דיסני טוקיו

דיסני טוקיו

היום ה-147 למסע – יום חמישי, 29 באוגוסט

הדרך לדיסני לא קלה – לילה קשה. קמתי בשלוש, בארבע, בחמש ובסוף בשש. כואב לי הגרון. זה התחזק. שבע וכל הילדים ישנים חזק. צריך להעיר אותם. ממש נשבר לי הגב מלישון על המחצלת היפנית הזאת. אוכלים ארוחת בוקר ארוכה ומקשקשים עם אורי. גם אקי בא לפטפט. כבר שמונה וחצי יוצאים עם כל התיקים. נעים בחוץ. אני מגלגל את התיק האדום ברחוב עד תחנת הרכבת. תשע נדחפים לרכבת הראשונה. תשע וארבעים בדרך לרכבת השנייה. תחנה אחת ואז נעלה על ה JR מתחנת טוקיו עד לדיסני. הולכים חצי קילומטר מתחת לאדמה בתחנת טוקיו עד לרכבת הJR. עשר וחמישה מחכים לתחנה האחרונה עד דיסני. וואו הדרך לדיסני ברכבות עם תיקים וילדים לא קלה. עשרים ל11 בתחנה של דיסני.

001 002 003 005 011 013

טוקיו דיסני – נכנסים לאזור הפארק. זה ממש צמוד לתחנת הרכבת. יש את מלון דיסני המפואר פה בחוץ ומוסיקה של דיסני בדרך אל הפארק. הילדים מחייכים ומרוצים. עידו מזהה את השיר מצעצוע של סיפור בדרך לכניסת הפארק. בכניסה. קנינו כרטיסים וישר לשמירת חפצים. דחסנו את כל התיקים כולל האדומה לתוך תא האחסון. 11 ועשרים בתור למתקן הראשון. יצאנו מהתור כי זה לא מעניין. מנסים להבין לאן ללכת. מלא תורים ארוכים של יותר משעה. עכשיו הולכים לארמון של סינדרלה. כבר שתיים עשרה ויש פה תור של חצי שעה. אורי פרש מסינדרלה והלך לחפש מתקן מעניין. קרן  בלחץ כי המפתח של תא האכסון אצל אורי ולא ברור איך אנחנו מתקשרים פה ומוצאים אחד את השני. אנחנו מנסים לשלוח לו SMS ובהתחלה זה נכשל אבל אחר כך זה מצליח. יופי קרן רגועה. אחרי חצי שעה בתור אנחנו במעלית של הטירה. זה מוזיאון שעווה מפואר. אנחנו מטיילים קצת בארמון והילדים מצטלמים. יצאנו עכשיו בתור לשלגיה. תור של רק 20 דקות. רומי מתה מעייפות ועל הידיים של קרן. בוכה מעייפות כבר אבל קרן מתעקשת ללכת איתה לשלגיה שזה רכבת מפחידה עם מכשפה. עלמה פחדה אז עצמה עיניים כל הרכבת שדים הזאת. אני ועלמה בקרון עם שתי יפניות ועידו קרן ורומי בקרון אחר. עכשיו הולכים ל it’s a small world. רק רבע שעה תור. כבר אחת ועשרים. חיכינו, נכנסנו. היה נחמד לשבת בסירה ולראות את כל הבובות מכל העולם. רומי ועלמה נהנו מאוד ובמיוחד קרן.

029 032 034 041 046 048 049 054 057 058 059

דיסני מאכזבת – עכשיו עידו רוצה לרכבת splash mountains  שיש ירידה גדולה לתוך מים. התור הוא 130 דקות אז אין מצב לחכות. רומי נרדמת בעגלה. בינתיים טלפון מאורי שהתפצלנו מאז סינדרלה. פוגשים את אורי, הוא מספר שסייר בכל המתקנים ובכל מתקן התור הוא 120 דקות. יושבים בצל מאוכזבים. למי יש כוח לחכות שעתיים למתקן אחד? היפנים מחכים ושמחים. אורי לא עלה על אף מתקן. עידו גם מבואס. אני מת מרעב. הולכים למסעדה. אין הרבה אופציות חוץ מסלט קטן וצ’יפס. כבר שלוש. עידו וקרן הלכו בכל זאת ל splash mountains ואני נשארתי עם רומי ועלמה במסעדה. קבענו לארבע וחצי וגם אורי הלך לאיזה מתקן שהיה לו עבורו FASTPASS. אני ועלמה במסעדה מעבירים שעה ביחד. חמודה הילדה הזאת. אין דברים כאלה. אני מזמין לה עוד סלט ועוגת שוקולד ולי עוד צ’יפס. בשבילי רק ארוחת צ’יפס לצהריים.  בינתיים אורי חזר. מספר שגם עם ה FASTPASS  הוא חיכה חצי שעה בשביל לראות סרט תלת מימד של כמה דקות. בקיצור אכזבה גדולה. יצאנו החוצה יש מצעד ענק עם דמויות של דיסני. אני מרים את עלמה על הכתפיים שתראה. חם נורא וצפוף. חוזרים למסעדה ששם קבענו עם קרן ועידו. בדיוק ארבע וחצי נפגשים עם עידו וקרן. הם עלו על רכבת הרים בחושך. עידו התלהב ונהנה. כבר חמש בקושי אכלנו כי אין פה יותר מידי. אני רק צ׳יפס. כבר חמש. נהיה נעים נורא עם רוח נעימה. חמש ועשרים עושים שוב את it’s a small world גם עם אורי. רומי בקשה.

066 070 072 075

כבר מחשיך בדיסני – שש ועשרים קרן הלכה עם עידו ועלמה למתקן של פילים מעופפים. ארבעים דקות לחכות בתור. אני רומי ואורי מחכים להם. רומי מחכה בסבלנות. אני ואורי מקשקשים. נמאס לו מיפן. הוא רק שבוע פה. הוא הולך לחפש טיסה ולהמשיך לניו זילנד.  הצעתי לו להצטרף אתנו לנארה. נראה. הוא לא סגור על עצמו. יצאו. היה להם נחמד. יופי כבר חושך כבר שבע ואפשר כבר ללכת. מצינו, הבנו. יפה נורא בערב עם כל האורות. יש פה הופעה על הבמה המרכזית. מלא יפנים מתלהבים מול הבמה. לא הבנתי ממה הם בדיוק מתלהבים. טוב דיי מאכזב שרוב היום אתה נמצא בתור. בדרך החוצה אנחנו נכנסים לחנויות דיסני לחפש את וודי וג’סי מצעצוע של סיפור שעידו ועלמה נורא רוצים כבר הרבה זמן. לא מצאנו בחנויות בתוך הפארק. יוצאים החוצה. יש עוד חנות אחת בחוץ שראינו בדרך לפה שעידו לא מוותר. עושים עוד תמונה בחוץ. אורי מצלם אותנו. יצא נורא חשוך ואנחנו נראים ללא כוחות בכלל. בסדר אנחנו מסכמים שהתמונה הכי אותנטית שאפשר. שבע וחצי בחנות שבחוץ. עידו ועלמה מחפשים את וודי וגסי מצעצוע של סיפור. אורי הלך לבדוק כמה תעלה מונית למלון.  בינתיים מצאנו את וודי וג’סי. יש! הילדים שמחים. גם רומי קבלה פיל סגול. אורי חזר, פוגש אותנו מול החנות. הוא עבד עלינו שזה 150 דולר. הייתי משלם כל סכום כי אין מצב לנסוע ברכבות עכשיו. זה רק 40 דולר. ניסו לדחוף לנו שתי מוניות. אורי כבר התאכזב וחשב שהוא נוסע ברכבת לבד. בסוף הסכימו לדחוף את כולנו במונית אחת. נסיעה של רק 10 דקות. הגענו. לא ממש נפרדנו מאורי. פשוט יצאנו מהמונית והוא המשיך למלון שלו. אולי הוא יצטרך אלינו מחר לנארה.

086 096 103 107

במלון היפני בכוכב יפן – הגענו בשמונה למלון. פעם ראשונה שאנחנו נכנסים למלון ביפן. נתקעתי חצי שעה בלובי כדי להבין איך נוסעים מחר לנארה. בסוף אחרי מאמצים הבנתי. בינתיים קרן והילדים עלו לחדר. גם אני עליתי לחדר אחרי חצי שעה. הכל קטן כמו שהסבירו לי. חדר קטן. הזמנתי ארבע מיטות שלא יהיה מצב שלא נישן טוב. ניראה שהזמנתי יותר מידי מיטות כי הן מאוד רחבות. למרות מה שחשבתי. יש פה מיטת קומתיים ועידו ועלמה בטירוף רוצים לישון למעלה ומשחקים בטירוף בחדר הקטן במיטה העליונה. ידעתי שמיטת קומתיים עם סולם תטריף את עידו וצדקתי. אני ירדתי לקנות משהו לאכול. אין יותר מידי מה לקנות. שוב טעיתי וקניתי לחמניות שבתוכן חמאה במקום סתם לחמניות. אני רעב ולא מצליח לקנות משהו סביר שאני יכול לאכול. זה מתסכל. אני מרגיש כמו תינוק שלא יודע לדבר ולא יודע לקרוא פה. זה בדיוק המצב וזה קשה לי נורא. אפילו לחמנייה אני לא מצליח לקנות. להיות עייף, רעב ומתוסכל זה לא קל. יש לנו גם עייפות כללית מהמסע. יפן מאתגרת אותנו. בסדר, שאתה בקצה אתה לומד וגדל, אני יודע. עכשיו קרן ועידו ירדו לקנות. רומי ועלמה משחקות בחדר הקטנטן.  חזרו אחרי שניה. הם גילו שיש מסעדה במלון ויש בה משהו אכיל. ירדנו כולנו, רומי עם פיג’מה. אכלתי צ׳יק-צ’אק וחזרנו לחדר. זהו סוגרים את היום. כולם ערים עדיין כולל רומי וכבר עשר וחצי הילדים משחקים בטירוף עם בובות וודי וג’סי במיטה העליונה של הקומתיים. עידו קושר את וודי למיטה ומשחק. כולם מתרסקים בסביבות אחת עשרה.

109 112 117 118

3 thoughts on “דיסני טוקיו

  1. הי יקרים-הזדהתי עם כל מילה שלכם לגבי דיסני. אנחנו היינו עכשיו בצרפת יומיים ויצאנו משם מותשים ומאוכזבים!! תורים של שעות לכל מתקן,צפיפות ועומס במדרכות, אין מה לאכול!! ובכל זאת-חוויה!!!
    תמשיכו להנות-נשמע שיפן לא מדהימה אתכם-וגם זה בסדר…קורה!!
    נשיקות לכולם ושבת שלום

    • איזה כיף שמבינים אותנו. מצטער שגם לכם לא היה משהו בדיסני. אנחנו עדיין מתרגלים ליפן. מאוד מיוחדת אבל לא קלה לתייר המערבי הממוצע. נשיקות מכולם

  2. גם אצלנו אותה חוויה בהפטלינג בהולנד
    המון תורים ומרחקים ענקיים של פארקים אין סופיים
    ואוכל תעשייתי
    דניאל מוסר לעלמה ועידו שיתחדשו על גסי וודי
    חיבוקים
    😊

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s