הגענו לגן עדן

הגענו לגן עדן

 היום ה-101 למסע – יום ראשון, 14 ביולי

יאללה שיבוא כבר תאילנד! – בוקר. אני פוקח עיניים ואור בחוץ. איזה כיף. כבר התרגלתי בטירונות הזאת להתעורר בחושך. חמישה לשש בבוקר. כולם עדיין ישנים. כולם התעוררו בשש ורבע. אני כותב את הפוסט של אתמול. האינטרנט פה בתשלום אבל מהיר כמו בבית. אני מצליח להעלות המון תמונות. אורזים ויוצאים לאכול בזריזות. כבר שמונה ורבע. בשמונה וחצי כבר לא נצא. לא נורא. ארוחת בוקר מאוד טעימה לילדים. לי ולקרן הטבעונים אין הרבה בחירה. קפה וטוסט. תפוחי אדמה ובצל, מאפים. הנוף של האגם המלאכותי מטריף. ניל הסביר לנו אתמול שיש פה הרבה אגמים מלאכותיים עם סכרים שמשמשים להשקות את שדות האורז. רומי בוכה כי הוא רוצה אורז ואין פה. אתמול או שלשום היא בכתה כי רצתה נקניקיות ולא היה. היום יש נקניקיות אבל היא בוכה על אורז. היא מטריפה בקטעים האלו. רבע לתשע ברכב. מסכן ניל, סיפר שלא ישן טוב בלילה. שומעים כל הבוקר ובאוטו את השיר שתאריקה שלחה לנו שבו היא שרה – ״יאללה שיבוא כבר תאילנד !! יאללה שיבוא כבר תאילנד !! יאללה יבוא כבר תאילנד. אנחנו לא יכולים לחכות.״ עם מנגינה חמודה שהדביקה את כולנו.

כולם אומרים ביחד – וואו! – תשע ורבע נוסעים לכיוון מזרח. ניל הציע לעצור בדרך לראות מבנים עתיקים ופסלים עתיקים. אני הסתקרנתי אבל אתמול היה מאתגר מספיק והיום הילדים רוצים כבר להגיע למלון החדש. בדרך רואים מרוץ מרתון. הם רצים בלי נעליים. בהתחלה חשבתי שאני הוזה אבל בדקנו שוב בדרך והם רצים יחפים.  האזור הרבה יותר שטוח פה ופחות ירוק. יש פה בעיקר כפריים ושדות אורז. קרן מתה לדעת איך גודל האורז. חם מאוד היום. שמיים בהירים ומרחבים עצומים. שוב מופתעים מהמזג האוויר המצוין פה. ניל מסביר שבאזור המזרחי הרוב הם תמילים מדברים תמילית ומאמינים בהינדואיזם. הם מתלבשים דומה להודים, עם סארי ויש להם טיקות בפנים. אנחנו כבר קרובים. כבר עשר וחצי. רומי ישנה ועידו ועלמה רואים סרט. אנחנו רואים המון רוכבי אופניים בדרך. מחפשים את המלון כבר חצי שעה. איזה מתח. אין לי מושג איך הוא יהיה. אף אחד לא שמע עליו. אין אף חוות דעת ב booking.com  ששם הזמנתי אותו. גם ניל לא שמע עליו. אני במתח שהשבוע שהזמנתי לא יהיה על פי הצפיות והן גבוהות מאוד. זאת החופשה החלומית שרצינו אחרי הודו. רק לקח לנו שבוע להגיע כי החוף המושלם ומזג האוויר המושלם נמצאים בצד המזרחי של האי. ניל שואל כל בן אדם בדרך אבל אף אחד לא שמע על המלון הזה. אין שילוט של המלון למרות שיש למלונות אחרים. זהו. מתקרבים. מצאנו. כולם אומרים ביחד – וואו!

הגענו לגן עדן – 11 בדיוק מגיעים. נפרדים יפה מניל. איזה מלון מפואר, חבל על הזמן. איך דאגתי כבר. חדר מפואר מאוד. מול הבריכה. החוף ניראה מדהים. בקיצור אפשר לחייך. כולם מרוצים. אפילו אני. הגענו לגן עדן. איזה תותח אני. ממש הייתי במתח לדעת מה הזמנתי, איזה מלון. אבל לא יכולתי לבחור טוב יותר. זה בדיוק מה שחלמתי שהיינו במנאלי בגסטהאוס שהיה לי את הסיוט על איבוד השיניים. אין כאן כמעט אנשים. המלון חדש ומושקע. נפתח רק לפני כמה חודשים. תכננו את הבריכה ככה שאתה שוחה אתה רואה את הים בדיוק בקו המים. יש פה משפחה מהולנד וזוג מנורבגיה. ממש אין כמעט אנשים פה. יש מוסיקה נעימה בבריכה אבל נורא בשקט כדי לא להפריע. אתה צריך להתאמץ בשביל לשמוע. שומעים את הגלים.

בבריכה אני מציל ילדה מטביעה – אנחנו כבר כמעט שעתיים בבריכה. כולם מהופנטים מהמקום. כמה שלווה ושקט. עידו עף על עצמו ברמות על. משחק עם חיילי הפליימוביל לבד. גם שיחק עם הילד ההולנדי. תוך שנייה הוא מתחבר. מסכנה הילדה ההולנדית. בת ארבע הלכה בלי מצופים באזור הרדוד של הבריכה. היא ירדה במדרגות כך שכבר לא הגיעה לרצפה והתחילה לבלוע מים. כמעט טבעה. מזל שהייתי כשלוש ארבע מטר ממנה. לא ראיתי שהיא הולכת בלי מצופים ופתאום שהסטתי את המבט ראיתי אותה חסרת אונים טובעת. זינקתי לעברה והוצאתי אותה מהמים. תכלס, הצלתי את החיים שלה כי עוד דקה היא כבר הייתה גמורה. אבא שלה היה בצד השני של הבריכה ואמא שלה הייתה בחדר. אביה הגיב בצחוקים, אמר שלפחות היא סיימה לשתות להיום. לא הבנתי למה הוא הגיב ככה. מסכנה הילדה בכתה כשעה על אמא שלה.

מרגיש כמו חלום טוב, בבריכה – כבר כמעט שתיים. אפילו קרן נכנסה למים. המים פה מדהימים. בדיוק בטמפרטורה הנכונה ונקיים. בקיצור זה מלון ברמה מאוד גבוהה. ואנחנו כמעט לבד. מקודם הלכתי עם עלמה לחוף לאסוף צדפים. כל החוף אלמוגים ומעט צדפים. גן עדן זה פה. חלמתי בדיוק על זה. כבר כמעט שתיים ואי אפשר להוציא את הילדים מהמים. אם האוכל פה ברמה גבוהה אז המלון יקבל 10 כוכבים. שתיים וחצי. אני מזמין לכולם מנות טעימות למרפסת של החדר שזה מול הבריכה. רומי עדיין לא נרדמת. היא עם קרן בחדר. עידו בבריכה עם החבר ההולנדי. ועלמה רוצה לשחק איתי בבריכה ולא נותנת לי לנשום לרגע. צרות, אני יודע. חלום פה. השמיים כחולים ובהירים. השילוב של הכחול של הבריכה, הכחול של הים ושל השמיים פשוט מדהים. שלושת הכחולים משתלבים ביחד. השמש חזקה ואני מפחד שנשרף. חם אבל השמש לא מציקה. שמים שוב קרם הגנה. אי אפשר להוציא את עידו מהמים. עכשיו גם הילדה ההולנדית שכמעט טבעה עם אמא שלה במים. אח שלה ועידו משחקים. עלמה לבד במים על ידי. אני במיטת שיזוף הכי מפוארת נדמה לי ששכבתי בחיי. בקיצור מטורף פה ברמות על. כן, אני מתלהב. כל כך שקט ונעים. אין כמעט רוח . יום ראשון היום. אני נזכר שיש אנשים בעולם שעובדים עכשיו. יש כאלה שלא. אבל אין לי רגשי אשמה. אחרי שנים שעבדתי באינטנסיביות גבוהה. שלוש וחצי. מילה אחת. מושלם. אני מרגיש פה שאני כבר מת והגעתי לגן עדן. קרן אומרת שמתנו שבוע שעבר, בטיסת האימים והגענו לגן עדן לפני שבוע. אני אומר לה שזה היה רק ההמתנה לגן עדן ועכשיו אנחנו בגן עדן.

הכל מושלם פה – עידו והחבר ההולנדי מרכיבים את המכונית מלגו של עידו . המכונית מלגו התפרקה בדרך מהודו. רומי קמה סוף סוף. השארנו לה קצת אורז. כבר חמש ואנחנו בחדר במזגן כבר יותר משעה. עכשיו חוזרים לבריכה. גם קרן נכנסה אתנו למים. איזה כבוד. רק אנחנו בבריכה. חלום פה. הסכמנו שזה המלון המפואר והשווה ביותר שהיינו בחיינו. עשרים לשבע בבריכה לבד. שבע בערב. אני כל היום הולך ואומר מושלם. הכל מושלם פה. אין שום דבר לשנות פה. אין מילים. עידו כבר מתעלף מעייפות. מקלחות, ארוחת ערב ולישון. עידו נרדם בארוחת הערב, עוד לפני שקיבלנו את המנות. לקחתי אותו לישון בחדר. היה בדיוק עובד מלון שסידר לנו את המיטות לשינה. זה הפתיע אותנו שהוא בחדר. עידו רעב אז חוזרים לארוחה, זה ממש קרוב לחדר. אחר כך מרוב עייפות היה לו קשה להירדם. לילה טוב, גן עדן סרי לנקה.