טרק הטריונד

טרק הטריונד

היום ה-64 למסע – יום שישי, 07 ביוני

אני איש הפח – אני מתעורר בול בשש. רומי כבר במיטה שלנו. קרן ורומי ערות והיא כבר באייפד. סבא טוביה מככב. אתמול שוב השתגעתי ורציתי כבר לברוח מפה. זה מטורף הקיצוניות שאני עובר פה. הבוקר הכל מושלם ואני לא רוצה ללכת לשום מקום. אחה”צ אני בקריז לעוף מפה כבר ולהמשיך לטייל. ממי / ממה אני בורח מעצמי? אבל באתי לפה לטייל ולראות עוד עולם אז מה נתקענו פה על ההר הזה עם סנג׳י? אתמול צחקנו נורא על ״קללת סנג׳י״. שבע, יום יפה. אנחנו אורזים שני תיקי גב קטנים ומתכוננים לטרק הטריונד. קרן מציעה שנעלה עם סוסים ומחר נרד ברגל. אני מקווה שיש לנו סוסים כי לא סגרנו אתמול ולא שילמנו מקדמה אתמול. כבר שמונה וחצי. הכל ארוז. רבע לתשע אצל סנג׳י. שלחתי את עידו ועלמה להעיר את אביבית ומלודי. קבענו עם אנשי הסוסים בעשר. נעלה עם הסוסים, נישן שם את הלילה ונחזור ברגל מחר. מתכננים גם לצאת למנאלי ביום שני. מחכים לאוכל. קרן מזכירה לי שהיא המלאך שלי. היא מפיקה לי את החיים מאחורי הקלעים. בשקט. סידרה לי את רפי יעקובי ואת סר׳ג. לקחה אותי להרצאות של ניסים אמון ולסדנא שלו. לקחה אותי לפסטיבל נאטארז, הופעה של קולדפליי בהאג וסוף שבוע באמסטרדם בספטמבר האחרון. וכמובן מעל הכל את שלושת ילדיי המקסימים. היא הלב. אני המוח. פה אני כמו איש הפח מהקוסם מארץ עוץ שלומד להפעיל את הלב. בינתיים עד שיגדל לי הלב קרן היא הלב שלי, מזכירה לי להתייחס לכל מיני אנשים. הרבה פעמים אם התייחסתי אליכם זה היוזמה של הלב של קרן. לה יש לב ענק. לי יש המון ראש. ביחד קשה לנצח אותנו אבל לפעמים יש משברים ואז לה חסר ראש ולי חסר לב.

יוצאים לטרק – עשר ורבע חוזרים לחדר לקחת את התיקים ולסוסים. עשר וחצי דני מגיע וקצת משוחחים איתו. עידו ועלמה מראים לו קסמים. בינתיים רואים שני סוסים חומים מגיעים. עוד עשרים דקות אומר המדריך. גם מלודי ואביבית מגיעות עם תיקים. דני מצלם אותנו. הנה:

11 ועשרה מחכים לשני סוסים.  11 ועשרים הגיעו הסוסים . יוצאים. חמשה סוסים. אני ועלמה על סוס. עידו על סוס. קרן ורומי על סוס. מלודי על סוס ואביבית על סוס. שלושה מלווים יוצאים איתנו. הם ברגל, לא רוכבים. 12 כבר רוכבים כ- 40 דקות. אני ועלמה ראשונים. רומי נרדמה עכשיו. קרן הפכה אותה עם הפנים אליה על המנשא. בהתחלה רומי קצת בכתה וקרן כבר רצתה לוותר. 12 ועשרים עצרנו לנוח כמה דקות. רומי ישנה על קרן כבר חצי שעה. אחד בדיוק ממשיכים. רומי קמה. שתיים וחמישה עצרנו לנוח.

     

בדרך למעלה – נוף מטריף. גובה עצום. לעלמה קשה. סיוט היא אומרת. מי שלא רגיל לשבת על עוקף של סוס כמה שעות ברציפות זה לא נעים. הסוס מטפס על קצה ההר, על צלע ההר. איזה גובה. מפחיד. הסוס עולה במדרגות של סלעים וכל הגוף שלנו מתקפל כלפי פנים. תדמינו סוס עולה מדרגות בשביל ברוחב מטר, בגובה עצום ותהום מימין. כל מדרגה לפעמים חמישים ס”מ. והסוס תמיד אוהב לעמוד על הקצה של התהום משום מה. זה מסוכן? זה בטוח? קרן שואלת את איש הסוסים. איש הסוסים אומר שלא. אמא שלי הייתה מתעלפת מזמן. אנחנו בגובה 2500 מטר מעל פני הים בדיוק ונגיע ל2800 לפסגה. זה עוד שלוש מאות מטר טיפוס וייקח כשעה וחצי. מספר המדריך. עשרה לשלוש. עכשיו זה קטע הליכה כי זה תלול מידי עם הסוסים. שלוש ועשרים שוב הולכים ברגל. שלוש וחצי מטפסים ברגל ורומי על הגב שלי. לי לא קשה לטפס על ההר, אני בכושר טוב. מזיעים. כיף. שוב על הסוסים. ארבע הגענו.

 

בפסגת הטריונד – מהמם פה בפסגה. הכל דשא ירוק. רואים קצוות של הרים סמוכים מושלגים לא רחוק מאתנו. מקימים לנו אוהלים. אויר נקי, צלול. לא נורא קר אבל מרגישים שמתקרר. כולם מתלהבים להגיע לפסגה ונהנים מהנוף המהמם! ארבע ורבע עדיין בהתלהבות מהכל. קרן נתנה לאנשי הסוסים טיפ ואנשי הסוסים יורדים את כל ההר חזרה עוד היום. כולנו מתים מרעב. יש פה דוכן עם ממתקים ואוכל קל. מזמינים מלא מנות ואוכלים. מנות של אטריות כמו מנה חמה. הבנות מתלהבות מהאוהל שלנו. נכנסות משתוללות. רומי רואה סרט באייפד באוהל. פורקים את התיקים באוהל ומחליפים לארוך. האוהל שלנו ממוקם כ5 מטר ממעגל המדורה. המדורה לא דולקת עדיין יש רק עיגול של פחם תחום באבנים.

      

עידו נעלם – ארבע וחצי נגמרה לי הסוללה באייפון. חמש. עידו ואביבית הלכו לחפש קרשים למדורה. אחרי כ45 דקות עדיין לא חזרו. אני כבר נלחץ והולך לחפש אותם. גם קרן אכלה סרטים חבל״ז. לא מוצא אותם פה וכבר מתחיל להחשיך. אני מתחיל לצעוד על הפסגה ומחפש אותו. אוכל סרטים כבר כי יש פה תהום וכל מיני שלטים לזכרם של מטיילים שמתו בתאונה. כנראה נפלו. אני מתחיל לצעוק: ע-י-ד-ו ושומע הד על הפסגה. גם קרן צועקת עידו. פתאום כמה הודים אומרים לי שהם ראו את עידו ואביבית בכיוון של הנחל. מסתבר שיש פה נחל. אני מתחיל לצעוד לכיוון הנחל. אחרי דקה, פתאום קרן אומרת הנה הם. ראיתי אותו. אפשר להירגע. ראינו כבר סרטי אימה אני וקרן. היו דקות לא קלות. אני ראיתי איך אני צועק עידו כל הלילה וקרן ראתה כבר מסוקי חילוץ.  מסתבר שהם ראו דברים יפים ולא שמו לב לזמן שטס. הם חזרו עם איזה ענף קטנטן למדורה. לא משנה העיקר שהם בריאים. ממילא מאחורי הבודקה של האוכל יש מלא גזעים למדורה.

באוהל – הדלקנו מדורה בשבע עם גזעים שהיו פה בסביבה. יושבים סביב המדורה קצת. האוהל שלנו רק כמה מטרים מהמדורה. רומי נכנסת לאוהל ורואה סרט באייפד. היא לא נרדמת. עידו לא מרגיש טוב. גם קרן ואני עם סחרחורות. זה כמו לרדת מאוניה אחרי שעות של טיפוס בהר עם סוס. שמונה וחצי כולם באוהל ביחד. חושך מוחלט כבר. האוהל מספיק גדול בשביל כולנו אבל בצפיפות. בערך שתי מטר על שלוש מטר אולי שלוש וחצי. קפוא פה כבר והטמפרטורות רק ילכו וירדו. עידו נרדם ראשון. אחר כך רומי ובסוף עלמה. אני וקרן לא מצליחים להירדם. מישהו פה נוחר כל הלילה ברעש. פתאום משהו מזהיר שיש פה גנב ולקחו לו משהו. קרן מעבירה את התיקים לצד השני של האוהל. גם מלודי לא מצליחה להירדם. מידי פעם בלילה אנחנו מדברים איתה. האוהל שלה ואביבית צמוד אלינו. יש פה מלא חבורות שעושות שמח, שרים שירים ממש אוירה.  אני שומע כמה סינים שרים שיר סיני. מהמם.

לילה באוהל – כבר אחד או שתיים לילה. קרן ואני לא נרדמנו. שוכבים באוהל כבר שעות. מסתובבים מצד לצד. כלב פה נובח בטירוף. אני עם כאב בטן. יוצא מהאוהל לשירותים בטבע. קפוא. אני רואה המון כוכבים וגם את כל הכפרים למטה עם מלא אורות. יפה נורא. חוויה פה בטבע. יפה איך עשינו טרק פה כל המשפחה, אפשר להיות גאים. כולם נהנו. במיוחד עידו. הרגיש מלך על הסוס שלו. היו קטעים שהסוס הלך על הקצה מול תהום וזה היה מפחיד בטירוף.  ארבע בבוקר. כנראה שנרדמתי לשעה אולי יותר. קרן לא, מסכנה. יצאה קצת עם מלודי החוצה היא מעדכנת אותי. גם עידו קם עכשיו. אומר שהוא מרגיש יותר טוב. רוחות עזות עכשיו. ניראה כאילו האוהל עוד שניה יעוף באוויר. יש לי קשיו אני חוזר בפעם העשירית לקרן. היא ועידו צוחקים. אנחנו מנשנשים אגוזי קשיו באמצע הלילה. אלו רגעים שנזכור כנראה עוד הרבה שנים. עשרים לחמש אני כותב באייפד את מה שאני זוכר שקרה מארבע אחה”צ. מאז שמת לי האייפון. עוד מעט זריחה. מישהו נוחר ונשמע כאילו מנסר פה ארון. חמש אני שומע רק עורבים מקרקרים. יש כבר אור ראשון אני רואה מבעד לאוהל. קרן נרדמה סוף סוף. מסכנה ערה כל הלילה. לא קל להירדם באוהל על הרצפה. הביאו לנו מזרונים ושקי שינה אבל המזרונים דקים נורא אולי סנטימטר אחד. זה יותר שטיח ממזרון. אני יוצא החוצה. יש איזה הודי שמנסה להדליק את המדורה שוב. אני חובר אליו וביחד אנחנו מדליקים אש ומתחממים לנו. עכשיו מגיעים עוד הודים ומצטרפים אלינו. כולם ישנים, רק אני והודים מסביב למדורה. הם צוחקים ומדברים הודית. אני מחייך, לא מבין כלום. אחד מהם מתייחס אלי מידי פעם ומסביר באנגלית. הוא מסביר שהם מדברים פאנג’אבית שזה מאזור PanJab בהודו. עוד מעט כולם יתעוררו ונתחיל את המסע למטה מההר. המשך יבוא.