בשפיץ הצפוני של האי הדרומי

בשפיץ הצפוני של האי הדרומי

שבוע 46, היום ה-314 למסע – יום רביעי, 12 בפברואר
האי הדרומי – טאקאקה – South Island – Takaka

אין לי אנרגיה להרים את האצבע  – הלכתי לישון אחרון ואני שוב קם ראשון.  שבע בבוקר. עידו לצידי. ישנתי על ידו הלילה. רומי ישנה מאתמול בחמש. אין לי מושג כמה פעמים היא קמה והעירה את קרן. הלכתי להתקלח במקלחת עם מטבעות. חזרתי ואין לי אנרגיה להרים את האצבע. כאילו שאבו ממני את כל אנרגיית החיים ונשארו לי רק כמה טיפות. אין לי אנרגיה להכין שוב ארוחת בוקר. לשמוע על הקשיים של כולם. לצאת לטייל שוב היום. בא לי להעלם. אני לא מבין מאיפה היה לי כוח עד עכשיו לכל מה שעשיתי. זה ניראה לי לא טבעי. הכי טבעי ניראה לי שלא אמור להיות לי כוח לזוז. עידו חזר גם מהמקלחת וקרן לקחת את הבנות. רומי ישנה מ5 אתמול כ14 שעות.  קרן מרגישה יותר טוב אבל כל הגוף שלה שלפוחיות אדומות מזבובי החול. אני יוצא לחוף למדיטציה אולי זה יעזור לי לקבל מנת אנרגיה ולא לשקוע בדכדוך טיפשי ורגעי. בכלל שיש לך למי לדאוג ולטפל אסור לך להתנהל בעצלתיים. יצאתי. שמונה וחצי. כיף ללכת. עוד 50 יום לסוף המסע המשוגע. לאן אני בכלל הולך? פתאום מרגיש אבוד ושאין לי כיוון בכלל. ללא מטרה. ללא כיוון. כל כך הרבה כאב יש בי פתאום. ניסים אמון באוזניות עוזר להתרומם קצת מהקרקע. המסע הזה פנימי בכלל. המראות החיצוניים המדהימים עלולים לבלבל קצת. השגתי כבר את כל היעדים והמטרות פה? כבר שכחתי מה הם היו? נשארו 50 יום. זה יספיק? יאללה מיינד. שתוק. תן ללכת פה בשקט. הכל בסדר. תירגע. תנשום. תנשום חזק. קצת דמעות שמשחררות את הכאב. מנקה את הלב כמו אבן מקומקום חשמלי. בתוכי הרי יש קסם. לקחת כמה רגעים של חופש מהעלילה של חיי. הרי בן אנוש אני. אני פלא היקום.  בלתי מוסבר. מסתורין. הכל הרי שטויות.  אין לאן להגיע. אני כבר שם. אני כבר פה. מפוצץ באהבה. אני כלום והכל.  תשע חזרתי.

20140212_112524

בסוף העולם – קבלתי מנת אנרגיה. לא גדולה אבל מספיקה בשביל להמשיך לתפקד. הכנתי לאכול. קרן כלים. כבר עשרה לעשר. קרן לא יכולה ללכת היום בגלל הנפיחות אז הליכות ממש לא היום. בוקר קשה היום. עשר יוצאים מפה. 11 וחצי הגענו לקצה העולם. מקום שנקרא Farewell spit היריקה האחרונה של האי. רצועה דקה שסוגרת את מפרץ הזהב. נוף קסום. 12 בדיוק ירדנו לטיול קצר ב spit. עולים עלינו זבובים או צרצרים בגודל 5 ס”מ. רצים מפה. עלמה מקטרת אומרת יש פה זבובי חרטא וכולם צוחקים. ירדנו לחוף המוזר הזה. מרגיש כאילו אנחנו דורכים ונוגעים בסוף העולם או בהתחלת העולם. להקות ציפורים. אחד וחצי הלכנו המון הגענו עד לחוף של הצד השני אבל הרוחות חזקות ויש דיונות קשות להליכה. החלטנו לחזור בחזרה כי לא מוצאים את המשך המסלול. כולם גמורים ויש יותר משעה. קצת ללכת זה כבר לא יהיה. התברברנו והלכנו המון. פתאום הבנו שנאבד הנאני של רומי.  כולם מחפשים בחוף. מבצע נאני החל. הולכים ומחפשים. מה הסיכוי למצוא? לא גדול הרי הלכנו שעה ולא ברור מתי הוא נעלם. כבר אבדה התקווה.  אין סיכוי. פתאום אני וקרן קולטים את המוצץ. איזה שמחה. הנה נאני!  שמחה וצהלה!

20140212_113355 20140212_113652 20140212_121450 20140212_122515 20140212_124433 20140212_131237

רוצים הביתה – ממשיכים ללכת כבר רבע ל2. שתיים. מגיעים למעלה בחזרה. רומי על הידיים שלי כבר שעה. אין ספק שכושר יש לי והכוח בידיים שלי התגבר.  קרן כבר לא מסוגלת להרים את רומי.  נחנו ונשנשנו בקרוואן. ממשיכים הלאה. חוזרים מסוף העולם. רבע לארבע הגענו בחזרה לעיר טאקאקה.  כולם רוצים הביתה פתאום. רומי כבר כמה ימים מבקשת לחזור הביתה. לא ברור אם היא מבינה את המשמעות או רק מחקה את עלמה. יום קשה היום. מה, נחזור ואז מה? נפסיד המון כסף סתם על הקרוואן, גם נצטרך לשכור בית לחודש וגם נהיה במין מעבר עד שנעבור חזרה הביתה. אני מהרהר לעצמי. פתחתי את המחשבות שלי לחבר’ה שלי ועשינו ישיבת צוות האם באמת רוצים להקדים את החזרה. הרי אנחנו שבעים ועייפים מהטיול המשוגע הזה. סיכמנו שאם מקדימים זה בעצם רק בשלושה שבועות כלומר נחזור ב10 למרץ במקום ב2 לאפריל אז בשביל שלושה שבועות לא כדאי להתאמץ ולהשתגע עכשיו. אז ממשיכים ע”פ התוכנית המקורית. טוב שקיימנו את השיחה הזאת כדי להוציא את האפשרות הזאת ואפשר עכשיו להתאמץ כדי ליהנות ממה שנותר.

עוד לילה בטאקאקה – בטאקאקה עצרנו בבית מרקחת וקרן קבלה כדורים נגד אלרגיה.  הרוקח אמר שיש לה תגובה אלרגית לעקיצות הסנד-פלייס ונתן לה כדורים.  התלבטנו אם להמשיך לנסוע בחזרה לכיוון נלסון או לעצור. אני עייף ומותש ואין לי כוח לנסוע יותר. נשאר פה. יש פה פארק קרוואנים בעיירה כ2 ק”מ מפה. נכנסנו ממש נחמד פה עם נוף ההרים היפה. הכנו פסטה עגבניות משובחת. כולם אכלו . כבר חמש ורבע. מה עכשיו? עלמה מציירת. מצב הרוח התרומם קצת. חמש וחצי יצאתי לבד לסיבוב להתאוורר. עצרתי בסופר וקניתי השלמת מצרכים. איזה כיף לבד. שש וחצי בחזרה. קודם לכן החלפנו מסרים עם אלי ונרדה היום והם בדרום האי וכנראה יעלו צפונה עוד כשבוע. אז ניראה שאולי ניפגש בעוד כשבועיים באמצע האי. העברנו את הערב עם קצת שיטהד והלכנו לישון מוקדם.

4 thoughts on “בשפיץ הצפוני של האי הדרומי

  1. יקרים אתם!!! אני עוקבת יומיום אחרי החוויות שלכם,אהבתי שחזרת לכתוב קצת על הלב שלך ועל התובנות שלך-מעשיר ומחבר אליכם יותר מהכל…
    אני חושבת שהחלטתם נכון כשהמשכתם במסלול שקבעתם מראש. כלום לא בוער פה. אחרי שבוע של חיבוקים עם כולם וסיפורים על חוויות לא תבינו למה בכלל התגעגעתם.
    אני בכל מקרה מחכה לכם בקוצר רוח!!!
    קרנונה אהובתי תרגישי טוב.
    שולחת לכולכם חיבוקים ונשיקות

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s