כל היום בפארק בקפריקורן

   כל היום בפארק בקפריקורן

היום ה-185 למסע – יום ראשון, 06 באוקטובר

מה השעה הבוקר? בוקר. רומי ועלמה באות לבקר אותי ואת קרן במיטה למעלה. כמו שבת בבוקר בבית בהרצליה. השעון שלי ושל קרן מראים שעה אחרת. מוזר. אצלי עשרה לשש ואצל קרן עשרה לשבע. אני בודק ויש שעה הפרש בין בריסביינד לסידני. אנחנו קרובים לבריסביינד אז שיניתי את השעון שלי לעשרה לשבע כי קרן בטוחה שהשעון שלה נכון. יכול להיות שאנחנו חיים חודש פה בזמן שהוא שעה אחורה? לא ברור לנו מה קורה. בקיצור כנראה שהזיזו את השעה אבל לא ברור לנו איפה. מסתבר שהיינו בזמן נכון כי האנדרואיד שלי חכם ומכוון את עצמו אוטומטי. האייפון של קרן היה על זמן סידני והזיזו את השעון בסידני.  רבע לשבע גם עידו קם. קרא לקרן כמה פעמים אבל היינו עסוקים בשיחה בחוץ אז היא לא ענתה. התעצבן כמו בן טיפש עשרה קטן. יצא החוצה בהפגנתיות.  חמוד. שבע. שותים קפה בחוץ בסבבה. היום נשארים פה אז הכל באיזי . הילדים בפנים משחקים ואני וקרן בחוץ.

אתה לא מאמין מה קרה לי – עידו מכין שיעורים בספסל בחוץ. קרן יצאה להליכה ריצה. חזרה אחרי 45 דקות. היא אומרת לי ומתנשפת: אתה לא מאמין מה קרה לי. מה קרה? אני כבר מבוהל. היא משתהה. מה קרה? אני שואל ומעלה את הטון. היא מתנשפת. רצתי בטיילת שעל החוף ונגחה בי ציפור ענקית בראש. עם מקור ענק. ממש ניקרה לי את הראש פעמיים. זה היה בתחילת הריצה. רצתה כבר לחזור אבל בסוף רצה על החוף ששם אין עצים עם ציפורים. אולי יורד לי דם היא אומרת. איזה קטע. ציפור שנוגחת בך תוך כדי ריצה. אני מחייך.

20131006_095847  20131006_125102

עידו בעברית אני בבלוג – עידו תיכף מסיים. חמוד. שעה עבד על עברית. עכשיו עובדים איתו על פחות חשבון ויותר עברית. כבר שמונה ורבע ואני עוד מעט מסיים לכתוב. עידו ועלמה לקחו פה רכב עם פדלים והם נוסעים פה בכל המחנה. נהנים להם. תשע ורבע אני מעלה מלא תמונות. עידו במגלשות המים. חטף מכה ובכה. ממשיך.  הבנות משקיפות עליו מהחלון של הקרוואן כי זה ממש צמוד. אני יושב כבר שעה בלפטופ בתוך הקרוואן.  כותב ומעלה תמונות. כבר תשע ורבע. צריך להודיע לפארק שאנחנו נשארים וגם לעבור למקום יותר טוב. עשרה לעשר עברנו ממול למקום מושלם. הבנות רצות פה בטירוף.

20131006_095802

מתנחלים פה – שילמנו לעוד יומיים. מקום צמוד לגן שעשועים ולמתנפחים . גם מול מגלשת המים. יש אוטובוס של הפארק לעיר. חופים מהממים. אווירה נעימה בפארק הזה. יש מלא משפחות עם ילדים. בקיצור נתנחל לכמה ימים. הפינה שלנו פה גדולה מאוד, כמו גינה פרטית עם עצים, דשא ענק, מקום לערסל. מקום לבנות להשתולל. רומי מועדת עם האף לתוך המדרגה של הקרוואן. מסכנה. בוכה. 11 רומי מנסה להירדם עם אייפד. קרן עידו ועלמה מציירים בצבעי אקרילי.

20131006_110833

קוראים, מציירים ומבשלים – 12 ורבע אני קראתי קצת את ניסים את חכמת המזרח ועכשיו חזרתי אל אושו. רומי ישנה. עידו חזר למגלשות ועלמה וקרן משתעשעות בצבעים אקריליים. כיף פה מאוד. ראיתי גם את אלי ואלמוג בזווית העין. אחד וחצי רומי קמה יקיצה טבעית. קרן הייתה על הערסל חצי שעה וקראה ספר. עידו משחק עם אלמוג בלגו. אני חתכתי מלא בטטות ותפוחי אדמה לפרוסות דקות וקרן הלכה לטגן בגריל עם נגטסים לילדים ודג סלמון. אני הולך לבדוק מה עם קרן. האם היא צריכה עזרה. היא צריכה צלחת.  המטבח לא רחוק ועוברים דרך הגלשיגלשץ. אני חוזר ורואה את אלי על יד הבריכה של הגלישגלש. הוא משגיח על הילדים שלו ומרותק לספר. אני חוזר לקרוואן להביא צלחת לקרן. בא לי בירה קרה. יש רק אחת במקרר אבל יותר בא לי לתת לאלי. אני נותן לו. הוא מחזיר לי חיוך.  אני מרוצה מעצמי שאני לומד לתת. תלמיד טוב. אני גם שם עוד בירות במקרר. אני כבר אשתה אחר כך.

20131006_134008  20131006_134235

קורס בטטות ואבוקדו  – אכלנו מחוץ לקרוואן. טעים מאוד. הכל טעים, גם הסלמון, גם הבטטות ותפוחי האדמה. עד היום לא אהבתי אבוקדו ובטטות. לא היינו חברים טובים. הבוקר קרן הכינה לי כריך מומלץ ע”פ אלי זהר. זה כריך אבוקדו עם עגבנייה. גם אני וגם עידו אכלנו ונהנו. עכשיו הבטטות. מעולה. אני לומד על טעמים חדשים. חשוב לי לגוון את התזונה בגלל הטבעונות וגם מעצבן אותי שיש לי דעה שלילית על טעמים מסוימים. בקיצור, אני מרוצה שעברתי בהצלחה קורס בטטות ואבוקדו פה. רפי יעקובי בטוח מרוצה ממני. בינתיים מאז שהכרתי את רפי יעקובי ב2007 התיידדתי עם עגבניות, תותים, פטריות, אננס, אבוקדו, בטטות ודובדבנים.

המקום הכי מדוגם ונוח – קרן אמרה בסוף הארוחה: זה המקום הכי מדוגם ונוח מכל הפארקים שהיינו באוסטרליה. ממש גן עדן פה היא אומרת. יש מרחב, אני לא צריכה להיות תקועה בקרוואן, גם לא חם במיוחד, יש דשא, צל וערסל. מושלם . עידו משך אותי לגלישגלש. עשיתי איתו כמה פעמים. היה כיף אבל למעלה קר מאוד כשאתה רטוב. יש פה גם זמר עם גיטרה. מנגן, שר ועושה אווירה. מלא אנשים יושבים מולו ומאזינים לו. כבר שלוש. נחמד לנו פה. החיים יפים. החיים יפיפיים. מותר ליהנות. חובה ליהנות. הכל בסדר. הכל ממש בסדר! אה גם לא לדאוג הבירה כבר קרה ויורדת בקלילות במורד הגרון שלי.  שלוש. לקחתי את עלמה ורומי לבריכה קצת. עידו אלמוג פלג ונועה בגלישגלש בפעם ה100 היום.

פחד ממוות, השורש של כל הפחדים – כבר חמש. מעבירים את הזמן באיזי. אני עם הספר של אושו. אני לקראת הסוף אבל אני לא אוהב לקרוא אותו מהר מידי. אני אוהב לקרוא קצת ולחשוב על זה. לתת לזה לשקוע. זה לא ספר שאתה קורא ומסיים אחרי יומיים. אפשר לקרוא את ה190 עמודים לסמן וי ולהמשיך. אני לא מסמן וי. אני מנסה להתעמק במה שהוא אומר. עכשיו הוא מדבר על פחד מוות שזה השורש של כל הפחדים האחרים. הוא מסביר על לידה ומוות שבכלל החיים לא מתחילים בלידה וגם לא ברגע המיזוג בין הביצית לזרע אלא הרבה לפני. בעצם אין התחלה ואין סוף הוא טוען. משהו בתוכי מתקשה לקבל את מה שהוא אומר אבל אני לא מתנגד. אני מהרהר ונותן לזה קצת זמן. כבר חמש. אולי נעשה הליכה וניראה איפה אנחנו בכלל.

טיול קצת לחוף – חמש וחצי כולנו בטיילת מול הים.  לא ממש טיילת, זה יותר שביל הליכה. קרן מראה לנו איפה הציפור ניקרה אותה בראש. עידו ממש היה חמוץ. כמו בגיל ההתבגרות. עלמה עם הקורקינט שלה. רומי עם העגלה של הבובה שלה. רוח חזקה. רק אנחנו פה. השמש בצד השני אז בטח הזריחה פה יפה. החופים פה מקסימים.  רוח חזקה מאוד. רואים איך החול מתרומם מהאדמה כמו רוח רפאים. חוזרים כי קפוא. שש בחזרה.

ציפור רגזנית מכה שנית – הלכתי לבקר את אלי ונרדה. אלי גם רץ הבוקר וקיבל ניקור מהציפור הרגזנית. הוא ידע על הציפור כי קרן סיפרה לו . הוא ניסה להתגונן עם הידיים אבל היא בכל זאת לא ויתרה. ממש ציפור רגזנית ולוחמנית. ניראה שזה התחביב שלה פה. להציק לרצים. אני כבר תוהה האם לצאת מחר לריצה ולהסתכן בלקבל נקירה בראש. נרדה כל היום ישנה. היא לא מרגישה טוב ומגרד לה הגוף עדיין. מחר הם נוסעים מפה אבל לא ברור לאן. אנחנו נשארים לעוד יום. עידו הלך לראות סרט עם פלג ואלמוג . יש פה הקרנה במסך ענק בחוץ. בסוף מסתבר שזה משחק כדורגל בכלל. הוא הלך. אני קילחתי את רומי בקרוואן והכנתי לבנות ארוחת ערב קלילה. כבר שמונה ואני יכול לשמוע את המשחק וההתלהבות של הצופים עד לקרוואן שלנו.

חושב על מוות – אני יושב קצת בחוץ למרות שקר. אני על הערסל עם שמיכה בוהה בכוכבים וחושב על מוות. שוכב ובוהה המון זמן. אין לי פחד למות. אני חייתי חיים מלאים. אם אני מתפגר עכשיו אני הולך עם חיוך גדול. אושו מסביר שיש הרבה אנשים שכמעט מתו ומספרים שראו כמו סרט מהיר את כל החיים שלהם עוברים מולם. תוך שניות ראו את הכל. אושו מסביר שכל המטען הזה הוא סוג של תשוקה של הדברים הלא ממומשים בחיים שאתה לוקח אתך הלאה לחיים הבאים. רק הצורה מתכלה אבל ה –essence  נשאר. היה לפני הלידה של הצורה הזאת ויישאר אחרי המוות של הצורה הזאת. אושו טוען שמה שאתה מצליח לקחת בשניות האלו יעברו אתך הלאה.

סוף יום – קרן הלכה לקרוא לעידו ונעלמה. גם היא רואה כדורגל? הבנות כבר במיטה עם אייפד ואני עדיין בערסל. טוב אני הולך לחפש אותה. אני יורד מהערסל המפנק ובדיוק הם חוזרים. מסתבר שעידו בכלל לא נשאר לכדורגל. הלך לפלג ואלמוג לראות סרט. קרן הכינה לעידו כריך. כבר תשע רומי נרדמה אבל עלמה לא. אני לוקח את עידו להתקלח. מה עושים מחר? לא ברור.  עשר בול עידו נכנס לישון. אני וקרן עוד קצת בחוץ לבד. זהו נגמר היום הזה. קפוא פה בלילה. נורא קיצוני החום של היום והקור של הלילה.

2 thoughts on “כל היום בפארק בקפריקורן

  1. היי בן וקרן
    כיף לעכב אחריי החוויות שאתם חווים ונהנים
    וכל פעם אני מעריצה אותכם על היוזמה והאומץ
    לצאת למסע משפחתי ביחד…כל הכבוד לכם
    אנחנו חזרנו מתאילנד היה אחד הטיולים הכיפים שלנו
    נהנינו מאוד ובמיוחד מקופיפי אי מדהים
    ובהמלצתך שהינו במלון פיפי ביץ ריזורט היה מדהים
    תמשיכו לעדכן

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s