יום אחרון בקולומבו

יום אחרון בקולומבו

היום ה-112 למסע – יום חמישי, 25 ביולי

אחרי התקפת הפניקה של אתמול – אני קם בשבע וחצי. כולם כבר ערים. אני מעורפל מהלילה. אחרי התקפת הפניקה של אתמול. קרן ערה מחמש ועשרים. רומי העירה אותה. ההמתנה פה במלון קשה לנו מנטלית. התנאים אמנם חמישה כוכבים אבל אנחנו סתם מחכים פה עד שתגיע הטיסה לתאילנד וקצת עייפים מהמסע. אתמול קרן הלחיצה אותי שבקרוואן באוסטרליה יהיה לנו עוד פחות נוח כי הבית על גלגלים הוא קטן ובטח רחוק מהתנאים של מלון כמו זה. איפה תשב שם בכיף בערב? היא שואלת. הילדים ישנו ואתה אולי תשב בכיסא של הנהג היא צחקה עלי. טוב זה הספיק לי כבר לקרוא עד אחת בלילה את כל הבלוגים של משפחות שטיילו לתקופות ארוכות. זה מה שאני עושה שאני נלחץ. מתמלא במרץ והולך לפתור את הבעיה. אני מאוד פרקטי. לא יושב סתם ונלחץ. הולך קורא, לומד ואם צריך מקבל החלטה. שמונה . עושה קצת צ’י-קונג הבוקר ומשתף את קרן בכל המחשבות והחפירות של אתמול. עד אחד וחצי חפרתי בעיקר חששות מהקרוואן והתקופה הכל כך ארוכה באוסטרליה.  הבוקר דווקא קרן הרגיעה אותי. יהיה בסדר היא אומרת. הייתי הולך לרוץ אבל אני לא הולך להשאיר את קרן לשעה עכשיו. גם ככה היא ערה מחמש וחצי. מה עושים היום? חייבים לצאת קצת מהמלון. יש פה גן חיות חמוד בעיר . אולי נקפוץ לשעה שעתיים.

יצאנו מפתח המלון אחרי שלושה ימים – תשע בחדר אוכל. לעידו כואבת הבטן. קרן אומרת שזאת התרגשות מהמעברים בין מקומות. עשר סיימנו .עידו מסכן, התפתל פה. קרן אומרת פסיכוסומאטי. עשתה לו רייקי ודיי עבר. בחדר אני מנסה להזמין מלונות ליפן. אני לא מצליח להתרכז כי הילדים רבים פה. 12 יצאנו מהמלון אחרי שלושה ימים. יש פה אגם מול המלון. יצאנו עם העגלה רומי נרדמה. רצינו ללכת לגן חיות אבל רומי הייתה עייפה וחיכינו שתירדם. כולם היו עצבנים כבר. אני שעה עם המחשב ניסיתי להזמין מלון לטוקיו. יותר מידי אפשרויות. קרן עם העגלה במלון. עידו ועלמה רבים בחדר. סתם בזבזנו שעתיים. 12 וחצי חם ולח. כולם רטובים מההליכה. הקפנו את האגם.

קרן אוכלת Passion fruit:

006 007

האגם מול המלון:

017

אני מבקש לדבר עם המנהל – איך שחזרנו הלכנו לבריכה. רצינו להתרענן אחרי שהזענו כל כך. הלכנו לבדוק שכבר אפשר אחרי שאתמול אמרו לנו שיש בעיה עם המים. שוב יש בעיה ושלחו אותנו לבריכה השנייה. זה מכעיס אותי. מלון ברמה כזאת לא יכול להשבית את הבריכה ליומיים. אני מבקש לדבר עם מנהל. אני הולך מדבר עם אחראית אחת. היא אומרת שהמנהל שלה בישיבה והוא יתקשר אלי עוד מעט שיסיים. אני עולה לחדר. תוך כמה דקות מתקשרים. אני יורד לדבר עם המנהל. עכשיו אותה אחראית אומרת לי שהבעיה נפתרה ואפשר ללכת לבריכה המרכזית. אני ועידו הולכים. שכחנו את המשקפות. עידו הולך להביא מהחדר ואני בינתיים מרביץ ריצה במכון כושר לשחרר קיטור. רצתי 20 דקות הכי מהר שהמכשיר מסוגל. עכשיו אני ועידו קופצים לבריכה. אחד ורבע כבר. שחינו וצללנו עם המשקפות החדשות. קרן והבנות בחדר. גם עלמה הגיעה לבריכה. שתיים כבר והתחיל גשם שוב. קרן ורומי במשחקיה.

אני שוב כועס על המלון – יוצאים מהבריכה ומצטרפים לקרן במשחקיה. קרן קבעה עם אמא של כריסטופר בארבע במשחקיה. הילד מסכן אין לו חברים והוא  עצוב כל הזמן. עידו מתלהב כי הוא רוצה לשחק איתו pool שוב. הלכנו לאכול משהו בקניון והגענו בארבע. הצוות במלון לא נותן להם לשחק. ההוראות שמותר לשחק רק מגיל 16. עידו מתבאס. גם כריסטופר למרות שהוא כל הזמן עצוב לא משנה מה.  אני שוב כועס על המלון ומנסה לדבר פה עם האחראי. אין עם מי לדבר. הוא מדקלם את החוקים ואומר שהמנהל שלו מגיע רק בערב.

קריקט ועפיפונים – אמא של כריסטופר מציעה שנבוא אתם לשחק קריקט בחוץ. עידו מסכים. אני ועידו הולכים איתם. גם האבא פה, הבריטי, וגם הילדה השמנה. קרן נשארת עם רומי ועלמה במשחקיה. אנחנו עוקבים אחריהם עד החוף. כ10 דקות הליכה. יש פה דשא נחמד ועכשיו נעים וקריר יותר ולא לח כמו בצהריים. גם הילד לא יודע קריקט. האב נייג’ל מלמד אותו ואת עידו לחבוט בכדור. זה כדור טניס ולא כדור קריקט אמיתי אבל המחבט כן אמיתי. משחקים קצת ואז הולכים להעיף עפיפונים. נחמד. העברנו איזה שעה וחצי וגם קנינו עפיפון. חוזרים לחדר. קרן בקשה שנבוא מוקדם כי עוד צריכים לארוז וללכת לישון מוקדם.

030 028 026 031

שבע אורזים את התיקים. שבע וחצי מזמינים אוכל לחדר. אני הזמנתי פסטה ארביאטה . הביאו לי מנה של ספגטי עם רוטב עגבניות דוחה. אותו גודל של מנת ילדים ומחיר כפול. התקשרתי והתלוננתי ואמרו שישלחו מנה אחרת. מגיע מישהו שוב אחרי 20 דקות עם אותה מנה בדיוק. שוב התעצבנתי על המלון. עכשיו המלצר מחכה שהמנהל יגיע. המנהל מגיע אני מנסה להסביר לו שזאת לא פסטה ארביאטה, הוא מבין אולי חצי מהדברים. אני רעב ועצבני. עכשיו הוא שואל אם אני רוצה משהו במקום. אני מזמין משהו אחר. הוא אומר בחינם. יופי. המלון הזה כבר מעצבן אותי ברמות. הקטע שלא נתנו לעידו לשחק, הקטע שהבריכה לא הייתה שמישה יומיים ועכשיו הקטע עם הפסטה. נו באמת אני מקטר. הייתי סלחן אם זה היה מלון משפחתי כזה אבל זה ביזנס משומן וקר שמגלגל המון כסף עם מאות עובדים פה, אז שיתחילו להיות מקצוענים במה שהם עושים. כבר עשרים לתשע אני תיכף אוכל פה מישהו. גם ככה אני וקרן בקריז מההמתנה הארוכה הזאת פה בקולומבו. מרגיש לי כמו בבסיס מעבר בצבא רק בלי עבודות רס״ר . מחכים שיעבור הזמן כבר ויפנו אותנו לתאילנד. כבר רבע לתשע רק רומי ישנה. אנחנו אמורים לקום בשלוש וחצי שזה עוד שש וחצי שעות. עידו ועלמה ערים כאילו צהריים וכבר תשע וחצי. מתרגשים לטוס שוב. אני נרגעתי.

040

מזל טוב לאומרי – קרן והילדים התקשרו להגיד שוב מזל טוב ליום הולדת שלוש של אומרי החמוד. קרן מתה עליו ומאוד מתגעגעת. חושבת עליו המון. כולם נרדמו בעשר. רק אני לא. יאללה שיבוא כבר תאילנד, יאללה שיבוא כבר תאילנד. עוד שנייה זה מגיע. עוד כמה שעות לשדה. איזה יום הזוי. כל ארבעת הימים פה היו קצת הזויים. כל השבוע האחרון מאז שיצאנו מגן עדן אנילנה בפסיקודה היה הזוי. לא שבוע מוצלח במיוחד. אבל הילדים מהממים. להם לא קשה בכלל. הם דווקא נהנים מהמלון והארוחות הבו-פה זה חגיגה עבורם. עידו תמיד מתנדב להביא לנו דברים טעימים, רוב הארוחה הוא בכלל לא יושב בשולחן אלא מתזז בבו-פה מביא עוד משהו ועוד משהו. כל ארוחה הוא מחליף איזה 20 צלחות בלי להתבייש ולהתבלבל בכלל. עלמה אוכלת רק עם העיניים. ממלא צלחת גדולה ובסוף אוכלת רק לחם וחמאה. בקיצור הילדים נהנו פה מלא לעשות יותר מידי ומארוחה לארוחה. זה רק לי ולקרן קצת קשה פתאום. טבעי והגיוני, מה לא?

3 thoughts on “יום אחרון בקולומבו

  1. Passion fruit אכלתי כאלה שהייתי בתאילנד
    לפני המוןןןןן שנים
    זה טעים מזכיר טעם ומרקם של ליצי
    חיבוקים ונשיקות
    שרון😊

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s