אשפוז דחוף במוטל בדונדין

אשפוז דחוף במוטל בדונדין

שבוע 49, היום ה-338 למסע – יום שבת, 08 במרץ
האי הדרומי – אזור הקטלינס – South Island – Catlins

מחשבות, ספר ובוקר – חמש בבוקר. רומי בועטת בי המון אז אני מתעורר. כל יום שעובר מרגיש לי כבר כמו שבוע. דיי כבר. ראינו הרי הכל. את כל מה שרצינו לראות בניו זילנד. כבר עייפים ושבעים. לא רוצים לטייל יותר. רוצים הביתה! אין אינטרנט פה. איכשהו הצלחתי עם האינטרנט של הפארק קרוואנים לשלוח דואר לסוכנת הנסיעות שלנו שתבדוק אם ניתן להקדים את הטיסה חזרה לארץ לשבוע הבא. אין לי מושג מה היא ענתה כי אין קליטה. אני אוותר בשמחה על המבחן באנגלית ועל עוד שבועיים טיול בניו זילנד. רק שלא יהיה טעם רע בסוף הטיול המשוגע. אם זה לא יצליח ניקח מלון מפנק בדונדין עד המבחן שלי שבעוד שבוע ואחרי כן נטייל עוד קצת בקרוואן. אלו מחשבות הבוקר שלי. ניו זילנד קשה מאוד אני וקרן מסכימים. לא מפנקת כמו אוסטרליה. אנחנו מותשים בלשון המעטה. אין כבר כוח לכלום. אני שוב קורא בהתלהבות את הספר על אימון Co-active coaching. איזה יופי כמה עומק דיוק וחכמה. כיף לקרוא. נושא מרתק על כל הקושי של ביצוע שינויים וגם על אומנות ההקשבה. מדהים כמה עמוק וחכם. כבר שש ורבע כולם ישנים עדיין וחושך בחוץ.

להעיר את בעל הבית – דמעות של כאב וקושי. גם בלבול. פתאום מלא חרדות ופחדים. האם הכל היה טעות אחת גדולה? הלכתי לאיבוד במיינד שלי. נרדמתי בשמירה. שמירה על מודעות אקטיבית. הזדהיתי עם המחשבות. כמעט שמונה כולם מתעוררים. הגיע הזמן שאני גם אתעורר. צריך להעיר את בעל הבית. להזכיר לו מה שהוא יודע היטב אבל שכח. קרן יוצאת לכביסה. קר ומעונן בחוץ. אנחנו נטרפים מזה שאין קליטה כבר כמה ימים. אוכלים כולם. עידו מתחיל עם חשבון כבר תשע וחצי. הבנות משחקות בקרוואן. קר נורא בחוץ.

שד חזק ומפחיד אוחז בי בחוזקה – יצאנו ישר לכיוון המפלים. שלושה ק”מ בדרך עפר מהפארק קרוואנים. הגב/כתף מציק/ה לי בעיקר חרדות ופחדים ממה שיש לי שם בגב. מחשבות על מוות. זה הסוף שלי? זה 40 דקות וחזרה עד המפל. רק אני וקרן יוצאים. היא מתעקשת שאצא. אני חלש הבוקר. בסוג של טריפ רע. מפוחד מהכל כאילו שד חזק, אפל בעל יכולת כישוף של קסם שחור אוחז בי בכל הגוף. אני מכווץ ממש. קר לי גם מאוד למרות שלא נורא קר, קרן מסבירה. היא עכשיו לגמרי הדולה שלי. תומכת בלידה שלי. מה אני אמור להוליד עכשיו? את בן החדש גרסה 376? לא ברור. אולי אלו פחדים מהלא נודע שאחרי הטיול? ממש שיהיה עכשיו אחרי שכל זה יסתיים? אני סתם זורק השערות אבל זה ממש לא אני. אני לא פוחד משום לא נודע ואוהב מאוד שינויים. שינויים שווה חיים ומאתגרים אותי. גם אני אשמח הרי להתחיל משהו חדש. בקיצור סתם השערות אבל באמת שאני לא יודע מה השד הזה רוצה ממני ולמה יצרתי אותו. ברור לי שבכוחי להרוג אותו עם אור חזק במיוחד אבל אני כבוי. לא מצליח להעיר את בעל הבית. הוא ישן חזק ונותן למיינד להוביל אותו לגיהינום. יצאתי אל הטבע החזק והפראי. מנסה להתמודד עם הפחדים. מנסה לא לעשות שריר. לשחרר ולא להתכווץ. לפתוח. לתת להם ביטוי. לנקות. ממה אני פוחד? אז יאללה עכשיו אני פה. אני עוד לא מת. אם אמות אז אמות. כולם מתים. סוף המסע. הגוף שלי מאותת ובמצוקה ממה שיהיה וממה שהיה. מנסה להגיד לי משהו. מרגיש כאילו הייצור מהסרט Alien יצא לי מהגב / כתף שמושך לי שם כבר כמה ימים. הגענו למפל הגדול. יפה מאוד. טוב שיצאנו. קרן מצלמת אותי עם המפל. היא מסמנת לי להרים ידיים למעלה בשביל התמונה. אני בקושי מניף את הידיים. אם תסתכלו טוב בתמונה בטוח תראו את השד האפל אוחז בי. עשרה ל11 בחזרה.  התבהר וחם יותר. הלכנו בתוך יער גשם. הילדים בסדר. ראו טלוויזיה. ממשיכים.

20140308_103746 20140308_103759 20140308_111410

מוזיאון מקסים בדרך – נסענו כחצי שעה והגענו לכפר קטן שיש פה מעין מוזיאון גלריה שעמית ורוני המליצו לנו. עצרנו לבדוק. איזה פנינה המוזיאון קטנצ’יק ומקסים. המון עבודות יד של גימיקים מדליקים. כמעט לכל גימיק יש ידית שאתה מסובב וקורה משהו מיוחד. עידו נהנה נורא. איזה מקוריות ויצירתיות. כמה כישרון! איזה מקום מדליק. מהמם פה. אני מצלם בשביל להראות לאבא שלי. הוא היה מת על זה. הוא גם כשרוני ויצירתי והיה יכול להקים כזה מוזיאון. מושקע כל כך. נהיה קר פתאום. 12 ועשרים יצאנו מפה.

20140308_112839 20140308_113047 20140308_113049 20140308_114958 20140308_121536

למפרץ עם אריות ים או להתאשפז במלון – נסענו כ45 דקות והגענו למפרץ Surat Bay שעמית ורוני שלחו אותנו. זה טיול של שעתיים על החוף עד מפרץ אחר ויש אריות ים פה. אבל יש רוח חזקה אז מוותרים על הטיול הזה וגם אין חשק. אתמול בערב קרן הציעה שנתפנק כמה ימים בדונדין במלון וננוח קצת מהקרוואן. רעיון מצוין הסכמתי. לא סיפרנו לילדים. לא ברור אם יש מלונות מפנקים בעיר הזאת. עכשיו סיפרנו לילדים שיש לנו הפתעה. אנחנו מנשנשים ירקות וקצת צ’יפס ועידו ועלמה מנסים לנחש את ההפתעה. עידו מנסה לנחש ולא מצליח. אחרי המון ניחושים הוא גילה שנוסעים למלון. הוא מתלהב. אמרנו לו היום או מחר. ניראה. גם תלוי אם נוכל להחנות את הקרוואן בקרבת מקום. בכל מקרה נלך למלון. מקסימום נחנה את הקרוואן בפארק קרוואנים וניסע למלון. יאללה עכשיו הוא אומר. יש עוד איזה אטרקציה בדרך אבל לא בטוח שנעצור. ניסע ישר להתאשפז במלון. זה רק שעה וחצי מפה.

בדרך לדונדין Dunedin לי הכתף / גב נורא מושך ומציק. זה התגבר. מה יש לי שם? ברור שיש קשר גוף נפש וזה לא סתם. התחלנו לנסוע לכיוון דונדין. צריך לחפש שם מלון ומקום להחנות את הקרוואן. תדלקנו וקנינו גלידות לילדים. מסכנים, כל היום הם בתוך הקרוואן. יש כבר אשמה על מה אנחנו מעוללים להם. עכשיו נסיעה של שעה וחצי. אני נוהג ומרגיש שאני קצת נוסע למלון המפואר בווארנסי באותו בוקר מהעיר העתיקה של ווארנאסי. אני שוב בהודו פתאום. יש לי כמעט הזיות. אני מדמיין דברים. מספר לקרן שאנחנו ניכנס עכשיו לענן או מנהרה ונצא בצד השני באיילון צפון עם הקרוואן לכיוון מחלף השלום. ניסע עד הבית עם הקרוואן ככה כמו שאנחנו. נעצור אצל תאריקה וניראה לה ולינון איך אנחנו חיים כבר חודשים. אח”כ נחנה את הקרוואן מול הבית ונכנס הביתה. בכלל ניראה לי שאני מגיע לעיר והולך לבית חולים ולא למלון. סתם, הכל בסדר. אני מרגיע את עצמי.

מחפשים מלון לאשפוז – הגענו לעיר הגדולה. 110 אלף תושבים. רחוב ג’ורג’ הרחוב הראשי. עצרנו כבר 3 וחצי. קרן ועידו ירדו לבדוק מקום במלון ללילה. הכל פה מוטלים ולא מלונות גדולים. באסה. כבר פנטזתי על הילטון גדול. אני נעזר בבוקינג דוט קום למצוא משהו הכי שווה שיש. נסענו קצת בסביבה. קרן ועידו ירדו לבדוק. בדקו כמעט חמישה מוטלים אם אפשרות להחנות את הקרוואן. ארבע וחצי נכנסנו למוטל וחנינו את הקרוואן ממש בחניה. בעל הבית סקוטי שבקושי אנחנו מבינים אותו. הרשה לנו להחנות את המפלצת בחניית המוטל. אמר שאשתו הבוסית אינה אז הכל בסדר. קרן הלכה לשלם. 220 דולר ללילה. לקחנו שני לילות אז שילמנו רק 200 ללילה. החנייה צפופה וממש לא מתאימה לקרוואן מפלצתי אבל זה מה יש. לקח לנו שעה לחפש מקום. טוב זאת לא הדירה המפוארת של סידני אבל נחמד. זאת דירה חמודה עם סלון ומיטת יחיד בסלון, מטבח מאובזר, חדר שינה עם מיטה זוגית ועוד מיטת יחיד וכמובן מקלחת ושירותים רק שלנו! נכנסנו לאשפוז.

בדירה קטנה במוטל – הבנות משחקות. הדירה חמודה ונעימה. לא מפוארת אבל מאוד פונקציונלית ובמיקום מעולה. אנחנו כל כמה דקות מוציאים עוד פריטים מהקרוואן. אוכל. צעצועים לילדים. שירותים צמודים ומקלחות זאת האטרקציה המרכזית. מכינים פסטה עם רוטב עגבניות ויושבים סביב שולחן נורמלי. כבר חמש ורבע. אכלנו ועלמה היום מדיחה כלים. היא בקשה. חמודה. אני משלים פוסטים של הימים האחרונים שלא הייתה קליטת אינטרנט. הילדים משתגעים ומשתוללים בתוך החדר הגדול פה. זורקים חפצים אחד על השני. כבר שבע ורבע. יצאתי לסיבוב ברגל במרכז בעיר. המון מסעדות וצעירים שהולכים בחבורות ומקשקשים. זה היום שישי בערב שלהם. נחמד. הלכתי והבאתי נשנושים לחבר’ה. לבנות מקדונלד ולקרן ועידו סושי. לא סושי מוצלח אבל העיקר הכוונה. חזרתי. הם הוציאו מרץ ולכולם חם כבר שמונה וחצי. קרן ממש הפעילה אותם בפעילות ומשחקים שאפשר בדירה ואי אפשר בקרוואן. רבע לתשע, מקלחות.  רומי מלא מים חמים. מרוצה. עלמה מקלחת ארוכה ושרה לה שם. עידו האחרון מהילדים אחרי כ10 דקות מדווח שנגמרו המים חמים. כבר עשרים ל10 ורק רומי נרדמה. קרן רוצה להתקלח אבל אין מים. אני מדבר עם הקבלה והוא מסביר שמיכל המים החמים הוא 200 ליטר ומספיק ל40 דק מקלחת. הילדים התקלחו וגמרו את המים. הוא אומר שלוקח ארבע שעות עד שהמיכל מלא מים חמים. תתקלחו בבוקר הוא מציע. כולנו צוחקים שגם במלון יש הגבלה. מה זה הניו זילנד הזה? כל המדינה אגמים ומים אבל אי אפשר להתקלח בשקט? טוב אני קצת נרגעתי מהלחץ של הימים האחרונים. כמה שעות מחוץ לקרוואן שינו את המצב רוח שלי והרגיעו את השד שפס אותי. כבר 10 עידו ועלמה משחקים שיט-הד בחדר השני. אני וקרן בסלון. עידו כבר ביקש שנישאר עוד לילה. אני וקרן מתכננים את סוף הטיול פה. קיבלנו קצת כוחות ממלון עם מיטה סלון ומטבח. קרן אומרת שהיא רואה חיוך אצלי אחרי שלושה ימים שלא חייכתי. עידו נרדם במיטת היחיד בסלון. רומי ישנה בחדר שינה. עלמה מתקשה להירדם כמו תמיד. אני וקרן נשארים קצת לבד עד מאוחר. לילה טוב מדונדין.

20140308_171400 20140308_171816 20140308_173840 20140309_075129

4 thoughts on “אשפוז דחוף במוטל בדונדין

  1. קושי וכאב מלמד אותנו לקבל את החולשה שלנו ואת החוזק
    תנשום אחי תנשום
    לתוך הפחד לתוך הכאב
    בינתיים חיבוק גדול עם המון כח תמיכה ואהבה
    אחותך
    שרון❤️

  2. אחי , כל הכבוד על היכולת להביע גם חולשה וכאב, המסע שלכם ארוך מלא בחוויות ,אחראיות ורגשות מעורבים , כל כך מובן מה שאתה עובר כעת , אנחנו איתך גם מרחוק , מתגעגעים וחושבים עליכם כל הזמן !!! עוד מעט אתם בבית במיטה החמה ובפינה שלכם , תנסה להנות מהרגע כמו שאתה יודע !!! אוהבת אותך אחותך הקטנה .

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s