אל הבלו-מאונטיינס

אל הבלו-מאונטיינס

שבוע 41, היום ה-283 למסע – יום ראשון, 12 בינואר
סידני –  Sydney

קפה עם ניסים והילה, גאומטריה ואנגלית – התקפת צחוק מטורפת באמצע הלילה. היה חם נורא ואני צחקתי על הטירוף של לחיות בקרוואן כל כך הרבה זמן. אנשים עושים קמפינג כמה ימים ואנחנו פה חודשים. החום הטריף אותי והתגלגלנו מצחוק על מצבנו המצחיק. אני וקרן צחקנו ובמיוחד אני צחקתי באקסטזה. גם עידו התעורר והצחיק אותנו. שש בבוקר רומי פה על ידנו וקרן כבר ערה. אתמול סגרנו בדיוק ארבעה חודשים בקרוואן. קשה להאמין איך שרדנו את זה. אני ניזכר שבימים הראשונים חשבתי שלא נשרוד שבוע. היום ניסע לטייל באזור הבלו-מאונטיינס שהם כ150 ק”מ מערבה מסידני. זהו פארק לאומי עם הרים מיוחדים. נהייה שם כמה ימים ונחזור לפה ביום שישי. כולם מתעוררים כבר רבע לשמונה. ניסים והילה הגיעו לקפה על הבוקר. חמודים מאוד. הזמינו אותנו לארוחת שישי. ממש כיף לפגוש ולדבר איתם. כבר כמעט תשע ולא עשינו כלום. ישבנו ופטפטנו שעה עם ניסים והילה. לא לימודים ולא ארוחת בוקר. קיבלנו הערכה של שעה ביציאה אז רק ב11 נצא מפה. בינתיים אני מכין ארוחת בוקר. עידו מסתפר ומכונת התספורת גמורה. זרקנו אותה לפח. עשרים לעשר כולם אכלו ועכשיו הבנות עם סרט. עידו יושב קצת על גיאומטריה. אין לו חשק אז אני מנסה לייצר לו חשק. עשר וחצי עידו מתאמן במרובעים וקרן באנגלית. חמישה ל11 הם עדיין לומדים ואני מקפל עניינים בינתיים. 11 וחמישה בקושי יוצאים. קרן עוד לא התלבשה. עידו סיים מרובעים. לאן נוסעים לא ברור. ניסים המליץ לנסוע מערבה לסידני למקום שנקרא palm beach או שניסע לבלו-מאונטיינס.

בטטות בבלו-מאונטיינס – החלטנו לנסוע לבלו-מאונטיינס לכמה ימים ואח”כ ניסע למקום שניסים המליץ. נסיעה של שעה הגענו לGlenbrook שזה השער של הבלו מאונטיינס. כבר כמעט אחת אחרי שקיבלנו מידע ומפות על הסביבה ממרכז המבקרים. ניסינו להגיע למחנה בטבע פה בעיירה אבל הכביש היה תלול מאוד והרכב קרוואן עשה קולות של מסכן. לא הרגשתי בטוח והסתובבנו ונסענו משם. הילדים עשו קולות מעצבנים שהטריפו אותי. נסענו עוד שעה והגענו למפלים, תצפיות ומסלולי הליכה. קרן נחה בסוויטה ואף אחד לא רוצה לרדת. אני יורד לבד והולך לתצפית מרהיבה על ההרים. אני עייף ומותש ומביט בחוסר עניין בנוף ההררי שמולי. שוב זה מרגיש קצת גארביג’-טיים עד שבוע הבא. חזרתי לרכב אחרי כמה דקות שסיירתי בסביבה כדי להבין את כל מסלולי ההליכה. כולם למעלה שוכבים כמו בטטות. בחוץ חם נורא. לטייל עכשיו ממש לא בא לכולם. אני מתיישב על סלע בחוץ ומחכה שקרן תצא לראות איפה היא. כבר שלוש. אוכלים אבטיח ויוצאים כולם מהרכב. ממש מבצע להוציא אותם.

לפארק צמוד לשלושת האחיות – כולם הלכו לתצפית לראות את ההרים ואת המפל. רק כמה דקות. החלטנו לחזור מחר בבוקר למסלול ההליכה. בינתיים ניסע מפה לפארק קרוואנים קרוב. ארבע חונים בפארק קרוואנים ממש על יד השמורה של ה Three Sisters שאלו שלושה רכסי הרים מפורסמים. לא יום מוצלח כל כך. כולם עצבנים ועייפים. דווקא נחמד פה. יש גם מחנה בטבע עם מדורות אבל זה יותר רחוק ואף אחד לא רצה לנסוע עוד. אולי מחר נלך לשם. ישר אני וקרן מבשלים. גם פסטה עגבניות וגם אורז עם פטריות כרובית ובצל ירוק ברוטב קארי וקוקוס. קרן גם מכבסת את התיק גב  הגדול כי הוא כבר עם ריח לא טוב. התיק שכב פה ארבעה חודשים בתוך תא המטען של הקרוואן. מתחילים לחשוב על אריזות. קרן מודאגת איך הכל ייכנס. קנינו עוז מזוודה אז אני רגוע.

הבלוף הגדול שלנו – עשרים לשש אני מתיישב. כותב פוסט של אתמול. יושבים בתוך הקרוואן כי יורד קצת גשם. ממש מעונן פה פתאום. בצהריים הדלקנו מזגן קירור ועכשיו מטפטף בחוץ. דיי כולם עייפים מהקרוואן וניראה כאילו זה השבוע האחרון. אבל כולם יודעים שזה בלוף. שאחרי כמה ימים בדירה בסידני וטיסה לניו זילנד מחכה לנו קרוואן אחר ל66 יום. קצת משוגע אבל לפחות זאת הייתה הבחירה של קרן. יש ימים לא קלים בכלל. יש רגעים שאתה לא מבין למה אתה עושה את זה לעצמך. יכולת לשכב כמו פגר בבית הנוח עכשיו. במקום זה אתה פה ב12 מטר רבוע עם שלושה ילדים ואחת תינוקת שהפכה לפעוטה פה. אתה רוחץ אותה פה במקלחת מצ’וקמקת. מלביש אותה ומסדר לה מיטה. בחיים שלי לא סידרתי מיטה בכלל ופה כל יום כמעט צריך לסדר מיטה. אין מה להגיד טיול כזה ארוך עם ילדים זה לאמיצים ביותר, לנחושים ביותר ולקשוחים ביותר. אז יחד עם הקושי האדיר אפשר להרגיש גאווה. וגם לא כל יום מרגישים את הקושי הזה. רוב הימים אתה עובד על אוטומט בלי לחשוב. פשוט עושה את זה. אבל יש ימים קשים מאוד כמו היום.

סוף יום – שמונה ורבע. קילחתי את רומי, הלבשתי אותה, סידרתי לה מיטה והשכבתי אותה. כל האחרים במקלחת כי כולם מתגרדים פה מעקיצות לא ברורות. אנחנו דיי גבוהים פה על ההר קצת מעל 1000 מטר ועכשיו יש פה קצת ערפל. קצת מרגישים בתוך ענן. אני מביט לאחור ורואה את רומי נרדמת. זהו נרדמה. יופי. קודם קרן נתנה לי לקרוא פוסט של משפחת אשל שמטיילת בניו זילנד. פגשנו אותם בביירון-ביי בתחילת נובמבר. הם עברו צרות בניו זילנד עם הרכב והקרוואן שלהם. מסתבר שאנחנו לא המטורפים היחידים. יש עוד כמה משוגעים. טוב לא ממש כמונו. להם יש ילדים גדולים והטיול שלהם הוא “רק” חצי שנה ולא שנה. בדיוק קרן ועלמה חזרו. קרן החליקה באמבטיה. קיבלה מכה אבל היא בסדר. רק נסערת. גם הפארוק חוזר.  זהו היום הזה נגמר. מחר יום חדש. הכל מתחיל מהתחלה. הכל פתוח.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s