץ לפארק. נסענו וכמו אחוז דיבוק אספתי קרשים. קרן אמרה לעידו שבל”ג בעומר הבא עידו צריך לנדב אותי לאסוף קרשים. היא מזכירה שפעם בקושי להגיע למדורה הצלחתי שהייתי קבור במשרד. היו ימים. עכשיו אני מחפש להדליק אש כל יום. להיות קרוב לטבע. לשבת מול האש עם יין או בירה. זה מה שעושה לי את זה בימים אלו. התמקמנו. כולם בטירוף פה. חם ונעים אבל לא מעט זבובים. קרן מטאטא את הקרוואן כי הכנסתי מלא לכלוך של עצים. שתיים ורבע יושבים. מקום מהמם פה. יש גם אגם יפה. הלכנו גם בכלזאת לקנות עצים שלא יחסר.

      

מתלהב כמו ילד – רבע לשלוש לקרן כואב הגב. אומרת לי יאללה תדליק. אם אדליק עכשיו הכל יגמר מהר מידי. אני מחכה לחמש. קרן טיגנה שניצלים ופסטה. כולם אכלו. הלכתי לבדוק את הנחל והאגם הקטן והוא מקסים. אני מתלהב כמו ילד. רץ בטירוף חזרה ואומר לכולם עכשיו מיד בגד ים למים. אי אפשר לחכות. שמים בגדי ים  ותוך 5 דקות הולכים לשם. זה רק 3 דקות הליכה לאגם גן עדן. היה קצת קר אבל נכנסנו. היה כיף. טבע פראי. הכי קרוב לטבע.

    

המדורה הכי הכי שעשינו באוסטרליה – חוזרים מדליקים ישר את המדורה כבר חמש ורבע. חמש וחצי יושבים בשקט ובוהים במדורה. רומי עם סרט בקרוואן. רומי נרדמה. אני וקרן מחסלים בקבוק יין. טוב הרוב אני שתיתי. רק שבע ורבע ורומי התעוררה. כולם נהנים מהמדורה. יש פה חברה צעירים עם מוזיקה רועשת. לא ממש מפריע אפילו נחמד. כולם שיכורים פה. עידו מבסוט לשבת על יד המדורה ולשחק עם ענף שכל פעם נשרף קצת בקצה. שמונה ועשרה אני מסטול מהתחת. עלמה אומרת שיש מקל שליטה, מקל מרשמלו, מקל חנית ומקל שעשוע של עידו. עלמה מכריזה שהיא אוהבת בצל במדורה, אח”כ תפוחי אדמה, אח”כ בטטה ואח”כ פלפל על האש. עידו אומר שזאת המדורה הכי הכי שעשינו באוסטרליה. אני מסכים. תשע הוספנו את כל העצים שאספנו. יאללה מדורה גדולה. איזה כיף. כולם פה סביב המדורה אני עדיין מסטול נורא. קליטת  אינטרנט אין. עידו כבר עייף. גם עלמה. כבר אכלנו בצל, שתי בטטות ותפוח אדמה. קרן הולכת להכין כריכים עם חומוס וחמוצים. תשע ורבע חושך כמעט מוחלט. כולנו ערים. יש פה מישהו שהגיע רק עכשיו לבד. חנה על ידנו ומקים אוהל קטן. עשר כבר. רק אני ועידו פה מול המדורה . נשארו רק גחלים . זהו עוד חצי שעה תגמר המדורה. לא נוסיף יותר עצים. די, מספיק להיום. מחר ניסע מפה לסידני ובשבת המבחן המעצבן באנגלית. זהו אני ועידו השתנו על המדורה וכיבינו אותה. עשר וחצי הולכים לישון. כולם ערים כולל רומי.

  

בין קנברה לסידני

בין קנברה לסידני

שבוע 41, היום ה-279 למסע – יום רביעי, 08 בינואר
נהר קותר בין קנברה לסידני –  Cotter River – Between Canberra to Sydney

מחשבות של אמצע הלילה – שלוש וחצי רומי מעירה אותי. קרן הרימה אותה אלינו למיטה והיא לא מפסיקה לזוז. אני התעוררתי והן ישנות. כבר ארבע וחצי. אני מהרהר במסע שעברתי פה באוסטרליה. וואו איזה הרפתקה. איך השתנתי וגדלתי פה. כמה עברנו, כמה מקומות היינו ואילו נופים מדהימים ראינו. חמש כבר לא נרדם. אני קורא פוסטים שכתבתי בספטמבר.  מדהים וכיף להיזכר בתחילת הטיול באוסטרליה. ניראה רחוק כל כך. שלא נדבר על כל החלק הקודם של הטיול לפני אוסטרליה. יפן, הודו, תאילנד וסרילנקה. מי זוכר? לא זוכר כלום. כאילו החיים התחילו פה בקרוואן באוסטרליה. היה כיף לקרוא על הקשיים בהתחלה וכמה התרגלנו והסתגלנו לחיים החדשים בדרכים ובקרוואן. לא יודע איך אבל נרדמתי שוב בחמש וחצי וקמתי בשמונה. גם עידו מתעורר וכולם חוץ מעלמה. בחוץ שמש וגם רוח. אני מספר לעידו וקרן על פוסטים שקראתי בלילה.

שן של עידו וטיול קצת לסכר – רבע לתשע. עלמה מתעוררת ולעידו נופלת גם שן. ניב תחתון שמתנדנד כבר המון זמן. קרן מושכת לו את השן. כבר איבדנו המון שיניים פה במסע. תשע ורבע קרן לומדת אנגלית ועידו חשבון. התחיל כפל במאונך אבל הוא ממש יודע לבד ולא זקוק לי. מעולה. הבנות משחקות בקרוואן.  סיימו ללמוד יפה. אני מכין לכולם ארוחת בוקר. קרן עושה כלים בשארית המים של הקרוואן. הצינור לא מגיע לברז אז לא מילאנו. עלמה מאכילה פה ברווזים. אני מצטרף. כנראה שנמשיך הלאה לכיוון סידני. ניסע עוד קצת ונקצר מחר את הנסיעה הארוכה. 11 ורבע זזים. נסענו כמה דקות ועצרנו בגן שעשועים ממש כאן על יד האגם. עידו ועלמה ירדו לשחק. רומי נשארה באוטו לראות סרט. יש פה מסלול הליכה קצר עד לסכר ענק שנפתח לא מזמן. לקחנו את רומי בעגלה. יש פה גבעה תלולה. אפשר לטפס ולראות את הסכר מלמעלה. רק אני עליתי. איזה נוף ו אוויר. גם כיף לבד.

מוריד שורות כמו מכור לקוקאין – המשכנו הלאה. עצרנו להבין לאן והחלטנו להמשיך עוד שעה. יצאנו מACT  ל NSW ולא תהיה מדורה היום. החלטנו להחליף מדורה במקלחת. נסענו עוד לא מעט והגענו ליער מוזר אבל אסור מדורה ואין פה כלום חוץ מיער. עשרים לארבע ממשיכים. המשכנו עוד חצי שעה עד פארק קרוואנים מתורבת. כבר 4 ועשרים אני מעולף וגם הילדים. קרן ירדה לבדוק מקום ולשלם. אני מקווה שיש מקום בכלל. השמיים ממש לבנים מעננים. יופי חנינו עם חשמל. כולם למקלחות כי הייתה מדורה אתמול. קרן מכינה אורז פרסי. אני ועידו למקלחת. הערב מסתיים בתוך הקרוואן. הילדים רואים סרט עד מאוחר ואח”כ מריצים קטעים. עידו מנסה להבין מה הפיה תשים לו מתחת לכרית. עלמה וקרן מתלחששות. אני מנסה להבין שעה לאן מחר ואיפה יש פארק עמוק בטבע שניתן להדליק אש ואז חזק בקנדי קראש. עובד בין האנדרואיד, לאייפון של עידו והאייפד הגדול. איפה שיש חיים בקנדי אני מוריד שורות כמו מכור לקוקאין. זהו נגמר היום. מרגישים כבר את סוף אוסטרליה מתקרב. אני מנסה למצות עוד ועוד מהמדינה המופלאה הזאת. עדיין מתפעל מאיך הכל מתוחזק פה ברמה גבוהה וניקיון שיש פה. כמעט כל אזור לפיקניקים כמו שהיינו היום מתוחזק ברמה גבוהה ואנשים נהנים ושומרים על זה. איזה יופי ואיזה קינאה בארץ ישראל והתושבים הקצת ברברים שלה (טוב לא כולם). לא יפה ללכלך על הארץ אבל את האמת צריך להגיד.