שלום בית – קרוואן

 שלום בית – קרוואן

היום ה-160 למסע – יום רביעי, 11 בספטמבר

איזה לחץ – השעון המעורר מצלצל בדיוק בארבע. איזה לחץ. כל הקרוואן הזה מרגיש כמו טעות אחת גדולה. פתאום ניראה כאלו השתגעתי לגמרי. למה אני צריך את זה? ועוד לארבעה וחצי חודשים. איזה פחד.  המון חששות ופחדים על הבוקר וגם אתמול לפני שנרדמתי. ארבע ועשרים והילדים עוד ישנים. חייבים לרדת עם כל התיקים והילדים עכשיו. איזה לחץ. פחד. המונית הוזמנה לארבע וחצי. יורדים עם כל התיקים השמנים. לא חושבים בכלל, רק פועלים. ארבע וחצי בול למטה. הנהג כבר מחכה לנו. כולם מטושטשים מהלילה הקצר. אני מבועת ממה שהולך לקרות היום. הכביש ריק לגמרי בלילה.  הילדים חמודים. עלמה מסבירה איך היא תעזור בקרוואן. אני פוחד איך אני אנהג אחרי כמעט חצי שנה שלא נהגתי ועוד עם רכב כמו אוטובוס ועוד בצד ההפוך של הכביש.  למה אני חייב לאתגר את עצמי כל הזמן? הכל נשמע לי מטורף מידי עכשיו בארבע ארבעים ושתיים במונית הגדולה הזאת. חושך בחוץ ואין כמעט תנועה. איזה הרפתקה. יוצאים באישון לילה. התיק הגדול והכבד קרע לי את הגב גם אם זה היה רק לכמה דקות.

בשדה של סידני – הגענו בחמישה לחמש. הכל עושים פה לבד. צ’ק-אין במכונה. מקבלים תגים למזוודות מהמכונה. לקח לי שתי דקות להבין.  עכשיו בתור לתת את ארבעת המזוודות. בדיוק חמש בבוקר. יש תור של כמה דקות. שהזמנתי את הטיסה קניתי מטען רק של 60 ק”ג ושלוש מזוודות אז צריך לשלם עוד 70 דולר. מחפשים קפה. אמריקנו נקרא באוסטרליה long black אני לומד פה. עלמה מתבכיינת כי רצתה קרואסון ולא שמענו אותה מבקשת. רק עידו קיבל. רומי על קרן ביד אחת. התיק השמן שלה תלוי על הצד וביד השנייה הקפה הרותח. איך לא נשברת לה היד אין לי מושג. הלכתי שוב עם עלמה לקנות שני קרואסונים. הגענו בדקה האחרונה כבר קראו קריאה אחרונה והגענו אחרונים. הכל בלחץ הבוקר.

שוב מטוס – מטוס קטן יחסית. כל שורה שש כיסאות, שלוש בכל צד. אנחנו תופסים חמישה כיסאות בשורה 1. שמונה דקות לשש. זה היה מרוץ מטורף הבוקר. איך שאני מאתגר את עצמי כל הזמן. מזל שקרן לצדי. הכל יותר פשוט איתה. נשפך עליה קצת קפה כי רומי קפצה עליה כשהלכתי עם עלמה לקנות את הקרואסונים. עידו צוחק עלי שהיום אני הולך לנהוג באוטובוס. שבע ורבע כבר שעה באוויר.  אני מעביר את הזמן במשחק נמלים באייפד. זה משחק שאני משחק בו שאני לחוץ או עצבני. צריך להרוג חרקים שרוצים לאכול איזה פרי. זה משחק אסטרטגיה שמעביר שעה / שעתיים בלי להרגיש. כבר שמונה. עידו מנמנם על ידי וגם קרן. רומי ועלמה רואות סרט באייפד. אני קראתי גם קצת על קווינסלנד בספר של הלונלי-פלנט. קווניסלנד זאת מדינה בצפון מערב אוסטרליה. קיינז נמצאת בצפון קווינסלנד. הטיסה היא כמעט שלוש שעות. נוף מדהים מהמטוס לקראת הנחיתה. אגמים, הרים ירוקים, צבעים חזקים.

הולכים לראות את הכלה – תשע ועשרה נחתנו ואנחנו בדרך לטרמינל לפגוש את המזוודות. כל המזוודות הגיעו מהר וביחד. תשע וחצי בתור למונית. איזה לחץ לפגוש את הקרוואן. הנהג אומר שזה קרוב מאוד. בקיינז הכל מדהים פה. חדש, נוצץ, יפה, נקי, צבעים חזקים. המון ירוק, שמיים כחולים, נהרות, פתוח, אוויר נקי ונעים נורא. שונה הנוף פה. רק חמש דקות נסיעה ואנחנו באתר שבו נפגוש את הבית החדש. בחורה צעירה מאוד מקבלת אותנו. היא מאוד נחמדה. עשר ועשרה אחרי הסבר קצר אנחנו מקבלים סרטון די וי די לצפייה על הרכב. צפינו פעמיים. עכשיו הולכים לראות את הכלה. היא נותנת לנו מפתחות ואומרת שהרכב שלנו הוא האחרון בשורה. לכו תתידדו עם הקרוואן היא מציעה ואבוא עוד מעט לענות על שאלות. נכנסים לקרוואן. מנסים להבין את כל המתקנים. כבר עשרים ל12 ואנחנו עדיין לומדים את האוטו. 12 ועשרה ואנחנו עדיין כאן. קצת בשוק אבל הבנו פחות או יותר. אנחנו עייפים נורא ורעבים. מזל שהכנתי כריכים אתמול מהחומוס שנשאר. אוכלים תוך כדי. אני ועידו מעמיסים את כל התיקים וקרן הלכה למשרד לחתום על משהו.

007 013

איך יוצאים מפה? ולאן נוסעים מפה? – הבעיה היא שאין לנו GPS עדיין. אז גם לנהוג וגם לנווט זה לא פשוט. גם אין לנו עדיין סים מקומי ולא חשבון בנק. בקיצור מה שיש לנו בשפע זה זמן. קרן הלכה לקבל הסברים איך מגיעים לאתר קרוואנים הקרוב ביותר. אנחנו רוצים להתמקם, להצטייד וללמוד. הקרוב והטוב ביותר לילדים הוא כ20 ק”מ מפה. קרן קיבלה תדפיס עם הסבר של גוגל וזה נראה ממש פשוט. 12 וחצי יוצאים. אני מת מפחד לנהוג. איך שאני יוצא מהחנייה אני משפשף קרוואן שחונה על ידי כי מישהו ממולי חנה והפריע לי. יופי ממש מעולה. עכשיו אני תקוע ומישהו בא לנסוע רוורס עם הקרוואן ששפשפתי. יש נזק קטן לפגוש של הקרוואן ששפשפתי ושריטה חדשה בשלנו. טוב עכשיו צריך למלא דוח תאונה. רבע לאחת ואני עם הילדים באוטו בזמן שקרן ממלאת דו”ח תאונה. אז אני צריך להסתכל אחורה גם שאני נוסע קדימה. יופי מעולה עכשיו אני יודע. עידו ואני קצת צוחקים להוריד את הלחץ. קרן חוזרת תוך שתי דקות. אומרת לי תחתום פה . לא יעלה לנו כלום. יש לנו ביטוח כולל הכל.

מרחק של 20 ק”מ בשעתיים – כבר אחד וחצי. אני כבר שעה נוסע פה הלוך ושוב ואנחנו לא מוצאים את הפניה. אני לחוץ פחד וקרן לא ממש עוזרת. היא גם לחוצה ולא מפוקסת. גם אנחנו עייפים מאוד. אני כבר מתעצבן ומתעייף. זה מרגיש כמו שאני סוחב את האוטו על הגב שלי, כאילו רק אתמול קיבלתי רישיון. המידות של הקרוואן מפלצתיות. לא ברור לי כל הזמן אם אני בתוך הנתיב שלי או זולג לנתיב אחר בגלל שהאוטו רחב מאוד. גם יש רעש של חפצים שזזים כל הזמן וזה מפחיד. שתיים וחצי אנחנו כבר שעה מתברברים וצורחים אחד על השני. זה צרחות של אנשים מתוסכלים, עייפים ומאוד אוהבים. עידו חמוד מנסה להרגיע אותנו. לבסוף מצאנו את הכביש ועוד ק”מ מגיעים, פתאום סתם קרן הורידה אותי מהדרך כי היא טעתה. היא אמרה לי ישר ועם הידיים היא מסמנת לי שמאלה. ירדתי שמאלה מהכביש המהיר. הכל מבלבל פה. פחד אלוהים. הסתובבנו סביב עצמנו פה שוב. קרן ירדה לשאול פעמיים. בסוף מצאנו. הללויה. מרחק של 20 ק”מ בשעתיים!

024 026 028 043

באתר הקרוואנים מסדרים את הבית  קרוואן – עכשיו קרן יורדת לבדוק מה בדיוק עושים. איפה חונים. יש בכלל מקום? אני מפורק, כואב לי כל הגוף. חניתי ברוורס. שני אנשים כיוונו אותי. טוב זה יקח עוד זמן עד שאני חונה רוורס לבד. עכשיו פורקים את כל התיקים. כולם מסדרים את הבית החדש. כבר שלוש ועשרה. בפארק הזה יש הכל והמון אטרקציות לילדים. עוד לא ראינו כלום. ארבע ועשרים עדיין מסדרים את הבית – קרוואן. אני עדיין בהלם לא יודע איך אני מרגיש. עשרים לחמש סיימנו לסדר את הבית – קרוואן. הכל נכנס ויש עוד מקום פנוי. הכל מלא מקומות מסתור שאפשר להחביא עוד כל מיני דברים. גן עדן לילדים . עידו עוזר לנו לסדר את הכל. רבע לחמש גם בדקנו איך מדליקים אורות ואיך מפעילים את הגז. אני קצת מחבב את הצעצוע החדש. באמת השקיעו מחשבה בדבר הזה. הרכב הוא מרצדס ועשה כבר 145 אלף ק״מ.

בפארק – נצא לסייר פה עכשיו בפארק הזה לבדוק את הבריכה וכל האטרקציות לילדים. חמש ועשרה יצאנו. שקט פה מאוד. פסטורלי. קיבלנו סיור מודרך במתקני הפארק. נשארנו במתקן שעשועי המים. מטורף. עידו מתלהב. יש פה אננס ענק שמתמלא מים כל שלוש דקות ושופך את כל המים על הילדים והמתקנים השונים. בקיצור גן עדן לילדים. יש פה גם אזור של קפיצות לילדים וסרטים במסך ענק בחוץ. עשרה לשש אף אחד לא אכל פה, לא שתה ולא ישן אבל העיקר שהם קופצים ונהנים.  מטורף. יאללה מתחיל להחשיך ויש קצת רוח. שש וחצי אנחנו בחזרה בקרוואן מכינים פסטה. אוכלים כולם בדירת חדר הזאת. חמוד. אווירה שונה. חום אנושי. צפוף. משונה. עידו כבר מת לסדר את המיטות. הוא בכלל היה מקסים היום. היה חלק מהצוות שמפעיל פה את הכל. חלק מהמבוגרים ולא הילדים. גם עזר מאוד בלוגיסטיקה, גם הרגיע אותי ואת קרן שצרחנו אחד על השנייה בדרכים. הוא מהמם. כיף איתו נורא. הוא נהנה נורא מללמוד את כל הפונקציות של הקרוואן ולהפעיל את הכל. כל חצי שעה מגלים עוד פונקציה. ממש הנדסת אנוש מתוחכמת איך הכל מאורגן בשטח של 20 מטר מרובע.

076

סוגרים את היום – זהו, מכינים את המיטות והילדים ילכו לישון.  שני שולחנות הופכים למיטות. רומי נרדמה בשמונה. הכנו את המיטות. אני ועידו הלכנו לסייר במחנה. יש פה הכל. אפילו חדר כושר. הלכנו לאיבוד קצת. לילה בהיר עם מיליון כוכבים ורוח נעימה. שקט דממה. אני מתפעל מהלילה היפה עם הכוכבים והניקיון שבאוויר ובראות של הלילה. האוויר נקי כזה פה. אנחנו חוזרים וקרן ועלמה בחוץ משוחחות ומחכות. זהו, כולם התרסקו בסביבות תשע וחצי. עידו במיטה למעלה מעל הנהג. לפני  שנירדם הוא עוד מחלק תפקידים לקרוואן, כמו מפקד קטן. אני אחראי להרכבת המיטות ופירוקן הוא אומר. הוא עובר מטלה, מטלה ומחלק תפקידם. עלמה תטאטא. אבא אחראי על ארוחת בוקר. צהריים וערב, אבא ואמא. אני אשפוך את האשפה אם זה קרוב.

סיכום קצר – זה היה יום מאתגר במיוחד. החלק של הנהיגה ולנווט בלי GPS במצב עייפות היה מאתגר במיוחד. העיקר שהגענו שלמים ובריאים. השתדלתי לנסוע לאט מאוד. זה היה יום של לגלות המון ולהשביע סקרנות גדולה. זה היה יום משפחתי מרגש במיוחד. מרוב התרגשות לא אכלנו ולא שתינו כל היום. יש לנו לא מעט הסתגלות למצב החדש. מבתי מלון מרווחים ומפוארים במיוחד הדירה הסופר מרווחת ומפוארת בסידני לקרוואן שבחדר אחד קטן צריכה לחיות משפחה עם שלושה ילדים. יום הראשון בקרוואן חלף לו. נשארו 129 יום בקרוואן באוסטרליה. לגבי ניו זילנד – עוד ניראה. מחר יום חדש, ההרפתקה ממשיכה. אני כל כך נהנה לאתגר את עצמי ומשינויים קיצוניים. לילה טוב קיינז אוסטרליה. האינטרנט בפארק קצת מוגבל אז תמונות בהמשך.

5 thoughts on “שלום בית – קרוואן

  1. בפוסט הזה בעיקר צחקתי ואפילו בקול רם
    אין כמו קצת אתגרים שמצמיחים אותנו בעוד כמה ס״ מ
    אני בטוחה שתהנו מהקראוון לא פחות מהמלונות הגדולים
    חיבוק לילדים וגם לעצמכם
    אוהבתותכם
    שרון😊

  2. הי בן וכולם
    אחרי שקראתי את הפוסט לבד הייתי מוכרחה להקריא לאיה וזיו
    נהנו מאד, צחקנו עד דמעות
    אנחנו מתגעגעים ומקווים שתצליח לחנות ברוורס ללא עזרה במהרה בימינו
    משפחת שוייצר

  3. בנצוק יקר שלי,
    בחיים לא הייתי מאמינה שמילד ביישן ומופנם יצא גבר מדהים, מתה עליכם, סעו בזהירות,

    נשיקות וחיבוקים

    אמא

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s