Manikaran – טיול למאניקאראן

טיול למאניקאראן Manikaran

היום ה-86 למסע – יום שבת, 29 ביוני

ארבע בבוקר. מוסיקה רועשת ומעצבנת מעירה אותי ואת קרן. קרן אומרת שזה בא מההרים כי יש כל הזמן מסיבות בקאסול. אני אומר לה שזה מהמלון כי זה חזק מאוד וגם זאת מוסיקה הודית מעצבנת. אני עם כאב ראש ונזלת וגם מתחיל להרגיש שורף בגרון. אני בולע אדוויל, שם פקקים באוזניים ומנסה לחזור לישון. פתאום הפסקת חשמל. מעולה כי אין מוסיקה. אחרי 10 דקות שוב חוזר החשמל והמוסיקה חוזרת. אחרי מאבק אני מצליח לחזור לישון. מתעורר שוב בשבע. רומי וקרן ערות. רומי רואה פים-פם-פה בלפטופ. מדהים כמה שנים היצירה הזאת עדיין רלוונטית לילדים. אני זוכר שמיה ודניאל אהבו את זה כשהיו בני שלוש. כל הכבוד לטוביה צפיר. אני מושך את קרן ל10 דקות התעמלות על הבוקר. עכשיו אני מתרגל צ׳י קונג קצת. רואה את הווידאו שעידו צילם את בל-רם. שמונה ורבע כולם ערים. באלאגן של ילדים בבוקר בחדר. אני כותב את עלילות אתמול. מתארגנים ויוצאים לארוחת בוקר. נכנסנו למסעדה הטובה של אתמול evergreen מול הבית חב”ד ומומלצת lonely planet אבל אין פה ג׳חנון אז אוכלים פה בקטנה ונמשיך לחפש ג׳חנון. רומי מציקה ובוכה. לא קל איתה. עשרים לעשר מחכים במסעדה. יש פה מעין פיתות כמו לאפות דקות עם זעתר ושמן. כולנו התנפלנו וניגבנו טחינה . הזמנו עוד. בתוכנית לנסוע הבוקר לכפר מאניקאראן רק כמה ק”מ מפה ויש שם מקדשים ומעיינות חמים.

הכפר מאניקאראן – עשרה ל11 מחכים לאוטובוס מקומי למאניקאראן התחנה היא ממש מול המלון שלנו. נסיעה של 15 דקות באוטובוס מקומי מפוצץ בהודים וקצת תיירים. כולנו עומדים ממש דחוסים עם כולם. גם את העגלה העלינו. רומי על הידיים שלי. האוטובוס נוסע בדרך מפותלת על ההר. פתאום אוטובוס ממול. עכשיו האוטובוס השני חייב לנסוע רוורס כי הכביש צר מלהכיל את שני האוטובוסים. הגענו. יש פה מקדשים יפים. זה מקום קדוש להודים. לסיקים. הנהר פה גם רועש וגועש. יש גם ריח של גופרית מהמעיינות החמים. רואים אדים חמים. מלא סיקים פה עם הכובעים שלהם. עברנו את הגשר הגדול. רומי נרדמה וישנה בעגלה. בגשר יש מלא פרות. עידו ניזכר ברישיקש, בלאקסמן ג׳ולה. עכשיו מסתובבים בסמטאות של השוק במאניקאראן וקונים המון שטויות. שוק מקסים פה. 12 ועשרים עלמה דורכת בחרא של פרה. ממשיכים לטייל בסמטאות. 12 וחצי רומי קמה ומגלה מתנה, טלפון צעצוע שמשמיע מוסיקה הודית. אחד ורבע עצרנו באיזה דאבה הודית באמצע השוק פה. רומי משחקת בצעצועי כלי מטבח שקנינו לה. הזמנו סמוסה חם. יש פה מטבחון קטנטן והודית עם כמה סירים וגז. מעניין מה נקבל. טעים לאללה. הזמנו עוד. עכשיו רומי רוצה מומו. קונים לה מומו. היא מבקשת לבד כבר מומו כאילו זה היה פלאפל. מחכים למומו ויש פה כמה ילדים קטנים שמתלהבים מהעגלה. לא ראו פלא כזה אף פעם. קרן לחוצה שהם נוגעים בעגלה, שלא יעבירו מחלות. שתיים ורבע אנחנו על האוטובוס בחזרה. היה אחלה טיול. יפה פה נורא. התחככנו בהודים מקומיים פה עם כל הצבעים והריחות. עשר דקות מחכים דחוסים באוטובוס עד שהוא מתחיל לזוז. על ידי יושבת הודית זקנה שמנה ועוד נערה הודית. מאחורי כל החבר’ה שלי פלוס עגלה. אישה הודית שיושבת מלפני דופקת מוחטות כל שתי דקות.

מחששות סמים – עשרים לשלוש. הגענו למלון בחזרה. האוטובוס עוצר. אני עומד מול הדלת אבל ברוב טיפשותי ותמימותי אני מחכה שהדלת תפתח לבד. כן, ממש! אני בהודו כאילו. צוחק על עצמי ופותח בכוח את הדלת. הגענו חזרה למלון. בקושי חצי שעה בחדר ויוצאים שוב. לחפש ג׳חנון. עשרה לארבע בסמי בורקס פה ב old kasol איפה שיש כנראה ג׳חנון אחרון. המקום ניראה כמו מאורת נחשים ופשפשים. אם נחטוף פשפשים אז כנראה פה. גם מוסיקה מעצבנת נורא. טראנס מגעיל שחוזר על עצמו. מתאים לסטלנים כבדים. הילדים אכלו ג׳חנון ויצאנו משם. כל מסעדה פה זאת מחששת סמים אבל בהגזמה, לא כמו במקומות אחרים שהיינו שמעשנים ג’וינטים. זה דוחה אותי כבר. אין לי שום בעיה עם קאנביס ולעשן מידי פעם אבל שזאת האטרקציה המרכזית זה דוחה אותי. אני אומר משהו לקרן, על זה שזה דוחה אותי כל הצ’ילומים שלהם פה. דיברתי בקול רם כי חשבתי שכולם לא ישראלים איפה שישבנו. לא התכוונתי להקים מהומה. פתאום ישראלית קופצת ומבקרת את מה שאני אומר. התחיל קצת ויכוח והיא עזבה את המקום. טוב, הבנתי את קאסול ואפשר מבחינתי להמשיך. אם אתה לא מעשן סמים כל היום אין לך מה לעשות פה. זה לא כמו מנאלי שהיא יותר גדולה ונעימה. פה זה רחוב וחצי של מחששות סמים כבדות.

למעלה, למטה כמו רכבת הרים – ארבע וחצי הולכים שוב לבית חב”ד. שהילדים ישחקו קצת ויוציאו אנרגיה. לי אין כוח לאף אחד. רוצה לבד. מצב רוח ירוד במיוחד. בבוקר במאניקאראן הייתי במצב רוח מעולה. בבוקר למעלה ועכשיו למטה. כמו רכבת הרים. קצת מאניה דיפרסיה בקטנה. אני הולך לחדר. חמש בחדר. אחרי רבע שעה כולם חוזרים. בחדר אני עושה עם עידו מצגת על הודו כדי לשלוח לבית הספר. שש וחצי מסיימים עם המצגת. יורדים לאכול במסעדה במלון. אין אף אחד במסעדה וניראה שלא היה פה מישהו כבר ימים. מזמינים כמה מנות. שבע ורבע מחכים. רומי על קרן בוכה ומקטרת. כיף חיים, זה לא. אלא הקטעים הכי מאתגרים בטיול שלנו. אחר הצהריים קשה. משברון קטן. שמונה בחזרה בחדר. היה ממש בסדר במסעדה. יותר ממה שציפינו. עד 10 ורבע שוב שיטהד וצחוקים. אפילו הזמנו בירה לחדר בשירות חדרים. הבירה לא הייתה קרה, הודו זה פה. כיבוי אורות בעשר וחצי. אני וקרן באינטרנט עד חצות. צילמתי יותר מ200 תמונות מדהימות היום אבל אני לא יכול להעלות אותם פה, בקצת האיטי של האינטרנט. אני יעלה בעוד כמה ימים שנגיע לצ’אנדיגר.

8 thoughts on “Manikaran – טיול למאניקאראן

  1. אכן
    פים פם פו
    מעניין כמה דורות עוד יהנו ממנו
    😊
    שיהיה לכם שבוע נפלא

  2. דש חמה וחיבוק גדול לכולכם…יש הרגשה בפוסטים האחרונים של ירידת אנרגיה אצלך,נראה שמיצית את הודו לחלוטין😉
    הגיע הזמן למדינה חדשה-טוב שהוספת את סרי לנקה
    הרבה אהבה וגעגועים לכולכם.
    תהנו

  3. בנצ’וק שלי ילד יקר, יאללה הגיע הזמן להתחפף מהודו. אני יכולה להבטיח לך שאם אי פעם אסע למזרח להודו, ממש לא, לא מתאים לי הג’יפה שם. סרילנקה בטח מהממת, מקווה שתהנו ובהמשך הטיול, אוהבת אתכם מאד מאד, מתגעגעת, אוף כל כך הרבה זמן נשאר, לא נורא העיקר שתהייה לכם חוויה. עידו נראה לי כאילו צמח באיזה 10 ס”מ, האם זה נכון או שזה רק נראה ככה בתמונות. ולא ענית לי מה זה לכל הרוחות שיטהד. נשיקות לכולם. אמא

  4. בנצוק , תחזיק מעמד ביום שישי נגמר פרק הודו במסע המדהים שאתם עוברים.
    תמסור לכולם נשיקות מתגעגעים המון
    משפ’ גרסי

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s