צניחה חופשית מגן עדן

צניחה חופשית מגן עדן

היום ה-107 למסע – יום שבת, 20 ביולי

שעות אחרונות בגן עדן – אני קם בעשרים לשש. יוצא החוצה. כבר אור. שומע את הגלים. אני חצי ישן אבל מתקרב לחוף לראות את הים מקרוב . מביט אל האופק. רק אני, הים, כמה ציפורים ושומר שיושב פה תמיד בקו החוף. הצבעים של השמיים יפים. אור ראשון בגן עדן. היום נמשיך הלאה. לא קל בכלל לעזוב פה. מיום ראשון אנחנו באקסטזה פה. יש כבר סינרגיה מושלמת בינינו. כולם מומחים של כולם כמו שיעקובי קורא לזה ויודעים איך לתת מקום לאחר וגם איך לא להתרגש שמישהו קצת חמוץ ומציק. כמה דקות לשש. אני יושב במרפסת לכתוב את מעללי אתמול. שש ועשרה אני רואה זריחה יפה ומוזיקת גלים בתוך שקט ענק ועמוק. רק כמה ציפורים פה ברקע. אני ורומי לבד פה במרפסת. נהנים מבוקר שקט פה בגן עדן. היא משחקת ואני כותב. כבר שבע. שבע וחצי אני מסיים לכתוב. רומי איתי במרפסת רואה סרט. קרן ערה בפנים עם האייפון. עידו ועלמה ישנים. עידו בדיוק מתעורר. כבר חם בחוץ. שוב כמה דקות צ’י-קונג. שוב שוחה קצת לבד. עכשיו עם רומי על יד הבריכה. היא משחקת בדלי ומשפך. מקסימה. כבר שמונה וחצי. עלמה גם קמה. עידו בלפטופ. בוקר בכיף. כולם מחייכים ושמחים. שעות אחרונות בגן עדן.

006  009

שם אוזניות עם קולדפליי פרדייז הכי מתאים למקום והולך פה בדשא מול הים. עף על עצמי. רואה מלא נצנוצים של האור במים של הים כמו מסיבה עם תאורה הכי מושקעת שבן אדם בחיים לא יכול להפיק. דמעות של אושר. עכשיו אני רוקד פה באקסטזה. קפצתי פה בטירוף עם עלמה ורומי וגם רקדנו קצת ביחד. עכשיו אמרו לי אבא די רוצים לאכול. בסדר. מוריד את האוזניות והולך לאכול. תשע ועשרה. איזה כיף לקפוץ ולרקוד על הבוקר באקסטזה. אושו היה מאוד מרוצה ממני. טוב, אני ועידו הולכים לאכול ומצטרפים לבנות. רבע לעשר. אכלנו טעים מאוד. גם ביקשנו מהשף את המתכון לקציצות העדשים. הוא הראה לנו את העדשים, הם בצבע בין צהוב לכתום. אמר להשרות בלילה. לטחון עם בצל שום ועלי קארי גם פלפל ומלח וצ׳ילי. אפשר להוסיף קמח לעיסה שתדבק ואז מטגנים. עשר ועשרה. קרן הלכה לעשות צ’ק-אווט מגן עדן. זה עלה גם כמו גן עדן. יקר בגן עדן. היה שווה. קרן נתקעה שעה לבדוק חשבונות של שבוע איזה 30 פתקים של ארוחות. אני ועלמה לבריכה. מנצלים את השעה האחרונה . סקייפ עם תאריקה, ינון ואמרי. שכחנו לארוז. מקלחת אני ועלמה. אורזים קצת בלחץ. כבר חמישה ל12 ורומי נרדמה בעגלה. קרן אומרת תודה רבה היה מקסים. שלום.

030  015

מחוץ לגן עדן – הנהג שלנו חמוד נורא. הוא היה טייס הליקופטר בצבא ופרש אחרי שהסתיימה המלחמה. הוא מספר על עצמו בפתיחות שהוא נשוי 7 שנים ולא מצליחים להביא ילדים. עושים טיפולי IVF בקולומבו כבר 5 פעמים ללא הצלחה וכל פעם משלמים 50,000 רופי שזה 380$. הוא מספר על החוק הקשוח נגד עישון במקומות ציבוריים. אני וקרן שמים לב שלא ראינו אפילו בן אדם אחד מעשן מאז שהגענו לסרי לנקה. מדהים. אף אחד לא מעשן פה. מטורף. כיף נורא. כבר 12 וחצי. חצי שעה נוסעים. הנהג ממש חמוד ונוסע לאט. הוא מספר על המחווה ששר התיירות עשה לכבוד התייר המיליון השנה. חיכה לו בשדה עם טקס ולבוש מסורתי וכל החופשה הייתה בחינם כמחווה. סרי לנקה בתנופת פיתוח אדירה ומתפתחת מאוד. השקיעו המון בתשתיות בשלוש השנים האחרונות המון בכבישים. עוד מעט יפתחו כביש מהיר משדה התעופה לקולומבו וייקח רק רבע שעה במקום שעה. אחת כבר. נוסעים שעה. עוד שעה. קרן ורומי ישנות מאחור ועידו ועלמה רואים סרט באייפד. אני עם מוזיקה אלוהית מקדימה ונהנה מנופים מטרפים של מזרח צפון סרילנקה. פעם ראשונה שאנחנו במונית רגילה ולא ג׳יפ גדול. סרילנקה מהממת. נופים מרהיבים. אני שומע מוזיקה של אינדיאנים שאמנים. התחלתי לשמוע עוד בתקופה שנפגשתי עם דינה כספי עוד מכשפה לא קטנה. למדה מהשמאנים. כמה יפים הצלילים האלו. מהפנטים . חלק מאוסף אדיר של Olivier shanti and friends- shama. יפה ומהפנט.

מגיעים למלון נטוש – בדרך לטרינקו  Trincomalee שוב מרבדים עצומים של שדות אורז. כמה יופי. וואו. עשרים לשתיים. 30 קמ מטרינקו. נסיעה של שעתיים. זה קטן עלינו אחרי הנסיעות של הודו והנסיעות עם ניל בשבוע הראשון פה.  כבר שתיים. רומי קמה לפני רבע שעה. עוד קצת ומגיעים. עידו עייף והנסיעה קצת קשה לו. עוצרים את הרכב לביקורת. שתיים ועשרים. אנחנו באזור ומחפשים את המלון. הנהג מתקשר למלון אבל אף אחד לא עונה. הוא התקשר כבר יותר מ10 פעמים. אין תשובה. סוף סוף מצאנו. הגענו לאיזה מקום נטוש. יש פה אישה מתוסכלת היא יושבת פה כבר שעה. היא אומרת שהמקום זוועה, נטוש, אין פה כלום ורחוק מאיך שמכרו את זה באתר האינטרנט. בקיצור היא זועמת ואומרת חייך גם אתה אכלת אותה. היא אמרה שבקשה לדבר עם המנהל והבטיחו שהוא יגיע בשעה הקרובה. לא ברור עם מי היא דיברה כי אין פה אף אחד בכלל. יש פה מישהו בסביבה שלא מדבר אנגלית. הנהג שלנו מדבר איתו בשפה המקומית שלו והוא אומר שהמנהל בכלל בחול. הוא אומר בואו אחריי ומתחיל לנסוע באופניים. הנהג שלנו עוקב אחריו ואחרי שתי דקות הוא עוצר ומראה לנו חדרים. סתם איזה גסט-האוס דיי דוחה שאין בו כלום חוץ מכמה תיירים צעירים מוזרים. רק אני והנהג ירדנו לראות את החדר. אמרתי תודה אבל לא תודה וחזרנו לרכב לחפש מקום אחר. מסתבר שבסוף השבוע הזה יש חג לסרי לנקים ולכן הכל בתפוסה מלאה ולכן לא הצלחתי להשיג חדר במלון שווה כל השבוע האחרון, חוץ מהדבר הזה שאי אפשר לקרוא לו מלון.

מחפשים מקום אחר – כבר ארבע. מחפשים מקום. הכל מפוצץ. אין חדר בשום מקום. אפילו אחד. מזל שהנהג שלנו חברמן. הוא ממש עוזר לנו ולא נוטש אותנו לבד באמצע שום מקום. גם כל האזור איננו מפותח בכלל. שממה. פה ושם איזה מלון. נוסעים ממלון למלון מתחננים לחדר. הכל תפוס. הגענו לגסט-האוס. החוף מהמם. אנשים צעירים וחמודים. בחורה בריטית עובדת פה.  אומרת שיש חדר אחד ומזהירה שהוא ממש פשוט ואין מזגן. יש פה מישהי על ידי שגם מחפשת חדר ועכשיו אני גם צריך לריב איתה על החדר האחרון והדוחה. אני נזכר בגן עדן של הבוקר. קשה. אני נכנס לראות את החדר. החדר זוועה בלי מזגן. יותר גרוע מהטאגי בקאסול. מהטאגי נמלטנו למלון אחרי כמה שעות. יש מקום רק ללילה אחד, הבריטית מסבירה. מה אני עושה? ממשיך לטרטר את כולם באוטו? לא ניראה שנמצא משהו אחר. אפשר לנסוע לעיר אחרת אבל אז כל היום כולם יהיו במכונית ונגיע מעולפים סתם. טוב, אין ברירה. אני נכנע. נהנה מהחוף ומחר נמשיך הלאה.

אני אקח את החדר אני אומר לבריטית. עכשיו יש פה מבוגר צרפתי שבזמן שבדקתי את החדר היא הבטיחה לו את החדר הדוחה הזה. היא לא האמינה שאני אקח את החדר המגעיל הזה. מסתבר שהמלון הזה היה מלון לזיונים לפני שנה וחצי והיא הפכה אותו למקום חמוד לצעירים דלי תקציב. עכשיו הבריטית לא יודעת איך לצאת מהתסבוכת. אני כבר נלחמתי עם מישהי לפני כמה דקות על החדר ועכשיו שוב עם הצרפתי. קרן והילדות ברכב. רק עידו פה איתי במאבק על החדר האחרון בטרינקו. טוב נלחמתי וניצחתי במאבק מול הצרפתי. מסכן הצרפתי, הייתם צריכים לראות את הפנים העצובות והמתוסכלות שלו כשהבריטית הכריזה שזכיתי בחדר. וזה חדר דוחה ברמות על. סחבתי את התיקים לחדר. הנהג עזר עם אחד התיקים. קרן והבנות לא נכנסו לראות את החדר. בחוץ דווקא נחמד. צעיר. דל תקציב. אווירה כמו בסיני. איפה שפוגשים אנשים חמודים ולא עשירים נפוחים ומרוחקים כמו שראינו לאחרונה. כמו בהודו רק ללא הישראלים.

038 040 041 053  042  074

מתרגלים למציאות החדשה – כולנו עצבנים. עייפים מהנסיעה והטרטור. גם רעבים. אין חדר שאפשר לנוח. יושבים בחוץ במסעדה של המלון. עידו רעב. אין פה מה לאכול עכשיו. רק משש אומר המלצר הלא אדיב. עכשיו חמש ועשרה. התרגלנו בגן העדן שליקקו לנו את התחת כל היום ועוד תמיד עם חיוך. פה אף אחד לא מסתכל עלינו. גם אין לנו אוטו למחר. איך נסע מפה? אין לנו מקום לישון מחר. כולם עייפים ועצבנים. הזמנו מנות שניתן להזמין לפני שש. גועל. עכשיו אני ועידו מסיירים פה בחוף. חוף מהמם אין מה להגיד.

ניל ישלח רכב הצלה מחר – הלכנו על החוף והגענו עד למלון ממש מפואר שרציתי להזמין אבל לא היה מקום. ביררנו על ארוחת ערב. הבנו שיש בו-פה בשבע וחצי. חזרנו לבנות וננזפו בצדק מקרן כי נעלמנו לשלושת רבע שעה בלי לומר. פגשנו אותה כועסת באמצע הדרך. בינתיים היא עדכנה אותנו שדברה עם ניל והוא שולח רכב הצלה למחר. יבואו לקחת אותנו מחר ב10 וגם הזמינו לנו מלון למחר. מהמם! חיבקנו אותה. שמחנו נורא. רק צריך להצליח לישון הלילה והכל יהיה בסדר. אנחנו רעבים ומחכים לשבע וחצי שיפתח הבו-פה במלון השווה. עכשיו שש וחצי ועלמה ורומי משחקות עם הבימבה במסעדה של המלון / גסטהאוס הזה. אכלנו רק ארוחת בוקר וניסינו לאכול משהו פה כשהגענו אבל הכל לא טעים. הלכנו למלון המפואר. זאת הליכה של עשר דקות. יושבים במלון המפואר ומנסים להרגיש כמו האורחים ולא כמו זרים. הזמנתי קוקטייל Frozen Strawberry Margarita  וקרן בירה קורונה כמו שהיינו שותים במקסיקו. מחכים שייפתח הבו-פה. עשרים לשמונה הבו-פה במלון נפתח. רומי עייפה נורא. היא נרדמה באמצע ארוחת הערב. על הספה. לקרן קשה המעברים. בטח כולם דואגים לנו כי אין לנו תקשורת מאז שעזבנו את גן העדן. לקרן קשה הערב. היא רוצה הביתה. משברון.

060  068 071

לילה קשה – ארוחה לא טעימה. חוזרים למלון. לחדר שלנו. רומי על הידיים של קרן. מסע כומתה על החול. אני מחליף אותה לקראת סוף המסע. תשע וחצי. על המיטות יש כילה נגד חרקים. מאוורר תקרה שבעיקר עושה רעש. אין מזגן. חם בחדר כמו תנור. המאוורר מעל המיטה הזוגית. מעל המיטה הבודדת אין מאוורר. אין מצב לישון על הבודדת. כולנו מצטופפים על מיטה זוגית אחת לא גדולה במיוחד. בשירותים הדוחים יש אסלה נמוכה נורא כמו של קטקטים, ביזארי. רומי ישנה כבר מזמן מהמסעדה. עידו נרדם וגם עלמה. גם קרן חצי ישנה. אני לא נרדם. אין מצב לישון. חם כמו תנור. האוויר עומד. בחוץ רוח פרצים של חוף. אני כבר יודע שאני לא אשן הלילה. חצות ורבע יצאתי לחוף. אני מנסה לישון על מיטת שיזוף מעץ וכרית. עכשיו מיטת שיזוף מפלסטיק. יש רעש חזק של גלים מתנפצים בעוצמה ורעש מעצבן של מסיבה בחוף הסמוך. ניסיון כושל. חזרתי לחדר, כבר רבע לאחת. מנסה לישון. אין מצב. חם מידי. אחד וחצי אני שוב יוצא. גם עידו התעורר וגם קרן בכלל לא ישנה כל כך. אני ועידו בחוץ. מסיירים בסביבה בשתיים בלילה. בחוץ רוח ונעים. בפנים כבשן. יש פה חבורת צעירים שצועקים כנראה שיכורים סרילנקים. מפחיד. ניראה שהם רבים על משהו. אנחנו חוזרים לחדר. רבע לשתיים. דיכאון. עידו מנסה לחזור לישון. חמישה במיטה אחת. בלי מזגן. חם נורא. אין אויר. ריח לא טוב. הרפתקה? סיוט? איך ניסע מחר? למי יהיה כוח? קרן הציעה שאולי ניסע ישר לקולומבו ונישאר כבר שם כמה ימים. אבל זה 8 שעות נסיעה. אם נצא ב10 נגיע בשש בערב. לא בטוח שיהיה לנו רכב גדול מחר. אין מצב ל8 שעות ברכב לא גדול כמו זה שנסענו עם ניל. נסיעה של שמונה שעות ברכב לא מרווח עם שלושה ילדים אחרי לילה ללא שינה? לא נשמע כמו תוכנית טובה. עצירה ללילה אחד בדרך נשמע יותר טוב. מחר נהיה יותר חכמים. רק שיגיע הבוקר. תפסיק לחפור. מחכה לזריחה. עוד שלוש שעות. כמעט 2 בלילה.  כבר שתיים ורבע. אני ועידו ערים. לא יודעים מה לעשות.  לא יודע איך אבל נרדמתי בשתיים וחצי. עידו בשלוש. המשך בפוסט הבא…

One thought on “צניחה חופשית מגן עדן

  1. וואו, וואו, וואו, נשמע סיוט באמצע הכיף. מקווה שהכל ייסתדר, ויהיה נוח וכיף, כנראה שיש ימים גם כאלו, יעבור, תמשיכו לכייף, החיים יפים, הכל בסדר

    נשיקות
    אמא.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s