Sale קרוואן תקוע ב

קרוואן תקוע ב-Sale

שבוע 36, היום ה-246 למסע – יום שישי, 06 בדצמבר
לייקס אנטראנס– החוף הדרומי – Lakes Entrance – South Coast

בוקר עם המון חום ותחושה של בית – חמש וארבעים בבוקר. 9 מעלות בחוץ כך מדווח האנדרואיד . קפוא טילים. סגרנו את המזגן חימום באחת בלילה כי הוא מרעיש נורא. שתי בנות קפואות אתנו במיטה. הגוף כואב. אני יורד מלמעלה. מדליק את המזגן. ירד גשם חצי לילה. מרגיש חורף לגמרי. אני הולך בקור העז להתקלח ולהתגלח. אני חוזר בשש וחצי וכולם עדיין ישנים. המזגן כבר חימם את הקרוואן. יש יתרון גם לגודל קטן של הקרוואן. הוא מתחמם תוך כלום זמן. אני קצת כותב. רומי קמה ויורדת אלי. היא שרה ומשחקת על ידי כשאני כותב. בחוץ רוח חזקה. מעונן נורא ושוב החל גשם אחרי הפוגה קצרה.  גם עידו וקרן קמים. עדיין מכורבלים. אני מכין קפה ושם את גיטרה וכינור של אריק ושלום. שומעים כל כך יפה בתוך הקרוואן. קרן מאוד אוהבת את השיר הזה. גם אני. מתאים לחורף שלנו ולקפה. עידו מקשיב ובוהה. אני שם שוב כי זה כל כך יפה. קרן לא מבינה מי שר אני מסביר שרק אריק שר ושלום עושה אהההה מידי פעם. כבר עשרה לשמונה. רק עלמה ישנה.  גם היא קמה. אני מכין ארוחת בוקר ושם לכל אחד את השיר שלו תוך כדי: קולדפליי ווטרפול לעידו, לעלמה לראות את האור ובואי של רייכל לרומי. כבר שמונה ועשרים ועידו יצא עם החברים לחדר משחקים. מוסיקה ישראלית פה בכיף. קרן שרה את המילים. עידו גם חזר. רומי רוקדת. המון חום ואהבה יוצא מהקרוואן. אני מהנדס לכולם פה קצת חום של בית והמון אושר הבוקר. “עד מחר” עכשיו. אני פה משרת את כולם בחיוך ונהנה לתת שהם מקבלים. “עד מחר. עוד מעט ילד רץ אלי…. מחבק … אותך…”. רומי שרה.

20131206_080547   20131206_080552

במרכז העיירה לייקס אנטראנס – עידו הלך לראות סרט עם החברים בחדר הטלוויזיה עם המסך הגדול. אני מדבר עם אלי ונרדה ומברר מה הם מתכננים. כבר תשע ורבע. עשר וחצי יוצאים מפה. רוח אבל אין גשם. לא ברור לגמרי לאן נגיע היום. שמתי את הסיפור עליסה בארץ הפלאות לעלמה ורומי ועידו התחיל עם רובינזון קרוזו. הגענו למרכז העיר לראות מה יש לעשות פה. גם אלי ונרדה והילדים כאן מסתובבים ברחוב הראשי. קר בחוץ. רק אני יצאתי לסייר ולבדוק מה קורה פה. כבר 11. קרן הלכה לחנות Target  לחפש בגדים חמים לילדים. אני עם הילדים ברכב. כבר 11 וחצי קרן עדיין בחנות ואני עם הילדים בקרוואן. אני כותב דואר לחברים. עלמה עם עליסה. עידו עם רובינזון ורומי משתעממת פה. יצאנו מכאן ברבע ל12 וצילמנו נוף מדהים של נהר ואוקיאנוס מתחברים.

006  034

נורה מוזרה מהבהבת – שתיים בצהריים מגיעים לעיירה שנקראת Sale ונורה מוזרה מהבהבת בלוח המקשים. זה נראה כמו שמן. אולי חסר שמן? נכנסנו לתחנת דלק ופתחתי את הספר של הרכב. זה לא שמן. זה משהו שקשור למערכת הזרקת הדלק. באמת בדקה האחרונה של הנסיעה אני מרגיש שאני לוחץ על דוושת הגז והרכב מתקשה להגיב כאילו דלק לא מגיע. אני מתקשר לשירות של britz ואומרים לי שיחזרו אלי. הולכים בינתיים לאכול במקדונלד. אני שוב עם השירות ועכשיו הם ישלחו טכנאי לבדוק את הרכב.  החלטנו להישאר פה כבר ללילה. יש פה פארק קרוואן קרוב אז ניסע לשם ונחכה למכונאי. שתיים וחצי עדיין במקדונלד. שלוש הגענו לפארק קרוואנים. השירות שולח את כריס הטכנאי. קרן בקבלה. אנחנו ברכב. נכנסנו וחנינו. שמש נעימה ושמיים בהירים. כריס מתקשר אלי ואומר שיגיע עוד שעה שעתיים.

מחכים לכריס המכונאי – אני לוקח את הבנות לגן שעשועים. הם משחקות ואני יושב על ספסל ובוהה בעצים. הפארק ממש על הכביש הראשי. המשכתי עם הבנות מהגן שעשועים לאיזה נחל שיש פה בפארק והמון דשא. פתאום להקה ענקית של קקדו על העצים. תוכים לבנים ענקיים עם כרבולת צהובה אולי ארבעים על כמה עצים פה. אני מוגיע לקרן בטלפון והיא באה לצלם. הם עפים ממקום למקום פה וצורחים בשמיים. כמו באנגרי-בירד. אנחנו פה רודפים אחרי להקת קקדו. חזרנו פנימה לקרוואן. אני ממש עייף. אני מנמנם קצת. בסוף הגיע כריס בשעה שש וחצי. בחור מבוגר. באמצע שנות החמישים שלו, אני מנחש. הוא שואל ומתעניין בנו. לא כל כך מבין מדוע אנחנו מתלהבים מאוסטרליה. הוא מסביר שלא הצליח להשיג את מכשיר הדיאגנוסטיקה של הרכב. הוא מתעצבן שהבחור עם המכשיר לא חזר אליו. אין לו איך לעזור כי אין לו מכשיר דיאגנוסטיקה. הכל מחשב ברכב וחייבים את המכשיר כדי לדעת מה הבעיה. בקיצור אין פתרון והוא גם חימם אותנו שאנחנו צריכים לקבל רכב חלופי כפתרון אחרת נתקע פה עד יום שני כי זה סוף השבוע. התקשרתי שוב לשירות וניסיתי להיות אסרטיבי איתם אבל אין עם מי לדבר עד מחר בבוקר. רק בסניף של מלבורן אפשר לאשר רכב חלופי והם סיימו לעבוד בארבע אחה”צ. בקיצור מחר בבוקר נדבר איתם שוב.

20131206_155343 

להקת קקדו על העץ:

20131206_155741 

ערב קר – עידו מחבר את צינור המים וממלא מים. עידו גם אחראי לחגור את הבנות בכיסאות שלהן כל פעם שנוסעים וגם תמיד בודק שכל הדלתות סגורות לפני שנוסעים. ממש עוזר פה לצוות הפעלת הקרוואן. קרן צוחקת שהיא מרגישה כמו דיילת ומכינה כריכים, מביאה פירות וחטיפים בזמן הנסיעה. בקיצור אני הקפטן, עידו העוזר של הקפטן, קרן הדיילת ועלמה ורומי הנוסעות שלנו. שמונה וחצי עדיין אור בחוץ. לא ייאמן שהתחלנו בקווינסלנד היה בשש חושך מוחלט. כולם הולכים לישון בתשע וחצי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s