מטוקיו לנארה

מטוקיו לנארה

היום ה-148 למסע – יום שישי, 30 באוגוסט

בעיקר אוכלים סושי – אני מתעורר בחמש וחצי במיטה הכי נוחה שישנתי כבר הרבה מאוד זמן. במלון היפני. הילדים כל כך נהנו אתמול לשחק עם הבובות של צעצוע של סיפור, וודי וג’סי ובמיטת הקומתיים. זה היה כיף גדול לראות. יפן עד עכשיו מעייפת אותי. אני מרגיש פה כמו ילד בן שנה שלא יודע לדבר ולקרוא. אני מרגיש מוגבל והכל קשה. אין שילוט באנגלית. האוכל כולו ליפנים ולא מותאם למערבי. שלא נדבר בכלל על התאמה לטבעוני. מזל שאני עוד אוכל דגים כי אחרת לא היה לי בכלל מה לאכול. אז בעיקר אוכלים סושי. בוקר, צהריים וערב. מאז שהגענו לא היה יום שלא אכלנו סושי לפחות פעמיים ביום.

126 128

קרן זהר – אני מגלה ביפן עוד יותר את היופי בקרן. כמה שהערצתי אותה עד עכשיו, זה מתחזק עוד יותר. כמה אצילות, כמה סבלנות, כמה עוצמה וכמה הכלה. אין דברים כאלה. זה לא פעם ראשונה שאני אומר את זה וכותב את זה אבל אני מגלה את זה עוד יותר כאן. בשלב הזה ששנינו עייפים קצת מהמסע. שלא קל. אני מקטר יותר והיא קולית. אני יודע שקשה לה עכשיו. אבל היא חזקה כל כך. אנחנו מתזזים ברכבות, במדרגות, הולכים קילומטרים, רומי עושה לנו תרגילים, היא אכולה געגועים, עייפה מנדודים, עייפה ממעברים, מלישון כל כמה ימים במקום אחר. אך היא שקטה וחזקה. אין דברים כאלה. יש בה עוצמה אדירה. רוב האנשים כבר היו מתפרקים לרסיסים. היא חזקה כמו הר, פתוחה כמו הים. היא כמו מים. כמו שניסים אמון אומר: תהיו חזקים כמו הר, פתוחים כמו ים, תהיו מים. היא בדיוק כך. גם עידו ועלמה מדהימים. לא קשה להם כלום. הם בכלל לא מקטרים. ואני יודע שזה בגלל שקרן פה איתי. היא האדמה, הביטחון והבית שלהם. בכלל, גם שקצת עייפנו, ממש לא צריך להתחיל לרחם. אנחנו עדיין נהנים פה רוב הזמן. אנחנו מאוד מגובשים כמשפחה. יותר מתמיד. במיוחד שקשה למישהו, האחרים עוזרים ומרימים. כולם בשביל כולם. הקושי פה מעצים אותנו ביחד.

131

בית קפה יפני ורכבת תחתית – עידו ישן למעלה במיטת הקומתיים. קרן והבנות במיטה אחרת. אני במיטה אחרת לבד והמיטה שמתחת לעידו נשארה פנויה. עידו ורומי קמים ברבע לשמונה ומשחקים בוודי מצעצוע של סיפור על המיטה העליונה. רבע לעשר אורזים הכל כי ה check out הוא בעשר. הכל שונה בכוכב יפן. עשר ורבע אנחנו בבית קפה יפני שמתחת למלון. הכל מיניטורי פה בכוכב יפן. מה עושים אנשים בגובה מטר תשעים? ממש מסכנים. לא יכולים להתקלח פה בכלל ואין להם מקום לרגליים בשום מקום בכוכב יפן. עשר וחצי בתחנת רכבת. התלבטנו אם לקחת מונית או לרדת לרכבת התחתית. מונית זה קל מידי והרכבת ממש 20 מטר מהמלון. 11 וחמישה אחרי שתי רכבות. אנחנו בתור לקבל מושבים ברכבת המהירה שינ-קאן-סן לקיוטו. אנחנו משתמשים ב JRPASS  שלנו ומקבלים כרטיסים חינם. שלושה מושבים כי יש לנו רק שלושה JRPASS. שלושתם עלו לנו קצת יותר מאלף דולר אבל זה משתלם כי אם היינו צריכים לשלם עכשיו שלושה כרטיסים זה היה עולה כ500 דולר. בדרך התחרטתי שלא לקחנו מונית כי להיסחב עם התיק הכבד באין סוף מדרגות פה בתחתית עם שלושה ילדים ועגלה זה דיי סיוט.

141 145 148 149 154 155

שינ-קן-סן 300 קמ”ש – הרכבת יוצאת ב11:33 בדיוק. יש לנו 20 דקות למצוא את הרציף ולהיכנס. הכל פה על השנייה ביפן. מיהרנו שלא נפספס. בדרך מלא מסעדות ודוכני אוכל שהיינו מתים לעצור ולקנות אבל לא לוקחים צ’אנס לפספס את הרכבת. בבוקר אני וקרן לא אכלנו כלום. רק הילדים אכלו ממש קצת. בקיצור אוכל זה לחלשים. מצאנו את הרציף. הרכבת מחכה אבל הקרון עדיין סגור. קרון מספר 11. חום אימים ברציף. נכנסים לחדר ממוזג שקוף שאפשר לראות את הקרון. בדיוק שלוש דקות לפני שהרכבת יוצאת הקרון נפתח ויש כבר תור של כמה אנשים. נכנסנו לרכבת המהירה. יש לנו שלושה כסאות לחמשתנו ולתיק. נדחסנו אבל זה דיי מרווח. הקרון דיי ריק אז אני וקרן התיישבנו בזוג כסאות פנוי. זה לא לקח הרבה זמן עד שזוג יפנים מבוגר בא לדרוש את הכיסאות שלו. בסדר חזרנו לכיסאות שלנו. בינתיים התמלא הקרון. האוזניים נסתמות לנו ברכבת המהירה הזו ולא ברור לי למה. הילדים משחקים וגם רואים סרטים באייפד. כבר עשרים לשתיים . עוד ארבעים דקות נגיע וניקח עוד רכבת לנארה. בול בשתיים ו14 דקות הגענו לקיוטו. מטורף הדיוק פה על הדקה. עידו אמר משעמם ברכבת. כמו רכבת רגילה רק יותר מהירה. רק הקטר מגניב כזה. קראתי בויקיפדיה ששינ-קן-סן  Shinkansen היא אחת מהרכבות המהירות בעולם והיא נוסעת בקו הזה בין טוקיו לאוסקה ב300 קמ”ש אך נמדדה לה מהירות שיא של 581 קמ”ש.

158 159 166 168

תחנת רכבת קיוטו – שתיים וחצי מחפשים משהו לאכול אבל לא ברור מה זה המאכלים האלו וגם הכל כתוב רק ביפנית. משהו משהו. קשה להסביר את האוכל ביפן. חייבים לבוא לראות. אתה נכנס למין מסעדה שזאת לא מסעדה כי לא יושבים לאכול שם. רק לוקחים קופסאות עם אוכל והם כולם אוכלים ברכבת או בעבודה או אין לי מושג איפה. אתה נכנס ויש כל מיני קופסאות שכתוב רק ביפנית ואתה לא מבין מה יש בתוך הקופסה. לא ברור אם זה אוכל, ירקות, בשר, דג או סתם צעצוע. הכל מעורבב עם מלא צבעים ואין לך מושג מה יש שם. גם אי אפשר לשאול כי הם לא מדברים אנגלית. בקיצור אתה מהמר. קונה, פותח ומנסה להבין מה יש בפנים. כל קופסה כזאת עולה בין 5 ל15 דולר. בקיצור אנחנו קונים רק מה שניראה לנו ברור כמו סלט או סושי מאקי, ניגירי או סשימי טונה, סלמון או דג מוכר אחר. קנינו כמה קופסאות לניסיון ואכלנו באמצע הרציף תוך 3 דקות. יותר נשנשנו מאשר אכלנו ונשארנו יותר רעבים מלפני כן. הכל גם בקופסאות סגורות עם ניילון והכל קטן כזה. כמו מדינה של קטקטים. כל ארוחה כזאת זה כמו ביס אחד שאוביסט אמריקני אוכל.

רכבת לנארה – חמישה לשלוש על הרכבת לנארה. זה היה הכי פשוט למצוא. לא הספקנו לאכול כלום. מחכים שהרכבת תזוז. זה 45 דקות עד לנארה. יצאה הרכבת בשלוש וכמה דקות. אני כותב את הפוסט של אתמול. התחלתי את הפוסט בשינ-קן-סן. כבר עשרים לשלוש הרכבת אמורה לעצור כל רגע. יורד גשם, עדין כזה. הרכבת עצרה אבל זאת לא התחנה. ממשיכים לנסוע ופתאום אחרי כמה דקות היא שוב עוצרת וזאת התחנה. לא חשבנו שזאת התחנה אז לא היינו מוכנים לקפיצה מהרכבת. בדרך כלל מתארגנים שתי דקות לפני. בקיצור קפצנו ויצאנו תוך שניה כי הופתענו. דקה לפני כן שמנו לרומי חיתול אחרי שנרדמה. יוצאים מהתחנה יורד גשם. המלון אמור להיות ממש על התחנה. אני ועידו רצים בגשם לחפש את המלון וקרן והבנות מחכות על יד התחנה. שאלנו והמלון ממש מאחורי הפינה.

במלון בנארה- בגשם סוחבים את התיק האדום על שני גלגליו וגלגל אחד כמעט יצא מהמקום. הלך עלינו. התיק לא ישרוד עוד מעברים. אני סוחב את האדומה המחורבנת וקרן את העגלה עם רומי. חשבתי שהתיק האדום שקנינו בבנגקוק הוא איכותי וחזק אבל מסתבר שהוא דיי חרא. מזל שלא קנינו שניים. נכנסים למלון ולחדר. חדר עם שלוש מיטות רחבות. אמבטיה ושירותים בול כמו במלון בטוקיו. זה ממש סטנדרטי אחד לאחד. אמבטיה בגודל חצי מאמבטיה סטנדרטית בארץ. גובה נמוך. זרם חזק ומים חמים מאוד. בדיוק כמו שקרן אוהבת. כבר ארבע וחצי ולא אכלנו כמעט כלום.  בחדר במלון, מחברים אותנו לאינטרנט. מגיעה יפנית ומתקינה לנו מכשיר כנראה אקסס-פוינט. קרן מתחברת ואני מעלה את הפוסט של אתמול. רומי ישנה. הילדים משחקים. אני רעב אבל הילדים רוצים לשחק ולא לצאת. הם אומרים שכל היום הם ברכבות והם רוצים לשחק. הם צודקים אני אומר. שולח את קרן למצוא משהו אכיל ברחוב. בינתיים אני מחפש שקע להטעין את הלפטופ ולא מוצא כלום. השקע היחיד תפוס ע״י האינטרנט האלחוטי שחיברו לנו. יש שקע אחד בשירותים אז השתמשתי בו. אני מראה לעידו ואנחנו נקראים מצחוק. רומי עדיין ישנה. מעידו ועלמה משחקים ביחד עם חיילי הפליימוביל. מקסימים. חמש ועשרים כבר ומאוד מעונן פה. ממש חשוך כזה. המלון שלנו ממש בתחנת הרכבת שזה מאוד נוח. שקט פה נורא. המלון הזה הוא בתוך מתחם קניון כזה עם כמה מסעדות. מדורג ארבעה כוכבים וחדר יחסית גדול. רומי קמה. קרן חזרה. אכלנו קצת סושי מין לא ברור כזה.

171

 טיול ערב סביב המלון – יצאנו מהחדר. מטיילים. נכנסנו לבניין עצום שיש בו מידע למטייל וביררנו לגבי הנסיעה ביום ראשון להר קויה mount koya  כלומר הקויהסן koyason מסתבר שזה כשלוש שעות מנארה. קנינו מלא אוכל בסופר גדול עם מבחר גדול. הלכנו לטייל לכיוון פארק נארה וכל המקדשים. הכל בהליכה בסביבתנו על יד המלון. לא כמו בטוקיו שהכל מרוחק עם רכבות. הגענו כמעט עד הפארק והחלטנו לחזור כי חשוך מידי. שמונה ועשרים חזרנו למלון. דווקא היה נעים ללכת ברגל. רומי עשתה סצנה ונשכבה באמצע הרחוב. אני ברחתי עם עידו. עשינו פיקניק בחדר עם סושי כמובן. אחרי כן כולם קצת השתוללו כי יום שישי ואנחנו מרשים מסיבת שישי. כולם נרדמו לקראת עשר. רק עלמה נרדמה אחרונה בעשר וחצי ואני נשארתי לעשות שינויים בתוכנית הטיול של יפן. אחרי שהבנתי היום שיקח לנו מינימום שלוש שעות להגיע לקויהסן מנארה ועוד שלוש שעות משם לקיוטו ויש לנו רק לילה אחד בקויהסן החלטתי לשנות את המסלול ואת התוכניות. אז הוספתי עוד לילה בקויהסן כך שנשאר שם שני לילות ולא לילה אחד. ביטלתי את היומיים באוסקה והזמנתי לילה נוסף לקיוטו. כך יש לנו פחות מעברים. אחרת זה קצת מטורף להגיע לקויהסן לפחות מ24 שעות. אז אנחנו שני לילות בנארה, שני לילות בקויהסן וארבעה לילות בקיוטו. אוסקה תחכה לנו לפעם הבאה שנהיה ביפן אם בכלל. לילה טוב נארה. מחר יום חדש.

172 173 175 176

בחדר:

177 181 194

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s