מתאקלמים בגסט-האוס ברישיקש

מתאקלמים בגסט-האוס ברישיקש

היום ה-21 למסע – 25 באפריל 2013

מתעוררים ברישיקש – אני פותח עין בהודו רישיקש בחמש וחצי. אור ראשון, כולם ישנים. נוף מהמם ומחשמל מהחדר שלנו. מרגיש פה שבאמת הגעתי להודו. אני מקבל לדואר הגי-מייל שלי כל יום איזה בערך עשרה מיילים בנושאים כלכליים, חדשות הייטק ומניות אך אין לי שום עניין בהם ואני כבר מוחק אותם באופן אוטומטי. כולם קמים. לרומי יש מצב רוח טוב. אנחנו משוחחים ומשתעשעים. גם עידו קם כבר שש וחצי. רק עלמה עדיין ישנה, כמו תמיד. אתמול לעלמה היה קשה להירדם אז היא ביקשה שנשוחח כמו שדיברנו בערב הראשון בבנגקוק. היא זכרה את הערב ההוא. נחמד שגם היא מרגישה ויודעת שהיה קסם בינינו בערב ההוא. ירדתי למסעדה עם עידו, הזמנתי קפה לי ולקרן. שלחתי אותו להביא לקרן לחדר. הוא מנסה להכין שעורים, מצליח רק קצת. אני כותב. הוא הולך חזרה לחדר להכין שעורים עם קרן. בא אלי צעיר מארה”ב שהכרנו אתמול ושוחחנו כדקה. סיפרתי לו על המסע שלנו. חזרה לחדר.  שמונה ורבע. לא יכול לחשוב רק על עצמי. חוזר, עידו נילחם בשעורים. קשה לו להתרכז. יש כל מיני תירוצים. האף סתום, הזה, ההוא. רומי מעירה את עלמה כבר שמונה וחצי.

ליהנות בחצי כוכב – השירותים פה זה מלחמה להוריד את המים. אני לא מתרגש, מקבל את מה שיש ומסתגל. הרי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו הרבה יותר, לא בטוח שיש פה אבל השיעור פה הוא שאפשר ליהנות גם בחצי כוכב ולא חמישה כוכבים. ניראה לי שזה יהיה שיעור טוב לילדים. אני לא זקוק לשיעור הזה אבל נחמד להיזכר בשיעור הזה וגם ללוות את הילדים ולחוות איתם פשטות. אני גם רוצה לבחון את עצמי שאכן אני יכול ליהנות ללא החיים הטובים שאנחנו מורגלים אליהם. פה חיים בתנאים בסיסיים ופשוטים. ובנוסף, במקום כזה תמיד פוגשים יותר אנשים ויש פתיחות לדבר ולהכיר. תשע ורבע מתארגנים לאכול ארוחת בוקר. רבע לעשר בדקנו במלון השני אם יש מקום והלכנו לאכול שם. עשר מחכים לאוכל. מחליטים לעבור לכאן, למלון השני. החדר גדול יותר, יש נוף לגנגס, המסעדה נעימה יותר ורק יש יותר מדרגות. גם יותר יקר, אבל עוד 10 דולר ללילה לא ממש משנה לנו.

082

 080

096

יאללה שיגיע האוכל – הילדים מתלוננים שלוקח המון זמן עד שהאוכל מוכן. אני מנסה להסביר את הקצב פה מול העיר. הם לא משתכנעים. עוד כמה ימים פה והם יסתגלו. לפחות כך אני מקווה. עשר וחצי סיימנו לאכול. אני אוכל סלט עם שמן זית למרות שמסוכן לאכול ירקות, כך אומרים. אני צריך לנסות בעצמי. אני מנסה. הזמנו חצי תפריט לנסות. חביתות פנקייק, ביצה עין, טוסטים ועוגת קינמון, זה בית מאפה גרמני פה. נשארתי רק עם עלמה. רומי לא אכלה כלום. עלמה רצתה עוגת קינמון.

כאב בטן בא לבקר – רבע לאחת עשר, כאב בטן בא לבקר. לא יודע אם זה מהירקות שהרגע אכלתי או מהמחשבות על זה או משהו שאכלתי אתמול. אני לא מתרגש. מומחה לענייני בטן מהתקופה של לפני הטבעונות. כל האוכל המערבי הוא קונספירציה נגד האנושות. ההתמכרות הגדולה ביותר בעידן המודרני. התעשייה הגדולה בעולם זה מוצרי חלב ואחר כך בשר. אחרי שהפכתי טבעוני לפני יותר מחצי שנה אני לא יודע מה זה כאבי בטן. חבל שלקח לי 40 שנה לגלות. 11 קרן מספרת את עידו , זה מצחיק אותה. יופי אולי יעלה את האנרגיה. אני מתלבט אם לעבור חדר למלון השני או לא. עלמה עושה מנדלות שקנינו אתמול ורומי במיני אייפד.

091

עם טל וטהר – אחת עשרה וחצי קרן מדברת עם ישראלית עם ילד שהם זוג שמטיילים מספטמבר. 12 ורבע אני כותב וקרן מדברת עם טל. רבע לאחד עדיין כותב, הילדים בחדר מעסיקים את עצמם. קרן בחוץ מדברת עם טל. רגוע. אחד ועשרה סיימתי לכתוב. אחד וחצי הילדים משחקים עם טהר בלי וו הבן של טל בן שנתיים וחצי. הילדים משחקים כבר שעתיים פה בלי אייפדים. מדהים איך הם מוצאים מה לעשות מכלום. קרן וטל משוחחות. נחמד להן. אני סיימתי עם הכתיבה והתמונות ומראה קצת פנים. משתדל לחייך. נשימות עמוקות. יש כאן קופים שעולים למרפסות. זה לא סימפטי.  עכשיו אנחנו רואים הרבה קופים על הגג של החדר שלנו. מוזר. טל מסבירה איך להתנהג. לא להסתכל להם בעיניים. לא להחזיק אוכל.

עוד ישראלים חמודים – שלוש ועשרים במסעדה פוגשים ישראלים חמודים ומשוחחים איתם. הישראלים ממש חמודים. מתלהבים מאתנו ומהילדים. לילדים נחמד להיות חלק מהשיחה.  ארבע כבר. ארבע ורבע גלידות לילדים. היום אין כוח ללכת לשום מקום. אז לא הולכים. ארבע וחצי טאקי וקפה. קרן מחייכת אז אני גם. רומי לא ישנה צהריים אז הפרא אדם ממש פרא. אבל מתוקה נורא. חמש ועשרה עולים לחדר, לוקח את עלמה ביד ימין ואת רומי ביד שמאל והולך כמו טווס, עובר על יד ישראלים אומר להם: מקנאים? שאני הולך עם שתי נסיכות? אומרים לי כן. אני אומר להם תעבדו קשה גם לכם יהיה ועולה לחדר. חמש וחצי הולך עם עידו לקנות מים. חוזרים לחדר. קרן באייפון. יום הולדת לשירי סופר. מזל טוב שירי. עשרה לשש. חם מידי בחדר יורדים למסעדה שהיינו בבוקר. עלמה ואני יורדים לפני כולם. עלמה התרשמה ממלודי, ישראלית שפגשנו הבוקר. אני שואל אותה מה הרשים אותה בה? היא עונה שהיא גם יפה וגם חמודה. היא צודקת. היא גם תהיה באוסטרליה בהמשך השנה. אולי ניפגש מי יודע. שש ועשרים משועממים ועידו עושה שיעורים.

006 021 003

ערב – חמישה לשבע עם טל, יניב בעלה וטהר משוחחים במסעדה. חמודים הזוג הזה. שבע ורבע במסעדה עם יניב וטל. רק רומי אוכלת והילדים מנשנשים. שבע וחצי מבלים עם יניב טל וטהר. רבע לשמונה מקלחות.  שמונה רומי ישנה. ערים עד רבע לעשר. עשר המזגן מטריף אותנו אז אני מחפש בגוגל מלונות שווים ברישיקש. מוצא שיש אופציות שמתאים יותר לסטייל שלנו ולמחירים של בורגנים. הגסט-האוס שלנו כרגע הוא בערך 1500 רופי שזה בערך 25 דולר. אני מהרהר שבמלון יוקרתי לא נפגוש אנשים כמו יניב וטל וגם השיעור של הילדים יפסק בטרם התחיל. בטח לא נשמע עברית ולא נראה ישראלים אחרי צבא שיש להם תקציב של 10 דולר ללילה. אולי נפגוש אנשים אחרים? לא יודע. גם בארץ או בחול אנחנו נוהגים ללכת למלונות 5 כוכבים ולא לגסט-האוס/אכסניה אז למה פה? כי שלחו אותנו לכאן? מתחבט בשאלות של סגנון ורמת חיים…  נרדמים בלי מזגן. הוא סתם מרעיש פה. המיינד שלי יותר מרעיש הלילה.

 

013   

 084  

4 thoughts on “מתאקלמים בגסט-האוס ברישיקש

  1. היי בן
    יכול להיות שעדיף שהבסיס יציאה שלכם הגסט האוס יהיה מקום שיותר נעים לשהות בו?
    או שזה חלק מחוויות המסע?
    ושוב תודה על השיתוף,
    אני נהנה לקרוא על המסע ע״פ איך שאתה חווה אותו

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s