שבוע ראשון בארץ

שבוע ראשון בארץ

היום ה6 אחרי סוף המסע. יום שני, 31 במרץ
הרצליה, ישראל.

כוכב-ישראל-מרץ-2014 – שבוע שלם חלף לו. לא ממש דיברתי עם מישהו מאז שחזרתי. רק החלפתי כמה מילים עם כמה חברים. האמתי שהגענו אבל לא ממש נחתנו. החזרה לכוכב-ישראל-מרץ-2014 היא לא כל כך פשוטה. התחושה שלי היא של נוסע בזמן. הגעתי למקום אחר אבל גם לזמן אחר. לא ברור לאיזה זמן. תחושה לא ברורה. כמו לחזור מעולם אחר לגמרי. קרן רוצה לאט לאט. עדיין יש קרטונים סגורים שזה לא אופייני לנו כל כך. לכולם פה יש עליות וירידות של מצבי רוח. שמחים לחזור ולפגוש את המשפחה ואת החברים אך גם מתקשים לחזור למציאות של ישראל. בחדשות טרם צפינו. הבנו שהמצב לא מזהיר.

אז מה הספקנו בכל זאת? היום יצאתי לריצה ראשונה פה בשכונה. פחדתי שיכאב לי בגב אז חיכיתי מאז שהגענו ואכן לא כאב לי כבר כלום. מזג אוויר מקסים פה. היה נחמד. עידו חזר ללימודים כמעט לגמרי. הוא שמח ומשתלב טוב בחזרה בכיתה. הוא מאוד מבוקש בימים אלו. עלמה כבר רשומה לגן עירוני אבל טרם החלה את הגן. היא ורומי עם חום מאתמול. גם רומי עדיין ללא גן. לא ממהרים או שכן תלוי את מי שואלים ומתי. אני הספקתי לקנות מחשב חדש עם מסך גדול יום אחרי שנחתנו. כבר היה מפגש של שבת אצל סבתא מלכה וכל משפחת זהר ביקרה אצלנו בשישי. תאריקה וינון אצלנו הרבה. משלימים את החסר. קרן המון בטלפון עם חברות. את תוצאות המבחן שלי באנגלית קיבלתי ביום שבת האחרון על הבוקר. עוד לפני שצחצחתי שיניים התוצאות חיכו לי בדואר האלקטרוני. עברתי מעל הציון הנדרש. הייתה שמחה גדולה. אני שמח שנתקענו בדונדין לשבוע ומודה לקרן שלא וויתרה לי. עכשיו אנחנו קרובים לקבל וויזת הגירה לאוסטרליה יותר מתמיד. לא צריך להיבהל אנחנו עוד פה להרבה זמן. המטרה היא שתהיה לנו אופציה. איך נממש ואם נממש נשאר עדיין לא וודאי.

מקלחת חמה בבית – אז איך זה להיות בבית? כיף גדול. הרי מעריכים דברים רק שהם נלקחים מאתנו. מקלחת חמה בבית זה עדיין מרגש כל פעם מחדש. לא קל להעביר את התחושה הזאת. תענוג צרוף. לנסוע עם המזדה הישנה של קרן גם כן מוזר. ההרגשה היא שאתה כל כך נמוך מעל הכביש ביחס לקרוואן, ממש מרגיש כמו לנסוע על סקייטבורד. זה מצחיק. לחזור לנהוג בצד ימין זה לא מאוד קשה אבל אני וגם קרן מוצאים את עצמנו בצד שמאל לא מעט פעמים. לנהוג בכבישי ישראל זאת חוויה מוזרה. פתאום האגרסיה של הישראלי בולטת מתמיד. הצפיפות, הלחץ. קרן ואני מרגישים קצת בהודו. נסענו לנווה צדק אתמול והכל אתר בניה אחד גדול וישראלים לחוצים ללא כבוד בסיסי לאחר. איפה אוסטרליה ואיפה ישראל? היה נעים לחזור לבית נקי ומאורגן. תודות לתאריקה ונורית שהגיעו יום לפני הנחיתה שלנו ופתחו כמעט את כל הקרטונים וסידרו לנו בארונות.

לכתוב או לא לכתוב? לא ברור. מבחינתי סיימתי את המסע ואת כתיבת הבלוג של המסע. ביקשו שאמשיך לעדכן. האמתי, אני לא יודע מה לעשות עם זה. אם אכתוב עוד קצת בבלוג המסע, זה בוודאי יהיה שונה. זהו. לאן מכאן? לא ברור. אני אוהב את חוסר הוודאות הזאת. זה מרגש ומקסים להגיע לסוג של דף חלק וליצור חיים חדשים לגמרי. זאת הזדמנות לבנות הרגלי חיים חדשים. הכול חדש ונקי. כבר יש לי מסמך חדש בשם “השיבה הביתה” ולוח קנבן חדש שעוזר לי ליצור חיים חדשים. לחיי החיים החדשים. הפרק הבא החל.