קרוב לטאוונסוויל, דרושה תוכנית

קרוב ל – Townsville, דרושה תוכנית

היום ה-173 למסע – יום שלישי, 24 בספטמבר

כמו חוקר טבע – אני קם בחמש וחצי. אור ראשון. התוכים וציפורים כאן מצייצים בטירוף. הגב שלי כואב. התוכים פה ממש צווחים בקול גדול. אני מתבונן בהם כמו חוקר טבע. איך הם שרים ביחד כלהקה מצמרות העצים בחזרה. אני עושה קצת מתיחות בבוקר. כבר כמעט שש וכולם ישנים. יש כבר אור אבל גם רואים עדיין את הירח זוהר. גם קר נורא עדיין. אני עם ארוך אך עם מכנס קצר. רומי קמה. אני מוציא לה את כל המשחקים שתשחק. שש וחצי ומלכת הקרוואן, הגברת פאר זהר קרן יורדת לעם. עידו ועלמה עדיין חורפים. התוכים נרגעו ושקט שוב. רק קומץ ציוצים וכבר לא צווחות. אני מכין לנו קפה חדש שקנינו כי ניגמר הטורקי. לא משהו. קצת כמו בהודו. אולי נחפש פה מכונת אספרסו ונכין קפה כמו שצריך. אני כותב. שומעים מוסיקה עברית . קרן ורומי לצדי. הילדים עדיין ישנים. כבר שבע ועשרים. שלמה ארצי. קרן שרה את המילים. שגרת טיול. הכל מעולה. החיים יפים מותר ליהנות הכל בסדר.

דרומה לטוונסוויל – שבע וחצי סיימתי לכתוב. רומי עם אייפד אבל קרן הקציבה לה זמן. הילדים עדיין ישנים. הילדים קמים לצלילים נעימים. מכינים ארוחת בוקר. יושבים בחוץ ואוכלים. כבר רבע לתשע.  יאללה נתקפל ונצא מפה תשע ורבע אנחנו מקופלים ליציאה. שוב נצא דרומה לכיוון טוונסוויל – Townsvillie שזאת עיר יחסית גדולה.

איפה יש פה תחנת דלק? – נוסעים ונוסעים הבנות נרדמו. עידו קורא ושומע מוסיקה. כמעט 400 ק”מ מאז שמילאנו דלק. שלושה פסים נותרו במד הדלק אבל הפסים נעשים קצרים יותר לקראת סוף מד הדלק. אמרנו שנמלא שיהיו שני פסים. הנה שני פסים אבל אין תחנת דלק. ממשיכים. קצת מלחיץ. ממשיכים. כבר פס אחד קצר אחרון ונדלקת נורת הדלק. מלחיץ. נוסעים מחפשים תחנה. אני מתייעץ עם החבר האנדרואיד שלי. הוא אומר שעוד ק”מ אחד. יופי ניצלנו. מילאנו כ-70 ליטר. האוטו הזה שותה דלק. כבר 10 וחצי הבנות קמו. עדיין בתחנה.

גאות ושפל קיצוניים – כמעט 11 עצרנו במקום על יד החוף שנקרא bushland beach זאת עיירת חוף מוזרה כזאת. עצרנו מול החוף עם רצועה רחבה במיוחד והים נסוג פה המון. יש פה גן שעשועים מול הים אז הבנות משחקות קצת. עידו לא רוצה לצאת מהרכב משום מה. סתם סיים את העמוד בספר שלו. יצא החוצה. אני ועידו הולכים עד קו המים על רצועת החוף העבה. הולכים והולכים איזה 250 אולי 300 מטר על חוף עד שמגיעים למים. חוזרים. הילדים משחקים בגן שעשועים.  רומי קצת מציקה ורוצה שננדנד אותה כל הזמן. כבר 12 ופתאום הים חזר. כל רצועת החוף התמלאה מים תוך חצי שעה. לא יאמן.  איזה קטע. גאות ושפל קיצוניים.  קרן אומרת שנרדה ומשפחתה נוסעים מאתמול ל Airlie beach שזה כ350 ק”מ מפה אז לא ברור מתי נפגש. הם יצאו אתמול וחנו בדרך ללילה. הם גם מחזירים את הקרוואן ב1 בדצמבר אז הקצב שלהם קצת שונה.

20130924_111131 20130924_111137

כמעט מתבלבל בנתיב – אני מנסה לנווט פה לפארק קרוב מהחוף הזה. אני לא מצליח להתרכז ומתבלבל פעמיים וכמעט נכנס לנתיב ההפוך. איזה לחץ. במקום לנתיב השמאלי אני כמעט פונה לימיני וברגע האחרון מתקן את עצמי. מלחיץ. פתאום המוח של מיושר לנהיגה לימין. עצרנו רגע להתאפס לעשות ריסטרט למוח. גם לקנות בירות. משקאות אלכוהוליים לא קונים בסופר אלא בחנויות מיוחדות שמוכרים רק אלכוהול. כבר עשרים לאחת. אני מבוהל מהטעויות בנהיגה. מנסה לנשום עמוק. פתאום רדיוהד במערכת פה שבקרוואן. אני מחייך שטום יורק מנגן במיתרי הקול שלו. כבר אחת וקרן נכנסה לסופר לקנות כמה השלמות.

20130924_172554

מה קורה פה? אחת ורבע מתמקמים בפארק של רשת big4 הבנות רעבות כבר ורוצות שוקולד נוטלה. כבר אחד וחצי התמקמנו. אבל מה קורה פה? איפה החוויה האוסטרלית? אנחנו רק עושים פה קמפינג כבר שבועיים. גם פה התמקמנו בסוף המחנה בלי אף אחד. עלמה רוצה לראות חיות איפה הקנגורו איפה הקואלה? מתחיל לעצבן אותנו המצב הזה. טוב אז מה עושים? אולי ניסע מחר עד למשפחה הישראלית המטיילת? 300 ק”מ? זה ייקח כ5 שעות  . כדאי לפצל את זה ליומיים לפחות. קרן מראה לי שיש פארק יותר שווה גם של ביג4 בתוך העיר. אני אומר לה יאללה בואי נקפל וניסע לשם.  יתנו לנו זיכוי. שוב מקפלים הכל ויוצאים.  כבר 2 ורבע יצאנו. רבע לשלוש מגיעים לפארק אחר. כולם רעבים מאוד. פה יותר נחמד. יותר אנשים. עדיין אנחנו מבינים שמשהו דפוק בדרך שאנחנו מטיילים פה.

בפארק החדש – עידו הולך לבריכה. אני עם הבנות לגן שעשועים. קרן מבשלת. עכשיו גם אני הולך לבריכה, לעידו. אחלה בריכה. שווה. גם עידו נהנה והתחבר פה עם מישהו.  חוזרים לאכול .טרפנו. עידו חזר לבריכה. מגיע אוסטרלי מבוגר משוחח אתנו. חמוד ממלבורן ומטייל עם אשתו כל שנה כמה חודשים בקרוואן שלהם. הם הגרו מהולנד לפני 50 שנה. אומר שכדאי לבוא לגור פה. מסביר שהיום יותר קשה להגר. נתן לנו טיפים על מקומות שכדאי להגיע.

20130924_144632

ספונטניות זו מילה נרדפת ל”יהיה בסדר” – הנה מגיעים לכאן גם ההולנדים והבן שלהם שפגשנו לפני כמה ימים. אני וקרן קצת מבואסים שאנחנו לא עושים כלום חוץ מלנסוע ולהיות בפארקים. אני אומר לה שלא עשינו שעורי בית, לא תכננו כלום פה באוסטרליה חוץ ממסלול נסיעה שלנו. בקיצור שוב זה מוכיח שחייבים תוכנית. שבלי לתכנן כלום לא קורה. ספונטניות זה מילה נרדפת ל”יהיה בסדר” לעצלנות, ואז כלום לא קורה. צריך תוכנית ואז אפשר להיות ספונטניים ולחרוג מהתכנית. אז הערב נתחיל לבנות תוכנית טיול לאוסטרליה לפחות לשבועיים הקרובים.

מנסים לתכנן – כבר שבע ורבע.  מנסים לתכנן זה לא מסובך. הבעיה שוב שיש כל כך הרבה אפשרויות ואטרקציות וגם אנחנו קצת עייפים לתכנן. עכשיו לא ניראה שנפגוש את נרדה ומשפחתה ביום חמישי אלא יותר ביום שבת כי נתחיל לעשות כאן משהו חוץ מלנסוע ולרבוץ בפארקים. כבר חושך. מקלחות ועניינים ונגמר היום. אני שואל את עצמי: מה היה היום בכלל? לא ברור לי. נסענו באוטו . היינו בחוף מוזר עם גן שעשועים.  הייתה גאות ושפל מוזרים. המשכנו בנסיעה התבלבלתי בכיוונים. הגענו ועזבנו פארק אחד. חנינו באחר. בריכה ועוד גן שעשועים. מנסים לתכנן קצת קדימה. זהו נגמר היום.

שבועיים בקרוואן – מחר נסגור שבועיים בקרוואן. אני כבר מסכם ומנתח. מקומות שהיינו. נופים שראינו. למדתי לנסוע בצד שמאל. למדנו להפעיל את הקרוואן. התרגלנו לגודל ולצפיפות. חזרנו לבשל, קניות ולנקות אחרינו. חזרתי לנהוג אחרי חודשים ללא נהיגה. טיילנו בטיילת של קיינז. ראינו נופים של קווינסלנד. גם חופים מרהיבים. טיילנו בקורנדה וראינו מפל ויער גשם. היינו בהמון סופר-מרקטים ועשינו המון קניות של מצרכים. רבצנו בהמון פארק קרוואנים בקמפינג נחמד. נשארו ארבעה חודשים פה ביבשת המדהימה הזאת. אני לא מודאג. נעשה התאמות. גם התגברנו על משברון והסתגלות לא קלה. מנסים להטמיע שגרה שבא אני מתאמן, כולם אוכלים יותר בריא, עידו מכין שיעורים כל יום. בקיצור חיים. בלי לחץ. הכל בסדר.

גרמני מבוגר מתנשף ולחוץ – שמונה בערב רומי נרדמה.  אני גם נורא עייף. כמעט נירדם פה. התאוששתי.  מגיע איזה גרמני מבוגר מתנשף ולחוץ. בקושי יודע אנגלית. רק כמה מילים. מבקש עזרה. יש לו בעיה עם החשמל בקרוואן. הוא הדליק את הטוסטר ועכשיו אין לו חשמל בקרוואן. הלכתי לעזור לו. גם עידו הגיע. תוך דקה הבנתי שקפץ לו הפקק שקבור מתחת לאחד הכיסאות. יצאתי אחלה וי.פי. קרוואן. הוא ואשתו הודו לי מאוד. מסכן, הוא היה כל כך חסר אונים. בלי יכולת לתקשר באנגלית.

יושבים בחוץ ומקשקשים – כבר תשע יושבים בחוץ ומקשקשים. עלמה מתבכיינת שהיא צריכה ללכת לישון.  בסדר אני מרשה לה להישאר עד 9 וחצי כמו עידו. אנחנו משחקים משחק אחד של שיטהד רק היא ואני.  היא מנצחת אותי ואני שולח אותם לישון.  זהו רבע לעשר וסוף סוף לי ולקרן יש שקט. וואו שלושה ילדים זאת עבודה קשה אבל מאוד מתגמלת. אתה נותן מעצמך. נתינה טהורה שאתה לא מצפה לשום תמורה. קטן עלינו.

4 thoughts on “קרוב לטאוונסוויל, דרושה תוכנית

  1. היי ילדים, אני כל הזמן איתכם, אין מצב שאני לא קוראת כל פוסט ואת התגובות. וואו העזרה שנתת מהממת אותי, איזה תגמול לנשמה שאנחנו עוזרים ומצליחים בעזרה, כל כך מחמם את הלב. חזרתי מהליכת הבוקר שלי, מזג האויר בשש בבוקר מאד נעים להליכה. שרון הדביקה אותי בחיידק החרוזים, זה הובי פשוט מושלים, אתה מכין תכשיט ובכל זמן התהליך אתה רואה איך זה נבנה ורוקם עור וגידים, אתה עובד עם חומרים עדינים צבעוניים ומקסימים, אני פשוט התמכרתי, כך שיש לי עכשיו שתי התמכרויות, ברידג’ ותכשיטים, סיפוק עילאי. קרן יכולה להזמין תכשיטים חופשי, מה שבא לה. יש באינטרנט הדרכות קלות ויסימות. כך שאפשר לבחור תכשיט ואני אבצע. אני כל כך מאושרת שאני לא צריכה ללכת יותר ללוינסקי, כמעט שכחתי שהייתי במקום הזה רק… 25 שנה. אושר גדול
    חיבוקים ונשיקות
    אמא

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s