סוגרים חודש ראשון במסע

סוגרים חודש ראשון

היום ה-30 למסע – 4 במאי 2013

סיכום ביניים למסע – חודש שלם מאז שנסענו. אז מה היה לנו? https://peeraroundtheworld.wordpress.com/contact-us/

באוויר: תל-אביב-בנגקוק, בנגקוק-פוקט, פוקט-בנגקוק, בנגקוק-דלהי, דלהי-צאנדיגר.
ארצות: תאילנד והודו.
בים: מעבורת מפוקט לקו-פי-פי, מקו-פי-פי פוקט, סירת לונג-טייל למוסקיטו ובמבו, לונג-טייל טקסי בתוך קו-פי-פי.
ביבשה: מונית גדולה לשדה התעופה שעידו אהב במיוחד, טוק-טוקים בפוקט, מונית של צ’אנג בפוקט, מונית ורודה בבנגקוק, רכב טויוטה ענק בהודו, ריקשות בהודו, ריקשה אופניים באמניצר.
חיות שראינו: פילים בפוקט, המון פרות וקופים בהודו.
מקומות שהיינו: בנגקוק, פוקט, קו-פי-פי, צ’אנדיגר, רישיקש ודארמסלה.
אנשים שנזכור: מר צ’אנג מפוקט, ניסן מגסט-האוס ברישיקש, ראג’ הנודניק מרישיקש, מלודי מרישיקש ודארמסלה, יניב-טל-טהר מרישיקש ודארמסלה,

002

שבת בבוקר – ג’חנון – קמתי בשש, ראשון שוב. כתבתי עד אחד וחצי אתמול. כבר שרף לי המוח והרגשתי שהעיניים שלי יוצאות מהחורים. מתעוררים פה לאט לאט עם הנוף של הרי ההימלאיה. שמונה ורבע יוצאים הפעם עם העגלה לבגסו לחפש ג׳חנון לעלמה.  אכלה לנו את הראש על ג׳חנון בדארמסלה. דארמסלה זה עיר / מחוז שאף תייר לא ישן בא. יש באזור שלושה עיירות מעין כפרים. מקלאוד-גנג’ שם ישנו בלילה ומאוד רועש שם יחסית. יש הרבה אירופאים באופן יחסי. בגסו עיירה יותר כפרית ומלא תרמילאים ודרמקוט שזה ממש בתוך הטבע ויש מלא עליות תלולות וכלי רכב לא יכולים להיכנס יותר מדי לשטח. שם הכי מבודד, הכי שקט והכי יפה.

013

פגישה בשורש – עשרה לתשע בדרך לבגסו. הולכים בנוף יפה, אויר נקי הילדים רק קצת מקטרים על זה שמתים מרעב. תשע, מגיעים לבגסו. מחפשים את מסעדת שורש עם ג׳חנון. תשע ועשרים הגענו למסעדת שורש. זה טיפוס מטורף ומאוד תלול. רומי על הידיים של קרן, עלמה על הידיים שלי ובוכה ועידו סוחב עגלה לסירוגין, אני עוזר לו גם. יד אחת עלמה יד שניה עגלה. לא מקטר , נושם חזק לתוך הקושי. יניב, טל וטהר אמורים לפגוש אותנו בשורש. אבל לא קבענו שעה ובדרך יש עוד כמה מקומות עם ג׳חנון. הם לא פה. המלצר בעל המקום, שורש, מדבר אתנו עברית שותפת. הילדים בשוק, הודי מדבר עברית? הוא ניראה ומדבר כמו דמות מסרט בורקס. מציע לנו קפה טורקי ושוקו שוקולית לילדים. גם ג׳חנון וגם חמין יש פה בשבת. אני מעכל מה קורה פה בבגסו. זאת עיירה ישראלית בלב צפון הודו. כבשנו אותה לגמרי. הכל פה שילוט בעברית. מלא קורסים לכל מיני נושאים, יוגה, בישול הודי ומה לא. אוכל ישראלי יש בשפע. פגשנו כבר הרבה ישראלים בדרך. אני עוד לא החלטתי אם אני אוהב את זה או לא. אני זורם, לא חושב ולא מנתח בינתיים. שורש נותן לנו טאקי. הגיחנון יהיה מוכן רק ב10 ועכשיו 9 וחצי.  עידו לוקח זמנים ומסתכל על השעון כל 5 דקות.

014

עידו מחכה לג’חנון – כבר 10 והגיחנון לא מוכן. עידו טרח לומר לשורש שכבר עשר ואיפה הג׳חנון? אין גם זכר ליניב-טל-טהר. לשורש יש גם גסט-האוס וסוכנות נסיעות ומה לא. שורש הראה לי חדר, פשוט כזה. מתאים ליום יומיים עד שנמצא את מקומנו. עדיף פה על הרעש של מקלאוד-גנג’. בינתיים יניב-טל-טהר הגיעו. רבע ל11 עדיין מחכים לג’חנון. אני מתכנן להביא את התיקים לפה, לשורש. 10:53 הגיעה הג׳חנון והחמין. מאוד טעים. אני מזמין גם לקרן. שלחתי דואר למלודי והיא בדרך לפגוש אותנו ואת עלמה. עלמה שמחה, באה לתת לי חיבוק. גם רומי באה ומחבקת. כיף.

018  028

עוברים לבגסו – 11 וחצי אני יורד עם הרכב לבד להביא את כל התיקים. 12 וחמישה מעמיסים לי הכל ברכב ומעלים לשורש. ארזתי הכל לבד מקווה שלא שכחתי כלום. קשה לנסוע שם כי השבילים מאוד צרים וכל פעם שמגיע מכונית ממול צריך לתמרן וזה עושה פקקים. הרוב פה ריקשות ורכבים מאוד קטנים שיהיה אפשר לתמרן בשבילים. מידי פעם עובר ג’יפ ואז ממש התנועה נתקעת. אחד וחצי בחדר החדש. המעברים פה לא קלים אבל אני משתכלל גם בזה. קיבלתי המון תגובות על הפוסטים האחרונים. קראתי וחייכתי. טל וטהר אתנו בחדר. נחמד ביחד. עידו ועלמה היו עם מלודי ושלו בשעה האחרונה. עידו היה צמא אז נתתי לו כסף ואמרתי לו שיזמין לו מה שהוא רוצה. קנה שני ספרייט אחד לו ואחד לעלמה. חמוד. רומי נרדמה. קרן הרדימה אותו על הידיים. אני מדבר עם טל. בחדר הילדים כולם משחקים בדמויות של פליימוביל שעידו הביא. אני גם מצליח לקרוא את אבקת נמר. שתיים ורבע. כיף בחדר פה, רגוע, נוף יפה, שקט , אין מכוניות וצפצופים כמו במקלאוד-גנג׳. ירדתי לאכול אצל שורש שוב סלט. פגשתי ישראלים צעירים ופטפטנו. שלוש ועשרה עידו ניראה לי משועמם. אני שוב קורא. קצת נירדם. עשרה לארבע קם. כל הילדים השתגעו פה בחדר. משחקים ומשתעשעים עם טהר וכדורי הג׳אגלינג שלי.

צועדים לדרמקוט – ארבע וחצי מטפסים מבגסו לדרמקוט. יפה פה כמו סוף העולם שמאלה. אנחנו הולכים עם טל וטהר לגסט-האוס שלהם. ארבע ורבע הגענו לגסט-האוס. המון מדרגות. מיוחד נורא. חמש, מדברים עם ישראלים פה שגרים צמוד לחדר של יניב-טל-טהר. כולם מגלגלים ומעשנים. נלך לאכול בקרוב. החדר הצמוד ליניב-טל-טהר הוא בעצם שני חדרים מחוברים כמו בבית מלון עם חדר הורים וחדר ילדים ויש גם מטבח. מאוד מתאים לנו אבל מתפנה כנראה רק ביום שלישי. אני מדבר עם אחת הבנות שם והיא מספרת לי שהם כנראה עוזבים ביום שני או שלישי. הם לא משתמשים במטבח כי הבעלים דרש 150 רופי ליום וזה נראה להם גבוה. כל חדר עולה 400 רופי כלומר ביחד זה 950 רופי עם המטבח שזה כ-60 שקלים. אני חושב לעצמי שזה אחלה מקום עבורנו להפוך לבית לכמה שבועות אבל תוהה מה הילדים יעשו פה. ניראה לי שהמפתח זה חברים עבורם אבל לא ניראה שקל למצוא יותר מידי בסביבה

בדרמקוט – חמש ורבע טל ואנחנו הולכים בשבילי דרמקוט ואומרים שלום להרבה פנים מוכרות מרישיקש. יניב וטהר נשארו בחדר, טהר נרדם. כל מי שראינו ברישיקש פה. אני נדהם, זה כפר שנכבש על ידי ישראלים. יותר אפילו מבגסו. יש פה כמה מאות לפחות של צעירים ישראלים. הכל בעברית וכל היום הם מגלגלים, מעשנים ושמחים. בריחה מחיי הארץ הלחה והקשה שלנו זה פה. אני מבין אותם. כיף להם נורא. במסעדה עכשיו. גם מלודי ועוד ישראלים. שומעים מוסיקה אלקטרונית רואים נוף, אוכלים, רגוע פה וכיף. יש פה קופים על עצים אבל שונים מאוד. יפים נורא עם פרווה אפורה כזאת. מדהים לראות אותם. כמו בבראשית. כבר שש וחצי וכולם מתלהבים שטיפסנו ברגל מבגסו ועוד עם ילדים. הם לא יודעים שהכל קטן עלינו פה. שבע וחצי ואנחנו עדיין פה. יש פה פתיחות מדהימה. אנשים פותחים מספרים על עצמם, למה הם פה, מה הם מחפשים. אחד בן 38 בתהליך גירושין ובצומת לגבי הקריירה. רובם צעירים אחרי צבא לפני שהם צוללים לחיים האמתיים בארץ ללימודים ופרנסה. דיברתי עם שליו וייעצתי לו איך לבחור מה לעשות בחיים. גם שיתפתי אותו במה שעבר עלי מאז שהשתחררתי מהצבא. דיברתי עם איתי על ההתנדבות שלו בנפאל. כיף לפגוש פה אנשים ולשוחח בפתיחות. עלמה ורומי מאוהבות במלודי. וגם עידו נהנה פה עם איתי ודניאלה. איתי ניראה ממש חמוד, כולם פה חמודים. איתי הגיע ממש היום להודו מנפאל. לילדים לא משעמם והם מתחברים עם הישראלים הצעירים פה תוך שניה.

039 050 034 046

חוזרים לחדר בשורש – לוקחים ריקשה בשבילים החשוכים. עלמה צוחקת שלא רואים כלום כולל אחד את השני. הנסיעה היא בעצם בשבילים בצלע ההר ואין שום תאורה. אנחנו לא רואים אפילו אחד את השני. כמו הרפתקה כזאת. נסיעה של איזה 10 דקות. שמונה וחצי בחזרה בחדר. אני וקרן קולטים שארבעה לילות ברצף, כל לילה אנחנו ישנים בעיר אחרת, בחדר אחר ומיטה אחרת. רישיקש, אמריצר, מקלאוד-גנג’ והיום בגסו. זה מבלבל. אין לי מושג איפה אני כבר. ואתה לא נקשר לשום מקום. לא מפריע לי כל כך אבל זה מעייף לעבור כל יום מקום. עשרה לתשע מסיימים מקלחות ומתכוננים למיטה. קצת לוגיסטיקה וקצת מלוכלך ומאוד לא מפואר, הכי הכי פשוט שיש, רק טוש ושירותים בחדרון פצפון אבל המון חום ואהבה יש בחדר הזה.

3 thoughts on “סוגרים חודש ראשון במסע

  1. איזה כיף שדיברנו היום, לדבר עם דודו, ילד הכי מדהים שיש בעולם. תמשיכו להינות אוהבת הכי בעולם. נשיקות. אמא

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s