במחלקת התאוששות ממחלת קרוואן

במחלקת התאוששות ממחלת קרוואן

שבוע 49, היום ה-339 למסע – יום ראשון, 09 במרץ
האי הדרומי – דונדוין – South Island – Dunedin

מה קשה? חמש ורבע. רומי מצאה אותנו וכבר ביננו. גם קרן ערה מאז שחלמה לפני שעה שירו בביבי. הלכנו לישון אחרי חצות אז מוקדם מידי לקום. אני לא מצליח לחזור לישון. פתאום אני קצת אופטימי שאולי נצליח לסיים את המסע המשוגע בכבוד. טל אחרי שקראה את הפוסטים האחרונים, שאלה אתמול את קרן בוואטס-טפ מה בעצם קשה לי. שאלה טובה אמרתי. לקח לי דקה לחשוב . דבר ראשון זה שלכולם פה אין כוח כבר לטייל ורוצים הביתה. זה יושב לי חזק על הגב. אחרי כן, שנימאס לי כבר לטייל, אני עייף מנדודים, עייף מהקרוואן ומשעמם לי כבר נורא. הזמן לאחרונה לא זז לי. כל יום מרגיש כמו שבוע. אין חשק לכלום חוץ מרצון שיגמר המסע ונחזור לשגרה נורמאלית שהילדים במסגרות ולא כל היום אתנו. כבר רבע לשש. שוכב במיטה חושב וכותב.

בוקר במחלקת התאוששות – אני קורא עיתון כל הבוקר. נחמד קצת להתעדכן ולקרוא מה קורה בארץ הקודש. מבצע מוצלח של חיל הים תפסו טילים איראנים. כל הילדים קמים מוקדם. קרן ממשיכה לישון. אני ועידו יוצאים לחנייה להביא מהקרוואן עוד חפצים ומצרכים לארוחת בוקר. מאוד נוח שהקרוואן מולנו בחניה למרות שהחניה צפופה ובקושי אנחנו מזדחלים פנימה. עלמה משחקת יפה עם רומי ומתלהבת מהדירה במלון. אומרת שישנה מעולה ושואלת האם נשארים פה עוד לילה. גם הפארוק מכריז שישן מעולה. הוא מכין לי קפה ממכונת הנספרסו שהבאנו מהקרוואן ומכין לבנות תה. שכחנו בצל אז עידו חוזר שוב לקרוואן. זאת פעם חמישית שאנחנו חוזרים להביא עוד ועוד דברים.  שמונה ורבע. המלכה ישנה. עידו ועלמה משכנעים את רומי לראות איתם נרניה כי נמאס להם לראות איתה את בת הים הקטנה. הם משתכנעת. הם רואים. אני עדיין לא מכין את ארוחת הבוקר. מחכים לקרן שתקום. תשע היא קמה ומקבלת קפה איכותי. ישנה טוב. אני עושה גיבויים ומתחיל פוסט אבל מפסיק לטובת ארוחת בוקר. כולם אוכלים. אני נילחם עם גז הלוגן ואני לא מבין למה הפלטה לא מתחממת כמו אתמול שבישלנו פסטה. לטגן חביתה זאת מלחמה קטנה הבוקר. קרן מנצחת את הקרב.

אז קרוואן זה טוב? הילדים ממשיכים עם הסרט אני ממשיך עם הפוסט. הכתף / גב עדיין מציק ומושך לי כאילו יש לי תפרים וזה מושך וכואב. כבר כמעט עשר. שותים קפה נוסף. קרן עם נורית בטלפון מעדכנת אותה בחופש במוטל בתוך הטיול המשוגע. זה כמו סרט בתוך סרט. אנחנו בחופש מהחופש. עכשיו אני תוהה מה אעשה אם הסוכנת נסיעות תחזור אלי היום כלומר מחר בישראל ותגיד שיש טיסה לארץ בהמשך השבוע. האם נחזור לפני הזמן או שנמשיך? פתאום יש לי יותר חמצן להמשיך. גם יש לנו תוכנית עד סוף הטיול. נישאר כאן באזור ובמוטל עד שאסיים את המבחן ואח”כ נטייל באזור הר קוק ואגם טפאקו ופוקאקי. זה פחות או יותר ייקח אותנו עד סוף המסע פה בניו זילנד. שלחתי לה דואר ביום שישי האחרון בבוקר של ישראל. היא לא חזרה אלי ובדרך כלל היא עובדת בשישי. ניראה מה יקרה ב24 שעות הבאות. בכל מקרה הכל בסדר עכשיו. לא משנה מה יקרה. נחזור בעוד כמה ימים או בעוד שלושה שבועות. אתמול שנסענו לכאן מאזור הקטלינס קצת השתגעתי באוטו והתחלתי לדמיין דברים. אמרתי לקרן שאנחנו הולכים לעבור עכשיו בענן או במנהרה עם הקרוואן ויוצאים החוצה לאיילון דרום בלה גרדייה לכיוון מחלף השלום עם הקרוואן כמובן. ניסע עד הבית עם הקרוואן כמו שאנחנו עכשיו ונעצור אצל תאריקה בדרך. זה יהיה יופי של סיום. לא? דווקא נחמד כזה קרוואן על יד הבית שלנו. ניסע בשבתות לכינרת עם כל המשפחה או החברים של עידו. נפתח את הצילייה מול הכינרת ונשחה ונאכל שם צהריים. ניסע לטל בחצבה ונישן כולנו בקרוואן בחצר שלה. קרוואן זה באמת דרך מצוינת ונוחה לטייל.  מושך לי בכתף או גב או בעצם זה מתחת לשכמה הימנית אם להיות מדויק וזה מזכיר לי שאני עדיין פה בניו זילנד בסוף הטיול. כבר כמעט 11 אני עדיין עם הפוסט. ממש נהנה לכתוב על הטירוף שלי. אני נהנה לצחוק על עצמי. הילדים משחקים. בחוץ מעונן וכיף להיות בתוך המוטל בדירה הזאת.

יש טבלת ייאוש – 11 וחצי אני מסיים עם הפוסט המפחיד מצחיק הזה. באים פה לנקות לנו ולהחליף מגבות. ממש הופתענו. לשרת אותנו? מצחיק פה. אני עם מצב רוח טוב שואל את קרן בצחוק כמובן איפה הג’ינס שלי? אני מרגיש נורמלי פתאום. לא לבשתי ג’ינס כבר שנה ואת היחיד שלקחתי השארתי ברישיקש. 20 ל12 עידו עם קנדי. קרן קוראת את הפנינים שלי ואני מתכנן שנצא כולם קצת למרות שמעונן. 12 ורבע קרן עושה טבלת ייאוש עד החזרה הביתה. כולם מתחרפנים פה. צריך לצאת קצת. רוצים לצאת כבר אחת אבל לא מוצאים את נא-ני. הופכים את הדירה ולא מוצאים. יופי קרן מוצאת אותו בתוך הספה מתחת לכרית. חייבים לקנות עוד אחד. יצאנו קריר בחוץ. רומי נרדמת בעגלה תוך חמש דקות.

20140309_121932

סיבוב בשכונה – הולכים עד למרכז. קונים בבית מרקחת מין מדבקה שמחממת ל8 שעות. דוקטור זהר אמרה שזה יעזור לי לכאבים שיש לי בשכמה. מחפשים לרומי מתנה ליום הולדת שלוש. קנינו את כל הכלבו. כבר כמעט שלוש. יוצאים לאכול אוכל מהיר. אני ועלמה מתיישבים ועידו וקרן משרתים אותנו. טאקו מקסיקני לעידו. אני אוכל הודי. עלמה המבורגר עם בייקון וצ’יפס וקרן עוד לא ידוע. רומי עדיין ישנה בעגלה.  רבע לארבע רומי קמה. יאללה חוזרים לדירה במוטל. ארבע ועשרים בחזרה. עידו מפעיל את הגנון עם יצירה שקנינו. אני נח עם הספר שלי על אימון. רבע לשש התעוררתי. ישנתי קצת. כבר שש וחצי קרן אומרת שאני חולה במחלת הקרוואן.

20140309_130059

יש תשובה מהסוכנת נסיעות – מעבירים את הערב בדירה הזאת. הילדים הולכים לישון מוקדם לשם שינוי. קרן מרדימה את הבנות. עידו נרדם במיטה שבסלון. כבר תשע ורבע כלומר עשר ורבע בבוקר בארץ של יום ראשון. סוף סוף תשובה מהסוכנת נסיעות. יש טיסה בשבוע הבא ונוכל לנחות בישראל ב17 לחודש. כלומר נקדים את החזרה בשבועיים אבל יש עוד אילוצים שלא כל כך מסתדרים לנו. בקיצור נמשיך עם התוכנית המקורית. אני דווקא קצת שמח. לא הרגיש לי נכון. בכל מקרה היתה פה התרגשות רבה ואקשן בלילה וגם עידו התעורר ושמע אותנו מדברים על זה. אני ראיתי סרט מצוין Inception  והלכתי לישון ב2 בלילה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s