יום אחרון בגן עדן

יום אחרון בגן עדן

היום ה-106 למסע – יום שישי, 19 ביולי

לטרינקו על תרנגולת – אני מתעורר בשש ועשרה עם חלום שקרן מזמינה לנו מונית לטרינקו אבל במקום מונית רגילה היא מזמינה לנו תרנגולת. אני רואה בדמיוני את כולנו פה רוכבים על גב של תרנגולת ענקית כמו בת יענה. תמונה מצחיקה מאוד. אני קם ומספר לעידו וקרן ואנחנו מתגלגלים מצחוק. אני אומר לקרן זה ייקח המון שעות לרכב על תרנגולת עד טרינקו אולי נשדרג לחמור לפחות. כולנו מתים מצחוק.  עדיין מסטולים מהשינה וצוחקים עד השמיים. כולם קמו וצוחקים על הנסיעה על גב התרנגולת. עכשיו הבנות שרות וקופצות על המיטה הגדולה. חמישה לשבע שוב צ’י-קונג. שוב שוחה. שחייה מדיטטיבית. אני משתדל לשחות כאילו זאת השחייה האחרונה בגן העדן. אחר כך מביט אל השמיים הכחולים ומעלי מרחפות עשרות שפריריות. אני לבד בבריכה. שקט . בחדר קרן צובעת מנדלות. הילדים כל אחד עם מסך אחר. כבר שמונה וחצי. אני כותב קצת אימיילים לחבר’ה גם קורא ומתעדכן בשלום החברים בעבודה שהשארתי בארץ. נשמע שהם מסתדרים לא רע. יופי אני חושב לעצמי.

שנורקלינג בהמון אלמוגים – עשרים לתשע הולכים לאכול. אני ועלמה יד ביד. תשע וחצי אני ועידו הולכים לשנורקלינג עם הזוג השבדי. הם מחכים לנו פה בחוף הפרטי של המלון. יש רוח חזקה הבוקר. אנחנו הולכים עד החוף השני כעשר דקות ומפטפטים. עידו כבר ממש מבין כמעט הכל. האנגלית שלו השתפרה אבל הוא צריך לתרגל לדבר. אבל הוא מבין המון. אנחנו פוגשים את הקפטן כמו שהסינית קוראת לו. בחור סרילנקי מבוגר עם שיער לבן וחייכן מאוד. למרות שגם הוא איבד את משפחתו ורכושו בצונאמי של 2004 כך מסבירה לי מאי הסינית. תומאס השבדי עם כובע רחב כזה שכל הזמן עף לו ומאי צוחקת עליו. הוא קצת כמו ילד. אבל בקטע יפה. יש לו תמימות של ילד. הוא מטורף על טיסות היא מסבירה. בגלל העבודה שלו הוא משודרג למחלקת עסקים. הם טסו מעומאן לבנגקוק סתם כי הוא אוהב לטוס בביזנס וחזרו אחרי שלושה ימים. הוא כמו ילד מתלהב מהכיסא שהופך למיטה בביזנס ועוד שידרוגים. הקפטן לוקח אותנו בסירת מנוע קטנה לאזור האלמוגים. רק כמה דקות ומגיעים. אנחנו שמים סנפירים ומשקפות וקופצים למים. מלא אלמוגים ענקיים. גם דגים. שוחים ושוחים עם הסנפירים. עידו כבר מומחה לשנורקלינג. ישר מסתדר עם הציוד, לא כמו בפעם הקודמת בקו-פי-פי. יש פה מלא אלמוגים ענקיים יפים. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה ויפים כל כך. הם נראים קצת כמו חייזרים. לבנים עם המון זרועות וכחול בהיר נוצץ בקצוות. מאי נתנה לעידו שקית עם שתי פרוסות לחם כדי להאכיל את הדגים. עידו מפורר כל פעם קצת מהלחם ומלא דגים מגיעים לאכול. אני מנסה לצלם. יש רוח ממש חזקה אז המים לא מאוד צלולים. קצת עכורים אבל עדיין יפה. לפעמים המים כל כך רדודים שאי אפשר לשחות פשוט יושבים על האלמוגים. 11 וחצי כבר. היינו במים יותר משעה וחצי. הקפטן מספר שלפני הצונמי היו הרבה יותר אלמוגים. נהרסו מהצונאמי. עשרה ל12 בחזרה.

039 052 050 051 047 054

010 016 007

אלמוגים שצילמנו:

063 067 069 073 091 096 113 118

האומללות של האנושות – 12 ועשרה בחזרה. מספרים לקרן את כל עלילותינו. אחד ועשרה אני ועידו רעבים הולכים לאכול בו-פה בצהריים. קרן הזמינה מכונית למחר לצהריים. היום האחרון פה בגן עדן. קצת עצוב. נהנינו פה מאוד. היינו יכולים עוד יום יומיים . שתיים סיימנו. היה טעים לעידו פחות. עכשיו מזמינים לבנות אוכל לחדר. עכשיו בבריכה עם רומי ועלמה. כבר ארבע. אושו מדבר על האומללות של האנושות. הוא מסביר איך הגענו למצב הזה. הכל התהפך פה. בן אדם בריא לא הולך לרופא לשאול מה הבעיה שלו. להיות שמח זה המצב הטבעי שלנו כמו להיות בריאים. אבל כולם פה מבולבלים. כולם אומללים. אם מישהו סתם שמח בלי סיבה, הולך לו מחייך, שר אולי רוקד ישר שואלים אותו מה הבעיה שלך? למה אתה לא אומלל ועצוב כמונו? או במקרה אחר יאשפזו אותו מפני שהוא לא נורמאלי כי הוא סתם שמח בלי סיבה. זה אמור להיות הפוך. כולם אמורים להיות שמחים ויוצא מן הכלל אמורים להיות עצובים ואומללים. אבל האנושות חולה ומקולקלת בגלל הדרך שבה חונכנו ובגלל שהאדם האומלל מקבל תשומת לב וחום מהסביבה. אתה גדל ולומד שמה שטוב לך הוא לא בסדר ומה שרע לך הוא כן בסדר ואתה גודל לתוך אומללות. אושו מספר על ניסוי שעשה. שלח כמה אנשים למרכז עיר קטנה והורה להם להחצין את שמחתם אך לא להפריע לאף אחד. הם חייכו, היו שמחים, שרו. שוטר עצר אותם. אושו שאל למה עצרתם אותם? הם לא הפריעו לאף אחד. השוטר לא ידע לענות. אושו הסביר לו כי זה לא טבעי להיות פה שמח. עכשיו אני ועלמה בספה הירוקה בלובי מעל הבריכה. משחק טאקי עם עלמה. גם קרן, עידו ורומי מצטרפים.

001 002 004 007 011 012 017 020 021 026

מביטים על הירח והכוכבים – עשרים לשבע. השמש שקעה. אני עם שלושתם בחוף. בונים ארמונות בחול, רק בקטנה היום. עכשיו כל ילד עם עצמו פה בחול. אני משקיף על כל אחד ונהנה. זוהי מדיטציה עמוקה. כל אחד בתוך ההוויה שלו. עף עם עצמו, עם החול והים. איזה שקט. כמה יופי. הנה המלכה קרן מגיעה לחוף. עם חיוך. שבע. עכשיו אני ועלמה על הערסל מול החוף. אני מנדנד אותה ואחר כך היא אותי. שקט מוחלט. מקשיבים לגלים, לרוח, לעלים שמתנדנדים ברוח. מביטים על הירח והכוכבים. מה עוד אפשר לבקש. אני מרגיש שהדיבור שלי נעשה יותר איטי ושליו. הנשימות שלי נהיו עמוקות יותר. ניראה לי שתוכנת השלווה שלי שודרגה לגרסה חדשה וטובה יותר. יש בי שקט גדול יותר ובא ממקום עמוק יותר. אני חד ומדויק יותר. יותר נוכח ופחות מדלג לרגע הבא ולדבר הבא. כאילו הורדתי הילוך. זה בא לידי ביטוי בקצב א והנשימות תוך כדי דיבור. אני שנים שם לב לדיבור של אנשים ומקנא באנשים כמו ניסים אמון האחד והיחיד שמדבר רך, שקט, נעים עם עומק ושלווה אדירה. כאילו אין לאן למהר, אפשר להיות מלא ברגע הזה בכל מילה ואפשר גם להקשיב באופן מלא כשלא מדברים ונותנים מקום לבן השיחה שלך. להפסיק לחשוב בזמן שהאחר מדבר ולהפסיק לנסות לדחוף מילה באמצע משפט של האחר.

029 033 040 041 047 054 055 058 060

מסיבת שישי היום. שוב בו-פה. היום האוכל קצת חלש. יושבים במסעדה בחוץ היום. משקיפים על הבריכה על האורות. נעים בטירוף. הרוח מלטפת. קצת חשוך. קרן מסכמת את החופשה בגן עדן. אומרת שהחופשה הכי שווה מאז שיצאנו למסע. יותר מהשבוע בפוקט. יותר מהשבוע בקו-פי-פי ויותר מהשבועיים במנאלי שהיה כמו צימר בצפון. עכשיו כבר יש סינרגיה בין כולנו. כבר עברה תקופה מאז שיצאנו ואנחנו כבר מומחים אחד לשני. לא היינו צריכים לזוז כמעט. הכל במרחק של כמה צעדים. הבריכה, הים המסעדה. בקושי זזנו. זאת הייתה חופשה מושלמת לכולם. הילדים פרחו, הרגישו טוב פה והתנהלו בעצמאות. אני מתקשה לחזור על הסיכום של קרן. משהו בדברים שלה אני לא מצליח לתפוס. רומי נרדמה בעגלה ואז יכולנו גם לשבת יותר באיזי ולא למהר. כבר עשרים ל10 עלמה מתקוממת איזה מסיבה זאת בלי שיטהד? עושה פרצוף. הסינית השבדית באה לשולחן שלנו. היא ותומאס ישבו לא רחוק מאיתנו. היא רוצה לצלם את עלמה. מתלהבת מהיופי שלה. אף פעם לא ראתה מישהי כל כך יפה, היא אומרת. גם בצהריים היא בקשה ועלמה סירבה. גם עכשיו עלמה בקושי הסכימה.  קרן כבר נרדמת. חוזרים לחדר. עושים משחק אחד של שיטהד שעלמה תהיה מרוצה. גם היא נרדמת תוך כדי. כולם נרדמים.

066 068 077

4 thoughts on “יום אחרון בגן עדן

  1. ראשית נגמרו לי המילים, הכל מושלם, איזו החלטה חכמה קיבלתם לצאת לטיול/המסע הזה. התפוצצתי מצחוק על ההזמנה החכמה של קרן לרכב כולם על תרנגולת, לא יכולתי להפסיק לצחוק, והשדרוג לחמור….כנראה שבטיול כזה חולמים כאלה חלומות התמונות מרהיבות שתי הדוגמניות על המסלול, רומי כל כך גדלה רואים בתמונות, ועלמה שלי מדהימה, ומה אני אגיד על עידודו, ילד מושלם. מה עם עלמה לא ספגה קצת אנגלית? תמשיכו להינות ולעשות חיים. נשיקות
    חיבוקים
    אמא

  2. יקרים-כל כך שלוו ורגוע הכל… מי צריך יותר מזה?? אכן גן עדן. אהבתי את התיאור של הדיבור האיטי בעקבות השלווה שעוטפת אתכם. יכולה רק לקנא ולהעריץ אתכם על ההחלטה האמיצה לעצור את רכבת הטירוף של החיים שלנו, לרדת ממנה ולהקדיש את זמנכם אחד לשני, לביחד שכל כך חשוב, לחוויות חדשות לשפות חדשות ובעיקר לשלווה ואהבה.
    שכך ימשיך כל המסע שלכם ואפילו ישתדרג עוד

    אוהבת אתכם-והתמונות מהממות. הילדים מקסימים ויפייפים בן-תתחיל לאכול אתה ממש רזה (צד פולני שלי) וקרן את פצצה!!
    נשיקות

  3. היי יקרים נהנית לקרוא כל מילה מרגישה איתכם בהרפתקה
    ורק עכשיו הבנתי משרון שאפשר להגיב אז מזל טוב לימי ההולדת שלכם עם חיבוק ענק
    והמשיכו להנות ולשתף,
    בן אתה כותב מקסים ומרתק
    מאסתי בכר

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s