5K – גשם זלעפות בפוקט

גשם זלעפות בפוקט

היום השביעי למסע – 11 באפריל 2013

לרוץ – אני מתעורר. שש וחצי בבוקר. עידו כבר ער. מסכן, רומי העירה אותו בחמש וחצי. עידו במרפסת, קורא ספר. קרן ישנה ורומי עם חצי עין פקוחה. אני מנסה שהיא לא תראה אותי כדי שתמשיך לישון. אני שמח כי אני יכול לרוץ. אתמול לא כיוונתי שעון מעורר לריצה מחשש להעיר מישהו. חששתי שאני לא אתעורר כי הלכתי שוב לישון מאוחר, לקראת שתיים. אני דיי מאורגן הפעם לריצה ואני יוצא לריצה דיי מהר. ימי חמישי אני רץ 5 ק”מ, אני יוצא. לא חם כל כך, שמיים כחולים. נחמד. הטיילת דיי ריקה. אני כבר מכיר את המסלול, רצתי את המסלול הזה ביום שני ואין סיבה להחליף. אני רץ בקצב של 5 דקות ו20 שניות לקילומטר. זה קצב נוח לי. הגוף שלי עייף והוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. אין לו כוח, הוא ישן רק כ-5 שעות. אני סוחב אותו, את הגוף. מתעלם ממה שיש לו לומר לי. אני שועל ותיק ויודע שעוד 5 דקות הוא יתעורר ויהיה מלא מרץ. יהיה בסדר, עוד מעט תתעורר אני אומר לגוף. סיימתי 5 ק”מ עם קצת קושי.

הסרט של חיי – חוזר לחדר לאחר הריצה, מרוצה מעצמי. חושב על הסרט של חיי. איך הובלתי את חיי. חושב על איפה התחלתי בגיל 18 והיכן אני היום. עברו 22 שנים. אני חושב על מי הייתי יכול להיות בגיל 40 אילו לא הייתי מנווט את חיי באחריות ע”פ כל התורות שלמדתי לאורך השנים. יש לי בראש תמונה של בחור שמן עם כרס, לא אקדמאי, שעובד בארץ באיזה עבודה בלי הרבה חופש פעולה, רק שורד בקושי. אולי אוברדרפט בבנק. דירה שכורה ולא בעל דירה. אין לי אישה מדהימה כמו קרן כי לא הייתי יכול לשמר אחת כזאת, והיו לי בטח ילדים שמנים ומעצבנים.  בחדר, כולם כבר ערים. אני שם מוזיקה וקצת רוקדים. קולד פליי הדיסק האחרון מזכיר לי את ההופעה בהאג עם קרן. ההופעה הכי טובה שהייתי, מתנה של קרן ל40 שלי. אין דברים כאלה.

סופרנובה רגשית באמסטרדם – שמונה וחצי אני נכנס למקלחת ומזיז את כולם להתארגן לארוחת בוקר במלון למטה בגינה. קולד פליי מנגנים ברקע. אני נזכר בחופשה החלומית שלי ושל קרן לבד בהולנד בספטמבר האחרון. אני נזכר בחוויה יוצאת דופן שחוויתי שהגענו לאמסטרדם בבוקר אחרי ההופעה בהאג בלילה הקודם. אני יוצא מתחנת הרכבת המפורסמת באמסטרדם. הייתי שם קודם לפני 10 שנים עם קרן ועם איזבל לפני אולי 18 שנה. אני יוצא מהתחנה, הולך כמה צעדים רואה את הנוף של העיר עם הנהרות והגשרים ואני מוצף ברגש כמו סופרנובה. אני עומד ברחוב ובוכה בטירוף, בכי של אושר, קרן מחבקת חזק. אנשים עוברים על ידי ואני בכלל לא מבחין. ההופעה מאתמול שהייתה אגדית, הפרידה מהילד הרביעי פיפטי-וואן שהחלה אז, הלבד שלי ושל קרן, המראות שמזכירים לי את ההתאהבות שלי בקרן לפני 10 שנים, זיכרונות של אהבה ישנה של איזבל, אשתי הנפלאה הראשונה, הפנים של הילדים שלי שאני כל כך אוהב, את עצמי – הכל מתפוצץ לי בתחנה של אמסטרדם.  תחנת הרכבת המפורסמת. גם שאריות של הג’וינט מהבוקר. אני מרגיש את הדם זורם לי בכל הגוף ואת הרגש חזק בכל התאים שלי בגוף. קשה לתאר מה הרגשתי באותן דקות. זה נדיר. חיובי ומרגש. אני בדר”כ רובוט, פועל ולא מרגיש כלום.  באתי לפה / למסע הזה בשביל הנשמה, בשביל הרגש, נותן חופש למיינד שדאג והביא אותי עד הלום. עכשיו התור שלה להנות. היא (הרגש) לא צריכה להגיע למצב קיצוני כמו באמסטרדם – למרות שהיה מאוד חיובי. עדיף להרגיש כל הזמן ולתת לרגש מקום. עכשיו אני כותב. מרשה לה להתבטא. הרגש (נשית) רוצה שיראו אותה. הנה היא, תכירו אותה. שלום לכם. עד עכשיו ראיתם את המיינד שלי.  אני לא כועס עליו, על המיינד שלי. אני מודה לו על כל שעשה עבורנו (עלי בעל הבית) ובשבילה – הרגש. אבל מספיק. לך תנוח קצת. שב בשקט. תן לה להנות.

קה-פונ-קה – לקחנו את הזמן, כמעט 10 ואנחנו למטה מזמינים ארוחת בוקר. כיף בגינה למטה. אנחנו לבד. מרגיש כמו הגינה הפרטית שלנו. הבנות משתעשעות לבד במים של הג’קוזי. לקרן יש מצב רוח טוב אז אני רגוע. כמעט 11, עידו ועלמה משחקים בג׳קוזי. רומי על קרן. קרן מתכתבת עם גבי , היא במקסיקו. אני מחליף אימייל עם מיטל – אחת המנהלות הבכירות שלי לשעבר, היא בניו יורק עכשיו. אני בודק איזה חופים הכי שווים בפוקט. הולך לרדת גשם אומר המלצר של ארוחת הבוקר. כל הצוות התאילנדי במלון אדיב ומקסים. אני נזכר איך הם אומרים שלום פה בתאילנד, שתי כפות ידיים נצמדות, מרכינים ראש, סוגרים קצת עיניים בענווה וקדים קידה מלווה בקה-פונ-קה. ואני חושב עלינו במערב שרק אומרים תודה. מה זה אומר. אני מנסה גם לעשות את כל הטקס הזה. זה מאפשר להם באמת להודות לאחר עם כל הלב אני חושב. לא כמו אצלנו שאומרים תודה וממשיכים הלאה. להם יש זמן להודות. בקיצור אני מבין שהתודה שלהם יותר רוחני מהשלום החפיפניק שלנו במערב. הם מודים עם כל הגוף – ידיים, עיניים, רגליים. לוקחים את הזמן.

024 026 022 027 018 015 020 013

גשם זלעפות – אני וקרן מחליטים ללכת לחוף אחר שאמור להיות מאוד יפה. אני שואל אותה מה עם עידו איך הוא ילך? יהיה בסדר היא אומרת. עכשיו כבר ניראה שיהיה ממש גשם חזק. לא יודע אם זה רעיון טוב ללכת ברגל. אולי נישאר במלון, הילדים בטוח ישמחו. הם רוצים בריכה. לא אוהבים ים , כך הם אומרים אבל תמיד שמגיעים לים הם הכי נהנים שם. השעה 11 ויורד גשם זלעפות. מטורף! עידו ועלמה עם מטריות בגינה נהנים בטירוף. 11 וחצי אני וקרן מסבירים לילדים על החוקים החדשים בלובי של המלון. מקשיבים גם לגשם. הם מקשיבים, שואלים שאלות וניראה שהבינו. אני משתדל להסביר את הסיבות לחוקים ואנחנו מקיימים דיון ממש. ישיבת צוות. עידו מרוצה מהחוקים החדשים. הוא הגדול ומרשים לו עד תשע וגם הוא יוצא מהחדר עם מבוגר אחד. עוד זמן איכות של אחד על אחד אני חושב לעצמי. אולי אני אמשיך עם שיעורי המחשבים שהתחלתי ללמד אותו מאז שאני בבית. פעם בשבוע שיעור פרטי במחשבים ותוכנה. הגשם לא מפסיק, כבר כמעט 12:00 וקרן והילדים משחקים טאקי בלובי, רומי רואה את ספר הג׳ונגל באייפד הגדול ואני כותב וחושב. אני עולה עם רומי לחדר היא רוצה לישון. המעלית לא עובדת וגם אין אינטרנט במלון. ניראה שהם כיבו חלק מהחשמל בגלל הגשם -סופה טרופית.

035

אבקת נמר – אני עולה עם רומי לחדר. היא שוכבת עם מוגלי באייפד ואני מחפש את אבקת נמר, ספר של ניסים. לקחתי אותו מהארץ כי טרם קראתי. רומי אומרת אפשר ״נ-א-ני טולה״ שזה מוצץ (נ-א-ני) והחיתול בד שלה (טולה). אני מוצא את הטולה הירוק ומביא לה. אני מחפש את אבקת הנמר ומוצא באחד התיקים. אני מוצא גם את אקהרט אבל לא מוצא את חכמת המזרח של ניסים. איפה הניסים הזה? אני שוב עובר על כל התיקים ולא מוצא. מוצא 15 ספרי לימוד של עידו. טוב הוא בטח מול העיניים שלי זה תמיד ככה. לא. מול העיניים שלי יש רק איזה ספר של נזיר שמכר את הפרארי שלו. קוראים לספר השראה יומית. שרון ועדי (אחותי הגדולה וגיסי) קנו לי מתנה. כך, כל יום בטיול אני אקרא דף וזה ייתן לי השראה ליום. אמרתי להם תודה. אבל אני לא מתלהב מרובין שארמה. קראתי את הנזיר שמכר את הפרארי מזמן ולא התחברתי. ניראה לי נזיר מזוייף. מותאם למערב. כמו אוכל סיני שנעים לחך המערבי. מבחינתי הוא יכול לקנות את הפרארי שלו בחזרה. דפדפתי בספר שהם קנו לי ושוב אני מבין שזה מאוד שטחי. זה לא שהוא לא אומר את הדברים הנכונים. הוא אומר אותם אבל אין שם עומק ואין שם רגש. זה שטוח לי. אולי למישהו אחר זה בסדר. הכל יחסי בחיים. אין לו מה ללמד אותי השארמה הזה, עלאק נזיר. ניראה לי שאני יכול ללמד אותו כמה דברים. לא יודע למה לקחתי את הספר הזה לכאן. כבוד לשרון ועדי. חמודים. העיקר הכוונה. לא תמיד אני יודע להסביר למה אני עושה מה שאני עושה. יכול להיות שלקחתי אותו בשביל הרגע הזה שאוכל לכתוב את הפסקה הזאת. איפה ניסים? אני לא רוצה לקרוא עכשיו את חכמת המזרח אבל אני רוצה לדעת שהספר פה איתי. טוב אני מוותר ופותח את אבקת נמר. רומי נרדמה. יופי שתישן כבר 12:30. גם נישאר רק 5% סוללה באייפד. אני מטעין. הגשם פסק.

נקישה בדלת. עידו מגיע ומספר לי על מהלך מגניב שלו בטאקי, איך ניצח את הבנות בשני מהלכים שהוא שיחק וקרן שיחקה תור אחד ועלמה אף תור. הוא אומר לי שהם הולכים להביא את הכביסה. אני מספר לו שאני לא מוצא את ניסים. אני חוזר לשכב על יד רומי. פתאום שוב נקישה בדלת. אני פותח. עידו מתנשף. הוא רץ במדרגות להגיד לי שאמא אמרה שניסים במזוודה הגדולה. זאת הצולעת שחסר לה גלגל. הוא נותן לי חיבוק והולך. כיף שהילדים שלך מחבקים אותך ככה סתם בלי שתבקש. שווה. איזה כיף לי. אני מיד פותח שוב את הצולעת ומרוקן אותה. באמצע הדרך אני רואה את חכמת המזרח שלי. חוזר למיטה.  שוב נקישה בדלת. החברה חזרו, התחרטו לא הולכים להביא את הכביסה.

טרילותרפיה – אחד וחצי. רומי ישנה. עידו ועלמה משחקים בחדר במלון ברמי-קוב. עידו מסביר לרומי את החוקים. חמודים לאללה. קרן שוכבת, נחה עם האייפון, בטח פייסבוק או וואטסאפ. אין אינטרנט עדיין במלון אבל לי יש אינטרנט פרטי שדאגתי לקחת מהבית. יש לי סים עולמי וגלישה ללא הגבלה. אני מחייך לעצמי. קרן נהנת מהאינטרנט הפרטי שלנו. לפני שהפעלתי אותו, היא לא האמינה שזה יעבוד כי אם אין למלון איך יהיה לך? היא אומרת. היא ספקנית ואומרת: “סתם אתה משלם מאות שקלים בחודש.” אני לא מרגיש פראייר ונזכר בעדי שאמר לי פעם אחרונה שנפגשנו בארוחת שבת שכדאי לי לקחת את האינטרנט כי יהיו רגעים שתרצה ולא יהיה לך. זה בדיוק רגע כזה עבור קרן. תודה לעדי, גיס מקסים. אנחנו מכירים כבר 25 שנה מאז שהכיר את שרון אחותי. אני על המיטה לצד רומי קורא פרק של ניסים חכמת המזרח. לא את הנמר. מרוב שמחה שמצאתי את חכמת המזרח אני עוזב את הנמר ומעלעל ומתחיל לקרוא פרק אחד על טרילותרפיה – הראש הרגש ואני. טרילותרפיה זאת תאוריה ושיטת טיפול שניסים המציא. אני כבר מכיר את הפרק הזה אבל עדיין נהנה לקרוא את הפרק ואפילו לומד עוד משהו. זה עומק! עומק זה שאתה קורא אותו דבר כמה פעמים וכל פעם מגלה עוד משהו. הטקסט הוא אותו טקסט אבל אני כבר במצב אחר ובמקום אחר. אני קורא את הפרק ואומר בקול רם חולה על הניסים הזה. איזה יופי. אני אומר לקרן. אני משתף אותה. כיף לשתף אותה כי היא גם אוהבת את ניסים ויודעת על מה אני מדבר. היא לקחה אותי להרצאות שלו ולסדנא שלו. איזה מדהימה ומודה לה בלב.

אוכל לחדר – כבר שתיים ורבע. הילדים רעבים מנשנשים שטויות, קרן נרדמה עם ספר. אני מזמין שירות חדרים. רומי עדיין ישנה. עכשיו אני קורא את אבקת נמר. אנחנו עדיין בחדר במלון. כיף לנו לא לעשות שום דבר מיוחד. אני זורם. עידו רואה סרט בלפטופ, עלמה מעסיקה את עצמה יפה. דפיקה בדלת, חדרנית רוצה לנקות לנו. אני אומר לה לחזור עוד שעה. מגיע שירות חדרים, קרן מתעוררת, אני מעיר את רומי. כולם אוכלים, רומי לא רוצה, רק קמה. אני מנסה להבין מה יש לי פה לאכול. כלום. רומי רוצה מהבשר אבל לא נישאר כלום. אני מתקשר שוב לשירות חדרים מזמין לה מנת בשר. עידו רצה להמשיך לראות את הסרט אז דחינו בינתיים את הים והרעיון ללכת לחוף חדש.

046  044 042

041

ארבע אנחנו בבריכה. אני עם עלמה ורומי. מרגיל אותן להיות במים עם מצופים. זה מצליח לי. קרן בבריכה עם האייפון שלה משוחחת עם חברות בוואטסאפ. אני עם עידו במים לבד רק שנינו, זמן איכות. הבנות משחקות לבד ומעסיקות את עצמן. אני קצת לבד בבריכה. מביט אל האופק רואה את הים. הכל מושלם. מה עוד אפשר לבקש. שום דבר לא מטריד אותי. גן עדן. אני שמח שבחרתי את המלון הזה להתחיל את המסע. ההרים הטרופיים, הנוף של הים, הדלילות של התיירים ושלא המוני פה, בחירה טובה. החיים יפים, מותר להנות, הכל בסדר. קולו ומריה מגיעים לבריכה עם הכדור שלהם. אני יוצא אל קרן. עידו נשאר, משחק איתם. הוא מבסוט “טי-לים” מהסידור החדש שהוא הולך בתשע לישון והבנות בשמונה. הוא עושה תכניות מה הוא הולך לעשות בשעה שלו. היום אני מרדים והוא עם קרן מחוץ לחדר. גם עלמה הפנימה והסבירה לרומי מה הולך להיות היום. אנחנו לומדים עוד יותר איך לתפעל את העניינים פה שיהיה לנו כיף וכולם יהנו. להנות זאת משימה לא פשוטה. יותר פשוט וקל לא להנות. בשביל להנות צריך הרבה פעמים לעבוד קשה. קטן עלי אני רגיל לעבוד קשה. צריך לעבוד חכם, יותר נכון. אני תמיד אמרתי לעצמי בעבודה שאני עובד לפעמים קשה מידי כי אני לא יודע עדיין לעבוד חכם. ואז אני מתקדם, לומד איך לעבוד חכם ולא קשה ואז נהיה קל. ואז אני לוקח אתגר חדש, עובד קשה עד שאני שוב לומד לעבוד חכם עד שנהיה קל וממשיך ככה. אופטימיזציה. אותו הדבר בפיתוח תוכנה. כל איש תוכנה הוא עצלן, הוא מחפש כל הזמן טריקים לייעל את העבודה שיצטרך לעבוד פחות קשה. וזה בדיוק מה שמניע את הטכנולגיה קדימה. כל הזמן ממציאים שיטות לעבוד יותר חכם וקל.

עורב המחשבות – יצאנו לטייל קצת. הולכים לכיוון הים, נורא נעים. רוח נעימה מלטפת. קרן במצב רוח טוב . כיף לה. לכולם ממש כיף. אני לובש את המכנסיים הקצרים וניראה לי שעוד רזיתי. טוב אני לא אוכל הרבה פה. אני רעב. אני ניכנס למסעדה שאכלתי דג בגריל ממש טעים. יושב לי לבד. קרן והילדים המשיכו ללכת לקלוע לעלמה צמות. נחמד לי לבד. אני מת על עצמי. יכול להיות לבד שעות/ ימים אולי שבועות אבל עוד לא ניסיתי. ניסים אומר שבמדיטציה אנחנו לומדים להיות לבד עם עצמנו. אני כבר למדתי. הוא אומר שאם אנחנו לא אוהבים להיות עם עצמנו, מי יאהב? אני אוהב את האמירה הזאת. הרבה אנשים נגנבים מלעשות מדיטציה. לא מסוגלים להיות קצת זמן לבד עם עצמם בלי לעשות כלום. עורב המחשבות מתעורר ומשגע להם את השכל. אני זוכר ששמעתי את ניסים מדבר על עורב המחשבות בערוץ החיים הטובים לפני שנים. זאת הפעם הראשונה שהתוודעתי לניסים וישר נדלקתי. אמת חייבת להיות פשוטה. הכל טריוויאלי ופשוט כשניסים מסביר. העורב זה הקול שיש לנו בראש. לכל בן אדם יש את העורב שלו. ניסים גם כותב על זה בספר שלו חכמת המזרח.

לבד במסעדה – אני יושב במסעדה לבדי, מביט אל הרחוב ועל המכוניות. הרבה קטנועים והרבה טוק-טוקים. רוב המסעדות כאן אם לא כולם מציעים אוכל תאילנדי ופירות ים ודגים. כל מסעדה מוציאה את הדגים ופירות הים החוצה לכניסת המסעדה ומראה לעוברים והשבים את הדגים הטריים. ריח של ים. פעם ראשונה בחיים שלי שאין לי שום מחויבות. אני חופשי לגמרי. לא צריך כלום. לא דואג לכלום. רק מחויב למשפחתי. הזמנתי גם מנה ראשונה. אני עוצר את הכתיבה ואוכל. אף פעם לא נהניתי לבדי במסעדה כמו עכשיו. תמיד שהייתי בניו יורק לבד, לא הרגשתי בנוח להיכנס לבד למסעדה. תמיד ניראה לי מוזר ובודד אז תמיד חטפתי איזה ג’אנק ברחוב או בבית קפה קונה ולוקח לחדר. עכשיו אני מתענג לי. לא אכפת לי שקרן תחזור גם עוד שעתיים. כיף לי. בהתחלה נלחצתי שקרן אמרה – לך תאכל אתה מורעב. אני אמשיך עם הילדים, נקלע צמות לעלמה. כמעט והדפתי בצורה מגושמת. עכשיו סבבה לי. תודה – קרן. אבל פתאום הם חוזרים. רק 20 דקות הייתי לבד. אולי פחות.  חוזרים למלון, בדרך אוספים את הכביסה. איזה כיף, מקופל, מריח, מנוילן. הכל ב150 באהט שזה 8 דולר.

פיפי ולישון – חוזרים לחדר. כולם מתקלחים. חמישה לשמונה. המיינד שלי  לוקח פיקוד. מיישם את  התוכנית שתיכננו. אני אומר לקרן בתקיפות, קדימה את ועידו תצאו, אני מרדים את הבנות היום לבד. הם יוצאים. הדלת נסגרת. רומי בטירוף. לא ראיתי אותה ככה. רצה לדלת, צועקת, בוכה, משתוללת. אני רוצה את אמא, היא בוכה. מנסה לפתוח את הדלת. אני נועל. מציע לה נ-א-ני וטולה. היא משליחה את זה עלי בכעס ותסכול. אני cool  מיישם את התוכנית. לא מתרגש. עולה עם עלמה למיטה מתחיל להקריא לה סיפור. רומי נכנעת, מבינה שאין כרגע אמא ובתוך שניה היא מתמסרת אלי. עולה למיטה לבד, לוקחת נ-א-ני וטולה ונשכבת על ידי ועל יד עלמה. מדהים. כל הסרט הרע לקח משהו כמו 7 דקות. עלמה מוותרת על הסיפור ואני מתחיל להקריא לרומי את הסיפור שלה. אחר כך מקריא שוב לעלמה. חמישה לתשע, שתיהן ישנות. אני מרוצה. התוכנית עבדה. קרן בטח נהנת עם עידו. אני הצלחתי במשימה. גם לא היה לי קשה במיוחד. אני לומד. עידו וקרן חוזרים מספרים לי על הזמן איכות שלהם. שניהם מחייכים. קרן שלחה את עידו לרגל. הוא עמד מאחורי הדלת והקשיב. עידו מספר לי ששמע את הצרחות של רומי. אנחנו צוחקים. עידו פורש למיטה. אני נישאר עם קרן, קנינו בירות למרות שסר’ג לא מרשה. בירה סינגה תאילנדית שאני מאוד אוהב. אני אומר לעצמי: סר’ג – Go Fuck Yourself , תן לשתות בירה עם קרן. אנחנו מדברים והיא פורשת מוקדם לישון. אני כותב. מחר יום אחרון בפוקט. אולי נלך לראות חופים יפים, אולי לא. אני לומד להיות גמיש. קליל. זורם. עדיין בבית ספר יסודי.

4 thoughts on “5K – גשם זלעפות בפוקט

  1. לחיים לך ולקרן עם הבירה
    ובקשר לספר .. במהלך הטיול אתה יכול לתת אותו למישהו שתרגיש שהוא נכון עבורו.. עכשיו שהרגש שלך נמצא בכל שורה ושורה שכתובה כאן המתנה הבאה שאתן לך תהיה מדוייקת יותר
    מתחילה לקרוא את רפי
    דש ואהבה גדולה לכולם
    שרון

  2. היי בן, איזה כיף לי, חזרתי מהברידג’ ומייד מתיישבת ליד המחשב, פותחת את הבלוג וקוראת כל מילה ומילה. איזו טכנולוגיה אתה מעביר את החוויות און ליין, כל יום ויום, זה פשוט מדהים גם לקרוא וגם לראות את התמונות, פשוט פנטסטי, אין דברים כאלו. אני מקווה שתמשיך בזה ושלא ימאס לך, ככה אני מרגישה מחוברת אליכם ונהנית איתם במסע המדהים שלכם. היום התחלנו את הקורס החמישי בברידג’, פשוט מדהים המשחק הזה, אני כל כך נהנית ממנו, חבל על הזמן, וזה כמובן הכל בזכותך, אמרת לי, לכי ללמוד ברידג’, בהתחלת הלימודים זה כל כך קשה, אתה מסתכל על הקלפים בשולחן וביד, ולא מבין מה רוצים ממך, ואחרים בוגרי הברידג’ והשחקנים מהצד תיכף מבינים מה הם רואים ואתה מרגיש מתוסכל מאד, לוקח איזה שנה ויותר עד שאתה מתחיל בעצם להבין את הקלפים ומפסיק להיות מתוסכל, פתאום נפתחים לך השמיים. מרגע הזה ואילך אתה בעצם משחק ומתקדם . אני רוצה לקוות שבזמן שלך יתאים גם תלך לעולם הברידג’, אני בטוחה ומשוכנעת שלך זה יהיה הרבה הרבה יותר קל, גם בגלל שאתה מאד לוגי, ממוקד מטרה ולא פוחד לחשוב . כי בברידג’ צריך לפני שמתחילים לשחק, לתכנן טוב את המשחק. אני מבלבלת לך היום הרבה את המח, לא יודעת למה כנראה בא לי. השעה 10:45 בערב כמובן, מחר יום ששי איזה כיף, אני ששי שבת משחקת הרבה בריגד’ וסורגת לחברה סט מדהים לתינוק שיוולד לה.מתוקה כזאת חן קוראים לה עובדת איתי בת נדמה לי30 ומשהו שלושה בנים בבית ועוד בן בבטן, רצתה בת אבל גם בן זה בסדר מצידה. טוב הולכת בקרוב לישון למרות שנורא חבל לי על הזמן יכולה עוד לשחק במחשב ולסרוג. עייפה בכל זאת אוותר ואל לישון. ליילה טוב.
    נשיקות לכולם אוהבת אותכם מאד מאד מאד ועוד פעם אוהבת אותכם. ביי

  3. איזה נזיר מפדח זה הנזיר הזה🙂

    קניתי את הספר של סטיבן קובי, ציפיתי לספרון (כי כתבת שקראת אותו לפחות 10 פעמים) וקיבלתי ספר עב קרס 😊
    מרתק ומאתגר

    ליל מנוחה או בעצם בוקר טוב

  4. היי בן רק היום שמעתי על הבחירה לצאת לטיול של הלייף ועל הבלוג שלך. קיבלתי משירה את הלינק ואני קוראת ומתפעלת מהדרך שאתה מתאר את החוויות ואיך אתה מצליח להעביר את כל התחושות בקיצור יחד עם התמונות זה מושלם ,ממש כיף לקרוא . האמת החלטה לא פשוטה לצאת עם משפחה אבל אני מבינה שכל יום לומדים ומשפרים עם חוקים חדשים ליום הבא!זה אכן הגשמת חלום .זה זמן איכות שלכם דש לקרן אמשיך לעקוב ולהנות מרחוק ,מושלם

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s