המפ בנימבין

המפ בנימבין

שבוע 31, היום ה-214 למסע – יום שני, 04 בנובמבר
נימבין– Nimbin

לישון בשיפוע ומריחואנה – אני קם ברבע לשבע. הייתה רוח מטורפת בלילה וירד גשם בלילה. כולם ישנים חוץ מרומי שהתעוררה. חנינו בשיפוע לרוחבו של הקרוואן אולי 15 מעלות כי יש פה ירידה וזה מטריף אותנו. יש לנו קרשים לשים מתחת לגלגל כדי לאזן את הקרוואן אבל התעצלנו לשים אותם. אני ישנתי שהראש למעלה והגוף יורד בזווית בצד ההפוך ממה שאני רגיל. לרוץ לא יצאתי את ריצת יום שני. מעונן וקר מאוד. עד שמונה וחצי אני יושב לבד בחוץ וכותב. בינתיים כולם קמים פה. עידו מתעצבן על עלמה. עדיין מעונן. מידי פעם השמש מציצה. בערב הרחתי קצת מריחואנה. איפה משיגים פה קצת? מריחואנה באוסטרליה? זה מרגיש הכי הזוי. כולם פה חנונים, עשירים כאלה. זה לא ניראה מתאים לנוף האנושי פה בכלל.

ביקור קטן בהודו – תשע ועשרים מוכנים לתזוזה. מסתובבים ברחוב הראשי עם המשאית הזאת. זה ממש קטן פה. רחוב ראשי קטן. חנינו והלכנו לסיבוב. ממש ביקור בהודו. הכל צבעוני. הקירות צבועים עם המון צבעים. מקסים. אנשים עם ראסטות. בתי קפה חמודים. הזוי. כאילו נתקעו בשנות השישים פה של המאה הקודמת. שרוואלים. נכנסנו לארוחת בוקר בבית הקפה המפורסם ריינבו. הזמנו מלא מנות ושלחתי את קרן למשימה חשובה פה. לסייר ולמצוא את הדבר האמתי. היא הלכה. אני נשארתי עם הילדים פה. מחכים למנות. אני מקריא לילדים סיפור מספר חמוד פה על פיל שיש לו יום הולדת. גם עלמה וגם רומי מאוד אוהבות פילים. כל משפט אני קורא באנגלית וישר מתרגם לעברית. אנשים מעשנים פה. סיגריות בעיקר. זה מפריע לעידו. יש אווירה חמודה פה. אפילו זבובים יש פה. אמנם רק קצת. קצת התגעגעתי להודו ולקסם של הודו. אין דברים כאלה במערב. מעונן וסגרירי היום. עידו נהנה מהביצים והבייקון שלו. רומי לא אכלה את המקושקשת עם הנקניקייה שלה ועלמה קצת טעמה. כל מנה 15 דולר סתם חצי לפח. אני וקרן  ארוחה צמחונית של טופו במקום ביצים. קרן חזרה בלי הדבר האמתי אבל עם מידע חדש של איפה משיגים. 50 דולר ארוחת בוקר שכולם נשארו רעבים חוץ מעידו שאכל את רוב המנות. נו מילא. טעמנו קצת הודו אבל במחיר הזה אתה אוכל כמה ימים בהודו.

20131104_095652 20131104_104359 20131104_104437 20131104_110755 20131104_110758  20131104_120300 20131104_120413

עוד בנימבין – יצאתי החוצה מבית הקפה והרחתי ריחות משובחים של מריחואנה. כבר רבע ל11 והסטלנים התעוררו. יושבים פה מול בית הקפה, מדברים, מעשנים ושותים קפה. יפה להם לתושבי נימבין. מחשבות שעולים לי שאני מריח מריחואנה משובחת: המערב הצבוע. אלכוהול זה חוקי ומריחואנה לא. איזה בולשיט. הרי קנאביס זאת תרופה מופלאה. בטח תעשיית התרופות המשגשגת נגדו. אלכוהול סם הרבה יותר קשה מקנאביס אבל רוב העולם מתיר. גם ניסו בעבר לאסור על צריכת אלכוהול. ממש לא הצליחו. צריך לא להגזים. זה נכון. מי שמעשן כל היום וכל יום זה אסון. זה גורם לך להיות פסיבי ואתה בסוף לא עושה כלום וזה נורא. בדיוק כמו שמי ששותה יותר מידי אבל מידי פעם מומלץ לגמרי בעיני בדיוק כמו שלשתות כוס יין או בירה מידי פעם זה אחלה. אבל הבורות והצביעות של האנושות זה מעצבן ומקומם. כל הכבוד למשטרה פה שמעלימה עין. עוד נקודת זכות לאוסטרליה. תראו את העיירה החמודה הזאת. מעשנים להם פה חופשי. למי הם מפריעים? אבל המלחמה בסמים החליטו שזה לא בריא לנו ומסוכן. כן ממש ומרגרינה וסטייק אדום זה בריא? כל המלחמה בסמים זה בזבוז אדיר של כספי ציבור ו job security להמון עובדי ציבור. עוד בלוף הוא כל ניסיון ההפחדה שאין סמים קלים ומי שמעשן גראס מתדרדר להרואין. זה מה שלי הסבירו והפחידו אותי שהייתי ילד. כן ממש. תרבות השקר. יש אנשים שמאמינים לשטויות האלה. שטיפות מוח. ממלאים את המוח שלנו בזבל. אני הייתי מגדל מריחואנה בטונות במזרח התיכון כך שכל הקיצונים יהיו מסטולים ולא ירצו להרוג אחד את השני בשביל שטויות במיץ עגבניות כמו אלוהים, אללה וסנטימטר וחצי של אדמה מקוללת. אנשים פשוט מפגרים ברמות על. איזה כיף לטייל פה. ממש אווירה קסומה. כולם פה בעד קנאביס ושיפסיקו את האיסור הטפשי הזה. לקנביס קוראים פה באוסטרליה hemp, כמובן שונה מכל מקום אחר. הכל פה “המפ” חולצות, כלי עישון, חבלים, מוסיקה. ממש כיף פה. הלכנו הלוך ושוב עשרים פעם ברחוב הראשי. כבר 12 שנדליק כבר איזה ג’וינט וניסע מפה? טוב את הדבר האמתי קל למצוא פה אבל טבק משום מה אין.

20131104_111242  20131104_114521

ביירון עיר מדליקה לאללה- רומי ממש מציקה ומעצבנת. כבר 12 ועשרים. 12 וחצי יצאנו לכיוון ביירון ביי. הגענו בשתיים לביירון. סיירנו בסביבה. ניסינו להיכנס לסופרמרקט לקניות אבל אי אפשר להחנות פה. הכל נורא צפוף. ניראה שביירון עיר מדליקה לאללה. אני כבר עייף נורא ורוצה להחנות ולנוח. נכנסנו לפארק קארוונים במרכז העניינים אבל מקבלים רק זוגות ולא משפחות. לא נורא יש פארק ממש קרוב לפה ועל הים. עשרה לשלוש קרן ירדה לברר. אנחנו מחכים. כולם נרדמו בנסיעה לכאן. עכשיו כולם ערים. מעונן נורא היום ורוח אבל ראינו את החופים המקסימים של ביירון וגם מלא גולשים וכאלו שלומדים לגלוש. עשרה לארבע אני נשארתי עם רומי וקרן, עידו ועלמה הלכו לקניות ברגל. אין לנו כלום לאכול. המקרר קטן אז כל כמה ימים חייבים לקנות שוב. הפעם גם שימורים נגמרו לנו. אני שמח, שילכו. שישאירו אותי לבד עם רומי. היא רואה סרטים ואני יכול להיות עם עצמי. אין כמו להיות עם עצמי. אני חולה על להיות לבד.

חונים בביירון – כבר חמש ועשרה והם עדיין לא חזרו. רומי ראתה קצת טלוויזיה ועכשיו היא משחקת יפה עם הצעצועים. אני במקום לקרוא התכתבתי עם בני משפחתי בוואטסאפ. הרוח חזקה מאוד כך שלא פתחנו את הצאלון ולא את שולחנות וכיסאות הפיקניק בחוץ. ממילא הם יעופו . מחר בתחזית גשם אז כנראה שלא נעשה הרבה. בכלל לא ברור לי מה נעשה פה. תכננו להיתקע פה. יש גם משפחה ישראלית שגרה פה כמה שנים שאנחנו מתכננים לפגוש בימים הקרובים. ניראה לי שבטן גב ולהסתובב במקום המדליק הזה לכמה ימים זאת תוכנית מעולה. אני מתקשר לשמוע מה איתם. הנה הם מגיעים כבר חמש וחצי.

חומר מצוין – שש ועשרה. מנסים את הדבר האמתי. חומר מצוין. אין מה לומר. סופת רוח וגשם גרמה לנו להעביר את הערב בסבבה בתוך הקרוואן. בהתחלה שיחקנו שיטהד אני עידו ועלמה ואח”כ הקראתי פוסטים מהטיול שהילדים בחרו. צחקנו עד דמעות. הפוסט של הפסקת חשמל בדרמקוט, את חלום האימים על השיניים במנאלי, יום הולדת לעלמה בקאסוי ועוד. הכל התחיל מזה שניסינו להיזכר איפה אני וקרן שוחחנו על זה שלא יהיה לי מקום נוח להסתלבט בקרוואן. כי בדיוק התחלתי לחפש איפה אפשר לשבת בנוח בתןך הקרוואן וברור שלא מצאתי אז נזכרנו בשיחה שלי ושל קרן בקולומבו. חפש בבלוג קרן אמרה. בטח כתבת על זה. ואכן כתוב. התחלנו לקרוא את הימים שבילינו בהמתנה בקולמבו בסרי לנקה. זה היה ממש כיף להיזכר בהכל. ממש נהנים מפירות הכתיבה. זה מדהים שאפשר ככה להיזכר עם כל הפרטים. מדהים. אני מרוצה מעצמי. יש לי יופי מתנה לילדים. אולי הם יקראו שיגדלו ויזכרו ברגעים יפים שהיו לנו. אז אם אתם גדולים, ילדים שלי, וקוראים ואפילו נהנים שיחקתי אותה. עוד פוסט ועוד אחד ועוד אחד אחרון. לא רצו ללכת לישון. עד רבע ל11 נשארנו. ממש זמן איכות זה היה. גם קיבלתי המון מחמאות וחיבוקים בסוף הערב הזה מעידו ועלמה. מחמאות על איזה אבא מדהים אני.  איזה יום מטורף! להתחיל בנימבין ולסיים בביירון ביי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s