עוד יום בקו-צ’אנג

עוד יום בקו-צ’אנג

היום ה-139 למסע – יום רביעי, 21 באוגוסט 

בוקר – שמונה בבוקר. עידו ורומי אצל הקינלים. עלמה ישנה. קרן מתקלחת. אני במיטה מנסה להבין איפה אני בכלל. אחרי אמבטיה ארוכה וטובה אני מתאפס. תשע כבר ותאריקה באה לבקר. הקינלים כבר רעבים ועלמה עדיין ישנה. אני מעיר אותה עם המון נשיקות. אכלנו. הייתה אנרגיה טובה הבוקר. אנחנו מתקשים להחליט מה עושים הבוקר. רוצים שוב ללכת לראות ולהאכיל פילים אך אף אחד לא זז. הילדים משחקים על יד הבריכה לבד. כבר עשר וחצי אני עולה לשים בגד ים כי אני נוזל מלחות מטורפת. דווקא יש עננים ואין שמש אך לח ברמות על. עושה קצת בריכות. עכשיו כולם בבריכה. כבר 11 ורבע.

בבריכה של הקטנים – רבע ל12 תאריקה וקרן הלכו למניקור-פדיקור. אני עם הילדים בבריכה של הקטנים עם משפחה ישראלית מצפון הארץ. יש להם שתי בנות קטנות. אחת בת שנתיים ואחת בת שלוש. הישראלים היחידים שפגשנו בקו צ’אנג. זה לא יעד פופולארי. רוב הישראלים שמגיעים לתאילנד בפעם הראשונה ייסעו לקו-סאמוי.  הם מכבדים את הילדים בבמבה ודובונים מארץ הקודש. רומי עם גלגל משחקת עם עלמה בבריכה של עומק חצי מטר. אני קורא בספר שלי וכל שורה מביט על רומי. פתאום הגלגל מושך אותה למים והראש שלה בתוך המים. אמי מזנק תוך שניה ומוציא לה את הראש. היא אפילו לא נבהלה. ישר חזרה למים אבל הפעם עם מצופים. עידו יושב עם ינון ואומרי וינון מספר להם סיפורים. רבע לאחת בחדר. עלמה ורומי עם סרט באייפד. אני כותב פוסט קצרצר של אתמול. אחד ועשרה רומי נרדמה . עידו ועלמה ממשיכים לראות סרט באייפד. קרן עדיין לא חזרה. ינון בחדר עם אומרי שנרדם. אני כותב את הפוסט של אתמול.

מחשבות על החופש – אני נבהל קצת מהמחשבה שנשהה באוסטרליה למשך הזמן שעבר מאז שעזבנו את הרצליה ועד עכשיו שזה ארבעה וחצי חודשים. כיף לי לחשוב שנישאר עוד המון זמן במסע. בעצם יותר זמן ממה שחלף עד עכשיו. זה מרגיש מטורף, מיוחד ומשהו שלא חוויתי מעולם ומאוד חזק בעוצמה שלו. ניראה לי שזה אחד הדברים שקשה להסביר למישהו שלא חוה מה זה להתנתק מהכל, לארבעה חודשים, בלי דאגות ובחופש טוטאלי. חופש מעבודה, ממטלות הבית, מהמדינה, מהמשפחה וחברים. חופש טוטאלי ואין סופי שכל מה שאתה דואג זה איך ליהנות כמה שיותר ושכל משפחתך תרגיש טוב וייהנו. זה אתגר לא קטן ואני מרוצה שמצליח לנו.

מסג’ תאילנדי – שתיים קרן חוזרת מחויכת. עכשיו היא נוסעת עם עלמה ותאריקה בטוסטוס להביא לנו חטיפים. הצלחתי להעלות פוסט ללא תמונות. האינטרנט פה כל הזמן מתחבר ומתנתק לסירוגין. כולם מורעבים. זללנו חטיפים וחיכינו לרומי ואומרי שיקומו. קמו אנחנו צועדים למסעדה שמחוץ למלון שאהבנו בפעם הקודמת שהיינו בקו צ’אנג, כלומר לפני שבוע. ינון במסג’ אז עצרנו להודיע לו איפה אנחנו שיצטרף שיסיים.  כבר רבע לארבע בדרך למסעדה. ארבע. הזמנו המון אוכל. טעים כרגיל. גם ינון הצטרף וקיבל מיד את המנה שהזמנו לעלמה ורומי. רבע לחמש סיימנו. מתכננים את מחר את היום האחרון של החופשה. אני שוקל לעשות מסג’. נכנסתי למסג’ תאילנדי עם שמן לשעה שלמה. וואו היה כיף נורא. מרגיע. נעים. כל שריר בגוף קיבל טיפול ופינוק. מגע עמוק מקצועי.

שחיית לילה – שש וחצי במלון. מחפש את החברה על יד הבריכה אבל הם אינם. הערב יורד פה. הים גלי ויש רוח חזקה. יש רק מעט אורחים פה בבריכה ושוב הלהקה ששרה להיטים. אני עולה לחפש אותם בחדר. עד שמונה אני במחשב עושה קליפ של הטיול שלנו בצפון תאילנד. רבע לשמונה רומי בוכה ומביאה לי קריזה. עידו בא מהקינלים ומציע שנלך לשחייה לילית בבריכה. בסדר אני אומר. מתכוננים ויורדים לבריכה. תשע לבריכה. היה קר והיו ברקים בשמיים ורוח חזקה. תשע וחצי בחזרה. רומי עדיין לא ישנה. קרן פה איתה ועם בו-בו. הילדים לא נרדמים. פתאום יורד מבול. איזה קטע. עכשיו אנחנו מעלים זיכרונות מהודו וצוחקים. מסיבת לילה ספונטנית וגם קרן פתחה חטיפים כי בכלל לא אכלנו. זהו כבר עשר וחצי יאללה למיטות. יוצאים למרפסת הקינלים הזמינו להם אוכל לחדר ארוחת לילה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s