יום בקניון בצ’אנדיגר

יום בקניון בצ’אנדיגר

היום ה-90 למסע – יום רביעי, 03 ביולי

רומי גודלת – אני קם שוב בארבע. המיינד העיר אותי. אני כותב את הפוסט של אתמול. קרן ורומי על ידי. עידו ועלמה במיטה שלהם. קיבלנו פה סוויטה ולילדים יש מיטה גדולה משלהם וטלוויזיה גדולה משלהם.  כבר שש. רומי מתעוררת. איפה הנא-ני היא שואלת. אני מוצא לה את הנא-ני (מוצץ) ואומר לה לחזור לישון. סופגנייה אמתית זאת. ריח של חדש מהמפעל יש לה. עור רך ומתוק. כבר לא תינוקת אבל גם לא ילדה עדיין.  מדברת שותף וחמוד בטירוף. גדלה פה מאז שעזבנו את הבית. גם השיער ארך לה. היא מחכה בדיבור את עלמה וגם את מלודי ואביבית. גם עלמה מחכה כל מיני הגיגים ואת האינטונציה של מלודי. השארנו למלודי ואביבית את הקומקום חשמלי שקנינו בדארמסלה ומצעים ומגבות שליוו אותנו. המצעים של עידו עם הבית של יעל. קלסיקה. אביבית שמחה מאוד. אני שמחתי להתפטר מהמגבות והמצעים. מוריד נפח מהתיקים.  אנחנו מתכננים לארוז תיק שלם ולאכסן בשמירת חפצים בסרילנקה, תאילנד ויפן כדי שיהיה יותר קל לנוע. שני תיקים במקום שלושה.

לקניון המפואר והגדול – תשע כבר יורדים לארוחת בוקר במלון. בו-פה קטן , בסדר האוכל. לא משהו. יאה לשלושה כוכבים בהודו. קרן מתרגשת לקראת קניון אמיתי בהודו. הבנות משחקות נורא יפה יחד. תשע וחצי מתכוננים ליציאה. לוקחים ריקשה לקניון. קניון ענק. חדש. מדהים. איזה התרגשות פה של כולם. אנחנו כמו קופים שחזרו למקום הטבעי שלהם. שלושה חודשים חיינו במזרח והיום נבקר קצת במערב. עשר ורבע ורק פותחים פה. הרוב עדיין סגור אבל אנחנו מתלהבים. כל החנויות נפתחות ב11. יש פה חנות צעצועים שעידו מת שתפתח כבר. הוא סופר כל דקה. איזה התרגשות. אנחנו שותים קפה מערבי על יד החנות ויש פה איזה זבוב הודי שהתגנב פנימה ומציק לי. קניון, קניון אבל זבוב הודי. פתאום הילדים מעריכים את כל נוחות המערב והאטרקציות השונות אחרי כמעט שלושה חודשים של ריחוק מכל הנהנתנות והנוחות של המערב. מדהים לראות את זה. הכל מקבל פרופורציות. אנחנו מעריכים מה שיש לנו רק כשזה נלקח מאתנו. ככה טבע האדם. שעה בחנות צעצועים אחת. חנות מערבית מעוצבת להפליא, כמו בשדרה החמישית במנהטן. כל הילדים בטירוף. אמרנו לכל אחד לבחור צעצוע אחד. מה שהוא רוצה. המחירים גם של המערב. לגו בינוני במאה דולר. לגו גדול ב250 דולר. בניו יורק בברודווי זה רבע מחיר. עידו בחר לגו, עלמה סט של נסיכות ורומי בובה תינוקת.

002 004  005

009  011 015

סופרמן – 12 וחצי רומי נרדמה בעגלה. קרן בפדיקור. אני לקחתי את עלמה ועידו ללונה-פארק קטן פה. אחד ורבע משתעשעים בטירוף בלונה פארק ומלא משחקי וידאו. קרן מעדכנת שהפדיקור מפנק מאוד. שתיים כבר. מזמינים במסעדה מערבית אמריקנית. כמעט כל המאכלים בתפריט עם בשר וגבינה. אני בוחר מנה צמחונית פהיטס צמחונית. רומי עדיין ישנה בעגלה. רומי קמה במסעדה והספיקה לאכול. רבע לשלוש הולכים לגימבורי עם עלמה ורומי ואני ועידו לסרט.  אני ועידו מחכים לסרט man of steel. אין לי מושג מה זה הסרט הזה אבל הוא היחיד שבאנגלית ו3D  עם אפקטים. מסתבר שאת רומי לא רוצים להכניס לג’ימבורי כי היא עוד לא בת שלוש. הקולנוע מפואר מאוד. תוך כמה דקות של צפייה אני מבין שאני בסרט חדש של סופרמן. סופרמן הוא גיבור ילדות שלי. איזה התרגשות והפתעה. הייתי כמו ילד. גם עידו התלהב. כל הסרט אני מתרגם לו את הסרט. הוא שואל מלא שאלות ואני מסביר תוך כדי סרט. הסאונד היה גבוה אולי מידי והחריש לנו את האוזניים. נהנינו בטירוף וגם מההפתעה. לא יכולתי לבחור טוב יותר. הסרט ארוך כשעתיים ורבע. מסכנה קרן בחוץ עם הבנות משתגעת כבר.

025 029 034 043 057 061

078 079 071

אני וקרן אורזים שוב – שש בחזרה בריקשה. סגרנו שמונה שעות בקניון הזה, קניון ELANTE. הכי הרבה שהייתי איי פעם בקניון. בחדר נחים. אני כנראה עם סינוסיטיס.  כואבות לי עצמות העיניים. כנראה לחץ מנוזלים בפנים או עייפות או גם וגם. עוד צריכים לארוז למחר. שוב לצאת מהמלון בשש בבוקר. אני וקרן אורזים שוב. הפעם אורזים כך שמזוודה אחת נאכסן דברים שלא נצטרך בסרילנקה, תאילנד ויפן. כבר מאוחר. מחר  יום נסיעה עם שלוש טיסות. זהו עוזבים את הודו. היה כיף אבל גם כיף המשיך הלאה במסע.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s