צ’אנג-מאי – סחלבים ונמרים

צ’אנג-מאי – סחלבים ונמרים

היום ה-121 למסע – יום שבת, 03 באוגוסט

בוקר קצת לחוץ – אני מתעורר בשש ורבע. קרן ורומי כבר ערות. אני קורא קצת חדשות במיטה.  קרן אורזת. היינו פה במלון בצ’אנג-ראי שני לילות. היום נוסעים לצ’אנג-מאי, לעיר. נישן שם שלושה לילות ואז טסים בחזרה לבנגקוק. אני כותב את הפוסט במהירות שיא. 1000 מילים ב45 דקות כולל תמונות. כבר מאוחר. לאקי עוד מעט תחכה בלובי. כולם יורדים לארוחת בוקר. אני נשאר עם עלמה בחדר לסיים להעלות עוד כמה תמונות. כבר ממש מאוחר אז אני מצליח להעלות רק קצת. בדרך לחדר אוכל אני רואה שלאקי כבר מחכה. בארוחת הבוקר כל החדר אוכל מלא ישראלים. אני לא מת על זה. אנחנו גם פוגשים את שתי המשפחות החמודות מאתמול. אני שוב עולה לחדר כדי להכניס את הלפטופ לתיק ולסגור שיהיה אפשר להוריד לנו את התיקים. בדרך חזרה אני שוב רואה את לאקי. אני מתנצל שאנחנו מאחרים. עכשיו אני מתיישב לאכול. אני שוב אוכל רק סלט. רומי רק נקניקיות . נפרדים מהמשפחות החמודות ונכנסים לרכב. מסתבר ששכחנו את המטען של המצלמה עם הסוללה אז מצאו לנו והביאו לנו לרכב. חמודים. זהו תשע ועשרה ברכב לכיוון צ’אנג-מאי. שעה וחצי נסיעה. עידן הקרח מוקרן פה והילדים צופים. בוקר לחוץ.

מעיינות חמים – רומי נרדמת באוטו. עידו ועלמה רואים עכשיו טום וג’רי. אני וקרן משוחחים על העתיד. נתפס לי הצוואר כי אני עם הראש מסובב הפוך אל קרן מאז שיצאנו. אני יושב בספסל הקדמי עם עלמה ועידו והיא עם רומי מאחור. כבר עשר ועשרים. אני שואל את לאקי מה התוכניות להיום. היא מסבירה שעכשיו נוסעים למעיינות חמים. אחר כך לחוות סחלבים, אחרי כן לאומגות שוב הרי הבטחנו לעידו לחזור שוב. אחרי כן לנמרים ואז ובסוף למקדש המפורסם בצ׳אנג-מאי. אולי נעשה קודם נמרים ואחר כך אומגות מסבירה לאקי. מה זה טירונות? אני חושב לעצמי. טיול מאורגן אמנם פרטי אבל אנחנו לא מתים על זה. יותר מידי דחוס. עשרה ל11 במעיינות החמים. טבלנו את הרגליים במים החמים ושתינו קפה. גם היה יהלום שעלמה רצתה במקום זה שנשבר אבל הוא עלה 700 ואת הקודם קנינו ב100 אז קרן לא קנתה. עלמה מאוכזבת וכועסת. 11 ועשרים בחזרה באוטו. לכיוון הסחלבים. נסיעה של יותר משעה.

004 009 013 014 021

אני קוצר את הפירות שלי – מביט מהחלון. נוף יפה. כל כך ירוק עשיר. אני מרגיש סיפוק אדיר. מלאות. צפון תאילנד משגעת. כיף להיות. כיף לחיות. החיים זה קסם. קסם ומסתורין. הרפתקה. משחק. מסע. הכל עכשיו הולך לי בקלילות. אני מבין איך המשחק הזה שנקרא חיים עובד. ארבעה ממדים שצריך לתחזק: הפיסי, המנטלי, הרוחני והחברתי רגשי. אם תתחזקו את כולם ותיצרו איזון תחיו בהרמוניה עם תחושת מלאות וסיפוק. אני קוצר את הפירות שלי. אני ניזכר שידיד שלי אמר לי את זה לפני שיצאתי למסע. אהבתי את התיאור הזה. כן אני קוצר את הפירות שלי. 40 שנה עבדתי בגינה שלי: שתלתי, השקתי, ניקיתי, עדרתי, גידלתי, רציתי, למדתי ועכשיו הכל פורח לי מול העיניים. איזה סיפוק, איזה גאווה . אושר.

סחלבים ונמרים – כבר 12 עדיין בנסיעה. אני עם מוסיקה. רומי לא מרוצה. 12 וארבעים מגיעים לחוות הסחלבים. לאקי מסבירה על הסחלב, על איך הוא גדל וכמה סוגים יש פה בתאילנד. כ450 סוגים שמהם מגדלים לעסקים כ40 סוגים. השאר גדל בג’ונגל. עכשיו אנחנו במעין חממה עם מאות פרפרים. אנחנו מצלמים מלא. עלמה נוגעת בהם. הסחלבים גדלים באוויר ולא באדמה פה. אנחנו מסתובבים בין שורות הסחלבים, מריחים ומצטלמים. סחלבים מכל מיני צבעים. יפה אבל מרגיש עוד יעד תיירותי שמסמנים וי. עכשיו לנמרים. זה קרוב מאוד לסחלבים. רק כמה דקות. קשה להאמין אבל נמרים ענקיים ותיירים מתלהבים מצטלמים איתם. יש פה עשרות נמרים גדולים וגם גורים. תיירים משלמים על מנת ללטף אותם ולהצטלם איתם. זה בלתי נתפס. הם אמורים להיות טורפים אז איך כל זה קורה? אני שואל את לאקי בפעם השנייה. היא עונה שוב שהם שבעים ומאולפים. זה עדיין בלתי נתפס. לנו אין שום צורך להצטלם וללטף. יש פה בו-פה. אנחנו מתיישבים לאכול. רומי בוכה בטירוף. לי אין סבלנות אליה אבל קרן היא מלכה. לא מתרגשת. איזה קוליות. יצאה איתה, הרגיעה אותה וחזרה. אני רק רציתי לזרוק אותה מקומה גבוהה ותשתוק כבר. כבר שתיים וחצי. אפשר לזוז. יש פה אוכל לא רע אבל לא לטבעונים. גם המוקפצים עם רק ירקות מלאים בביצה. אני מתבאס. אוכל רק ירקות, אורז לבן וצ’יפס ממש טעים. לא קל להיות טבעוני פה ובכלל. כל הארוחות פה עם עוף וביצים.

029 031 033 041 055 075 086 092 101  124 126 128 136

עכשיו לאומגות בג’ונגל. הבטחנו לעידו לחזור אחרי הפעם הקודמת בתחילת הטיול המאורגן הזה. עידו אמר שאני חייב לעשות איתו. נוסעים רק כרבע שעה למקום אחר של אומגות. יש פה המון באזור צ’אנג-מאי. עכשיו ארבע וחצי בחזרה. וואו איזה פחד היה. אני עדיין פוחד מגבהים אבל לא נותן לפחד לנהל אותי. כמות האדרנלין בגוף שלי הייתה בשיא. גם עשינו סנפלינג מגובה 40 מטר. גם המון אומגות מגובה עצום. קופצים מעץ לעץ על אומגה. עוברים מרחק שבין 40 מטר ל200 מטר, קשורים לכבל מעל תהום של ג’ונגל ושדות אורז. נוף מהמם. זה היה מעייף בטירוף. כולי רטוב מזיעה. התאילנדים שליוו אותי ואת עידו צחקו עלי שאני הומו פחדן. עידו לא מפחד. היה עושה שוב. הפעם הזאת עידו אומר היה יותר אתגרי מהפעם הקודמת. אני שמח שעשיתי. אני אוהב לכבוש את הפחדים שלי ולהעמיד את עצמי במבחן. ככה מפתחים את מרכז הטבור, מרכז החיים על פי אושו. שאתה מרגיש פחד מוות אתה חש את החיים על הקצה. אתה מרגיש חי. זאת הייתה שעה של מאמץ אדיר בעיקר מנטלי.

414  434

446  437   439 434  430   416

צניחה חופשית הרבה יותר מפחיד – אני נזכר ומשווה לצניחה החופשית. עידו כל הזמן אמר – “אבא אתה עשית צניחה חופשית אז זה כלום”. הוא ניסה להרגיע אותי. חמוד. לו אין שום פחד גבהים.  אז אני משווה לצניחה. הצניחה יותר מפחידה אך זה נמשך רק כמה דקות, כל האירוע. הנפילה עצמה היא בדיוק 52 שניות. פה זה שעה. קרן צחקה עלי שחזרתי. שאלתי אותה למה אני הלכתי ולא היא עם עידו? הרי היא נהנתה בטירוף איתו. אמרה שחשבה שכבר מזמן אין לי פחד גבהים. אמנם הפחד גבהים שלי הוא פחות משהיה בעבר אבל כשאני נמצא בגובה רב על קצה התהום הגוף שלי פשוט קופא. כמעט בלתי נשלט. זה לא שאני חופר ופוחד שיקרה לי משהו. פעם היו לי מחשבות. היום אני שולט ולא נותן למיינד להפריע לי אבל הגוף פשוט קופא. בקיצור חוויה. חוויה טובה. גם מאוד נהניתי אבל גם סבלתי. צרחתי המון בזמן האומגה. זה כיף ומשחרר לצרוח ולהוציא החוצה את הפחד. גם בצניחה השנייה צרחתי וזה מה שלדעתי עשה את ההבדל מול הצניחה הראשונה. הצניחה השנייה, אני נזכר, הייתה חוויה קיצונית נעימה ומשחררת. אני זוכר איך צרחתי בטירוף על המטוס בשניות שלפני הנפילה. הייתי אחרון על המטוס. אחרי שראיתי את כולם נופלים. אתה מתקדם, נגרר כזה עם המדריך על הידיים והרגליים. בערך 10 שניות שבהן אתה ממש מבין שאתה הולך ליפול מהמטוס בעוד רגע. אני זוכר את הצרחות העצומות שלי. אני מתכנן לצנוח שוב בניו זילנד. אתגרתי את עצמי כך שאני צריך לצנוח שלוש פעמים כדי להוכיח לעצמי משהו. כדי להתגבר על הפחד הזה. להשתחרר ממנו. פעם ראשונה היה בלתי נתפס ומפחיד וחוויה לא ברורה. הייתי חייב לחזור על זה שוב כדי להבין מה קרה שם. נהנתי מאוד בפעם השנייה. הפעם השלישית כמעט הייתה אך חזרתי הביתה בדרך לחוף הבונים באותו יום שישי שרבתי עם קרן בדרך. המריבה הייתה תירוץ טוב כדי לבטל את הצניחה. עכשיו אני יודע את זה. לכן אני לא מוותר לעצמי ואני אצנח שוב. אני עקשן. באומגה לא הייתי עם טלפון או שעון. לא הייתה לי תחושה של זמן. שחזרנו קרן אמרה שעברה שעה וקצת. לי בדיעבד זה הרגיש כמו שלוש שעות.

496

חיסלנו ארבע פיתות עם שתי מנות חומוס וטחינה – כבר חמש אני מתקרר במזגן ברכב. רומי נרדמת. עלמה ועידו רואה טום וג׳רי. אנחנו אמורים לנסוע למקדש מפורסם וזה שעה נסיעה ואז שוב שעה למלון. החלטנו לחתוך וללכת מחר למקדש במקום טרק של שעתיים מחר. אז הולכים למלון. די כמה לדחוס ביום אחד. וזה עוד אחרי שהורדנו אטרקציות מהתוכנית המקורית. שש אנחנו במלון. קיבלנו חדר בקומה 15 אבל עם שתי מיטות במקום אחת גדולה. מחר יעבירו אותנו. המלון גדול אבל מיושן. לא משהו אבל בסדר בשביל לישון בעיקר. עשרה לשבע במלון מחכים שהסוללה של הטלפון של קרן יתמלא קצת. נצא לאכול . אני חם על חומוס ויש פה מסעדות ישראליות. נלך גם לשוק הלילה. שבע וחצי מזמינים חומוס טחינה סלט ופלאפל. שמונה. חיסלנו ארבע פיתות עם שתי מנות חומוס וטחינה. החריף סחוג היה מעולה. כולם נהנו. לא אכלתי חומוס וסחוג כבר ארבעה חודשים. טחינה אכלתי בהודו, חומוס לא. גם סלט ערבי שווה אכלנו.

שוק לילה בקטנה ולישון – עכשיו לשוק הלילה. חום אימים ולח בטירוף. גם מסריח. מיליון דוכנים. מזיעים. יאללה חוזרים למלון אחרי 15 דקות. נלך מחר כבר. רק נגענו בשוק. הוא עצום ויש בו הכל. בעיקר בגדים, תכשיטים, מזכרות ומוצרי אלקטרוניקה. ממה שראינו עד עכשיו. שמונה וחצי במלון. לקחנו טוק-קוק חזרה כי למי יש כוח ללכת בלחות הזאת אפילו עשר דקות. רומי מעולפת. בחדר חיברנו את המיטות הבודדות למיטה אחת גדולה. רומי נרדמה מהר. עלמה ועידו השתוללו בטירוף. צוחקים, נהנים. מסיבת כריות ופיג’מה. בסוף הם נכנעו אחרי ששאגתי עליהם כמה פעמים. גם אני וקרן נרדמנו מהר. לפני עשר בלילה. מחר יום אחרון לטיול המאורגן הפרטי שלנו. גדי בעלה של גאם הסוכנת נסיעות. התקשר וביקש לבוא לסגור חשבון. אמרתי לו שאנחנו כבר ישנים ושנקבע למחר. זה היה אולי בתשע וחצי.

145

One thought on “צ’אנג-מאי – סחלבים ונמרים

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s