The day after – היום השני

  היום השני – מרגיש המשך של הראשון

ההרפתקה ממשיכה. תחושת הלא-נודע ממשיכה. יש קושי מהול בהתלהבות של בוא נגלה מה יקרה היום. קמנו בשש וחצי – באסה. עייפים. סגרנו את התיקים – טוב נו קרן ארזה ואני התחפרתי לי במיטה. שוויון בנטל זאת עדיין רק שאיפה. לקחנו את השאטל של המלון לשדה התעופה של שמונה בבוקר. הגענו ברגע האחרון כמובן, עיכבנו את השאטל בכמה דקות, כבר לא היו מקומות אז את התיקים דחפו לנו במכונית השנייה ואנחנו נדחסנו למכונית הראשונה – עידו על יד הנהג, רומי על קרן בשורה הראשונה ועלמה עלי בשורה השנייה. בדיוק 10  דקות עד לשדה התעופה.  היו במכונית כמה תיירים ממלבורן אוסטרליה ואני כבר מפטפט איתם ומספר להם בהתלהבות על הטיול שלנו.

טיסה ב10? מגיעים לצ’ק אין ומתברר שאנחנו רשומים על הטיסה של 2 בצהריים ולא 10 בבוקר. מרוב שאני מסודר, תייקתי את הקובץ הלא נכון שנשלח אלי מהסוכנות אבל לא הקובץ הסופי. באסה. קרן אמרה – אין מצב, אנחנו על הטיסה הזאת אתה עוד תראה. אנחנו מבקשים יפה…עושים שרירים ומכניסים אותנו לרשימת המתנה. שמונה וחצי ואמרו לנו לחזור שוב בתשע וחצי. הולכים לקפה ומשהו קטן לשים בפה. חוזרים בתשע וחצי. חצי שעה לטיסה של 10. עוד מאמץ ופתאום יש מקומות אם נשדרג לביזנס 2 כרטיסים. בסדר – 120 דולר. כסף עוזר בחיים. אני ועידו רצים לקנות כרטיסים, מקבלים קדימות בתור, כל התאילנדים של THAI AIR מאוד יעילים, אדיבים ועוזרים. כמובן שכל שלושת הכרטיסים האחרים שקיבלנו הם לא ביחד אלא כל אחד במקום אחר במטוס. אנחנו רצים בטירוף לשער, עוברים בטחון, מוציאים שוב לפטופים ומתכננים תוך כדי מי ישב עם מי ואיפה. התוכנית – קרן והבנות ישבו ביחד בביזנס ואני ועידו עם הכבשים והפרות במחלקת תיירים. עידו כבר גדול ויכול לשבת לבד בלי אבא ואולי יעזרו לנו לשבת יחד. ברגע האחרון עלמה רצתה רק את אבא אז עידו, קרן ורומי בביזנס ועלמה ואני למחלקת תיירים. הדיילים סידרו לנו שנשב יחד בשורה האחרונה והתווכחו עם מבוגר אחד שכעס מאוד אבל בסוף זז למקום אחר. אני מזיע אך מרוצה, מתיישבים סוף סוף. סך הכל טיסה של שעה ורבע. עידו בא לבקר אותנו כמה פעמים.  עלמה צופה בסרט דרדסים בלפטופ החדש שלנו מחובר לדיסק קשיח חיצוני עם כמה מאות סרטים שהכנתי מראש. אני יושב עם האוזניות המשובחות שלי שהזמנתי מארה”ב במיוחד למסע – הם גם מנטרלות את רעש הטיסה וגם יש להן סאונד משובח. אני שומע עברי לידר, אני לא עייף, מרוצה מעצמי, מחייך ומרגיש על גג העולם. עידו מספר חוויות מהביזנס – מתלהב מהדברים הקטנים.

2013-04-06 11.33.37 

2013-04-06 08.25.39 

ביזנס קלאס – איזה חינוך גרוע!

 435 437  

מחלקת תיירים אבל אושר גדול:

2013-04-06 10.31.55

 

נוחתים בפוקט – נוחתים בפוקט כמעט 12 בצהריים. לוקחים מונית למלון. זה בחוף KARON  ונסיעה של שעה. חם אבל לא מאוד. השמיים אפורים, לא רואים שמיים כחולים ושמש מסתתרת מאחור העננים.  הנהג עוצר אחרי 10 דקות ואומר לי שהוא צריך לחתום על משהו. איך שהוא עוצר מופיעה ליידי בוי ומתחילה למכור לי נסיעה במעבורת – רחפת לקו פי פי ושיקחו אותנו לרציף מפוקט. אני מהסס אם להזמין כבר עכשיו – נקבל מחיר טוב… הליידי בוי אומר/ת. טוב השתכנעתי כי יש עוד באמת לא מעט לוגיסטיקה של מעבורת / רחפת לאי קו פי פי בעוד שבוע ואחר כך נצטרך לחזור לפוקט ולתפוס את הטיסה חזרה לבנקוק בצהריים. בקיצור הזמנתי את הכל כדי לגמור עם סידורי הנסיעה וקיוויתי שלא עבדו עלי במחיר וכמו שהבטיחו לי שבמלון שלנו המחיר יהיה הרבה יותר יקר. ניסתה גם למכור לי עוד אטרקציות אבל די, אין לי יותר סבלנות לשמוע יותר. ממשיכים למלון.

2013-04-06 11.34.28

לימוזינה – הכי טוב למשפחת פאר: 

2013-04-06 12.05.44  

הנהג שלנו שיבוא לקחת אותנו גם בחזרה מקו פי פי:

2013-04-06 12.06.12

מגיעים למלון – מלון חמוד, לא על החוף http://www.pacific-club-phuket.com/. כמה דקות הליכה מהחוף. מזג אויר מוזר. סוער נורא בחוף אבל חם. חום לא בלתי נסבל. אנחנו מוסיפים מיטה נוספת לחדר והולכים לבריכה שנמצאת על גג המלון. הגג והבריכה לא גדולים במיוחד ויש רק כמה תיירים נוספים. מאוד יפה על הגג בבריכה. המים הם נעימים מיי ים והנוף מרהיב גם ביום האפור הזה. מצד שמאל נוף של הר טרופי ירוק ויפה ומצד ימין הנוף של הים של פוקט.  אני עם הילדים בבריכה וקרן מנסה לנמנם. היא עייפה מאוד ולא אוהבת בריכות. רוצה את הים. עידו בטראנס עם עצמו בבריכה. מדבר לעצמו ומשחק לבד. מדהים להסתכל עליו. עלמה איתי – רוצה שאהיה איתה בבריכה כל הזמן. רומי קצת איתי אבל בעיקר רוצה את אמא. טוב, מזמינים לאכול  בבריכה כי כמובן כבר שלוש וחצי ואף אחד לא אכל כמעט כלום היום.

יאללה לים – צועדים לים, מטיילים קצת, רומי נרדמה בעגלה. הים ממש סוער וצבע המים הוא לא טורקיז מהמם כמו שאני זוכר בתאילנד של לפני 15 שנה. בכלל הצבעים מאכזבים. אין שמיים כחולים, אין צהוב של שמש, אין טורקיז של ים. החול דק דק ומאוד נעים ובצבע צהבהב. אני מטייל עם עלמה על החוף, אוספים אבנים ודברים מעניינים, עידו במים הרדודים מתלהב מהגלים החזקים, רומי ישנה בעגלה וקרן לבד. אני רואה אותה מרחוק כוססת ציפורניים ואוכלת סרטים. היא עייפה ומותשת. הכל ניראה הזוי ולא ברור מה איבדנו בחוף בפוקט. מפחיד ומסקרן. קונים בוטנים מסוכרים ממישהי שמוכרת בחוף. מישהי תפסה סרטן ים בחוף, אנחנו הולכים לראות ומצטלמים איתה. מעירים את רומי, כבר חמש וחצי אולי שש. עלמה מקבלת מכה ומתחילה להתבכיין. חוזרים ברגל למלון, עלמה בוכה ומקטרת.  מתחילים ללכת ואחרי דקה לוקחים טוק-טוק. עלמה פוחדת לעלות. עידו מתלהב, במיוחד בסיבובים. כבר לילה. יורדים לאכול שוב במלון. רומי צורחת וחסרת מנוחה. היא עייפה? לא ברור. היא אומרת – “רוצה הביתה”. ארוחת ערב – סיוט. עולים לגג עם הבריכה. רק זוג תאילנדים שוחה שם. נעים מאוד והשמיים דיי בהירים והרבה כוכבים. עפים חזרה לחדר. כבר כמעט 10 בלילה. שוב פעם מתחילה המסיבה. אני חושב ומהרהר. כותב. מה אני לומד? תפסיק לחפור, אין מה ללמוד. צריך עוד נתונים.

עידו ויצירת נעלי האצבע:

446   

בוטנים מסוכרים – מי רוצה?

   2013-04-06 17.24.00

.451

סרטן ים:  

2013-04-06 17.48.27

4 thoughts on “The day after – היום השני

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s