צ’אנג-מאי – כל היום גשם

צ’אנג-מאי – כל היום גשם

היום ה-116 למסע – יום שני, 29 ביולי

בוקר גשום – כל הלילה והבוקר ממשיך לרדת גשם חזק. אני כתבתי בלילה. כולם קמים מאוחר. כבר תשע. שוב הולכים לאכול. לוקחים מטריות תאילנדיות חמודות וקטנות ויוצאים לארוחת הבוקר. טוב מתחרטים ומזמינים טוק-טוק. עשר ורבע סיימנו. רומי רק נקניקיות, אני רק סלט. ממשיך לרדת גשם חזק. אנחנו בחדר. כבר 11 קרן בפייסבוק, עידו ורומי במחשב ועלמה משחקת עם עצמה וקצת איתם. אני לא עושה כלום אבל נהנה מזה.

004  007  014

עכשיו אני מסכם את סרילנקה:

סרילנקה סיכום 20 יום:

מקומות שביקרנו: נגומבו, קולומבו, היקדאוו, מאטארה, מיריסה, ניוארהאליה, יאלה ספארי, קאנדי, דאמבולה, פאסיקודה, טרינקומאלי, אנארפורדה.

מקומות שישנו בהם: המלון עם הרפסודה והנהר בנגומבו, המלון מול הקפה לוואצה שהייתה לו מיטה כמו חללית וריח רע במיוחד, המלון בוטיק הענק עם הווילונות שאי אפשר היה להרים וליהנות מהנוף. המלון ע”י הספארי ביאלה עם הגינה היפה ופרחי הלוטוס, המלון בניוארה-אלייה האנגלי שהרגיש כמו bed & breakfast אנגלי ושתינו עם ניל ארק קוקוס, המלון בקנדי שהיה מסריח, לא נוח ולא טעים, המלון השני בקאנדי עם הנוף היפה של קאנדי, המלון ע”י דאמבולה עם הנוף לאגם המלאכותי, הגן עדן מלון אנילנה בפסיקודה, הלילה במלון אקווה שהיה חם מוות ולא ישנו כל הלילה, המלון באנארפודה – המלון של פולטי, המלון המפואר בקולומבו עם חדר הצעצועים שניראה כמו מוזיאון.

מאכלים מיוחדים שאכלנו: ג’ק פרוט, אגוז קקאו, מיץ קוקוס כתום (קוקוס מלך), מאכלי קארי עם תבלין מוזר

אטרקציות: ספארי בג’יפ, שנורקלינג ע”י המלון אנילנה, רכיבה על פיל – רומי קוראת לו “הענק”, מקדש השן בקאנדי וביקור בכפר אוטנטי של רנג’ני

בעלי חיים: פילים, פילים ופילים. גם המון קופים והמון ציפורים.

דמויות דומיננטיות: ניל המדריך נהג שלנו, המשפחה ההולנדית באנילנה, המנהל הזוטר באנילנה שכמה פעמים ביום בדק עם הכל בסדר איתנו וקרא לי Mr Ben.

עוד מאפיינים של סרי לנקה: מרבדי שדות אורז, המון מקדשים בודהיסטים ופסלי בודהה, המון נהרות ועצים טרופיים, מלא דוכנים של קוקוס כתום.

023  024

אושו מדבר על תחרות והשוואות – כבר כמעט 12 בצהריים. הגשם לא מפסיק. אנחנו בחדר, דיי חשוך פה. שומעים את המנגינה היפה של הדיסק של אושו וגם צלילים של רינת באייפד שרומי מאזינה. קרן באייפון. עלמה משחקת. אני ממשיך לקרוא את Joy של אושו. גאון האיש הזה. שוב מסביר למה כולם אומללים. מסביר איך להיות עצמך. שזה טיפשי כל כך שאנחנו צריכים לשאול בכלל איך להיות עצמי? כי אנחנו זה אנחנו אז למה אנחנו לא יודעים איך להיות עצמנו. כי כל התרבות והביות מרגע שאתה נולד מלמדים אותך איך להיות משהו אחר, ללכת אחרי רעיונות ואידאלים אחרים שגורמים לך לא להיות עצמך ואז אתה אומלל. ואז כולם שואלים בפליאה למה אתה אומלל ומנסים כביכול למצוא לך תרופה, מזור לאומללות.
כל מה שאתה צריך זה לזרוק את כל המסכות. החברה רוצה אותך אומלל. רק ככה אפשר לשלוט עליך. אי אפשר לשלוט על בן אדם מאושר. האושר שלו חשוב לו והוא לא יהיה מוכן לעשות שום דבר אחר חוץ מלהיות הוא עצמו שגורם לו לאושר. אדם אומלל ילך אחרי כל מיני הבטחות: תעשה את זה תהיה מאושר, תשיג את זה.

תחרות והשוואה היא הנגע הנורא. תזרוק את ההשוואה ותהיה מי שאתה ותהנה ממה שיש. תפסיק לרצות להיות מישהו אחר. אתה מיוחד במינך. לא היה כמוך ולא יהיה. הטבע המופלא יודע ליצור ייחודיות. תקבל את עצמך, תאהב את עצמך, תהנה ממה שיש לך. תמצא שם את האושר הגדול ביותר. בתוכך בעצמך. אין שום דבר בחוץ, אין טעם להשוואות. השוואות ותחרות זה עם הפנים החוצה, מדיטציה זה שער פנימה לעצמך. האושר הוא פשוט להיות עצמך. כבר שכחת את זה ולכן אנשים שואלים איך אני יהיה עצמי שזאת שאלה חולנית של סכיזופרנים. אנחנו חברה חולה מאוד ו
סכיזופרנית ורוב בני האדם הם כך אז אף אחד לא חושב שזה לא נורמאלי

מקשיבים לגשם – לא מפסיק לרדת גשם. לעלמה משעם. היא רוצה שנצבע חוברת צביעה ביחד. אנחנו צובעים במרפסת. מקשיבים לגשם. לא קר רק גשום. לא נורא, אנחנו לא מתבאסים. החדר
שלנו מהמם וכיף לנו לא לעשות יותר מידי. יום חורפי, נוף מהמם. כולם באיזי. מוסיקה רכה ונעימה וצלילי גשם. רומי סוף סוף נרדמה. הייתה עם האייפד איזה שעה וחצי. נראה שרק נצא לאכול היום במסעדה של המלון. גם לג’קוזי אי אפשר להיכנס כי הוא תחת כיפת השמיים ולא נעים שיורד עליך גשם. טוב כבר שתיים ואני קצת מתחרפן וגם רעב. רק סלט בבוקר. מחכים שרומי תקום. עידו ועלמה מהממים, משחקים ביחד. קרן עם הקורס של ניסים באוזניות. אני מתכנן לסייר באגם הקסום כי הגשם נחלש מאוד. 
אני בא לצאת ורומי קמה. שתיים וחצי יוצאים לאכול. רבע לשלוש מחכים למנות. אכלנו. הזמנתי לבנות פיצה עם ירקות. לא רצו לאכול. התעצבנתי כי עלמה אפילו לא טעמה. נטשתי את השולחן והלכתי עם עידו לטייל באגם.

 050  061 039 071 048 075 078

מי היה בודהה, עידו שואל – ארבע. אני ועידו באגם. אנחנו עומדים על יד פסל בודהה. מי היה בודהה, עידו שואל. אני מסביר לו על בודהה. הוא שואל ואני עונה. מי זה בודהה. מי היה. מה הוא גילה. ארבע ועשרה. אני ועידו באגם ושומעים את רומי בוכה מרחוק. מסתבר שהיא בוכה בגלל גלידה. קיבלה תות ורוצה את השוקולד של עלמה. ארבע וחצי בחזרה בחדר. עלמה עדיין בוכה בגלל תקרית הפיצה. הגשם פסק. אני ועידו לבריכה. שחינו כמעט שעה. אנחנו ועוד איזה גרמניה והבת שלה. הנוף מהבריכה מטריף את כל החושים. המים והבריכה בצבע טורקיז חזק. הכל ירוק. כמו סצנה מהאגדות.

036

מתכננים את המשך הטיול – עכשיו קרן והבנות מגיעות. גם עלמה עם בגד ים רוצה להיכנס אבל קר לה מידי אז היא לא נכנסת. חוזרים לחדר. קיבלנו תשובת מהסוכנת נסיעות. אני וקרן שעתיים על המחשב משנים את התוכנית למידותינו. זה עמוס מידי עם יותר מידי אטרקציות וגם הנסיעה לפאי היא כשלוש שעות בהרים ולא בא לנו. כבר שבע ולא ברור אם יש לנו תוכנית לצאת לטיול המאורגן הזה מחר או לא. בלי לחץ. בואו נשאר פה, בגן עדן התאילנדי עוד לילה. מישהו מציע. קרן שמחה, היא עוד לא מוכנה לעוד מעבר. יאללה אני מזמין עוד לילה. נישאר פה עוד יום. כולם שמחים. רק שימשיכו לשדרג אותנו ולא יעבירו אותנו לחדר רגיל כי התרגלנו לווילה שלנו.  מתכתבים מאוחר בלילה עם הסוכנת נסיעות. אני וקרן קולטים עכביש שחור  גדול במרפסת מעל הדלת. הוא בצבע שחור חזק וברור. ניראה צבע שמנסה לומר תזהרו ממני. ניראה אציל העכביש הזה לא כמו פשוטי העם בדארמסלה. הוא ארסי? קרן שואלת. אין לי מושג. לא מבין בזה כלום. היא מחפשת באינטרנט ומגלה שכניראה עכבישים ארסיים יש בעיקר באוסטרליה ובניו זילנד. נקווה שלא נפגוש אותם שם. סוגרים את המרפסת. אין מה להילחם בעכביש בלילה.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s