ביירון ביי – הטיול למגדלור

ביירון ביי – הטיול למגדלור

שבוע 32, היום ה-218 למסע – יום שישי, 08 בנובמבר
ביירון ביי – Byron Bay

בוקר בוקר – אני קם בשש וחצי. קורא על ההנפקה של טוויטר ואומר לעצמי איך ידעתי שהיא תעלה בטירוף ביום ההנפקה. זה היה ברור. עוד מניה טובה להשקעה. בינתיים קיבלנו גם דואר מהעורך דין לענייני הגירה אחרי שאתמול לחצנו על הכפתור Go והתחלנו תהליך. הוא תקתקן חבל”ז. אם נפעל מהר ויהיה לנו מזל יכול להיות שלפני שנחזור לארץ בסביבות אפריל תהיה לנו ויזת הגירה לאוסטרליה. היו שבועיים לא קלים בהם התחבטנו בשאלה למה אנחנו צריכים את זה. בהתחלה שאלנו האם זה אפשרי ואחר כך שאלנו האם אנחנו רוצים בכלל. אתמול נסגר המעגל. יכולים? כן ואפילו מהר. רוצים? כן, אבל לתקופה.

כן קרוואן בניו זילנד או שלא? – אנחנו גם מתחילים להתגבש אולי לא לקחת קרוואן בניו זילנד אלא לקנות רכב גדול ומפנק ולישון חלק מהזמן באוהל נגרר כזה או במלונות הוסטלים כאלו. זה קצת יגוון את חווית הטיול. אני דווקא אוהב את הקרוואן אבל יש חסרונות בולטים כמו היכולת לנסוע אחרי שאתה חונה ומשתקע לכמה ימים. אתה לא מקפל את הבית בשביל לקפוץ לקנות לחם. גם הנסיעה מסורבלת ולא נעימה. לילדים ממש לא נוח לנסוע. מצד שני לישון בהוסטלים זה יכול להיות יקר ובאוהל אין שירותים ומקלחות. אורי הסביר אתמול שזה ממש פשוט לקנות ולמכור רכב ואוהל נגרר. הדרך האופטימלית לטייל כמשפחה מכל הבחינות זה ברכב מפנק וקרוואן נגרר שמתקפל. אבל לא משכירים כאלו ולקנות לתקופה של חודשיים זה לא בטוח משתלם מבחינת הלוגיסטיקה והעלות. כך מטיילים אמיר ויעל שפגשנו אבל יש להם חבר שגר כאן ועוזר להם. בכל מקרה יש לנו להחליט עד אמצע דצמבר כי רק אז נצטרך לשלם עבור הקרוואן. הזמנו אותו במרץ. בסביבות ה20 לינואר אנחנו טסים לניו זילנד. כלומר עוד חודשיים מהיום. את חצי הטיול לאוסטרליה כבר סיימנו. לא ייאמן. כבר שבע. יום יפה היום. שמיים כחולים ושמש מאירת פנים. הכל טוב. החיים יפים, מותר ליהנות הכל בסדר.

כותב, מבשל, מדיח והמון אימיילים – עד שמונה אני כותב. כולם כבר קמים. רומי רואה את נועה והולכת אחריה פה במחנה. ממש עצמאית בשטח פה. אני מכין ארוחת בוקר. גם נועה, אלמוג ופלג מסתובבים לי פה בין הרגליים. חמודים מאוד. כבר עשר. בוקר באיזי אבל עובדים פה בבישולים וכלים. כרגיל. אני בענייני אדמיניסטרציה עד 11 וחצי וסוף סוף אפשר לצאת לטיול למגדלור של ביירון. רומי כבר מחורפנת לגמרי. אלי ונרדה חיכו לנו כי אני נתקעתי עם האדמיניסטרציה. מה לעשות אני מסיים משימות היום ולא דוחה כלום.

למגדלור – יצאנו כולנו ברגל לכיוון המגדלור. רומי בעגלה. הולכים בכיף. כבר 12 ורבע הולכים כבר חצי שעה. רבע לאחת עוצרים באיזה מפרצון. יש קטע של ללכת בתוך הים כדי להגיע למדרגות ולעלות למצפה כזה. כולם הלכו חוץ ממני, קרן, עלמה ורומי שישנה בעגלה. קרן הלכה עם העגלה לחפש נתיב אחר למעלה ללא מים. אני נשארתי עם עלמה פה. יפה פה ברמות על. המפרץ של ביירון קסום. צבע המים עם העצים והשמיים הכל מתערבב לעיסת יופי מטמטמת. גם רעש הגלים מוסיף לתפאורה. יש מסלול הליכה שרואים את כל מפרץ ביירון. אני לגמרימבין למה אנשים נתקעים פה ומתאהבים במקום הזה. היופי פה עוצר נשימה. עוצמתי מאוד. אחד המקומות היפים פה באוסטרליה.  עלמה רעבה ולא ארזנו כלום. יש עוד כקילומטר וחצי עד למגדלור המפורסם של ביירון. התפצלנו בדרך. אני עליתי עם רומי ברגל וכל השאר נכנסו לשביל שמוביל לעוד נקודת מצפה יפה בדרך. זאת עלייה תלולה מאוד ועם הרבה מדרגות. לא קל לטפס עם רומי על הידיים אבל איזה נוף. 360 מעלות של ים ומטפסים בדרך עוצרת נשימה. יש רוח חזקה ולרומי זה ממש מפריע לי היא קצת בוכה אבל גם קצת הולכת לבד. הגענו למעלה. אין מקומות כאלו. הנוף פה פראי וחזק. כל מיני צבעים באוקיינוס בגוון כחול חזק מלמעלה, סלעים ענקיים ורוח חזקה. אני מזיע ומתנשף בקטנה. יש פה שלט שאומר שזאת הנקודה המזרחית ביותר באוסטרליה.

     

במגדלור – מגדלור מהמם. יש סיורים מודרכים בתוך המגדלור.  אני ורומי הלכנו לבית קפה על יד המגדלור וקנינו עוגייה וקולה. פתאום גם אמיר פה ושי בתו. הצגנו אחד את השני. בהתחלה לא ממש התחברנו, החלפנו מילה וחצי ואחרי שתי דקות הם נעלמו. בדיוק קרן מתקשרת, הם הגיעו למגדלור. כבר שתיים וחצי. הם, אמיר ושי, סתם עברו לשבת בצל. התקרבנו אליהם וגלשנו לשיחה ארוכה. בינתיים קרן מגיעה עם כולם. נתקענו כולנו בשיחה עם אמיר ויעל לשעה. הם סיפרו על הרפתקאותיהם באוסטרליה ובכלל. נסעו כ27 אלף ק”מ בשלושה חודשים. מטורפים. הם כובשי שטחים ולא מטיילים. זהו טיול שחלמו עליו כבר הרבה שנים. ניראה שהם ממש נהנים. חמודים. חיכו שהילדים שלהם יגדלו. שניהם עצמאים ופשוט נסעו לחופשה ארוכה. לכל אחד עסק ושני העסקים שלהם ממשיכים לעבוד, הכל בסדר. אמיר עו”ד ויעל רואה חשבון. אמיר מספר לי שהוא כמעט לא פעיל בעסק בזמן הטיול ויעל פעילה קצת יותר בעסק שלה. גם הם ממשיכים לניו זילנד בסוף דצמבר. בטוח כולם יפגשו שם. גם אנחנו, גם אלי ונרדה וגם אמיר ויעל. כבר שלוש וחצי מתקפלים. רק אלי הלך לסיור המודרך בתוך המגדלור. הוא חמוד, אחרי שיצא הסביר לבנים מה היה בסיור. לאלי יש המון סבלנות לילדים. זהו, הולכים ברגל אבל דרך הכביש הפעם. כבר 4 התחלנו לרדת.

       

 

סבתא מלכה מנסה לדוג תיק מסמכים – רבע לחמש בקרוואן. קרן הלכה עם הבנות לקנות לאכול. ביירון משגעת ביופייה. נכון שאמרתי את זה כבר כמה פעמים אבל זה חזק. מטריפה את החושים. עידו נסע עם אמיר, אלי, והבנים לדוג עם הרכב של אמיר. אני מקפיץ ירקות ואורז. הבנות אכלו עוף וצ’יפס שקנו. כבר שש וחם אש עד שעוד חצי תתחיל שקיעה ויתקרר. אמא שלי, הגיעה לדירה שלנו בהרצליה כדי לדוג תיק מסמכים חשובים מהחדר של עידו שהפך למחסן עד שנחזור. עשר בבוקר בארץ ופה שבע בערב, שקיעה. בשיחת וייבר אנחנו מנסים ביחד עם אמא שלי לאתר תיק מסמכים. כבר שעה שהיא שם. מסכנה. כבר שבע ועשרים פה ועשר בבוקר שם. עידו חזר. לא דגו כלום. בינתיים סבתא סוף סוף מצאה את תיק המסמכים. עבדה קשה אבל הצליחה למצוא את התיק שקברתי עמוק בקרטון האחרון.  גם השגנו את אורלי חברה של קרן ללכת לעזור לאמא שלי. אורלי הגיעה ועזרה לאמא שלי לסגור את המשימה. אמא שלי סיפקה את הסחורה כמו שחשבתי. כל הכבוד.

נגמר היום – הערב טס לו ואיכשהו נגמר היום הזה. חמישה ימים בביירון והגענו רק היום למגדלור. היה יום כיפי. הילדים הולכים ברגל בלי לקטר. כיף להם ללכת עם החברים. אני קצת מתכתב עם אורי שבניו זילנד. זהו, הוא מסיים את מסעו ונוסע שבוע הבא לגור בגרמניה. עוד אחד עזב את ארצנו לחפש חיים שפויים יותר. הוא כבר פעם שנייה מטייל בניו זילנד לתקופה ארוכה. מאז שעזבנו את יפן, הוא הגיע לניו זילנד ואנחנו לאוסטרליה. קרן כל הערב באייפון עם כל מיני חברות מהארץ. לילה טוב, ביירון ביי.