צפונה ומזרחה לכיוון שדות הזהב

צפונה ומזרחה לכיוון שדות הזהב

שבוע 38, היום ה-262 למסע – יום ראשון, 22 בדצמבר
הולס גאפ – גרמפיינס Grampians –  Halls Gap –

ניו זילנד, דרושה החלטה – שש וחצי. כל הלילה ירד גשם. הכל רטוב בחוץ. רומי ערה וגם קרן. היום בתוכנית לנסוע מפה צפונה כשעתיים וחצי למקום שנקרא אקוקה. מוזר אבל ממש נעים בחוץ ולא קר. היום אנחנו צריכים להעביר כסף עבור הקרוואן בניו זילנד. קרן מטריפה אותי, כל יום היא רוצה משהו אחר. מבחינתי קרוואן כמו שלנו זה הפתרון המושלם לטיול בניו זילנד. כבר התרגלנו להכל ויש בו הכל. החיסרון היחיד הוא שלא נעים לנסוע בו כשנוסעים מעל 80 קמ”ש בכביש לא איכותי כי אז יש רעש מרגיז וגם לילדים לא כל כך נוח. אבל רוב הזמן הקרוואן הוא בית ולא מכונית כי הטיול שלנו הוא בקצב איטי וגם כשנוסעים אז לא כל הזמן נוסעים מהר במיוחד. עוד חיסרון זה ניידות אחרי שחונים בפארק אבל כבר למדנו להחנות במקומות שאפשר ברגל או על יד עיר גדולה באוטובוס או רכבת. בקיצור ניראה שנלך על התוכנית המקורית וניקח את הקרוואן שהזמנו מראש. עשיתי הבוקר מבחן באנגלית, את החלק של השמיעה וממש לא הצלחתי. קיבלתי 30 מתוך 40 ואני צריך 33. פעם אחרונה לפני שלושה שבועות הצלחתי 32 מ40. המבחן הזה ממש קשה. מספיק לאבד פוקוס לעשר שניות והלכה שאלה. מספיק שגיאת כתיב באות אחת והלכה שאלה. זה החלק הכי בעייתי. טוב אני חייב להתאמן.

עם עידו צמוד על חשבון – כבר שמונה ועשרה. קרן מתכרבלת במיטה עם הבנות שרואות סרט ועידו עדיין ישן. קרן נרדמה כבר שמונה וחצי. עידו מתעורר ואני אומר לו שיש לימודים הבוקר ואני אשב איתו צמוד. הצרצרים כבר ערים פה והשמיים מעוננים אבל נעים בחוץ ולא קר מידי ולא חם מידי. אני יושב עם עידו על חומר חדש בחשבון. בהתחלה זה קשה לו לשבת כי הוא עדיין עייף ולא אכל כלום. הוא יודע לתקשר את זה במקום לברוח כמו לפני שבוע. אני מחזק אותו ופדבק אותו. נותן לו לאכול משהו ואז מתחילים שוב. קרן מכינה ארוחת בוקר. כולם אוכלים במהירות. אני יושב עם עידו עד עשר. הוא פותר תרגילי כפל דו ספרתי עם פילוג. זהו עשר הוא סיים. אני מרוצה ומחזק אותו. כשיו הוא ועלמה קופצים קצת כדי להוציא אנרגיה ותיכף ניסע מפה צפונה. נסיעה ארוכה היום למקום שנקרא אקוקה.

אבורג’ינים – תרבות של למעלה מ40 אלף שנים – נסענו לרחוב הראשי של העיירה. נסיעה של שתי דקות. נכנסנו למוזיאון של תרבות האבורג’ינית. וואו איזה יופי. המבנה של המוזיאון בצורה של ציפור. המוזיאון ומרכז המבקרים המפואר נמצאים בשמורה והמוזיאון מופעל ע”י אבורג’ינים. בפנים המון מידע ופריטים של האבורג’ינים שזאת התרבות שיש לה הכי הרבה זמן ממושך מאז ועד היום. מאוד מעניין פה. הייתי יכול לבלות פה שעה ללא הילדים. המון חומר על העוול שעשו הבריטים שכבשו את אוסטרליה. על השבטים שהיו פה לפני, על היחס של הבריטים ושל ממשלת אוסטרליה ואיך הגישה השתנתה היום לבקשת מחילה על כל העוול. בטסמניה לא נישאר אף אבורג’יני אחד. כולם הוכחדו. היום באוסטרליה יש כמעט חצי מיליון אבורג’ינים. כשהבריטים כבשו את אוסטרליה בסוף המאה ה17 כלומר לפני 200 שנים, היו כמיליון ילידים באוסטרליה. עידו מתעניין ושואל המון שאלות. במוזיאון יש פריטים מהממים ומיוחדים.

20131222_104419  20131222_110507  20131222_110911

שוב בדרכים – כבר 11 לא בטוח שנמשיך עד אקוקה כי זה 300 ק”מ מפה. מעניין מאוד כבר 11 וחצי. החלטנו לנסוע עד בנדיגו שזאת עיר גדולה יחסית כ200 ק”מ. נכנסנו לשוטט קצת בחנות פה במרכז המבקרים. דברים מקסימים בסגנון אבורג’יני. דיג’ים ובומארנגים וכל מיני מתנות. כבר 12. מלקקים גלידה ונצא ליעד הבא. נסענו שעתיים הגענו למריבורו  Maryborough שזאת עיירה כ90 ק”מ מבנדיגו Bendigo שזאת עיר גדולה שהתפתחה בעקבות גילוי הזהב באוסטרליה. עצרנו לנוח כאן, לאכול ולהחליט לאן מפה. בדרך לכאן שמעתי את הפסקול של שר הטבעות ומוזיקה קלסית. בנסיעה קרן הלכה לישון מאחור ועידו ישב מקדימה.

נשארים במריבורו – נעים נורא פה בעירה. חמים כזה. רומי גם ישנה בנסיעה. רוב החנויות והמסעדות סגורות כי יום ראשון. כמו רחוב סוקולוב בהרצליה ביום שישי אחה”צ שאין אף אחד ברחוב והכל סגור. רק הכל הרבה יותר יפה ומקושט לכריסטמס. יש פה חנות של טרגט אז כולם נכנסו וקנינו עוד קצת בגדים. הפעם קצרים. כבר שתיים וחצי. כולם מתים מרעב. אכלנו אוכל מהיר ונכנסנו לבילוי בסופר של וולי הרי הוא Woolworth חברנו הטוב. כבר ארבע ניראה לי שנישאר פה בעיר הזאת כבר. נשארנו כאן. חנינו בפארק מול אגם עם ברבורים. הילדים בגן שעשועים.

20131222_144309  20131222_152156

20131222_181001

זמן איכות, שקיעה ושינוי כיוון – אני ועלמה מציירים ביחד ממש על האגם. זמן איכות רק אני והיא. קרן מציירת עם עידו על יד הקרוואן בחוץ בצבעי אקרילי. רומי עם סרט. עכשיו אני ועידו מאכילים מלא ברבורים וברווזים כבר שש ורבע. איזה אחה”צ סתלבט. נעים בחוץ ממש כיף. אני כותב ברכות לחג במולד לחברים מהעבודה. שקיעה מטורפת ופסיכית במיוחד. הכל אדום וורוד. גם בלתי צפוי בעליל. דיברנו עם אמא שלי בטלפון ופתאום הבנו שיש שקיעה מטורפת. כל השמיים נצבעו אדום, כתום וורוד. מחזה נדיר ועוצמתי. עידו נירדם אחרון בסביבות עשר וחצי. לא היה לו מצב רוח טוב היום. הוא שיתף. זה בסדר, הסברנו לו. זה קורה לכולנו. מחר יום חדש. נשארנו קרן ואני בחוץ עד מאוחר אחר כך ניסינו להבין לאן מפה. בעצם שדות הזהב של אוסטרליה לא כל כך מעניינים אותנו ואנחנו מרגישים שסתם נעביר שם את הזמן עד יום שישי. החלטנו לשנות כיוון. אז מחר נרד דרומה במקום צפונה לבנדיגו ולכיוון החוף ומערבה.

20131222_181256  20131222_181319

20131222_210145 20131222_210212

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s