הדרך מרישיקש לאמריצר

 הדרך מרישיקש לאמריצר

היום ה-28 למסע – 2 במאי 2013

500 ק”מ ב-12 שעות? כיוונתי את השעון מעורר לחמש ועשרים. הלכתי לישון בחצות. התעוררתי בארבע ורבע. עלמה ורומי בעטו בי והפריעו לישון אז כבר קמתי. אני כבר חודש ישן עם קרן, רומי ועלמה במיטה זוגית אחת. אוספים אייפונים טעונים, גם אייפדים. בדיוק בשש מחוץ לדלת. אני ועידו מעירים את אחד העובדים של ניסן שיעזור לנו לסחוב את התיקים השמנים. הנהג שלנו מחכה לנו אצל ראג׳ במשרד. לעלמה קשה לקום אבל אין לה ברירה. הנהג קושר את התיקים לגג ואנחנו נכנסים. בדיוק שש ורבע. הלוואי היה איזה קפה. שואלים אותו מתי נגיע והוא אומר שש בערב, כניראה. מה?!? אני וקרן קצת בשוק. חשבנו שבערך בשתיים בצהריים נגיע. לא נורא, הודו זה פה. גמישות וזרימה. אז אני לומד עוד על להיות גמיש ולזרום. אני זורם. לקחנו את האופציה הנוחה ביותר והיקרה ביותר לנסיעה. לא חוסך פה בכלום. העיקר שיהיה הכי קל ונוח וכולם יחייכו. באנו ליהנות פה. שש וחצי, נופים מאוד יפים. הנהג אמר 500 קמ לאמריצר. בכביש נורמלי זה 6 שעות. פה זה 12 שעות כי גם יש תנועה איטית וגם הדרך היא צדדית והררית אז אי אפשר לנסוע מהר.  רבע לשבע, אין קפה אז אוכלים עוגיות אוראו. אני מציע גם לנהג, הוא לוקח ושמח. נוסעים בתוך כפרים צופרים המון. המון הודים מתכוננים ליום חדש. אני יושב על יד הנהג ורואה מצוין את כל הדרך. המון קופים בצדי הדרכים. לפעמים להקות של עשרות. פה אין חתולים בכלל. אצלנו חתולים ופה קופים. כבר שבע, שלושת רבע שעה בדרך ורומי עדיין מתקשה לקום. היא ערה כל הזמן אבל קצת בהלם. מחזיקה עוגיית אוראו ביד כבר 20 דקות. עידו ועלמה בספסל האחרון ביחד עם אייפד. אתמול בלילה גיליתי שאבא שלי השאיר לי מספר קבצים בתיקייה משותפת שלנו בדרופבוקס הוא הקליט את עצמו בוידאו כי קשה לו לכתוב. יש לו דיסלקציה קשה. הקבצים שוקלים כ850 מגה בייט והאינטרנט ברישיקש היה איטי אז לא ברור לי מתי בדיוק זה הספיק לרדת. יש שם כמה קבצים שהישן ביותר הוא מלפני 10 ימים. רק עכשיו שמתי לב. סה”כ זמן ההקלטה בערך 50 דקות. כלומר ברור שהקבצים לא דחוסים. פתחתי אתמול רק לראות מה זה וראיתי אותו מדבר בכאב. היה מאוחר אז אני מתכנן לצפות במשך היום. אולי בזמן הנסיעה, פתאום דג חמוד – Unknown track 5 around 7 min אני רושם.

006

שר לי בקול במכונית – עכשיו קולדפליי פרדייז אני שר לי בקול במכונית עף על החיים שלי, פעם הייתי מתבייש, היום אין לי עקבות כמעט בכלל. החיים יפים, מותר להנות, הכל בסדר! שמונה בבוקר. אני חושב על הבחירות שלי ומבסוט טי-לים. שמונה וחצי, אני מקדימה שומע מוזיקה רואה נופים יפים מחייך ונהנה. אני חי וער כל נשימה הנאה!  נושם חזק וכל נשימה מתרגש שבא לי לבכות מהמוסיקה ומהאושר הרב שיש לי. יושב על יד ההודי הנהג ולא מתבייש בכלל מכלום לא לשיר ולא לבכות.

החיים זה משחק – אני חושב שצריך לחיות את החיים כאילו הם משחק. לא לקחת ברצינות מידי. אני מרגיש ויודע שניצחתי את המשחק הזה שנקרא חיים. אני כבר מבין לגמרי את החוקים במשחק הזה. רוב העניין פה הוא תחזוקה במשחק הזה ויש ארבעה מימדים שחייבים לתחזק כל הזמן. חייב להיות איזון בין המימדים בשביל להיות מאושר בזמן המשחק. אם יש חוסר במימד אחד מתוך ארבעת המימדים לא תהיו שלמים ומאושרים. גם הקבלה מדברת על המימדים האלו וגם סטיבן קובי וגם הרבה אחרים וטובים. המימדים הם: מימד הפיזי, המנטלי, הרוחני והחברתי. רבע לתשע עוצרים לקפה. תשע וחמישה באוטו שוב.

מימד הפיזי – במימד הפיזי זה לדאוג לגוף שלנו שזה הכלי החומרי הכי חשוב שיש לנו במשחק החיים. פעילות גופנית חשובה ומפעילה את כל המערכות, התזונה כשמה היא מזינה את הגוף. במימד הזה אני מנצח ובגדול. זה לא היה קל ונאבקתי בזה שנים. מאז שפגשתי את רפי יעקובי בעצם מאפריל 2008 אני מתמיד בריצות. התחלתי לרוץ כבר בשנת 2000 אבל זה תמיד היה מתחיל ומפסיק לסירוגין ומעידן רפי אני מתמיד. טבעונות עשתה לי פלאים בגוף וזה בעצם מספטמבר האחרון. לעשן הפסקתי בדצמבר 2007. מאז סר׳ג שאני לא אוכל הרבה פחמימות אני מרגיש עוד יותר טוב. להרגיש בריא בגוף ונקי כל היום זה הרבה יותר שווה מהסיפוק שלאכול משהו טעים שזה סיפוק מיידי אבל אחר כך הגוף סובל.  כי אם הגוף לא מקבל תזונה איכותית הוא מורעל. ההודים פה אוכלים מאוד בריא הכל פה צמחוני. חוץ מזה שהם אוכלים גבינות, לא של פרות. עדיין לא בכמויות מטורפות של המערב.
אוכל זה ההתמכרות הגדולה ביותר של האנושות ואחת התעשיות הגדולות בעולם אם לא הגדולה מכולם. תעשיית מוצרי החלב והבשר בארה”ב מגלגלת בטח טריליונים. דוחפים לכם גבינה כמעט בכל מאכל בארה”ב. עושים לכם שטיפות מוח ע”י פרסומות מהרגע שאתם נולדים. עלאק שזה בריא. כולם משתפים פעולה בתרמית הגדולה ובמיוחד תעשיית התרופות והרפואה. תעשיית התרופות מתקיימות ממחלות בעולם אחרת למי בדיוק ימכרו תרופות? אין שום תעשייה אם תהיו בריאים או לפחות לא בגודל המפלצתי שלה. אז תעשייה אחת מרעילה אתכם והשנייה מנסה לרפא אתכם מהרעל ובד”כ לא בהצלחה. טריק טוב לאדם המטומטם של המאה ה-21. תתעוררו! אין כמעט סיכוי שמישהו באמת יצליח לנצח את השיטה בזמן הקרוב חוץ מכמה אנשים שהתעוררו. רוב האנשים אוכלים בשביל הרגש בשביל הנשמה כי בעולם המודרני המיינד שולט ולא נותן מקום לרגש ואז הרגש מורדת במיינד ו”תוקעת אוכל” כדי להנות ולהחזיר למיינד שמנסה לשלוט ולעשות דיאטה. ככה הרגש נוקמת, כך מסביר ניסים אמון. הדיאטה הכי טובה לאדם המודרני זה לתת לרגש חופש להרגיש וליהנות ואז הרגש לא צריכה את האוכל יותר כאמצעי כנגד המיינד השוטר שלה. אז במימד הפיזי אני מנצח בגדול – נקי מעישון סיגריות כבר שנים, מתמיד בפעילות גופנית כבר שנים ומזין את הגוף במה שטוב לגוף. אני מרוצה, איך לא? אחרי עבודה ומאבק של שנים לאחר שהחברה קלקלה אותי. ניצחתי את השיטה, בינתיים. אפילו הרופא משפחה שלי רצה לדחוף לי כדורים להוריד טריגליצרידים. אמר לי מגיל 40 אין חוכמות אתה לוקח כדורים כי אין סיכוי שתצליח לאזן את הרמה שלך רק עם דיאטה. אז אני אומר לרופא שלי – GO FUCK YOURSELF  כי בבדיקות דם האחרונות שלי שעשיתי לפני הנסיעה ירדתי לרמה טובה. לסיכום, לנצח במימד הפיזי זה קל אם אתה הודי או חיית בתקופה הלפני מודרנית. זה קשה היום בגלל שהתרבות והחברה שלנו תלויות כלכלית בתעשיית האוכל והתרופות. השינוי יגיע מהשטח שאנשים יתעוררו ויבינו שרימו אותם כל החיים.

המימד המנטלי – המימד השני הוא המנטלי. אנחנו יצורים תבונתיים וחייבים להפעיל את המיינד על מנת להתפתח, ללמוד דברים חדשים, לפתור בעיות. ככה המיינד מסופק ולא מציק. במימד הזה, לי קל באופן אישי. אני קורא הרבה, גם כותב וגם מתכנן. המימד הזה תמיד היה קל לי כי אני אוהב ללמוד, לתכנן ולפתור בעיות. בעבודה גם היה קל כי כל היום הראש עבד והתפתח. עכשיו שאינני עובד אני יותר מגוון וגם יותר כותב בנושאים לא טכנולוגים. אז פה אני מנצח. לנצח זה לא פעם אחת , זה כל יום, כל שבוע, כל הזמן, זאת תחזוקה שותפת לחיות באושר זאת עבודה אבל כשזה הופך הרגל אז זה פשוט אתה. סטיבן מדבר על זה המון. למדתי ממנו המון איך להפוך משהו להרגל שלך. אני גם לוקח מכל תאוריות ניהול הפרויקטים שלמדתי בהיי-טק. אם אני רוצה הרגל חדש, אני מתייחס לזה כמו פרויקט תוכנה בהיי-טק ואז הסיכוי שלי להצליח הוא גבוה.  ליצור הרגל חדש זה לא פשוט. צריך תוכנית טובה ואסטרטגיה חכמה. אבל מרגע שזה הופך להרגל אז זהו. זה כמו השקעה בנדל”ן או השקעה דומה. אתה משקיע ומשיג ואז רק נהנה מדיבידנדים. ברגע שמשהו מוטבע בנו אז הכל עובד אוטומטי. זה כמו להתקין תוכנה חדשה בגוף שלנו.  אני חושב שפענחתי איך מתקינים תוכנה חדשה ומייצרים הרגל חדש. הרגל יכול להיות רע או טוב.

המימד הרוחני – המימד השלישי הוא המימד הרוחני. רוחניות מבחינתי זה הדבר הכי פרקטי שיש. זה ממש לא ממבו-ג׳מבו או לקרוא את העתיד בקפה או תקשור עם חוצנים. לא מספיק להרגיש בריא ולטפח את הגוף, כלי הרכב של המיינד שלנו,  וגם לא מספיק לספק תוכן למיינד, האדם המפותח בעל התודעה חייב משמעות, חייב להרגיש את המשמעות ואת החיבור לכל יצירת המופת הזאת שנקראת היקום. חייב להתחבר לטאו כי הוא שייך וחלק ממנו. כאן כל הדתות בעולם משחקות תפקיs ובאות להציע את מה שיש להן. אנשים דתיים מסודרים במימד הזה. לא משנה במה הם מאמינים, כל עוד זה אוטנטי יש להם תחושה של משמעות לקיום שלהם. לאנשים אתאיסטים, כמוני, קצת יותר קשה. המיינד שלנו כישות לוגית רק מפריד ועושה חלוקות בשביל להבין. להבין זה כל הזמן לחלק, לתחום ולהגדיר. הצד השני של זה, זה לחבר את הכל ביחד כדי לחוש שלמות עם כל מה שקיים. בשביל זה צריך שקט של המיינד המחלק ופשוט להרגיש את היקום. מתוך השקט המופתי של המיינד מגיעים לשלמות והופכים שקופים כך שהכל מתמלא באור של היקום. במימד הזה עושים מדיטציה, מרגיעם את עצמנו ושומעים מוסיקה שמרטיטה את הגוף. ניסים מדבר על הארה בכוס מים שאני מאוד אוהב. למי שיש את הספר חכמת המזרח אנא עיין בעמוד הארה בכוס מים. זה הולך ככה: תחשבו על כוס ובתוכה מים. אם מערבבים את המים, החלקיקים זזים והמים הופכים עכורים. אם מפסיקים לערבב ומחכים קצת אז כל החלקיקים שוקעים והמים הופכים נקיים ושקופים. מדיטציה זה לתת לכל המחשבות כלומר חלקיקים לשקוע ואז יש ניקיון ושקיפות כך שהאור יכול לעבור דרככם ואתם אחד עם הטאו עם היקום כי אתם שקופים ונקיים, הכל עובר דרככם ואתם אחד עם הטאו. פה אני מנצח לסירוגין. הייתי רוצה יותר זמן מדיטציה ועוד פעילות לנפש ורגש.

המימד החברתי – המימד האחרון הוא המימד החברתי . אנחנו יצורים חברתיים ובפעילות גומלין עם החברה. לתת ולקבל , לקבל ולתת זה מחזור האנרגיה החברתי. אתה חייב לדעת להתנהל עם החברה כדי לנצח פה. סטיבן קורא לזה, תלות הדדית. ויש לו שלושה הרגלים חשובים כדי לנצח ולהגיע לעצמאות חברתית ולא רק עצמאות אישית שאלו הם הרגלים אחד עד שלוש. פה אני לומד עדיין לא מנצח, רק קצת ולסירוגין. יש לי את המורה הטובה ביותר לנתינה, קרן זהר. חטפתי אותה למסע של שנה כדי ללמוד ממנה על נתינה. הייתי רוצה שיהיו לי יותר חברים והייתי רוצה ללמוד יותר לתת. אני לא מושלם אבל אני עוד צעיר ויכול ללמוד. פה במסע יש הזדמנות ללמוד לפתח קשרים חברתיים. אני יכול להיות פתוח בכתיבה אבל בשיחה או דיבור אני יותר סגור. זה מביך אותי האינטימיות הזאת עם חבר או חברה. חוץ מקרן שלה אני יכול להגיד הכל. הבעיה שלי עם חברים היא שא’ אני מאוד אוהב את עצמי אז אם יש זמן מוגבל אני מעדיף את עצמי. וב’ משעמם אותי סמול-טוק וגם אני לא מתעניין בספורט, לא כדורגל ולא כלום. בגלל זה בשנים האחרונות יותר קל לי לשוחח עם נשים. נשים יותר פתוחות ומחוברות רגשית יותר.

אני כמו מבקר מסעדות – כבר עשר, נסיעה מלאה סיבובים. לא קל. כבר יש לי בחילה ולי אף פעם אין בחילה. אני גם שומע מוזיקה באוזניות עכשיו צלילים של קערות טיבטיות שקניתי בפסטיבל נטאראז’ האחרון וגם אני כותב בזמן הנסיעה כבר שעה רצופה. ארבעת המימדים נכתבו בשעה האחרונה. אני לא ממציא שום דבר חדש, אני מסכם את מה שלמדתי מחכמים אחרים. אבל אני כותב מתוך הנסיון שלי, בדקתי את התאוריות ואני מאשר אותם. אני כמו מבקר מסעדות, אוכל ומספר לכם מה טעים. אני מבקר תאוריות “רוחניות ואושר”, אני קורא, מנסה ועכשיו מספר לחבר’ה.

לנצח במשחק החיים – לנצח במשחק החיים זה לנצח כל יום, כל שבוע. ליהנות ממה שיש ולא לסבול. בשביל ליהנות במשחק החיים צריך תחזוקה שותפת של ארבעת המימדים. צריך להיות קליל ולא לקחת את הדברים ברצינות מידי. להבין שאין בטחון בכלום, הכל כל הזמן משתנה וצריכים ללמוד לקבל את מה שיש, כאן ועכשיו. צריך לחיות כאילו אין מחר, כל יום כי באמת מתי שהוא בקרוב לא יהיה מחר. זה הדבר היחיד שבטוח כאן. לכן זה נורא הגיוני לחיות רק כאן ועכשיו כל הזמן. לתחזק את ארבעת המימדים זה בשביל שיהיה אפשר להנות בכאן ועכשיו ב100% שאתה חי 100% בכאן ועכשיו אתה יכול לשחרר את החיים, ככה אני מרגיש בסופו של יום שחייתי 100%, עם אין חרטות על כלום ונתת את המקסימום בכל שניה שביום שחלף, זה בסדר לשחרר את החיים.

החיים הם כמו טיול. כדי להנות מטיול אני תמיד אומר לעידו שחייבים מים, קרם הגנה ומצב רוח טוב. אבל חייבים גם תוכנית – מסלול ומפה. כדאי לתכנן את הטיול על מנת להנות בזמן הטיול ורק לראות ולהריח את הפרחים שבדרך ולא כל שניה לחשוב לאן הולכים. אם יש תוכנית מראש, מים ומצב רוח טוב אז יש מקסימום הנאה. ככה הם ארבעת המימדים, הם כמו התוכנית, המים והמצב רוח של החיים ואז אפשר להנות ביום-יום מהטיול / חיים. יש גם ככה יותר מקום לקבל הפתעות ולשנות את התוכנית אם משהו טוב / הזדמנות נקראת בדרך. אתה פתוח יותר, כי אתה לא עסוק בחשיבה לאן ללכת – יש תוכנית חיים / טיול. הכי חשוב בטיול זה להנות ולא רק להגיע לאן שהוא. צריך לקבוע יעד לאן להגיע כחלק מהתוכנית בשביל שלא נצטרך להתעסק עם זה בזמן הטיול ונוכל רק ליהנות. אז גם בחיים צריך ליהנות כל יום ולא לנסות כל הזמן לחיות באשליה שרק אם נגיע לשם או יהיה לנו את זה או ההוא אז יהיה לנו כיף. כאן ועכשיו זה מה שיש ברגע הזה, לקבל אותו. גם ברגע הזה אפשר לעבוד על התוכנית של הטיול / חיים אבל גם את התוכנית עושים ברגע הזה. דוגמא – רומי בת שנתיים ולעתים לא קל ליהנות איתה במסע שלנו. אני יכול לקטר ולהתלונן על זה ואני יכול להיכנע ולקבל את זה וליהנות מקסימום ממה שאפשר. אני בוחר לקבל. רק קצת מקטר – טוב אני לא מושלם עדיין.

אזור הנוחות – אנשים בדרך כלל מתקשים במימד אחד מסויים או יותר ואז הטעות היא להישאר באזור הנוחות ולהמשיך לתחזק רק את המימד המוכר ושבו הם בסדר. חייבים לעזוב את אזור הנוחות ולהיות אמיצים ולפתח את המימד שבו יש חוסר. לא חייבים להיות שם הכי טובים אבל כן צריך לפתח בשביל האיזון. צריך אומץ לעזוב את אזור הנוחות. עשר ורבע עברנו רק 200 קמ ונישאר “רק” עוד 300. כבר ארבע שעות במכונית.

שינוי / הרגל חדש זה פרויקט –  אני יודע איך להשיג מה שאני רוצה, יודע איך ללמד את עצמי, יודע איך לשדרג את מערכת ההפעלה שלי. יש לי יכולת גבוהה לנווט את חיי לאן שאני רוצה. לא סתם התעמקתי שנים בניהול פרויקטים. כל דבר שאתה רוצה להשיג בחיים זה סוג של פרויקט. יש כל מיני מתודולוגיות לניהול פרויקטים. יש את התנועה של ניהול “רזה”, אג’ילי שאני התמקצעתי בו במשך כמה שנים. אני מאוד מחובר אליו. זב כלי מדהים לבצע שינוי לא רק בתוכנה. אני מרגיש שאני יכול לעשות באמצעותו כל מה שאני רוצה. עכשיו אני רוצה לטייל בהודו ולהנות ממשפחתי, לחוות איתם ולהרגיש כמה שיותר, ללמוד על גמישות ועל קלילות על לתת לאחר ועל לא להתלונן.

כל היום על תפוצ’יפס – 11  וחצי הנהג שואל אנשים על הדרך, הלך לאיבוד. ניראה שאנחנו בתוך העיר צ’אנדיגר והוא מחפש את הדרך. קצת פקוק. אף אחד לא אכל ארוחת בוקר היום. אנחנו על עוגיות אוראו, תפוציפס וקפה שחור, אה וגם שקדים. עשרה ל12 קשה הוא עדיין שואל איך להגיע. 12 קנינו חטיפים צ׳יפס קצת חריף. ארוחת בוקר וצהריים תפוציפס זה מה שיש פה. בדרכים בלי לעצור לארוחה. 12 וחצי הגענו לכפר דתי בשם kurali. בדקתי בגוגל עם קליטה סופר איטית וזה 214 קמ עד לאמריצר ונסיעה של שלוש וחצי שעות. עד עכשיו משש ורבע בבוקר כבר נוסעים שש שעות. נגיע בסביבות ארבע ובטח למלון בסביבות חמש. 12:35 הנהג חונה בצד, מכבה מנוע ויוצא ונעלם. כבר חמש דקות ואין זכר. חם נורא, אני פותח דלת. חזר והסביר שהלך לשלם מס מדינה. אחת בצהריים. באמצע רחוב בא אחד לאוטו מציע פלחי קוקוס. קרן אומרת לא, אני אומר כן. אוכל, טעים. רק עלמה מוכנה לטעום, הנהג גם לא רוצה. הנהג הזה מתחיל לעלות לנו קצת על העצבים. הוא לא יודע את הדרך, כל שנייה שואל מישהו. הוא לא יודע לקרוא שלט. ממש אידיוט. באמת נגיע בשש במקום בארבע וזה בגלל שהוא מוגבל ולא בגלל הדרך.

בדרכים – עכשיו אחד וחצי על הכביש היחסית מהיר זה עדיין דו סיטרי והוא לא נוסע יותר מ80 קמ”ש. אם זה ימשיך ככה אז עוד שעתיים נגיע לאמריצר. רומי נרדמה. קרן מנסה לישון גם. עידו ועלמה כל אחד אייפד ואני כותב עכשיו באייפון של קרן, שלי מת, נגמרה הסוללה. אני בולע אדוויל, כואב לי קצת הראש. כדור ירוק, כדור הקסם. אני שומע את ההקלטה של אבא שלי בלפטופ. גם למיני אייפד נגמרה הסוללה. כבר שתיים. לעלמה כבר קשה. החגורה מעצבנת אותה. הצעתי להם לשחק טאקי עכשיו הם משחקים. שתיים ועשרים הנהג כבר כמעט נרדם. אני מקשיב וצופה בלפטופ את ההקלטה של אבא שלי מהדרופבוקס אבל קשה להקשיב בדרך, אני סוגר. אני גם צריך לשמור על הנהג שלא יירדם לי. עצרנו סתם בדרך שהנהג יצא לאכול ולהתרענן. יצאתי מהאוטו וקניתי לילדים עוד תפוציפס. היו שם כמה הודים שבישלו ממש על הרחוב היה להם טאבון כזה. ביקשתי נאאן פשוט בשביל רומי אבל ניראה לי שהם רצו לשדרג אז הכניסו בצל תפוחי אדמה וגם צ’ילי פלפל חריף. אף אחד לא היה יכול לאכול חוץ ממני. אכלתי את שני הנאאן. יצאנו, בערך עוד שעה נגיע, כבר שלוש. רבע לארבע כבר מתקרבים. מקווה שעוד חצי שעה נגיע לעיר. עברתי אחורנית למושב האחורי עם קרן, רומי ועלמה בפעם הראשונה היום. כל היום הייתי מקדימה על יד הנהג, כותב לי ומקשיב למוסיקה.

במלון – הגענו בדיוק בחמש. אמריצר נראת לי כמו עזה והחדר או יותר נכון סוויטה מפוארת אך נורא מיושן ומעובש קצת. מחניק גם אי אפשר לפתוח חלון. שידרגו אותנו לסוויטה גדולה. הלכתי עם עידו לסייר במלון. יש חדר כושר גדול בקומה שלנו. כמובן אין שם אף אחד ולא ניראה שמישהו ביקר פה בשנה האחרונה. בריכה בקומה 5 כמו איזה גיגית גדולה עם רהיטים מיושנים כאלה וביקרנו במסעדה. כמובן נטושה חוץ מכמה עובדים שרק מנקים כל הזמן. חזרנו לסוויטה עם שני חדרים – חדר שינה גדול ועוד חדר עם ספות וטלוויזיה. הילדים משתוללים בסוויטה בטרוף. זה מדהים לראות את זה, איך שהם משחקים כל כך יפה ביחד. הם היו כלואים 11 שעות באוטו. אנחנו משווים לגולדן טוליפ בצ’אנדיגר ואין מה להשוות. שם היה ארמון אמיתי ופה זה רק חיקוי עלוב. ברור שלא נישאר יותר מלילה אחד. רק נישן ונצא מפה. הזמנו שירות חדרים. האוכל היה מאוד טעים. קרן מרחמת על הנהג, הוא למטה ברכב. היא מכינה לו צלחת גדולה עם כל מה שהזמנו והזמנו המון. זאת קרן, היא תמיד תחשוב על כולם. זה יפה בעיני. אצלה זה בא טבעי. אני מקנא, אין לי את ה feature  הזה במערכת ההפעלה שלי. קרן ירדה לחפש את הנהג אלך הוא לא היה שם. נרדמנו מוקדם כולם. בערך בעשר.

024   054

 046 020

3 thoughts on “הדרך מרישיקש לאמריצר

  1. בוקר יום שבת בישראל כאן בפרדס חנה שקט שומעים ציפורים
    מסתכלת על חורשת עצי האקליפטוס וכותבת כאן בבלוג
    זה בדיוק הרגע הזה
    והוא טוב ומאושר
    אוהבת שרון

  2. מרתק כמו תמיד-כבר התרגלתי לפתוח את הבוקר עם הבלוג שלך,להתעדכן מה קורה אתכם,להתחבר למסע שלכם ולכל המראות וממש להרגיש דרך הסיפורים מה עובר עליכם. חייבת להגיד שהרבה פעמים כשאני קוראת אותך – אתה מזכיר לי את עצמי בכל מיני סיטואציות וזה מעניין להרגיש שמישהו ״מדבר״ אותך… אני אוהבת מאוד את הקפיצות שלך מהרוחני לפרקטי… רגע אחד מסביר על ארבעת העולמות וברגע אחר חייב לדווח על לוחות הזמנים המדויקים-מצחיק אותי כל פעם מחדש-החיבור שלך לשני הקצוות-השמיים והקרקע.
    ואי אפשר לסיים כרגיל-בלי למסור את אהבתי הרבה לקרן זוהר-האחת והיחידה,שאתה חוזר ומשבח כל הזמן. המשיכו להנות ולחוות יקרים
    הרבה אהבה!!!!!

    • כן לא חשבתי על זה אבל את צודקת לגבי הקפיצות שמיים ארץ. אהבתי.
      כמו תמיד כיף לשמוע ממך ולקבל תגובות

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s