5K – הדרך מאמריצר לדארמסלה

הדרך מאמריצר לדארמסלה

היום ה-29 למסע – 3 במאי 2013

לרוץ מטוליפ לטוליפ – קמתי בשש, כתבתי עד שמונה. כולם ישנו המון, יופי. הם הלכו לאכול ארוחת בוקר, אני לרוץ. כמעט וויתרתי כי כאב לי הראש והבטן. אם איתן פינקרט, אחד החברים מהעבודה שאני מאוד מחבב יכול לרוץ אולטרה מרתון של 125, אני בטוח יכול 5.5 הבוקר למרות כאב הראש והבטן. אני מסיים את הריצה עם חיוך למשך דקה וחצי שלא יורד עם שיר מהדיסק האגדי של U2 jashua tree שליווה אותי בגיל ההתבגרות. לא הייתי יכול להתבגר אותו דבר בלעדיו. מרגיש על קצה העולם , אושר אדיר! אני חי ונושם אהבה כל שניה.  כל השנים אני קורא המון ולא הרבה כותב. יודע לקחת ופחות לתת. עכשיו כבר חודש אני רק כותב וכמעט לא קורא. מעניין, עכשיו שאני לומד לתת, אני כותב נותן לכל מי שמעוניין. תשע וחצי סיימתי. הולך לחפש אותם בחדר אוכל. הם פה נהנים בטירוף, איזה כיף. ארוחת מלכים פה. אכלו הכל הילדים: ביצים, טוסטים, קורן-פלקס, פירות ומה לו. אני רק קפה וטועם מתבשילים הודים. טעים בטירוף.

031

032  028

060  057

 062  064

יוצאים לדרך – עשרה ל11 יצאנו לדרך. התוכנית הבוקר היא לבקר ב golden temple שזה מקדש מאוד מפורסם ואז לדארמסלה כשש שעות נסיעה. נפרדתי לא לפני שפטפטתי עם כל הנתינים שלי בפרונט-דסק ועם השוער ועוד כמה עובדים. גם צילמו אותנו. המלך ממשיך במסעותיו בהודו. קרן אומרת שאני ממש מתנהג פה כמו מלך ואני מנסה להיות מלך חם ורחום כלפי הנתינים שלו. כולם סוחבים לי פה הכל מהחדר, קושרים תיקים לגג המכונית אני מסתובב לי רק עם המרקו-פולו שלי. מלך או לא מלך? ארוחת הבוקר הייתה מאוד טעימה ועשירה. טעמתי עוד תבשילים הודים. האידלי שלהם מאוד טעים במלון. הייתי קצת אטרקציה בארוחת הבוקר עם מדי האצן שלי. גם מזגן איכותי היה שם. הנהג קיבל איזה דוח פה על 300 רופי, קצת התעצבן אז אני הצעתי לשלם. האוויר פה מזוהם מאוד ומחניק. ביקשנו להדליק מזגן כבר 11 ועשרה. שוטר הודי עוצר אותו, את הנהג שלנו. הוא מכבה את המנוע ויוצא מהאוטו. חם פה מאוד. עכשיו ניראה שהוא מראה לו רישיונות. אני רגוע. הכל בסדר. גם אחרי אימון. הוא חזר אמר שהשוטר רצה ממנו עוד כסף אולי קנס על זה שהתיקים על הגג. בסוף הוא לא שילם אבל עצבני יותר. אני cool לגמרי, אם קרן מחייכת אני רגוע.

מגיעים למקדש – חנינו. הנהג נשאר לשמור על המכונית והתיקים. נתנו לנו מטפחות לכיסוי ראש. כולם חבשו חוץ מרומי. איך שיצאנו חיכה לנו נהג ריקשה אופניים. אמרנו כן. פעם הייתי אומר לא להכל, היום אני אומר כן. כולם על ריקשה אופניים, חמש דקות הוא מדווש עד למקדש הזהב. הגיענו, ביקשנו שיחכה. אני בדרך הייתי לחוץ שלא נזכור את הדרך חזרה לחניון. בכניסה דרשו שנוריד נעליים. שומרים בשמירת חפצים. נכנסנו למקדש. יש שטיח אדום וירוק בצדדים ומקום לטבול ולנקות את הרגליים. כולנו מרטיבים רגליים. אנחנו רוצים רק להציץ כי יש עוד דרך ארוכה ורוצים לצאת מוקדם. גם לילדים זה קשה במקדש, המון אנשים מפחיד אותם. ראינו מקדש ענק ויפה עם בריכה ענקית. עידו אומר יש פה דגים. אני מתקרב וכן דגים ענקיים בערך 40 סמ ניראה כמו קרפיונים. אני מצלם בטירוף. יש תור של אנשים. הודי מקיא בכניסה, הילדים מרגישים לא בטוחים פה רוצים ללכת גם מחניק וחם. אין גם זמן אם רוצים להיכנס. אני מחליט שיוצאים, ככה נגיע בדיוק ב12 ונצא לדרך. העיקר ליהנות פה. הייתי נישאר עוד אבל אני קל וגמיש ורוצה שכולם ייהנו. הספיקה ההצצה. היינו אולי 20 דקות. יצאנו, אני רואה את הנהג ריקשה, אני מסמן לו. הוא שמח. הוא ביקש 50 נתתי לו 100.  לוקח אותנו חזרה לחניון ואני מצלם בטירוף. פה הרחובות והאווירה שונה מאוד מרישיקש. זאת עיר הודית ענקית. מיליון ריקשות, שווקים, דוכנים ופרצופים משונים. גם איש או ילד בלי גפיים מציג את עצמו לראווה.  הגענו אני נותן לו עוד 50 רופי הוא מבקש 100, אני נותן בשמחה. הגענו בול ב12, אני שמח.

086  

135    168 176

099  128 120

103  124  125  123

מהנדס להם אושר מרבי – הנהג יוצא וכל דקה עוצר ושואל על הדרך. כבר התרגלנו אליו. ככה הוא מנווט. זה הwaze שלו. לילדים חם,  אני מבקש להדליק מזגן. רוצים לראות סרט במיני אייפד, אחרי דיונים אני מהנדס את שלושתם במושב האחורי. אחרי דיון קצר עם עלמה ושיעור קצר שלא תשיג ממני כלום בבכי, זה עובד. היא למדה משהו אני מרגיש. קרן עוברת לידי היא מחייכת. אני מציע לה אינטרנט, היא שמחה. מתעדכנת בחדשות מהארץ: יש ערפל ודבורה עומר מתה. אני מחמיא לה שכיף לי לטייל איתה ואני סולח לה שקיטרה אתמול בנסיעה. היא גם מסכימה שבחודש האחרון התנהגתי למופת ולא קיטרתי בכלל והחשש הגדול שלה שיהיה קשה איתי פג. אני מרוצה טי-לים. עושה פה עבודה רוחנית. אני משתנה, אני מרגיש את זה. המסע עושה לי טוב. אני לומד להיות מומחה למשפחה שלי, מהנדס להם אושר מרבי ומקבל החלטות טובות שלכולם יהיה טוב. הם שמחים, אני שמח. וגם לומד על קלילות וגמישות. אני המורה של עצמי ומיישם בהצלחה. אני מתרגש ממה שאני כותב. זה מרגש שאני מצליח. אפשר לומר שעלתה גרסה חדשה של עצמי במערכת ההפעלה בן פאר. עוד כמה שבועות שאני אריץ את מערכת ההפעלה החדשה אני כבר אתרגל לאני המשודרג ולא אזכור את הגרסה הקודמת. זה יהיה טבוע בי, חלק ממני.

ממש מסוכן לנסוע ברכב בהודו – 20 לאחת אנחנו בדרך לדארמסלה. רומי נרדמת אבל הדרך קופצנית וזה מסוכן מאחור, אין אפילו חגורה שם. לא מצליח להנדס שהיא תשכב ואני מעביר אותה לקרן על הידיים. עכשיו היא ישנה לה על הידיים. אחת בצהריים. אנחנו בכביש בין אמריצר לפתנקוט, זה בערך 90 קמ אבל הכל תלוי פה בתנועה. זה מישור אבל המון קטנועים משאיות וריקשות. גם צופרים לא מעט. הנהג אומר שעתיים ואז לדארמסלה זה עוד 3 שעות כי זה בהרים למרות שבמפה פתנקוט לדארמסלה בקו אווירי זה אולי 40 ק”מ כנראה שהדרך מפותלת וקשה. לנסוע ברכב באוטו זה ממש מסוכן את זה ממש הבנו כבר. קרן בסטרס ובצדק לא שזה עוזר לה. אני לא, עסוק בכתיבה. אנחנו מסכמים שאם תהיה אופציה של רכבת בהמשך נבחר ברכבת כי זה בטח יותר בטוח. אנחנו עם שלושה ילדים לא לשכוח. האוצרות הכי גדולים פה. אני שואל את הנהג על המרחק מפתנקוט לדארמסלה והוא אומר 80 ולוקח 3 שעות בערך, 25 קמ”ש כל שעה 25 ק”מ.  אני מכין את קרן שהדרך שם לא תהיה קלה.

להתחתן שוב אחרי 10 שנים – אין כמעט שילוט בדרך, זה מזכיר לי את מקסיקו שאני וקרן טיילנו ולקחנו רכב. נתקענו בלי לדעת ספרדית ולא ידענו לאן לפנות. אני וקרן נזכרים ומחייכים: “טולום” , “טולום” זה המילה היחידה שאמרנו למקסיקנים שיעזרו לנו להגיע לטולום. כמו קופים דיברנו בידיים. זה היה בירח דבש שלנו לפני כמעט 10 שנים. התחתנו ב14 נובמבר 2003 בת”א ביום שישי בצהריים ולמחרת על המטוס למקסיקו. היה מדהים ועידו בבטן של קרן. בנובמבר על פי התוכנית נהיה באוסטרליה. שכתבתי את המטרות הפנימיות לטיול לפני שיצאנו למסע, קרן אמרה “וואו, בסוף עוד אני ארצה להתחתן איתך” אז אם אשיג את המטרות ואהיה ראוי, אז היא תבחר להתחתן איתי שוב. אם לא כנראה נתגרש. בטיול כזה, או לא מסתדרים ורוצים להיפרד או שמתקרבים ורוצים להיות אחד עם השני עוד יותר. ניראה לי שאני בדרך הנכונה. עכשיו אני מפנטז שאולי אני יארגן טקס חתונה צנוע באוסטרליה ביום נישואין שלנו באוסטרליה. יכול להיות מדליק. שמלה לבנה, גם לבנות. אולי רבי או דמות סמכותית. אני אומר כמה מילים ואולי טבעת יהלום חדשה. התרגשות גדולה. קרן על ידי ואין לה מושג מה אני זומם. היא תקרא על זה בערב.

קוצרים פירות וישיבת צוות – הילדים מתנהגים למופת. אין עליהם. זה הכל קרן. אני מחמיא לה שהיא הייתה הגורם המשמעותי והדומיננטי והבחירות שלה על הגנים והבית ספר מוכיחות את עצמן. ובכלל אנחנו קוצרים פירות פה. אנחנו עושים ישיבת צוות לגבי השהייה בדארמסלה. אנחנו רוצים להישאר תקופה ממושכת לפחות חודש. הכי חשוב זה חברה לילדים ואז התנאים ולהפוך את המקום לקצת בית. מחליטים שנסייר בימים הראשונים עד שנמצא מה שמתאים לנו. ישיבה מוצלחת. אנחנו מסכימים על הכל ועכשיו יש גם תוכנית פעולה. אחד וחצי, רומי ישנה על קרן. עידו ועלמה רואים סרט, אני כותב וקרן מחזיקה את רומי ובוהה. עצרנו. יש מחסום לרכבת. הודי פה מוכר קוקוס. הנהג מדבר איתו. פעם ראשונה אני אראה רכבת הודית. כבר כמה דקות שמחכים. אני שואל את הנהג אם יש לו ילדים הוא עונה ילדה בת 18 וילד בן 12 הנה הרכבת עברה. עולם שלישי זה פה. המון הודים דחוסים והרכבת נראית מלפני 100 שנה. המחסום עלה וכולם נדחפים וצופרים. עכשיו פקק בגלל הרכבת. שתיים בדיוק. עברתי קדימה על יד הנהג. ככה עלמה תישן וגם עידו. הוא מאחור והיא בכיסא שלי עם המשענת לאחור עד כמעט 160 מעלות. עצרנו. שוב רכבת נוספת כמו מקודם.

אני עף על עצמי – נוסעים, אני עף, שומע אור הירח של אביב גפן בפול ווליום. קרן אומרת שגודל פה מלא גראס בצידי הדרך.  ישנתי טוב מאוד אתמול. כיף לי, אני זז מצד לצד אני מאושר בטירוף!  לא עישנתי כלום מאז שהגענו. אין צורך. אני על סמים טבעיים פה,  סם הודו. עושה סרטוני וידאו של הדרך.  עכשיו רדיוהד. יש לי נהג צמוד, אני רואה עולם, אין לי מחויבות לכלום, המשפחה האהובה שלי פה איתי, יש לי הכל. אני בריא, חכם, עשיר ומאושר. חופש מטורף שאף פעם לא חוויתי. לא חייב כלום לאף אחד, יכול לעשות כל מה שאני רוצה. אני עף על עצמי ומגיע לי, מגיע לי כל כך. הכל הרווחתי ביושר ובעבודה קשה, גם רוחנית וגם מנטלית. אני כל כך שמח ושלם עם הבחירה לצאת למסע הזה! בא לי לבכות. עשיתי כמה בחירות בחיים שאני מאוד גאה וזאת אחת מהן. עשרים לשלוש. עכשיו מוסיקה קלאסית באוזניות אבל רך כזה ונעים. אני בעוד פסגה בחיים שלי, מרגיש על הר גבוה ומשקיף על כל העולם בגאווה. זה מה שאני מרגיש עכשיו. שלמות. שלווה מטורפת. שקט. אהבה. שמחה. התרגשות. המון רגש. שלוות עולמים. שלוות נצח כאילו הזמן נעלם. אולי אני בכלל מת כבר וזה גן עדן. אני מרגיש כאן בתוך האוטו שהזמן קפא לגמרי, דמעה זולגת. המראות מהרכב מחשמלים אותי עם המוסיקה. אין לי שום דרך להעביר את מה שאני מרגיש עכשיו. אבל אף פעם לא הרגשתי ככה. סופרנובה אבל שקטה, חור שחור אבל מלא צבעים. ולא לא לקחתי סמים. מה שאני מרגיש מזכיר לי שתי סצינות של סרטים מפורסמים. תחושה מוזרה של זמן קפוא. הסצנה בסרט טרמינטור של שרה קונור והתמונה שמצלמים אותה. אותה תמונה שחוזרים איתה בזמן והיא מבינה שזה סוף העולם. הסצנה של הסרט קונטקט עם ג׳ודי פוסטר שהיא מגיעה לחוף הים ואבא שלה פתאום מופיע. עשרה לשלוש. עידו ועלמה ישנים. רומי קמה. עכשיו באייפד הגדול. שוב רדיוהד. עכשיו חליל עם אלקטרוניקה. נהר מהמם מהחלון.

 196

רשימה של דברים לעשות לפני המוות – אני ניזכר שיש לי רשימה של דברים שאני רוצה לעשות לפני המוות. כתבתי לפני איזה חצי שנה. אחד מהם זה לטייל עם המשפחה סביב העולם ו2 זה לכתוב בלוג או ספר. יש שם ברשימה איזה 20 ומשהו פריטים. אני מתחיל להבין שאני בדרך לסמן וי על שתיים מהרשימה. מגשים חלומות אני. חולה על עצמי. אני גם מבסוט מהבלוג שלי במיוחד שאני כותב מה שבא לי. לא מנסה לרצות אף אחד ולהיות אהוד. החומרים שלי כבדים לפעמים, זה לא לכל אחד. לא אכפת לי שאף אחד לא יקרא. אני יוצר פה מה שאני רוצה. מעניין אתכם תקראו לא מעניין גם טוב.  עכשיו שומע את Perry Como, and I love you so מת על השיר הקיטש הזה. חפשו ביוטיוב. שלוש בדיוק. עידו חייב פיפי, אני אומר לנהג אבל אי אפשר לעצור. תקועים פה כרגע אבל אי אפשר לצאת מהאוטו, לא ברור מה קורה.

אבא שלי קורבן שואה – אני שוב ניזכר בהקלטה של אבא שלי. הוא מספר שם עליו ועל אמא שלו שהוא בדרך כלל ממעיט לדבר עליו ועליה ואני מסתקרן מה עוד יש בהקלטה. אמא שלו חוותה שואה. כל המחנות כולל אושוויץ וטרבלינקה. איבדה שם בעל ושלושה ילדים. הכירה את סבא שלי שלא הכרתי אחרי המלחמה. ילדה את אבא שלי ואחותו שאין לי שום קשר אליה ולמשפחתה. אמא שלו מתה מסרטן שהוא היה בן 14 בערך. היה להם קשר מאוד מיוחד ומאז שהיא מתה הוא נדפק מזה לגמרי. זה קרה לפני 50 שנה. הוא היום בן 65. היא כנראה הייתה מאכילה אותו בסיפורי שואה והוא היה האהוב שלה, הגיבור שלה וכל עולמה. אני לא ממש יודע מה קרה שם. אבא שלי לא פותח את זה. שמעתי קצת מאמא שלי, קצת פרטים ממה שהוא סיפר לה. יש לי זיכרון מעורפל על תינוקת שמתה בשביל שהנאצים לא יגלו את אמא שלו. משהו מאוד אכזרי היה שם. אני אפילו לא יודע אם הסיפור הזה אמיתי או איכשהו זה שתול לי בזיכרון. גם אבא של אבא חוה שואה ובני משפחתו ניספו לפני שהכיר את סבתא רבקה. עליו אני לא יודע כלום חוץ מזה שקראו לו בנימין ואני נקרא על שמו והוא היה סנדלר ומת כשהייתי בבטן של אמא שלי. מוזר לקרוא לסבתא שלי סבתא רבקה. אף פעם לא הייתה לי סבתא רבקה אז לא יצא לי להגיד את זה.

משתינים בקשת בהודו – שלוש ורבע הגענו לפתנקוט. אני מנותק נורא אז מחליט להוריד אוזניות ולחזור לכדור הארץ. כשעצרנו לפיפי זה היה נורא מצחיק איך שאני ועידו יצאנו וחצי מטר מהרכב משתינים החוצה. פה בהודו זה ניראה הכי טבעי. לא מתאמצים להסתיר פה כלום, על ידינו מכוניות ואנשים גם לא רחוק. חמישה לארבע ועוד 60 ק”מ מגיעים. כבר נוסעים שלוש וחצי מאז שיצאנו מאמריצר. עכשיו גם עלמה ערה. הדרך עכשיו בהרים ונוסעים יותר לאט. נופים מטרפים פה. שאלתי את הנהג אם הוא חוזר מיד לרישיקש והוא אמר שכן, איך שהוא מגיע הוא חוזר כ12 שעות בלילה. מדהים. רבע לחמש עצרנו. הנהג אכל. אנחנו חטיפים. עכשיו הרים ודרך מפותלת כארבעים קמ מהיעד. נוף מקסים. נסיעה לא קלה. חמישה לחמש אני נפעם מהנוף פה, מקסים נורא רגוע ושקט גם נקי. איזה יופי. מתאים לי להישאר פה חודש חודשיים, חלום. חמש ועשרה אנחנו רואים שלג מהקצוות של הרי ההימלאיה. יפה נורא, ממש כמו גלויה. עשרים לשש, עוד 9 ק”מ.

טיבטים – אני רואה נזירות וגם פרצופים טיבטים. טיבט בשליטת סין הנהג מאשר. הממשלה הטיבטית והדלאי לאמה יושבים בדארמסלה כי הם גורשו מטיבט. המלון שלנו יהיה קרוב מאוד למקדש של הדלאי לאמה. האוויר פה קריר יותר. זה בגובה של קצת יותר מ2050 מטר ואחת הפסגות של ההימלאיה פה בערך 6000 מטר. הפסגות מושלגות. יש פה תחנה של צבא. מעניין למה. הגענו בעשרה לשש. קיבלנו חדר. שידרגנו חדר. שיהיה נוף ויותר גדול. קרן אמרה עזוב לא צריך, אני אמרתי שאין מצב שאני לא קם מחר מול הנוף. אני כבר מאוהב במקום. רבע לשבע שקיעה מהממת. הלכנו לאכול. עלינו לגג של מסעדה עם נוף מאלף של הרי ההימלאיה. מדהים! היה לעידו קר אז ירדנו למטה לתוך המסעדה. שומעים fast car ועידו אומר שהוא מכיר ואוהב רוצה שאשמיע לו יותר מאוחר. עידו שם סווטשרט עם ריח מהבית. קר פה, נעים כזה. וואו איזה מקום מאלף. מרגישים קצת סין בגלל המראה של הטיבטים פה. המערב שולט פה. חנויות דיי מערביות. מסעדות שוות. מוסיקה מערבית. אני לא מתלונן. שבע וחצי במסעדה מחכים לאוכל. הילדים שניצל וצ’יפס, קרן מרק ואטריות ואני ירקות. תשע בחזרה בחדר. איזה יום מהמם. מחר ההרפתקה ממשיכה.

197228 252 234 305 309 307

ב – McLeod_Ganj

333 336  339

5 thoughts on “5K – הדרך מאמריצר לדארמסלה

  1. תמשיך לעוף יפה לך הכנפיים
    מרגיש ומרגש האושר שלך
    חיבוקים
    שרון

  2. וואו, לקרוא מה שאתה כותב, אין אין אין מילים. השדרוג שלך והרצון וההבנה שלך במשפחה שלך. תשמע, אני חושבת שאף אחד בעולם הזה לא הגיע לגבהיים שאתה הגעת. זה פשוט מדהים ומרגש אותי בטירוף, אני קוראת ובולעת כל מילה ואומרת זה הבן שלי…וואו, איך הגעת עד הלום מאיפה הרצון ללמוד וליישם דברים שאני ממרום גילי לא מכירה או נתקלתי באף אדם כזה. אני חושבת לי, אני אמא שלך, האם יש לי איזה אחוזון קטן בזה? אז אני שמחה מאד, מספיק לי 1%תיקון קטן, לסבתא שלך מצד אביך קוראים רבקה. אבא שלך בן 65. רבקה לא סיפרה הרבה לאבא. מה שהיה שם שהיא העבירה לו את השואה בתחושות וברגש, שנראה לי הרבה יותר חזק. הבוקר יצאתי להליכה שלי. כל יום ששי ושבת על הבוקר. אתמול אפילו שמחתי לצאת להליכה. היום פחות, אבל זה ממש לא חשוב, הולכת נקודה. מאד שמחה כשחוזרת מההליכה, עשיתי את זה איזה כיף לי. אני הולכת 25 דקות. מקווה להאריך בשבוע הבא ל-30 דקות וככה עד שעה. התייבשתי מההליכה, הולכת לאכול ולהתקלח. איזה בוקר נהדר. שבת. אני רואה את התמונות ומתמוגגת מנחת לראות אותכם זה המון בשבילי. אני חושבת לי מה היה קורה אם היית עושה את הטיול הזה לפני 10 15 שנה בקושי הייתי יכולה מידי פעם לדבר איתך בטלפון. איזה קידמה, מהממת. שיהיה לכם יום נפלא היום ובכלל. נשיקות לקרן, עידודו, עלמוש, ורומפה המדהימה, תמסור גם לעידו שעניתי לו גם בבלוק, וחשוב שיכתוב בבלוג את החוויות שלו. נשיקות אוהבת, אמא

  3. איזה מראות,איזה נופים,איזה אושר!!!! תמשיך לעוף על עצמך יקר-באמת באמת מגיע לך-לכולכם!!! אתם יקרים ואהובים. יום נפלא

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s