שגרת חופש – קו-פי-פי

שגרת חופש – קו-פי-פי

היום ה-12 למסע – 16 באפריל 2013

בוקר איטי – אתמול היה יום מתיש לכולם וכבר אתמול הכרזנו על יום מנוחה. לא זזים לשום מקום. קמנו בשש וחצי, נרדמתי אולי באחת. הפריחה החדשה בגוף הטריפה אותי ורומי התגרדה כל הלילה בטירוף. העקיצות הורגות אותה. כולנו עקוצים נורא. בעיקר ברגליים. אני מצייר וצובע עם עלמה במרפסת בבקתה בצבעי פנדה. קרן כותבת לה. עידו באייפד. הכל באיזי. תשע יורדים לאכול. רומי מציקה לעלמה ומנדנדת. אני משוחח עם ד-רה וברק. הם עוזבים היום. הם יעקבו אחרינו בבלוג. היא ממניסוטה הוא מקליפורניה וחי שם כמה שנים. הם היו במפרץ מיה אתמול וסיפרו שהיה צפוף ואנשים מלכלכים את המערות שם. היא עברה לארה״ב עם משפחתה לפני 15 שנה. גרו בניו דלהי. כל הזמן שאני משוחח איתם רומי איתי בעגלה וקרן כותבת. אני שמח שיש לה זמן לכתוב. אני פוגש את השכנים שלנו, בקתה מימין לשלנו. הם הולכים לווילג׳ ברגל מהצד של החוף. אמרתי להם שצריך לטפס. 11 ורבע בבריכה עם הילדים. אני וקרן מעדיפים ים. קרן כותבת. אני משתעשע עם רומי בבריכה, שרים “עוגה, עוגה, עוגה…” ומקפיץ אותה ב-“לקום”. עידו ועלמה משחקים ביחד בבריכה.

בטחון עצמי – חמישה ל12 עידו עולה לחדר. אני מצלצל אליו שלוש פעמים מהמסעדה בחוף. הוא לא עונה. אני רץ למעלה לבקתה שלנו 109. הוא בדיוק יוצא מהבקתה ואומר לי שמתקשרים. אני מחייך. אני אומר לו שזה אני ושואל למה הוא לא עונה, הוא משיב – מה אני אגיד, בתמימות של ילד. אני מסביר לו וגם אומר לו שהוא גדול ויכול להישאר לבד בחדר בתנאי  שמידי פעם נתקשר ונבדוק שהוא בסדר. הוא מרוצה. חוזר, הולך להכין שיעורים. קרן מרדימה את רומי בעגלה. עלמה איתי בים. היא רוצה לחדר, אני אומר לא ומסביר לה  שגם לאבא מותר לנוח ושאמא תחזור היא תיקח אותה. היא בוכה, אני בשלי. מסביר לה שלא תשיג כלום עם בכי ושהיא יודעת לדבר ושתחכה שתי דקות עד שאמא תחזור. קרן חוזרת, רומי ישנה בעגלה. היא לא רוצה לקחת אותה, רוצה לשכב. אני אומר שאני אקח אותה. מתקשר לעידו שהוא ייקח אותה. הוא יורד. הוא מזמין להם טוק-טוק. זה רק 150 מטר מהמסעדה שעל החוף אבל זאת עליה תלולה אז טוק-טוק זה פתרון לעצלנים. אני מסביר לעידו גם איך להתקשר מהמסעדה לחדר. אני מבסוט מהסידור הזה. אני מנסה לשמוע ביו-טיוב סרטון של אקהרט טול. האינטרנט לא זז. בסוף עידו ועלמה עולים ברגל כי הנהג של הטוק טוק מסיע ברכב הגדול יותר ועלמה לא רוצה. אני ממתין במסעדה ומתבונן בהם. משגיח מרחוק. אם הייתי עולה איתם בעצמי הכל היה לוקח פחות זמן אבל אני רוצה שהם ילמדו. מאפשר להם ללמוד ורק משגיח מהצד. אני שמח שאני לומד איך שלכולם יהיה פה נעים. ושהילדים יקבלו בטחון שהם יכולים ומסוגלים. עידו הגדול בא לקחת את אחותו, יודע להזמין להם טוק-טוק. יפה. אני בגילו הייתי ביישן וחסר ביטחון לדבר עם זרים ובטח לא במדינה זרה שאני לא דובר את השפה. נשרך אחרי אמא שלי כל הזמן. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו עם בטחון עצמי גדול ולא יתביישו לשאול אנשים ולנסות דברים חדשים. הם הדגם המשופר שלי. הגנים שלי ושל קרן זה מתכון בטוח ועם ההכוונה שלי ושלה אני משוכנע שנתן להם את הכלים הטובים ביותר למסע של חייהם. הם הדבר המשמעותי ביותר שאני משאיר פה אחרי.

 המטרה סינרגיה משפחתית – רבע לאחת רומי ישנה בעגלה. עידו ועלמה בחדר. קרן מול הים עם האייפון. אני בא מנשק אותה, היא מחייכת. הלכה לברר על מסג׳. שתלך אני אשמח להיות לבד. הצעתי שבדרך למס׳ג תתקשר לעידו לחדר ותציע לו לאכול כי לקחנו בקופסה את השאריות מאתמול וזה במיני בר. הוא רוצה את הדיסק החיצוני עם הסרטים. זה במרקו פולו והוא איתנו בים. אז מי יביא לו? או שיבוא לקחת? אי אפשר להשאיר את עלמה לבד בחדר ואי אפשר להשאיר את רומי לבד בים. היא אומרת שהיא תביא לו כי ממילא היא הולכת למסג׳. אני מתעקש שאני יעלה רק שתישאר עם רומי פה. אני עולה קצת חמוץ , נושם כמה נשימות עמוקות ואומר לעצמי אם כבר אתה המתוזז אז לפחות עם חיוך שייהנו ממך אחרת זה לא שווה. אני נושם ומחייך. מגיע לחדר רואה שהם מצאו את האוכל. עידו מחזיק שיפוד סאטה ביד, עלמה נישנשה פתאי. אני יוצא שם טיימר של 20 דקות באייפון ויוצא. בדרך אני חושב שלא פשוט לפעמים לדאוג שכולם יחייכו פה. אני גם חושב שזה מאתגר בטירוף שזה יקרה ואני מצליח לא רע. מרוצה עצמי. בעבודה היה יותר קל לנהל את הענייניים כי אני גם מומחה בתחום. פה אני רק מתלמד אבל יש לי מטרה, אסטרטגיה ויש לי ערכים ברורים שאני מאמין בהם. באתי ללמוד לתפעל את המשפחתון שכולם ייהנו וגם אני. באתי ליישם את מה שלמדתי. שהמשפחה תתגבש שנחזק את הזוגיות. שנחזק את הקשרים הבין אישיים פה וכולם יהיו חברים. סינרגיה אני רוצה להשיג. אני בדרך הנכונה. כבר אחת וחצי ועוד מעט הטיימר יצלצל ואני אבדוק מה עם הילדים בחדר.

אני רושם לעצמי ללטש שוב את האסטרטגיה שלי, את המטרות שלי לטווח קצר וארוך ואת הטקטיקות השונות. האסטרטגיה חייבת להיות סופר בהירה ופשוטה. הניסוח הוא קריטי. אתה חייב להיות מסוגל להסביר את זה במשפט ברור אחד גם אם יעירו אותך באמצע הלילה. אחרת אין סיכוי שתנצח. היא קמה. אולי תחזור לישון? גם הטיימר מצלצל. היא לא חוזרת לישון. כבר אחת וחצי. מטייל איתה בעגלה לכיוון החדר, היא בטח רעבה. קרן במסג’.  אני שמח שיש לי פה אתגרים ומגרש משחקים כדי לחזק את היכולות שלי. ועוד זה גם יתרום פה לכולם. זה win win בדרך לסינרגיה משפחתית. הדרך עוד ארוכה אבל אנחנו בכיוון הנכון. עושים כל יום עוד צעד. בעבודה הייתי מומחה, ולכן היה לי קל יותר לנהל ולהוביל. פה אני לומד להיות מומחה, מומחה של כל ילד וילד שלי, מה מפעיל אותו, איך לעודד, איך לתמוך, מתי לתת סטירה מתי לטיפה, איזה שיעור כל אחד צריך ואותו דבר לקרן ובסוף כצוות אחד כך שהביחד יהיה שווה כמה מונים יותר מאשר לחבר כל אחד לשני. זאת סינרגיה. כלומר אם כל אחד פה שווה 1 אז סינרגיה זה שכולנו ביחד זה משהו בין 10 ל-20 ולא 5. כמעט שתיים, קרן במסג׳ אני חושב. אני בחדר עם שלושתם. מעסיקים את עצמם עם שני אייפדים ואני חושב. אני זקוק לאתגרים, אני יודע. חייב להתפתח כל הזמן. בעבודה היה בשפע. עכשיו יש את הבלוג, את הכתיבה גם הרגשית וגם הלוגית ואת השאיפה לסינרגיה ועוד המון מטרות פנימיות ולמצוא את הדרך שכולם ייהנו וכולם יחייכו רוב היום כולל אותי. אני תוהה האם אני מגזים פה? האם החלפתי את העבודה הישנה בעבודה חדשה? אני עובד בזה? אני מחפש משמעות דרך העבודה החדשה? אולי המיינד עובד עלי, מצא לו תחליף ? או אולי אני עושה פה עבודה רוחנית של ללמוד על גמישות וקלילות והכלה ולראות את האחר אבל האמצעים והכלים שאני משתמש הם מהעולם הישן שלא מתאימים יותר? מטרות, יעדים, אסטרטגיה, טקטיקה. ניראה לי שהגזמתי. בסדר, כולנו מסכמים.

 מה זה רוחניות, פילוסופיה וחורים שחורים עידו שואל –  כבר שתיים הן כבר מתחילים לשאול עליה. אני כבר רעב. מנשנש פטריות מהשאריות של אתמול. זה חלבון מהצומח. היא שוב רוצה לאכול, רומי. אני נותן לה גם מהפתאי של אתמול. שתיים וחצי קרן חוזרת מחייכת עשתה מסג’ שבדי עם שמן. יושבים אוכלים בחדר שאריות. עשרים לארבע מחכים לאוכל במסעדה בחוף. ארוחת סיוט. אין לי סבלנות ויכולת להכיל את אף אחד, בעיקר רומי ועידו. ארבע וארבעים. אמרתי שאני הולך לשעה להתאוורר. בחדר במזגן, שקט, כיף, מעתיק סרטים לאייפדים. יורד לים רבע לשש, מתחיל קצת להחשיך. עם עידו במים החמים של הים. מדברים על החיים, הוא שואל על איך נוצר היקום וכדור הארץ וגם על חורים שחורים. בצהריים הוא שאל מה זה רוחניות ופילוסופיה. עשיתי כמיטב יכולתי להסביר לו. בבית לא הייתי נגיש עבורו. פה הוא יכול לשאול אותי. אני נהנה להסביר לו. שבע ועשרים אחרי מקלחות. היום אני מרדים. תפס אותנו גשם שוטף בחזרה לחדר, זה היה מצחיק איך זה התגבר תוך שניות.

012

4 thoughts on “שגרת חופש – קו-פי-פי

  1. אח יקר שלי
    לגדל משפחה ולהוביל אותה זאת משימת חיים
    הטיול הזה הוא ״ מגרש״ טוב ללמוד דרכו
    תמסור בבקשה לעידו וגם לעלמה שאני גאה בהם מאוד
    על העצמאות
    ואל תשכח שהלמידה הטובה ביותר היא דוגמא אישית
    אוהבת מאוד מאוד
    שרון

  2. בן אתה מקסים כותב מאד מאד מרגש וכיף גדול לגלות אותך ואת כישורייך ואת הרגישות שלך
    שמחתי מאד לקרוא שקרן היתה במסג
    מגיע לה
    תמסור לה דש חם
    הדר

    • תודה רבה
      מסרתי לקרן היא מוסרת בחזרה
      ד”ש לארז
      ניזכרנו כולנו בפיצות שהוא הכין לנו בדיוק לפני שנה
      שוב תודה על התגובה החמה
      בוקר פה ויורד המון גשם. זאת תמונה מאוד יפה.

  3. בוקר טוב בנצוק, עכשיו 3:11 לפנות בוקר, התעוררתי, ומיד בודקת אם כתבת בבלוג, ככה אני יודעת שהכל בסדר. בזמן האחרון אני מתעוררת בלילה, לא יכולה ללישון, דוקא מתאים לי, הולכת למחשב, שותה קפה משחקת בברידג’ איזה שעה, וחוזרת לישון. סידור לא רע, לא מפריע לי ההיפך הוא הנכון, אני מחר רוצה להתקשר אליכם בפייס טיים רוצה לראות אותכם בלייב. מתגעגעת מאוד. מדברת שטויות של ליילה. טוב זה לבינתיים, ליליה טוב נשיקות, אמא

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s